בית שמואל על אבן העזר קיא
סעיף א
עריכה(א) וי"א אף תוס' בכלל: משמע לדיעה קמיית' תוס' אינו בכלל ותימ' דהא אית' בש"ס ר"פ אף על פי תוספ' כתובה ככתובה ונ"מ אף לענין כב"ד וכ"כ הרי"ף ושאר פוסקים וכבר תמה ע"ז בח"מ:
(ב) ונדוניית' ר' וכו': ה"ה אם הנדוניו' שתיהן שוה נ"מ אם יש לאחד יותר בנים אלא לרבות' נקט דל"ח לאנצויי דיורשים של זו נוטלים יותר מירושה של זו:
סעיף ג
עריכה(ג) אפי' היה ראוי ליפול ירושה וכו': ה"ה שאר ראוי כמ"ש בסי' ק' ואם היה משועבד לכתובת אלמנת אבי אביו נמי הוי ראוי ועמ"ש שם בשם תוס' מהרי"ל ואפשר דמקילין כאן גם לענין מלוה ויש קול' של ירושת הבעל וקולא של כתובה ואין נגבה מפירות כמ"ש בס"ס:
סעיף ה
עריכה(ד) אף על פי שנתרבו או נתמעטו: דאזלינן אחר שעת מיתה ואם היו מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כבר זכה בן הגדולה ואם נתמעט אח"כ ולא נשאר שיעור שתי כתובות חולקים ההפסד כפי הסך כב"ד כ"א לפי חלקו ואם כב"ד של זו כפל כשל שניה מגיע עליה שני חלקים הפסד:
סעיף ו
עריכה(ה) אף על פי שיש עליו ש"ח: כיון דיש כאן מותר דינר אף על גב דחייבים לשלם הדינר ואין מחלקין ביניה' מ"מ בפרעון של זה מקיים ירושה דאוריית' אבל אם לא נשאר מותר דינר אף על גב דמשלמים לב"ח מ"מ בעת המיתה לא היה יותר וב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומזה משמע ה"ה אם החוב שחייבי' הוא יותר מדינר מ"מ כיון בעת המיתה היה יותר מדינר שייך דין כב"ד וכבר תמה בח"מ על המחבר שכתב וי"א אפילו החוב יותר מהמותר משמע דאיכא פלוגת' בזה ולית':
סעיף ח
עריכה(ו) אף על פי שלא הניח יותר: ע' בסמוך סעיף ט' וה"ה אם לא הניח כדי שתי כתובות רק מותר דינר על כב"ד אף על פי כשיקחו בני אחת את הכתובה בתורת חוב לא ישאר כב"ד במלואו אפ"ה שייך כב"ד דגם לחצאין תקנו כב"ד וכ"כ המגיד:
(ז) אם נשבעה השניה: אבל הראשונה אין עליה שבועה אא"כ טוען שהתפיס לה צררי כיון שהוא תוך הזמן אפי' שבועה שלא תפסה היא לא היה חל עליה כיון באותו פעם לא היה עת השבועה גם הוא היה בחייו:
(ח) בניה קודמת: שהיא ב"ח והראשונה באה מכח תקנות כב"ד וכתב בפרישה דשניה נוטלת מעידית נגד הראשונה כיון דראשונה אין לה שום חוב אלא מחמת התקנה ואם הניח בכור אינו נוטל פי שנים בכב"ד של אמו אלא רואים כאלו חלקו כל נכסי אביהם בין כל האחים ונוטל חלק בכורתו ש"ג פנ"ש:
(ט) והשאר חולקים בשוה: אפשר אפילו אם ליכא כאן אלא כדי כתובה של הראשונה מכל מקום כשלא נשבעה השניה אז אמרינן שנטלה כתובתה והניח כדי שני כתובות מיהו יש לומר כיון כב"ד אינו אלא מצד התקנה וכאן איכא ספק שמא לא לקחה ולא הניח אלא כדי כתובה של הראשונה חולקים:
סעיף י
עריכה(י) והשניה קיימת: אף על גב דאיכ' חשש שמא אתי לאנצויי הואיל יורשי השניה לא לקחו כלום מ"מ תקנו חז"ל אף בזה התקנה של כב"ד:
סעיף טו
עריכה(יא) אבל אם מחלה וכו': אף על גב מזון בנות מבואר בסימן אח"ז דלא מהני מחילה שלה מ"מ כב"ד מהני מחילה שלה:
(יב) לפיכך אין הבנים יורשים כב"ד: כ"כ הרמב"ם פי"ט וכן ס"ל באלמנה דאין לה מזונות כשאין הכתובה בידה שמא מחלה ובסי' צ"ג כתבתי רוב פוסקים חולקים עליו ולכאורה נראה להני פוסקים גם כאן לא חיישי' שמא מחלה מיהו י"ל שם טוענת ברי אבל כאן היורשים אין להם טענו' ברי גם לענין מזונות נכסים בחזקתם דהא בל"ז צ"ל כן לשיטות הני פוסקים דהא ס"ל אם אין השטר כתובה בידה אינם גובה הכתובה כמ"ש בסי' ק' ע"כ צ"ל משום לענין מזונות אמרינן הנכסים קיימא בחזקת' וכן בהרא"ש פ' שני דייני אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל דגובה הכתובה אפילו אין שטר הכתובה בידו הואיל מעשה ב"ד הוא י"ל יורשים שאני כמ"ש:
סעיף יז
עריכה(יג) לפיכך בנים יורשים: עיין סוף סימן בב"י מ"ש בשם הרשב"א /הרשב"ץ/ כב"ד לא תקנו אלא כשיש בנים לשתיהן ואם אין בנים לשתיהן לא שייך כב"ד ואינם אלא יורשים מ"ה אם נתן האב משכ"מ זכה המקבל מתנה אף על גב כב"ד כירוש' דמי ודוחה את משכ"מ מ"מ נגד יורשים ממש זכה מתנות ש"מ:
(יד) מהיום ולאחר מיתה: אז זכה בגוף מהיום אף על גב הפירות לא זכה עד אחר המיתה מ"מ כב"ד אין גובי' מפירות ק"ו מכתובה דאינה גובה מפירות כמ"ש בסי' ק' כ"כ המרד' פי"נ ובבדק הבית ובד"מ הביאו דבריו ושם במרד' ס"פ הנ"ל פסק אפילו אם נתן לאחר מתנה מהיום ולאחר מיתה ואמר שיטול כאחד מן הבנים מ"מ אין גובה בב"ד /כב"ד/ מטעם הנ"ל ובד"מ סי' ק' הקשה דסותרי' דברי המר' זא"ז דהא כתב שם ר"פ הנ"ל לענין כתובה גובה אפי' אם נתן במתנות בריא כיון שאמר כאחד מן הבנים לא עדיף מן היורשים וע"ש מ"ש: