בית שמואל על אבן העזר/שמות נשים

<< * בית שמואל על אבן העזר * >>

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שמות נשים

אות א

[אביגיל]: [אבגלי] מהרי"ט מסופק אם שם זה נגזר משם [אביגיל] ויש לכתוב [אביגיל] המ' [אבגלי] או לא נגזר משם ופוסק דיש לכתוב אנת אנתתי דמתקרי [אבגלי] ובזה יוצא מידי כל ספק דאפי' תימה דשמה היא אביגיל מ"ה היא נקרא [אבגלי] ולא יהיה אלא חניכה וכשר. והט"ז כתב וז"ל ולעד"נ לא דרשינן לשון הדיוט לילך בתר טעם השם אלא אזלינן בתר כללא דיש לן למיזל בתר לשון המורגל בפי האנשים וכל שא"י לנו המקור לצריך לכותבו כמו שהוא לפ"ז אם נקראת [אבגלי] כותבין רק [אבגלי] ועיין בשם ליבקי: [ארכודופולא] אל"ף בסוף דקי"ל כל שמות שהם של לע"ז כותבין אל"ף בסוף ומה שנמצא לפעמים בה"א משום דיש ס"ל השמות שהם לשון יון או ערבי דינם כמו שמות הקודש וכותבין בה"א ועיקר הוא כמ"ש בתשו' מהרי"א ובס"ש הביא באות טי"ת דוקא שמות הקודש כותב בה"א ולא שמות יון וערבי וכן מורה לשון הש"ע בסי' קכ"ט [אפנדריא אפנדרא אפרוין איריני] וספרדים מוסיפים עוד יו"ד וכותבין [איריניי. אורואיניא. אוראבואינא אישטריליא אישמראלדא] ויש כותבין בזיי"ן במקום השי"ן וכתב בס"ש דתליא במבטא אף ע"פ שי"ן זו נקרא בשין שמאלית כמו סמך מ"מ יש קצת שינוי במבטא. וכתב אפי' אותם דמבטא שלהם בזיי"ן וכתב בשי"ן כשר כיון דנקרא בשין שמאלית כמו סמך כי מצינו בש"ס דאינו מקפיד להחליף סמך בזיי"ן וכן להיפוך. מיהו נראה דוקא כשא"י חתימתה אבל אם ידוע חתימתה ושינה פסול אפילו בדיעבד כיון דיש שינוי קצת גם כיון דיש כותבין בזיי"ן ויש בשי"ן הוי כשינוי. [אומגושטו אישטנונא: אורויליידו] אף על גב דהיה צריך בי"ת במקום הוי"ו כתב בס"ש הטעם שכותבין וי"ו משום הבי"ת נקרא רפה כמו והיו ואם היה כותב בית היה צריך לכתוב על הבי' נקודות להורות שהיא רפה ומהרשד"מ היה מסופק אם לעשות נקודות בגט מ"ה כותבי' וי"ו. והא דכותבין וי"ו א' ולא שני ווי"ן משום הוי"ו נמשך למעלה ולמטה כאלו היה שני ווין והא דלא כותבין שני ווי"ן ממש משום בשטרות ובכתובות דרך הסופרים לקצר ולא כותבין אלא וי"ו א' ונמשך למעלה ולמטה לכן אין משנין בגט וכותבין ג"כ וי"ו א' אף על פי שהיה מן הראוי לכתוב שני ויי"ן אמרינן וי"ו זו נמשך למעלה ולמטה ומזה נמשך נמי בשם [ביליידא] היה ראוי לכתוב בי"ת וכותבין [ויליידא] משום הואיל דכותבין בשם [אורויליידו] בוי"ו כותבין שם [ביליידא] ג"כ בוי"ו הכל שם בס"ש. [אלגוהר] שם העצם הוא [גוהר] שהוא שם אבן טוב ואל שמוסיפים הוא במקום הא' הידוע כי כן דרך בלשון ערבי במקום הא' הידוע מוסיפין אל וכיון שנעשה מלת אל כשורש המלה צריך לכתוב גם מלת אל מהרי"ט ואם קורין הה"א בפתח יש לכתוב [אל גוהאר] אל"ף אחר הה"א ואם לא כתב אל"ף כשר ואם קורין הה"א בציר"י אין כותבין אל"ף אחר הה"א. [אישרונא. אמינה] לשון נאמנות [אודא אמארא אשפוראנשא אורו. אליגרא] (אישטרונא. אגושא. אלפדיני. איזבואינא אפינדא) (אלטארונא שזובואינא) דמתקרי שמחה. (אביגא). (ארכודופולא) [אנשטא. אכונדו. אשטפלא. ארגינטי אומורופיא אנשטאשי. (אליגדיאה. [אסתר] המ' (שאלוא. סתירה). משמעות שנגזר (מאסתר) לכן הורה הרב רמ"א בא' שהיה שם אם הבעל ושם אם אשתו (אסתר) ומתה אם של א' והורה לקרות שם בתו סתירה ש"מ שם סתיר' נגזר משם אסתר וכן הוא דעת הס"ש ולא כמהר"ש חיות שכתב דיש לספק שמא שם לעז הוא ויש לחוש שמא יש לכתוב בטי"ת סטירא וליתא אלא משום אסתר הוא ויש לכתוב בת' וכ"כ בו"מ (אסתר) א"צ לכתוב קצור השם סתירה ש"מ שנגזר מאסתר אלא הוא ס"ל שהוא שם הקיצור ואין מוכרח כמ"ש מהר"ש חיות דאין זה דומה לשאר קיצור השם לכן אם היא נקראת סתירה יש לכתוב סתירה בתי"ו וה"א בסוף (ארוסול) תיבה א' ובסמ"ך ואם כתב בשי"ן כשר ועיין באות שי"ן [שולטאנ"ה] (אדל) מסתמא בלא יו"ד אחר הדלי"ת ס"מ. (אלזגוטא) כינוי (לגוטלין) ויש לכתוב שם שניהם ודוקא כשקצת בני אדם קורין אותה (גוטלין) וקצת קורין אותה (אלז גוטה) וא"י שם העריסה וגם א"י איך קורין אותה רובא דעלמא. אבל אם ידוע שם העריסה יש לכתוב אותו שם לבד אפילו אם כל העולם קורין אותה בשם האחד ודוקא בשמות כאלו שהכינוי דומה קצת לעיקר השם אבל אם השם הכינוי אינו דומה כלל לעיקר השם אפי' אם ידוע דשם העריסה היה עיקר השם מכל מקום אם אחר כך קורין אותה קצת בני אדם בעיקר השם וקצת בשם אחר יש לכתוב שם שניהם וכותבין תחלה שם העיקר ואח"כ שם הכינוי ואם רוב קורין אותה בשם א' והמיעוט בשם אחר יש לחלק ג"כ אם א' מהשמות אינם דומין זל"ז כלל יש לכתוב שם שניהם וכותבין תחלה אותו השם שקורין הרוב אפילו אם השם שקורין אותה המעוט הוא דרך להיות עיקר השם וגם ידוע הוא שהוא שם העריסה מ"מ מקדימין השם שקורין אותה הרוב אבל אם השם שקורין אותה הרוב הוא דומה קצת לעיקר השם וא"י שם העריסה יש לכתוב רק אותו השם שקורין אותה הרוב וכל זה איירי כשלא נשתנה מחמת החולי גם איירי כל זה כשאינה רגילה לחתום כלל אבל אם רגילה לחתום יש לכתוב אותו השם שחתמה בו אפילו אם יודע הוא דשם האחר הוא שם העריסה ושכל העולם קורין אותה בו והוא שם שדרך להיות יוצא מעיקר השם ואין השמות דומין זה לזה כלל עכ"ל ס"מ ובאות בי"ת יתבאר דין זה בס"ד: (איגילא אסנת):

