בית שמואל על אבן העזר כו
סעיף א
עריכה(א) ואפילו בא עליה לשם אישות: עיין סי' קמ"ט כל שנשאה וגלוי לכל הוי כאלו היה עדים בעת הביאה לפ"ז אם הי' גלוי שנוש' אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה אלא איירי שלא היה בגלוי:
(ב) וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה: אף על גב הבא על העכו"ם אין לוקין מן התורה כמ"ש בסי' ט"ז וכן הבא על השפחה אין מדמין עריות זה לזה כי הכל בגזירה כמ"ש המגיד פ"א ה"א מיהו מ"ש לוקין בפלגש אין מוכרח כמה שאכתוב ובחדושי מהר"ר יוסף מטראני ריש קדושין כתב דרמב"ם איירי כשהיא מזומנת לזנות אז הוי קדשה וכ"כ בכ"מ ספ"ב ה' נערה בתולה גם הרמב"ן בתשובה כתב כשהיא פלגש ליכא איסור לדעת הרמב"ם אפילו להדיוט היינו לפי גירסתו שלא גרס ברמב"ם בה' מלכים להדיוט אסור, ואפילו לגירסתינו שם דכתב הרמב"ם להדיוט אסור מ"מ אין ראייה שלוקין על פלגש ומהרא"ש והטור נראה דליכא איסור כלל ומ"ש בד"מ דהם ס"ל דאסור והיינו מ"ש טור בשם תשו' הרא"ש דאסורה אבל אין ראיה משם כי שם אסור משום דבושה לטבול ובא עליה בנדה אבל משום איסור פלגש י"ל דמותר ויש ראיה מדברי הרא"ש כתובות דליכא איסור בפלגש שהרי כתב שם דיכול לקיים פו"ר בפלגש, גם מה שהבין ב"ח מתשו' הרא"ש שכתב בני משפחתו יכולים למחות לזה דמייחד לעצמו פלגש דפגם להם שתהיה פלגשו דבושה הוא מחמת האיסור וליתא כי הבושה הוא שתהיה פלגשו ואינה ראוי לו וע"כ צ"ל דאי משום איסור פלגש קשה ת"ל בלא הקפדת בני משפחה מוטל על הב"ד למחות לו ויותר נראה גם לדעת הטור אין איסור בפלגש אלא מ"ש כופין אותו להוציאה מביתו היינו כשיש לחוש דהיא בושה לטבול, ונשמע מכל הני דיעות דאין לוקין על פלגש אפילו האיסור אין מבואר להדיא, וא"ל איך ס"ד לומר דליכא איסור בפלגש הא קי"ל כלה בלא ברכה אסורה כנדה ופלגש היא בלא ברכה וקידושין וגם קשה איך מותרת למלך כבר תירץ בתשו' הרמב"ן סי' רפ"ד דוקא כשרוצה לישא אשה שתהיה קנויה לו לכל דבר ותהיה אסורה לכל אדם אז אמרה התור' שיקדש אותה ויכנוס אותה לחופה ויברך ז' ברכות אבל פלגש אין צריך ברכה וקידושין:
(ג) וכן מומר: כתב בח"מ דוקא מומר לרצונו אבל אנוס שנשא אנוסה ומשמרים בצנעה דת יהודית אין להקל כיון דנתיחדו לפני הרבה אונסים לשם נישואין:
סעיף ד
עריכה(ד) מן התורה: כתב הרמב"ם רה"א כסף הוא מד"ס וכתב המגיד ובכסף משנה מדאורייתא הוא אלא כל דבר שאינו מפורש בתורה נקרא ד"ס אבל דינו כדין התורה ועיין סי' מ"ב ועיין פ"ד ה"א:
(ה) טור בשם הרא"ש: כ"פ הרא"ש בפ' ר"ג והב"י הביא דבריו בסי' קל"ד ובסי' זה אשתמטא ליה לכן כתב דאינו מוכרח דהרא"ש ס"ל כן: