במדבר רבה ב יב
אלה פקודי בני ישראל וגו' (במדבר ב, לב), הדא הוא דכתיב (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. והיה מספר בני ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, פט): לעולם ה' דברך נצב בשמים, מפני שהבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם ובאתה אותה הבטחה בשעה שיצאו ישראל ממצרים, ואימתי הבטיחו הקדוש ברוך הוא, כשאמר לו לצאת מבית אביו, שנאמר (בראשית יב, א ב): לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו', אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם שאין לי בנים, שנאמר (בראשית טו, ב): ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי וגו', שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא באותה שעה, אמר רבי יהודה בר רבי סימון אמר רבי חנין אמר רבי יוחנן מלמד שהעלהו הקדוש ברוך הוא למעלה מכפת הרקיע ואמר לו צא מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו, אני מראה לך שאתה מוליד, שנאמר (במדבר טו, ה): ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו', אמר רבי שמואל בר רבי יצחק אינו אומר הבט אלא שהוא נתון למעלה, כמה שנאמר (תהלים פ, טו): הבט משמים וראה. (בראשית טו, ה): ויאמר לו כה יהיה זרעך, מהו כה יהיה זרעך, אמר רבי לוי בשם רבי יוחנן למה הדבר דומה למי שיצא לדרך והלך יום הראשון ויום השני ויום השלישי עד עשרה ימים ולא מצא לא עיר ולא פנדק ולא אילן ולא מים ולא בריה, ואחר שהלך עשרה ימים צפה אילן אחד מרחוק, אמר שמא יש תחתיו מים, כיון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעין, כיון שראה אותו נאתן ופרותיו מתקנים וענפיו נאין ישב לו ונתקרר בצלו ואכל מן פרותיו, ושתה מן המעין וערב לו ושבת נפשו עליו, כיון שעמד לילך, אמר לאילן מה לי לברכך, ומה יש לי לומר לך, שיהא עצך נאה, נאה הוא, שיהא צלך נאה, כבר הוא נאה, שיהיו ענפיך נאים, נאים הם, שיהו פרותיך מתוקין, מתוקים הם, שיהא מעין יוצא מתחת שרשך, כבר מעין יוצא מתחת שרשך, שתהא עומד במקום חביב, במקום חביב אתה עומד, מה לי לברכך, אלא כל הנטיעות העומדות ממך יהיו כמותך. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם עמדו עשרים דור ולא היה בהם תועלת ולא עמד מהם צדיק עד אחר עשרים דור צפה הקדוש ברוך הוא את אברהם שהיה נתון בארץ בבל שנקראת רחוקה, שנאמר (מלכים ב כ, יד): מארץ רחוקה וגו', ואמר הקדוש ברוך הוא תאמר שיש בו כח לעמד, כיון שהשליכו אותו לכבשן האש וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא ועמד בנסיונו, מיד קרבו הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל, בנה לו את הפנדק והיה זן עוברים ושבים והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה, והודיע כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ונתן שמו על שם הקדוש ברוך הוא כמלאכים, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך, שתהא שלם, צדיק לפני, או שתהא שרה אשתך צדקת לפני, צדיק אתה, שרה אשתך צדקת לפני, או שיהיו כל בני ביתך צדיקים, צדיקים הם לפני, מה יש לי לברכך, אלא כל בנים שעתידים לעמד ממך יהיו כמותך, מנין, שכן כתיב: ויאמר לו כה יהיה זרעך. את מוצא אברהם שנתברך בכוכבים, שנאמר: הבט נא השמימה וספר הכוכבים וגו', ויצחק נתברך בחול, שנאמר (בראשית כב, יז): כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו', ויעקב נתברך בעפר הארץ, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ וגו', ברכתו של אברהם באתה בימי משה, שכן כתיב (דברים א, י): ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום וגו', וברכתו של יעקב שנתברך כעפר הארץ, באתה בימי בלעם, שכן כתיב (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב, וברכתו של יצחק שנתברך בחול, באתה בימי הושע, שנאמר (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. והואיל דביצחק כתיב ביה ברכת החול היה נצרך לומר והיה מספר בני יצחק, ואינו אומר כן אלא והיה מספר בני ישראל, ולמה, אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם מסר לו יצחק את ברכת החול, כמה שאמר לו (בראשית כח, ד): ויתן לך את ברכת אברהם, מהו את, אמר רבי חמא בר חנינא כך אמר לו ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד (בראשית כב, יז): כי ברך אברכך, ברכה לאב ברכה לבן, (בראשית כב, יז): והרבה ארבה, רביה לאב רביה לבן, (בראשית כב, יז): וכחול אשר על שפת הים, את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב, לפיכך הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, הוי (תהלים קיט, פט): לעולם ה' דברך נצב בשמים.