אות ב

(ברכה) שם איש והאשה. (בריבא) כתב מהרש"ל במדינות פולין מדברים בלשון גם יש לכתוב פ"א במקום הבי"ת ובס"מ כתב בפולין כותבין (פירווא) בפ"א ושני ווין (צפורא) המ' (פריבא) או (בריבא) כפלוגתא הנ"ל כתב בתשובת מהר"מ מינץ אפי' נשתכח שם צפורא כותבין שם שניהם וליתא דקי"ל אם נשתכח השם אין כותבין אותו כלל ובלבוש פוסל אפי' בדיעבד דיאמרו דאין זה המגרש ועיין באות שי"ן אלא בשמות הדומין זה לזה אז הוי כאלו לא נשתכח אבל שמות דאין דומין זה לזה אם נשתכח אין כותבין אותו כלל: (ברוינא. בריינא' ברונלין ברוינלן ברוינליין) והכל תליא במבטא (בריינדל) בשני יודין ובלא יו"ד אחר הדלי"ת: (ברענדלין) (ברונא) בת שבע. חד תיבה: בונא. באלף (בוניא) (בינלין) בונכין בונלא בוניין בונילא היינו אם הרוב קורין אותה כך אפי' בפניה ואינה מקפדת אבל אם היא מקפדת וצריכים לקרותה בפניה בוני או בונה אפי' אם הכל קורין אותה שלא בפניה (בונילא) יש לכתוב [בוני] או בונא. ואם הרוב קורין אותה בפניה בוני או בונא והמיעוט קורין אותה בפניה בונינא הולכים אחר הרוב ס"מ וכן הדין. בבונכון. בטשיל בעטשיל. בתקא בתי"ו כינוי לבת שבע ומסתמא כותבין בעטשיל ביו"ד אחר השי"ן: בילא. באל"ף וא"צ לכתוב המ' בילטא או בעלטא. או בילקא: כי הוא קיצור השם ד"מ: ובס"מ כתב דינו כמו באלז גוטא: וי"א. בילא. נגזר משם בלהה וכתב בס"ס לכתחילה יש לכתוב באל"ף ואם כתב בה"א כשר ואם יודע חתימתה ושינה דומה לדינים שכתבתי לעיל בשם יהודה ירמיה גדליה. כתב בד"מ באות זיי"ן אשה אשר שם העריסה שלה (זוסא) אף על גב רובא בעלמא קורין אותה זוסלין כותבין זוסא ואם שם העריסה זוסלין כותבין זוסלין ולא זוסא וכתב שמצא בטופס ישן אם שם העריסה שערליין כותבין שערליין ולא שרה: ובאות חי"ת כתב בשם מהרי"ו בתשובה סי' ק"כ דכותבים חנה ולא המ' חנליין ופירוש דבריו דאיירי דשם העריסה היה חנה ואח"כ נקראת חנליין כותבין חנה ובאות שי"ן כתב גם כן בשם פיסקי מהרא"י סי' י"ב דכותבין שרה ולא המ' שרכי או שערליין דהכל א' היא מכל זה נשמע דסבירא ליה אם ידוע שם העריסה כותבין רק שם העריסה כגון שרה אף על פי דהשתא נקרא שערליין כותבין רק שרה ואם שם העריסה שערליין. כותבין שערליין ומהרש"ל כתב אם שם העריסה שערל או שערכן וכן היא נקראת כותבין שערל או שערכן ולא שרה ואם כתב שרה פסול ואם שם העריסה היה שרה ועכשיו נקראת שערל או שערכן כשר לכתוב שם העריסה או שם שנקראת בו וכן הדין בשארקה או שירקא. ובט"ז כתב וז"ל ולע"ד נראה להכריע אם נקראת מעריסה רעכיל או שעריל אין לכתוב רק שעריל או רעכיל לחוד ויש פסול אם כתב רחל או שרה כמ"ש רש"ל אבל שם העריסה היה שארקה יכול לכתוב שרה לפי שנקודת הקמץ תחת שרה כמו תחת שארקה ידעו הכל שהכל אחד משא"כ בשעריל ושירקא שנשתנה הנקודה ואם ידוע שם העריסה שרה או רחל ואח"כ נשתנה לשעריל ורעכיל יכתוב שרה המ' שעריל רחל המ' רעכיל כנ"ל נכון דהא אין שום ריעותא בכתיבת המכונ' אפילו במקום שאין צריך מדינא ע"כ ובש"ס מאריך בדינים הללו וכתב באות חי"ת להלכה כלע"ד אם ידוע שם העריסה חנה מרים שרה רחל ואח"כ נקראת בפי הכל חנולין מירוש שערלין שערכין רעכלין יכתוב לכתחלה חנה דמתקריא חנולין מרים דמתקריא מירוש וכן כולן וה"ה לבני ספרד חנה דמתקריא חנולה שרה דמתקריא שרולה שמחה דמתקריא שמחולה ואם א"י שם העריסה יכתוב לבני אשכנז חנלין מירוש וכן כולן וטפי עדיף לכתוב אנת אנתתי דמתקריא חנלין וכן כולן ולבני ספרד א"צ לידע שם עריסתן דכל אלו אינן ב' שמות אלא שם קטנות וגעגוע בעלמא לכן צריך לכתוב לעולם חנה דמתקריא חנולא וכן כולן ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הראשון או לא נשתקע ול"ד לשאר שמות דקי"ל אם נשתקע שם הראשון אין כותבים שם הנשתקע שאני הכא כיון בתוך שם השני נכלל שם הראשון לא נקרא שהוא שם הנשתקע דכינוייו מורה ע"ש הראשון ע"כ. ונראה לי בשמות אשר אין הנקודות שוין אם ידוע שם העריסה יש לכתוב שם שניהם כגון אם שם העריסה שרה ועכשיו נקראת שערלין או שרולה וכיוצא בזה יש לכתוב שרה המ' שערלין או שרולה. ואם כתב רק שם העריסה שרה כשר דהא לדעת רמ"א כותבין כן לכתחלה וכ"כ בס"מ וכן הוא דעת מהרש"ל. וכן אם כתב רק השם אשר נקרא בו עכשיו כשר כדעת מהרש"ל. ובכל אלו כותבים המכונה ולא דמתקרי' והס"ש שכתב דמתקרי י"ל דל"ד דלא בא כאן להורות דין זה אלא כוונתו להורות לכתוב שם שניהם וכ"כ בס"ש בשם ר"י ר"נ וכ"כ בט"ז גם י"ל הס"ש סבירא ליה דשם שארקה וכן כולן יוצאין משם הקודש וס"ל בשמות היוצאים משמות הקודש כותבים דמתקרי כמ"ש בשמו גבי שם סעיה באות סמך. וכל זה איירי דקורין אותה בפניה שרולה וכן כולן כמ"ש בסמוך. ואם שם העריסה היא שערל או חנולין וכן כולן וכתב שרה או חנה פסול כמ"ש רש"ל. אבל שמות אשר הנקודות שוין כמו שרה שארקה או הדסה הדסכן הגר הגרכן אם ידוע שם העריסה היה שרה או הדסה או הגר א"צ לכתוב שם שניהם אלא כותב שם העריסה לבד: ואם שם העריסה היה שארקה או הדסכן נ"ל לכתחלה יש לכתוב שארקה וכן כולן. וכן אם א"י שם העריסה והיא נקראת בשם שארקה כותבים לכתחילה שם שארק' מיהו אם כתב שרה אפילו בידוע שם העריסה היה שארקה כשר כיון דהכל נקודה אחת. ואלז גוטא שהיא כינוי לגוטלין י"ל דדומ' לשרה שארקה דגוטא וגוטלין הנקודות שוין אף על גב דמוסיפין תיבת אלז מ"מ עיקר השם הוא גוטא ונקודות שוין. וכל זה איירי כשהיא נקראת בשם א' אבל אם א"י שם העריסה וקצתן קורין אותה שרה וקצתן שארקה כותבין שם שניהם כמ"ש בס"מ בשם אלז גוטא. ובאות סמך כתבתי אם כותבין שארקה בה"א או באלף. כתב במרדכי פ' השולח צפורה א"צ לכתוב המ' פורה וכן מרגליות א"צ לכתוב המ' מרגליתא וכן בילא בולטא. וכמ"ש בשם ס"מ וט"ז דשאני היכא דנקודות שוין שפיר מ"ש דא"צ שם שניה צפורה פורה משום דנקודות שוין אבל לדעת הס"ש דאינו מחלק בין הנקודות קשה ליישב דברי המרדכי והוא בעצמו הביא ג"כ דברי המ' ופוסק כוותיה. בלומא בלומכן בלימל בלימלא. בלומא. ולא בלוימא. נ"ש: בת שבע. המ' בשא. באלנושא. בתיה. והוא שם הקודש ע"כ כותבין בת שבע דמתקריא בתיה. ואם קורין אותה שבע. יש לכתוב שבע. ולא בת שבע. וכן אם ידוע חתימת' דחותמת כן ס"ש. בילקווא בונלין בונלן בלשון. באהדנא. שם האשה ברוסיא. בוליצא. או בוליסא. ותלי' במבטא. ומהר"ח שבתי הורה לכתוב תמר. דמתקריא בליסא. והקשה עליו בס"ש ממ"נ אם לשון הקודש הוא מלשון ירח בול. ולגעגוע נקראת בוליסא. אם כן היה לו לכתוב ה"א בסוף ואם לשון ארמי הוא מל' אבולי ואיסטרוגי האמור בש"ס והם עשירי' ושרים אף על גב בש"ס איתא באלף אבולי מ"מ דרך העולם להפיל האלף קשה למה לא כתב המכונה. נשמע מדבריו דס"ל שמות ארמי יש לכתוב המכונה ולא דמתקרי ולכאורה אנ"ל כי לשון ארמי חשוב כמו לשון הקודש ושניהם ניתנו מסיני כמ"ש ר"ס קכ"ו ומה שכותבים אלף בסוף אינו מחמת גריעות הלשון אלא בלשונם הדרך הוא לכתוב אלף אבל כותבים עליו דמתקריא ברונא. כן יש לכתוב באשכנז דקורין הרי"ש בשורק והבי"ת בשו"א. ויותר טוב לכתוב בוי"ו ורונא. כיון דקורין הבי"ת ברפא והיה מן הראוי לעשות נקודות על הבי"ת להורות שהיא רפא ומהרשד"מ היה חוכך להחמיר שלא לעשות נקודות בגט לכן טוב לכתוב בוי"ו שם בס"ש ומנהג שלנו ג"כ שלא לעשות נקודות ונ"ל ג"כ במקום דאפשר לכתוב וי"ו יותר טוב לכתוב וי"ו במקום בי"ת וכיוצא בזה אבל היכא דלא אפשר כותבים בלא נקודות כגון פייבש דא"א לכתוב בפולין במקום הפ"א ווי"ן דאין קורין בווי"ן רק בפ"א רפויה וצריך לכתוב פ"א ונקודות ג"כ אין עושין בגט ולפ"ז היה ראוי לכתוב במקום הבי"ת ווי"ן דהא הבי"ת יש חשש שמא יקרא בדגש ויש תקנה לכתוב ווי"ן נקרא ג"כ כמו אם היה ווי"ן וכ"כ בשם הט"ז דיש לכתוב (פייווש) בפ"א ושני ווי"ן. ואין לומר דאם יקרא הבי"ת בדגש נמי שפיר דהוא לשון ביש דמ"מ איכא חשש דיקרא שמו בדגש ואין זה מורגל בפה כל אדם ברפא וכתב בס"ש בספרד יכתוב. בארונא. או וארונא. בואינא. ביין. ונירא. שם א' הוא: בינטורא. ויותר טוב לכתוב בוי"ו וינטורא מטעם הנ"ל: ברוניטא בולארא בינגי בולו בבאנאני בשייצא בוהנרא בולא בבוק בונוזא בוננוא' ביידם ביני בולארא בונא בונגיאה ברו ניטא בערין. בר]:

