במדבר רבה ב כה
במדבר סיני (במדבר ג, ד), וכי במדבר סיני מתו, אלא מלמד שמהר סיני נטלו אפופסין שלהם למיתה, הדא הוא דכתיב (שמות כד, יא): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, אמר רבי פינחס מכאן שהיו ראוין להשלחת יד. אמר רבי הושעיא וכי קילורין עלתה עמהם לסיני, כמה דתימא (שמות כד, יא): ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה, כאדם שמביט בחברו מתוך מאכל ומשתה. רבי יוחנן אמר אכילה ודאית, דכתיב (משלי טז, טו): באור פני מלך חיים, אמר רבי תנחומא מלמד [על] שהגסו את לבן ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה, לא זן עיניו מן השכינה, דכתיב (שמות ג, ו): ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, ונהנה מן השכינה, דכתיב (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו, בשכר כי ירא, (שמות לד, ל): וייראו מגשת אליו, בשכר מהביט (במדבר יב, ח): ותמנת ה' יביט. נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה, ולמה לא מתו באותה שעה, משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבין שלה דבר של לוגמיא, אמר המלך אם אני הורגו עכשו הריני מערבב שמחת בתי, למחר שמחתי באה ומוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני הורג נדב ואביהוא עכשו הריני מערבב שמחת תורה, למחר שמחתי באה מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, יא): ביום חתנתו, זה סיני, (שיר השירים ג, יא): וביום שמחת לבו, זה אהל מועד.