אות ג

[גאלא] כן יש לכתוב אם קורין הגימל בקמץ [גאלדא] כן יש לכתוב בפולין מפני שקורין הגימ"ל בקמ"ץ ובמקומות שקורין הגימ"ל בחול"ם יש לכתוב גולדא ס"מ [גוטכן גוטא] [גוטיל] מסתמא ביו"ד. גוטלין גיטל מסתמא בלא יו"ד. כ' בס"מ. גוטלין ויש לה עוד שם [גוטל] דינו כמו [באלז גוטא] וכ' מהרש"ל אם שמה [גוטלין] לא יכתוב גוטא ואשה אשר נקראת [גיטל] ושם העריסה שלה [גוטא] יכתוב גוטא מיהו למ"ש לעיל יש לכתוב שם שניהם. וכתב בד"א ברוסי' קורין לגוטיל [גיסא] אם שם העריסה [גיטל] ואחר כך קורין אותה [גיסא] כותבין שם שניהם. היינו גיטל דמתקרי' גיסא כיון דשם שניהם הם שמות לעז ס"ש [גוטלין] דמתקרי' [אלז גוטא] [גוטלין] ולא [גוטליכא [געלא] בעי"ן ואלף בסוף ע"ש הצבע ירקרקות [גילה] בה"א מלשון שמחה וגילה: געיילא גולין גיילין גוילדכן גאל גאלי גאלא גגנא גודרכין [גוטריד] כן שמעתי בשם הגאון מ"ר מהר"ר העשיל ז"ל והוא טוב דבריה והיינו גוט ריד [גינענדל] מסתמא בלא יו"ד אחר הדלי"ת ס"מ ויש נקראים [גינאנדל] בפתח [גנענדיל] מסתמא ביו"ד ס"ש. גרונ' גראנט גרעסיל גרונט גראסיל געלכי גריטשל [גאמילה] י"א שהוא שם הקודש מלשון גמילות חסד לפ"ז כותבין ה"א בסוף ואין כותבים אל"ף אחר הגימל וי"א שהוא לשון לעז וכותבים אל"ף אחר הגימ"ל ואל"ף בסוף. גם איכא פלוגתא אם עושין נקודות על הגימ"ל וכבר כתבתי דאין עושין נקודות בגט [גווייא] בשני יודין ואל"ף בסוף ואם קורין הפת"ח תחת האל"ף ולא תחת היוד"ן מסופק בס"ש אם צריך להוסיף ה"א אחר האל"ף להורות על הפת"ח: גרא יוזא גורינלייא גראסיא גאלייא גאזילא. אף על גב דיש לספק בשם זה שמא עיקר השם הוא [זאגולא] ואותיות מהופכי' הם כבר כתבתי כמה פעמים דהולכים אחר השם שנקראת בו: גינטל גושטא גליקל גליקכן גליקלן גלוק גימלא:

אות ד

[דבורה] מסתמא בוי"ו כי כן מצינו בדבורה הנביאה נכתב מלא ברוב המקומות גם במבטא הוא כאלו היה מלא כן הוא דעת רוב הפוסקים ואם נכתב חסר כשר אפילו לא ניתן עדיין ינתן לכתחילה ס"ש [דאברוש] או [דאברושא] אינו נגזר מלשון טוב אלא נגזר משם דבורה. וכתב מהרש"ל דא"צ לכתוב שם [דאברוש] אא"כ כשהוא שם העריסה למ"ש לעיל צריך לכתוב שם שניהם דהא הנקודות אינן שוין [דבורה] המ' [אזגלין] המ' [דוואסא] כן כותבים ברוסי' בד"א [דינא] ביו"ד ואין צריך לכתוב המ' [דינקא] בד"א. ולמ"ש לעיל שפיר דנקודות שוין הם [דיילא] בשני יודין [דרחזנא] אם קורין הרי"ש בקמץ [דרזנא] אם קורין הרי"ש בפתח [דרעזיל] מסתמא ביו"ד [דראזיל] דמתקריא [רוזא] ס"ש: דרנא דראשנא דולסא דייאמנטי. אם מרגישים דנדגשין היודין כותבין בשני יודין ואם אין היודין נדגשים ונרגשין כותבים יו"ד א' ס"ש וכתב לכתחלה עדיף טפי לכתוב באלף אחר המ"ם והאלף מורה על פתח [דישיאדא] או [דיזיאדא] ותלי' במבטא: דיליקאדא דונא דייבא דושיל.

אות ה

הירמוזא. או. פירמוזא. תליא במבטא. הדסה. בה"א כי הוא שם קודש. אפילו אם קורין אותה בקמ"ץ מ"מ כותבים הדסה בלא אלף. האדס. מסתמא בלא יו"ד. הדסכן. ואם שם העריסה הדסה וקורין אותה הדסכן בחטף פתח יש לכתוב הדסה כ"כ בס"מ והיינו משום דהנקודו' שוין ואם קורין הה"א בשאר נקודות יש לכתוב שניהם. ואם א"י שם העריסה כותבים השם אשר קורין אותה. הדסכן מסתמא בלא יו"ד והיינו דוקא שקורין אותה בפניה כן כמ"ש לעיל. וכן הדין בהדסל. תליא נמי בנקודות וכותבים מסתמא בלא יו"ד ואם לא נקראת בפניה [הדסכן] או (הדסל) כותבים הדס שם. [הימל טרוט] ויש כותבים יו"ד אחר המ"ם גם כן וכן הוא במהרי"ו הינדא הינדלויננא הינדלין הנדל הנדליין [הענדל] ותליא במבטא [הנדיל] דמתקריא [הענדיל] [הילטל] דמתקריא [הינדל] ומסתמא כותבים בלא וי"ו אחר הטי"ת. האנדל אם קורין הה"א בקמץ ומסתמא בלא יו"ד אחר הדלית [הגר] אפילו אם קורין אותה [הגרא] אפי' אם אין קורין הה"א בקמץ מ"מ אין כותבים אלא הגר ואם קורין אותה [הגרכן] אז תלי' בנקודה אם הנקודה בקמץ כמו הגר כותבין רק הגר כמ"ש גבי הדסה וכן הדין [בהרגל] ומסתמא כותבים הגרכן או הרגל בלא יו"ד ותליא נמי אם קורין אותה כך בפניה [הנה] כינוי לחנה ויש לכתוב בה"א ס"מ והטעם הוא כיון שיוצא משם הקודש דינו כמו שם הקודש בלבוש בשם סאיה (חנונאי) כינוי לחנה: חנלא. כינוי לחנה שם. ובאלו שלשתן כתב בס"מ דדינם כמו באלז גוטא כלומר אם ידוע שם העריסה חנה כותבים רק חנה ואם א"י שם העריסה כותבים שם שניהם וכ"כ בלבוש שם הנלא הוא קיצור השם [מחנה] וא"צ לכתוב שם שניהם אלא כותבים חנה. מיהו מ"ש בלבוש הנלא באלף צ"ל שלא בדקדוק כתב כן ובד"א כת' שם הנה. י"ל דלא נגזר משם חנה ושם לעז הוא ובט"ז כ' במדינות שקורין חי"ת וה"א בשוה אז אמרינן הנה וחנה שם א' הוא אבל במדינות אלו הוי שם אחר והיה ראוי לכתוב חנה [המ' הנלא] והיינו אם ידוע דעיקר שמה היה חנה אבל אם א"י אז י"ל דשם הנלא אין לו שייכו' לשם חנה. לכן כשא"י יש לכתוב רק שם הנלא. עכ"ל ואין כותבים הנלא באלף וכן הנא. אבל הנלה לכ"ע הוא קיצור השם מחנה וא"צ לכתוב שניהם דהא הנקודות שוין הם וכותבים ה"א בסוף. ועל ס"מ קשה למה כת' הנה. כינוי לחנה. וכן הנלא. ודינו כמו באלז גוטא. והיינו אם א"י שם העריס' כותבים שם שניהם ומ"ש מהדסה הדסכן הגרכן. דפוסק אם הנקודות שוין אין כותבים שם שניה' אלא כותבים שם הדסה או הגר ואפשר דס"ל דבעינן תרתי לטיבותא דנקודות שוין ויודעים שם העריסה אז כותבים רק שם העריסה. ובהדסה והגר איירי בידוע שם העריסה ונקודות שוין. ובאלז גוטא ג"כ הנקודות שוין היינו גוטא וגוטלין הנקודות שוין ומ"ש שם אם אין הנקודות שוין כותבי' רק השם שנקרא' בו איירי אפי' אם ידוע שם העריסה מ"מ כיון דנשכח אותו שם אין כותבים אבל כשהנקודות שוין הוי כאלו לא נשכח כיון דעדיין שם העריסה עליה מחמת הנקודות [הנלן] ואח"כ נקראת [הענדל] דינו כמו השמות אשר אין הנקודות שוין [הנקו] כינוי [לחנה] ובפולין כותבים [הנקא] באלף [הענדל] מסתמא בלא יו"ד אחר הדלי"ת [הענא היסא] ט"ז: היצל היצלא הייל [מהר"מ מינץ] ויליידא כבר כתבתי הטעם למה לא כותבים בי"ת [וויכנא] בשני ווי"ן דכל מקום דצריך וי"ו כותבין שני ווי"ן וכל מקום שנוטה לפ"א כותבי' חד וי"ו ח"מ סי' קכ"ט [ווריידא] בב' ווי"ן כ"כ אשכנזים אבל במדינות פולין כותבים [וריידא] בחד וי"ו רש"ל וכן וריידל. והוא לשון שמחה [ורידא] בחד יו"ד הוא לשון שלום: וריידכן וריידלכן ורומט ורומיט ורומוט. הכל תליא במבטא וכן תליא במבט' המדינות אם כותבי' ביו"ד או בפ"א. וכת' בט"ז בפולין ורייסן כותבים. פרומט פרידא פריווא פוגיל. בפ"א ואין חילוק ביניהם ולא כלבוש דמחלק בין [ורידא לפוגל] וכתב הטעם פוגל כותבים בפ"א משום דקורין בחולם וה"ה צריך לכתוב שני ווי"ן דוא"ו שני' באתה להורות על החולם ויש חשש שמא יקראו כמו וי"ו א' ויאמרו הא דכותבי' ב' ווי"ן משום כל היכא דאינו נוטה לפ"א כותבין ב' ווי"ן וליתא כי כל השמות תליא במבט' המדינה וכל הני שמות קורין בפ"א:

אות ז

(זאפירא) ובני ספרד כותבי'. סאפירה. והוא מלשון אבן ספיר ולפ"ז יש לכתוב ה"א בסוף שהוא לשון הקודש ודומה לשם. סאיה. ושם ריסה. היוצא משם רבקה וכ' בש"ס בין אם נכתב בזיי"ן בין אם נכתב בסמ"ך או בשי"ן כשר: זהכית. זוי כתב מהרי"ט היוד נדגש' במבט'. במשק'. הוי גוי ויש שאמרו לשו' שני יודין כדי שלא יקראו הוי"ו ויחשבו היו"ד לחירק ואין ראוי שאז יקראו היו"ד בצירי אלא אל ישנו והדבר ניכר ע"כ: זהרה זכרה. ותליא במבטא וכותבי' כאשר היא נקראת: זושטא. אם קורין אותה כך כותבים כך: זעלדא זיסל זוסלין זוסא זוסלא. ותליא במבטא ודין שמות הללו כמ"ש גבי שרה שערלין וכולי: זלטא בלא אלף אחר הזיי"ן: זעלדא. כ"כ בס"מ באות דלי"ת: זעלמא. שם האשה. זלפה:

אות ח

(חוה) ואם קורין אותה חווקה בפתח כותבי' רק שם חוה כמ"ש גבי שרה שארקה: חנה חענקרא. כינוי לחנה וכן. חינכה. ודינו כמו שרה שארק' ושם חניכה אם קורין החית בחירק או בצירי כותבין יו"ד אחר החית ואם קורין החית בסג"ל יש לכתוב בעי"ן ואם קורין הכף בדגש יש לכתוב קו' אחר הנון ואם דוחקי' הכף או הקוף בחירק או בצירי יש לכתוב יו"ד בסוף. וכן הדין בהענקה חנה חנולה. או חנכין דינו כמו שרה שארקה. והיינו שקורין אותה בפניה חנולה כמ"ש כמה פעמים וכותבי' חנולה ה"א בסוף כיון שבא משם חנה וכן שארקה שבא משם שרה יש לכתוב ה"א בסוף אף על גב מהרש"ל וט"ז כתבו שארקא באלף י"ל שלא בדקדוק כתבו דכוונתם שם להורות איך לכתוב אם שם שרה או שם שארקה ולא באו להורות אם כותבין ה"א או אלף וא"צ לכתוב. חנה חנוש חוואלש: [חומה חובה] ה"א בסוף [חיה חבו חנוכה] שם האשה ואם כתב [חאנוכה] אלף אחר החי"ת כשר ול"ד לשם שבתי דאם כ' שבתאי באלף יש חשש אפי' בדיעבד דיאמרו דאין זה המגרש דשאני התם דיש נקראים שבתי ויש שבתאי הוי כשינוי השם משא"כ בחאנוכה דאין כאן שינוי השם כי אם תוספות אלף ס"ש והוא מכשיר אפי' אם ידוע חתימת' דהי' בלא אלף וכבר כתבתי היכא שידוע החתימה אין להקל כמו שרא באלף [חסידא חט] ס"ש:

אות ט

(טרנו טרנונא טריגונא טענניא טאונס טרוונא) ויש קורין [טרינא] ותלי' במבטא [טוקלין] כינוי לרחל ולא כנ"ש ויש נקראים [טאקלין] או טוקליין. או טאקל. או טוקל. ותלי' במבטא וכתב בתשו' מהר"מ מינץ אם נשכח שם העריסה רחל כותבי' שני גיטין בראשון טוקל ובשני רחל [המ'] טוקל ובסי' קכ"ט כתבתי היכא דנשכח שם העריסה אין לכתו' כלל אותו השם [טשערנא] אם קורין בסג"ל ואם קורין בפתח כותבים באלף [טשארנא]. טיסלבא. אם קורין הלמ"ד בשב"א נע והבית בדגש [טיסלובא] אם קורין הלמד בחולם או במלאפו"ם [טיסלווא] אם קורין הבית רפה ס"מ [טיובעליין טייבלין טויבלין [והכל תלי' במבטא] טויבא טישל טילא טרושל טבורלא טבערליון. [טאלצא] אם קורין הטי"ת בקמץ [טלצא] אם קורין הטי"ת בפתח [טאנא] כ"כ בד"מ ובס"מ ובט"ז אבל מהרש"ל כת' דנקרא' ע"ש פרי תאנה וכ"כ בס"ג ר"י ר"נ מלובלין וכת' אם היה שם לעז וכת' בלשון הקודש כשר כיון דעדיין יש לקרות כמו השם הלעז אבל אם הוא שם הקודש וכת' בשם הלעז פסול לכן יש לכתוב [תאנה טעלצא טולצא] וכ' בנ"ש אפי' אם נקראת טולץ כותבים טולצא. כיון שהוא מאותיות דגושו' צריך אלף בסוף ואנ"ל לשנות השם אשר נקראת בו. טעכטרליין:

אות י

(יוכבד) המ' יאכלו [יקוטא יוטלא] באלף [יוטא] אם קורין היו"ד בחולם או במלאפום יוטל. אם קורין היו"ד כהנ"ל [יוטליין] אם קורין היו"ד כהנ"ל והלמ"ד נוטה לפתח [יוטלין] אם קורין היו"ד כהנ"ל והלמד בחירק [יטא] כן יש לכתו' במדינות אלו שקורין היו"ד בחירק ובאלף כ"כ האחרוני' ולא כט"ז שכתב בה"א ע"ש הקרא ביהושע כתוב בשמות המקומות את יטה ואת מגרשי' [יטל] כן יש לכתו' במדינות אלו שקורין היו"ד בחירק ס"מ [יוכבד] המ' [יוטלין] [יודית יוכא] כינוי [ליוכבד יוכלא יעכלין יוכלין] ודינו כמ"ש באות בי"ת [ילתא] באלף [ינטא] אם קורין היו"ד בפתח: יענטא כן יש לכתוב במדינות אלו שקורין היו"ד בסג"ל [יענטלין יכט] כן יש לכתו' במדינות אלו: יכנט כן יש לכתו' במדינות שקורין בנון אחר הכף ס"מ ובט"ז כ' בשם חמיו ב"ח דצריך לכתוב אלף אחר היו"ד כיון דיש פתח תחת היו"ד [יראה] שם האשה נ"ש:

אות כ

(כימולא) וקורין הכף רפה ובמקום שעושים נקודות בגט עושים נקודות על הכף: כונדי כרישויידי כורשעא כורש כודי כורשנא כרשי כושי:

אות ל

[ליתרו לייקו לואישקי לעאל] אם נקראת כך אין דורשי' השמות שעיקר שמה לאה כיון דאין מוכח ול"ד לשרה שארקה [לידיסייא לונא] אם נקראת כך או [אלונא] אם נקראת כך ס"ש [לאנא] אם קורין הלמד בפתח [ליבקא] באלף ואם כתב [ליפקא] בפ"א כשר כמו ליפמן כ"כ מהרש"ל וכתב בלבוש דכותבים [לובקא] שהוא לשון אהובה ולא לופקע שהוא לשון גזלן ונראה דוקא כשא"י אם שמה בבי"ת או בפ"א אז אמרינן מסתמא שמה בבי"ת שהוא לשון אהובה אבל אם ידוע שמה בפ"א אין משנין ואין דורשים השמות וכן הוא דעת הט"ז וכ"כ בס"מ ועיקר ל"ז אם ידוע שמה ושינה פסול ואם א"י שמה אף על גב לכתחלה יש לכתו' בבית [ליבקא] מ"מ אם שינה כשר והיינו מ"ש מהרש"ל אם כת' בפ"א כשר היינו כשא"י שמה. ובד"א הביא דברי הלבוש וכת' לפ"ז גם כשכתו' ליבקא ביו"ד יש לכתו' בבית דוקא ולא כרש"ל הבין הוא דלדעת הלבוש פסול בדיעבד אפילו כשא"י שמה וחולק על מהרש"ל ואין מוכרח ויותר מסתבר כמ"ש דל"פ ובש"ס כת' אם שינה י"ל דכשר משום דבי"ת ופ"א מתחלפי' אף על גב דנשתנה פירושו ומשמעות מצינו בקר' דמתחלפי' אותיות כאלו וכן מצינו בקר' דמתחלף המם ונון כמו לקץ הימין והוא כמו הימים אף על גב דמשמעו בנון הוא מלשון יד ימינית משא"כ במם וכיוצא בזה הרבה מיהו י"ל בגט שאני דבעינן ידים מוכיחו' משא"כ משמעו' הכתו' דאין פשטו של קרא נותן מקום לטעות ובשאר מקומות מכשיר הוא אפי' בגט מיהו למ"ש לעיל אין נ"מ מזה אלא כשא"י שמה כשר אפי' כשנשתנה המשמעות כמו [לובקא לופקא] ואפי' באותיו' שאין מתחלפי' אבל בידוע שמה פסול כמו שרה באלף [לויצא] ליפשיץ. שם האשה והיא משפחה מיוחסת בישראל וכן [ליפשא או ליבשא] אבל לובשיץ היא משפחת אחרת על שם העיר שבאשכנז בד"א [ליבא] הלמד בחירק והיא שם האשה. ליבושא ליבישא ליבל ליכצא ליוושא. אם קורין הבית רפא יש לכתו' כן [לימוטא] גם כאן כ' בנ"ש דמוסיפים אלף בסוף אפי' אם נקראת לימוט ואנ"ל:

אות מ

(מולכיירא מנרא) והוא שם הקודש: מדללא מיקרי מנקא מלכונא מירא. אם נקראת כן אין דורשי' השמות לומר דעיקר השם הוא אמירא. מכלוף מסעודא מושקדו [מרגלית] וא"צ המ' מרגלותא. כי היא קיצור השם מ' פ' השולח וכ"כ כל האחרונים ועיין באות ב' מיכל שם האשה: מוכליין. כן יש לכתוב אם הלמ"ד נוטה לפתח: מיכלין. אם קורין הלמ"ד בחירק: מיכוש. ודינם כמו שרה שנורנין חנה חנולא: מיכלה. יו"ד אחר המ"ם וה"א בסוף כ"כ בד"א ושם זה נגזר משם מיכל בת שאול והוא שם הקודש וה"א נוספת היא: מכיל המ' מיכא באל"ף: מינגוט. אם קורין הגימל בחולם או במלאפום: מינגיט. אם קורין הגימל בחירק: מרים. מירוש. כינוי למרים ויש לכתוב כן אם קורין הרי"ש בחול"ם או במלאפו"ם: מירושא מירל מירלגין מריש. אם קורין המם בפת"ח והריש בחולם: מירש אם קורין הרי"ש בפתח: מירושקא. וברוסיא מירוכנא ובכל הני דינם כמו שרה שארקא וכו' כמ"ש באות בי"ת. כתב בתשו' מהר"מ מלובלין סי' ל"ט אשה שהיה מקום מולדתה במדינ' א' והיה שם העריסה שלה מיריל ואח"כ היתה במדינה אחרת והיתה נקרא' מירוש. והמסדר הגט היה כותב מרים. המ' מירוש. ופסק דצריכה גט אחר ויכתוב מירש דמתקריא מיריל. כיון דשניהם שם לעז הם כותבין דמתקריא: מטא. אם קורין המ' בפתח. מטל מייטין מייטלין מיילא. בב' יודין באלף: מיימלין מירא מירליין מירלין. ס"מ: מינדיל מינדל מינדלין. והכל תליא במבטא. אשה ששמה מרים. וקורין אותה מעזי ופירושו בלשון רוסיא קטנה א"צ לכתוב מעזי כמ"ש לעיל דא"צ לכתוב קליין יעקל. אבל אם לא נקרא' רק מעזי צריך לכתוב שם שניהם. כיון דמעזי לאו שם הוא בפני עצמו מ"ה צריך לכתוב שם שניהם אף על פי עכשיו לא נקראת בשם מרים: [מרים] דמתקרי' [חנוכא] [מירא] ונקרא בצירי תחת המ"ם ס"ש [מיבא] ותלי' במבט' [מרלין מושקט מינקלין] כתב ב"ש אשה שנקראת (מעלא) ואמרי מל"ת דשמה הוא [מחלת] ונחלף עי"ן בחי"ת יש לכתוב [מחלה] וכן הסכימו הם. ולמ"ש כמה פעמים דאין דורשים השמות אין משנין השם אשר נקראת בו אף על גב דשם מעלא אין לו שום פירוש [מלכה] פת"ח המם ואם נקראת בחיר"ק פסק בתשובת מ"ב סי' קי"ח דיש לכתוב מלא יו"ד אחר המ"ם וכ"כ בד"א גם כיון במבטא הוא כאלו היה יו"ד יש לכתוב ביו"ד. ואין להסתפק שמא שמה מילקא בקוף משום מילקא שם כותים הוא ומסתמא אין בנות ישראל נקראות בשמות עכו"ם אלא מילכה שמה ע"ש בנות צלפחד. מיהו אם ידוע דשמה היה בקוף אין משנין כמ"ש לעיל [מחלה] בה"א. [ממיל מצב מונם] [מנוחה] המ' [נוחל] [מאייור מולינא] [מעורת] שם האשה ש"ס פ' מ"ש כתב בט"ז מצאתי כתוב אם שם העריסה מרים ועכשיו נקרא מירוש יש לכתוב [מרים] המ' [מירוש] אבל אם א"י שם העריסה כותבים רק שם [מירוש] ואם נקראת [מירא] וא"י שם העריסה כותבים שם [מירא] ואם יודע שם העריסה היה [מירוש] ועכשיו נקראת [מירא] כותבין רק שם [מירוש] ע"כ וטעמא משום [מירא ומירוש] הכל א' כמו שרה שארקא מ"ה פסק דכותבים רק שם העריסה מה שאין כן [מרים מירוש] מיהו בשרה שארקה ס"ל אם נקראת שארקה וכן היה שם העריסה היה מירוש כי בזה ל"ד לשרה שארקה כי שארקה ס"ל בוודאי נגזר משרה מ"ה כותבים שם שרה מה שאין כן במירא מירוש. וכבר כתבתי באות בית אפילו בשארקה אם שם העריסה היה שארקה כותבים שארקה ולא שרה:

אות נ

[נגמה] שם ערבי הוא דקורין כוכבים [נגמה]. [נהמה] במהרי"ט מאריך בזה ועיקר כמ"ש כמה פעמים דאין דורשים השמות ואם נקראת כך יש לכתוב כאשר היא נקראת ואפילו בדיעבד אם כתב נחמה בחי"ת פסול דיאמרו דאין זו המתגרשת דהא היא נקראת בה"א. ואפשר דשם לעז הוא וצריך לכתוב אלף בסוף ודינה כמו הנא חנא וע"ש. ואם נקראת [נחמה] כותבים כן ואם נקראת [נעמיה] בעין כותבין כן [נחמה] המ' [נעכול נעכא נעכלא נעכלין נעכליין]. וכתב בע"מ [נעכלא] אפי' אם קורין אותה בפתח כותבין בעין וא"י טעמא למה לנו לשנות משום שנקראת בו. [נוחה] בחי"ת וה"א והוא לשון הקודש אף על גב דיש לספק שמא שם לעז הוא (נוכא) מ"מ יש לכתוב [נוחה] כמ"ש אצל שם [תאנה]. [נישקא] שם אשה ברוסיא ושמה [נחמה] וכתב בט"ז אפי' אם א"י אם שמה [נחמה] יש לסמוך ע"ז לכתוב [נחמה] המ' [נישקא] נוסל ניסל] שני שמות הם תשובת רמ"א. [נענלא נענלין] ואם שמה [גנענדיל] אין לכתוב [נענלא] כי הוא קיצור השם שם ויותר מסתבר דדומה לשרה שערליין וכותבים שם שניהם:

אות ס

[סיתי] ומהרי"ט כתב דכותבים רק ס"ת וליתא כמ"ש כמה פעמים דאין משנין השם אשר נקראת בו [סתאלבנת] שם א' הוא בלשון ערבי כלומר מובחר הבנות (סורקא) בסמ"ך כ"כ בלבוש וס"מ וס"ש ובד"א. אבל מהרש"ל פסק דכותבים בשי"ן שהוא קרוב לשם שרה וכ"כ בט"ז לפי זה כותבים ה"א בסוף אף על גב דהם כותבים באל"ף ל"ד כמ"ש לעיל [סחנא] ס"ש בשם ז"מ ובד"א ובס"מ כתב [סכנא סולקא] או [סילקא] או [זולקא] ותליא במבטא באלף בסוף [סאייה] בה"א וכתב בד"א הטעם משום דיוצא משם שרה דיש בני אדם שא"י בדבר הרי"ש ומדברים במקומו יו"ד לכן כותבים ה"א בסוף כיון דיוצא משם הקודש וכן שם ריסה מרבקה ט"ז וכתב בלבוש דא"צ לכתוב שרה המכונה או דמתקריא [סאייה] ופי' בד"א הואיל הוא קיצור השם מן שרה לכן כותבים רק שרה ודומה לשרה שארקה דנקודות שוין בס"ש מפרש דבריו דכותבים רק [סאייה] דשמא אין עיקר השם שרה ומחזי כשינוי השם וקשה לפירושו אם כן למה כותבים ה"א בסוף ואפשר לענין ה"א או אלף אין קפידא כ"כ אבל בגוף השם יש קפידא. ובט"ז כתב [סאייא] באלף אף על גב בשם ריסה ס"ל דכותבים בה"א כמ"ש בסמוך צ"ל דס"ל שם סאייא אינו יוצא משם שרה ונראה לי עיקר כדעת רוב הפוסקים דכותבים בה"א וכותבים רק סאייה ואם יודעים שם העריסה היה שרה כותבים שרה המ' סאייה כמ"ש לעיל אף על גב דכותבים ה"א מ"מ נקרא כינוי: (סאלווא) בשני ווי"ן [סלטקא סיני] ואם קורין אותה בציר"י כותבים באלף: [צינא] נ"ש [סתירא] כינוי (לאסתר) ועיין באות אלף. ושם שעריל שערליין עיין באות שי"ן:

אות ע

[עזיה] פי' אהובה [עסילא] ויש נקראת [עסליא] אמירה עטרה עכסה בה"א. [עלא] באלף [עלקיל]:

אות פ

(פלומא פאלומבא פאלונבא) וכולן באלף. (פידלא פלומו פירמוסא) בב"י הר"י קאלדירין כתב אף על פי שהיתה נקראת הירמוזא ובכתובה נכתב פירמוזא כותבים בפ"א ואנ"ל כי לעולם אין משנין השם אשר נקראת בו אלא אם א"י שמה אז הולכים אחר השם שנכתב בכתוב' וכ"כ בתשובת ש"א לכן יש לדקדק לכתוב שמות אנשים ונשים בכתובה כדין הגט. ואפשר אם היא נקראת לא כשם שנכתב בכתובה כותבים שם שניהם ומקדימים השם שנקראת בו. (פיגו פירגו פראנקא פרי פעורא פפוסא פאסנא) והפ"א נקרא רפה: פריידל) והוא לשון שמחה ושם (פריידל פריידא פרומט פריווא וכן פילגא פוגל) הכל בלשונינו בפ"א ובשאר מדינות כותבים (וריידיל) בוי"ו וכן (ורידא ורומט) מיהו שם (פיגל) כותבים בכל המדינות בפ"א ובלבוש מחלק בין אלו שמות אפילו במדינות פולין וליתא כי במדינות פולין אין חילוק וכותבים כולן בפ"א. ואין כותבים (פוגלא) אא"כ כשקורין אותה בפניה כך (פעריל) פערלא) באל"ף (פערליין) וכולם בעין אלא בני הספרד שקורין הפ"א בצירי כותבים יו"ד אחר הפ"א (פונשיכא פונזקא פאווש) כינוי (לצפרה) ס"מ: (פינשא פעסא פאסיל) מסתמא ביו"ד (פעסליין פעסלין פעסכין פריווא) כינוי (לצפרה) וכן (פורה פייאלא) בד"א (פוערלן פוערליין פעורליין פייארל) כן יש לכתוב באלו הארצות באלף ובמדינות אחרת (פייערל) ס"מ כתב מהרש"ל (מרגליות). ושם (פעריל) שני שמות הם לכן אם נקראת (פעריל) אין כותבים רק שם (פעריל) ואם שם העריסה (מרגלית) ונקראת (פעריל) כותבים שם שניהם (מרגלית) המ' (פעריל) ואם לא היו כותבים רק שם (פעריל) כשר דכ"א לא ידעו אלא שם (פעריל) ואם לא היו כותבים אלא שם העריסה מרגליות נראה דהוי שינוי השם ול"ד לשם (שרה שארקה) (פזי) שם אשה (פורי') הגאון מהר"ר שמואל ר"פ ז"ל היה מסופק אם לכתוב (פוריא) באלף לשון מטה. או בה"א מלשון אשתך כגפן פוריה ולכאורה נראה דתלי' במבטא כי פוריא הוא במלאפו"ם ופוריה הוא בחולם:

אות צ

[צפרא] חסר ז' אחר הצדי"ק כי כן כתוב בתורה ואם כתב מלא כשר ס"ש וס"מ וט"ז וא"צ לכתוב המ' [פורה או [פויאר] שם היינו כשהנקודות שוין כמ"ש באות בי"ת [צפרה] המ' [פייויש] המ' [פאויש] המ' [פימויש]. [צביה] בה"א ואם כתב באלף כשר דהא מצינו בד"ה באלף רש"ל גם ה"א ואלף מתחלפים מיהו דוקא כשא"י חתימתה כמ"ש כמה פעמים וכתב בס"ש אם נקראת בפתח [צביאה] כותבים באלי"ף וה"א [צאריט] כן יש לכתוב במדינות אלו שקורין הצדי"ק בקמ"ץ ויש לכתוב מסתמא ביו"ד [צריט] כן יש לכתוב כשקורין הצדי"ק בפתח ויש לכתוב ביו"ד [צארטיל צורלין. צירד צערגיל] והכל תליא במבטא [צימפא] והוא כינוי לשמחה [צימפכא. צישא צימל צוימל צומפא צארטל צינא ציפא ט"ז [צמה צימלא]:

אות ק

[קאשינא קראקושא] ובארץ רוסיא קושו ס"א [קרינדל] יו"ד אחר הרי"ש ולא אחר הדלי"ת לבוש ובד"א וס"מ [קויגא קרסיל] מסתמא ביו"ד [קראקא קרעסיל] אם קורין בסג"ל [קרעסליין] [קרשא] באל"ף מסתמא ואם דוחקים השי"ן בחיר"ק כותבין ביו"ד [קלארא] כן יש לכתוב במדינות פולין אבל בארץ אשכנז שקורין הלמ"ד בחולם יש לכתוב [קלורא] בוי"ו [קענדל] עין אחר הקו"ף ובלא יו"ד אחר הדלי"ת [קנינא קיינא קילא] ולא כלי כ"כ כל האחרונים [קרידא קאלו קשתי קונפארנא. קלומירא] ובספרד כותבין. קאלומירא] [קירנא קרינלן. קרינדלכן קלעריל. קלערכין] הכל לפי לשון המדינה: קרנא קורשירא:

אות ר

(רבקה) דמתקרי (מלכה) ואם קורין אותה רבקלה עיין אות בי"ת (רחל) המ' (טוקיל) ועיין אות טית ואם קורין אותה (רעכיל) כתב בהגה"ה ש"ע שכותבים רק רחל ובלבוש כתב דמנהג הוא דכותבים רעכיל וי"ל הרב רמ"א איירי כשידוע שם העריסה היה רחל אז כותבים רק שם רחל כמו שרה שערלין אבל אם א"י שם העריסה כותבים רעכיל וכ"כ בס"ש ולדינא נראה דדמיא לדינים שכתבתי באות בית אם ידוע שם העריסה היה רעכיל כותבים רעכיל ואם כתב רחל פסול ואם שם העריסה היה רחל וקורין אותה רעכיל יש לכתוב רחל המ' רעכיל ואם א"י שם העריסה כותבין רק שם רעכיל [רעכל] בעי"ן וכתב בסע"מ אפי' אם נקראת בפתח וכבר כתבתי דאין משנין השם אשר נקראת בו. ומסתמא בלא יו"ד אחר הכ"ף [רעכליין. רעכלין רייכל ריינא רוזא ריינילא רוזולא] [רוסא] היינו דקורין השי"ן בסמך [ריקל ריקליין ריקא] כתב בס"מ ריקא הוא כינוי [לחנה] [רייצא] [רייצל] [רייצלין ריצלין] אם קורין הלמ"ד בפתח [ריצלין ריצלן] אם קורין הלמד בפתח [רייץ, ראדא, רעדל, רעלא, רייצנא, ריצנא, רינושא, רוזלין, רוזבן, ריכצא, ריינא, רובל, ריזל, רכטר, רשקא. רובלא. רחמה. בלא וי"ו רבר רחמא) כ"כ מהרש"כ בתשובה סימן נ"א ריטש ריטשיל ריטשל כמ"ש בריי"ץ:

אות ש

(שרה שערלין שארקה) כתבתי באות בית (שרה שרי) הוא שינוי ממש ואם כתב שרא באלף כתבתי לעיל (שרה. שעריל. שערלין. שערכין. שרכי. שרלין) כולן בשין וכתב מהרש"ל שארקה שירקא כותבים נמי בשין דיוצאין משם שרה וכ"כ בט"ז לפ"ז יש לכתוב שירקה בה"א ובס"מ כתב סירקא בסמך (ושעריל שרכי שרלין) בשין (שערכין. שינא. שינלין. שינדלין. שונדלין שינדיל. שונדליין. שענל. שונלין. שפרינצא) כ"כ בז"מ ובד"א ונראה דתליא במבטא דהא בס"מ כתב (שפרינץ. שפרינצא. שפרינצל) והיינו דאזלינן אחר השם שנקראת ולא כנ"ש (שמחה) המ' צימפא המ' (וריידא) כ' בלבוש אשה אשר שם העריסה היה שמחה ואח"כ קורין אותה (וריידא) אזלינן בתר רובא אם הרוב קורין אותה וריידא והמיעוט קורין אותה (שמחה) כותבי' (וריידא) דמתקרי (שמחה) ואם הרוב קורין אותה שמחה כותבים שמחה המ' (ורידא) ואם נשתקע שם שמחה והכל קורין אותה (וריידא) כותבין רק שם (וריידא) ואם כתב שמחה פסול ע"כ ואם ספק הוא אם הרוב קורין אותה שמחה או וריידא כ' בש"ס בשם מהריב"ל דנותנים שני גיטין (שלומית שולמית) ואם שמה (שלומית) וכ' (שולמית) או להיפוך הוי שינוי (שטילא. שינא. שיטל. שבע. שלימה. שלימו. שול) היינו ש' שמאלית לכן בסמך כשר וכן [שולטאנה] בשין או בסמך [שבתו. שבתיה. שקרא] המ' [רושא]. [שאלוא] היינו אם קורין הלמד בשו"א אבל אין הלמד נדגשת אלא נחטפת היינו שקורין פת"ח תחת השי"ן כותבים [שלוה] ס"ש:

אות ת

[תמנה תרצה תמר] ואם קורין אותה [תמריל] דינו כמ"ש באות בי"ת [תאנה] ועיין באות טי"ת [תלצא] המ' [תקום]:

תם ונשלם שמות אנשים ונשים בעזרת אל בורא עולם

+