בית שמואל על אבן העזר/שמות אנשים

<< * בית שמואל על אבן העזר * >>

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שמות אנשים

בעזרת אל אשר במאמרו מלאכי מרום מתחדשים. אתחיל לסדר שמות אנשים ונשים. אשר לקטתי מכמה ספרים רובו ככולו מספר הנחמד אשר חיבר הגאון מוהר"ר שמחה ז"ל ומן הסדר הגט של הרב מוהר"ר מיכל רבי יוזפש מק"ק קראקא ומן ספר נחלת שבעה. ומן כת"י הגאון בעל טורי זהב ז"ל ומן שאר ספרים:

אות א

אברהם כן יש לכתוב מן הסתם שכולם נקראים על שם אברהם אבינו שאמר הקדוש ברוך הוא ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך לאברהם. וכתב מהרש"ל אם לא שיש לו קבלה שאותו משפחה נקראו בשם אברם על איזה סיבה כי לפעמים אביו חי ונקרא אברהם ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורוצה לקרות בנו אחריו לכך נקרא שמו אברם. ואם נקרא אברם ועולה לס"ת בשם אברהם או חותם את עצמו אברהם כותבים אברהם אבל אם נקרא אברם וא"י איך היה חתימתו גם א"י איך עלה לס"ת בזה איתא דעות מחולקות אם כותבים אברם כאשר נקרא בפה כל או אם כותבים אברהם כיון דרוב הנקראים אברם נכתבים אברהם אף על גב דכתבתי כמה פעמים דאין משנין שמו אשר נקרא בו כאן י"ל דלא הוי שינוי דידוע הוא אף על פי שנקרא אברם שמו הוא אברהם ע"ש אברהם אבינו וכן היא דעת מהר"י ברונא. ונראה דתליא בפלוגתא מ"ש בשרה שארקה ושם כתבתי לכתחלה יש לכתוב השם אשר נקראת בו שארקה והט"ז ס"ל כותבים שרה דנקודה שוין ואם שמו הוא אברהם וכתב אברם הוי שינוי השם אבל לא להיפוך כן נשמע ממ"ש בספר שמות בשמות הנשים באות שי"ן כתב בהג"ה ש"ע סי' קכ"ט אברלן הוא קיצור השם מאברהם וא"צ לכתוב הקיצור השם וכותבים רק אברהם מדכתב וא"צ לכתוב ש"מ דאין קפידא אם כותב שם שניהם אלא א"צ לכתוב הקיצור לכן היכא דאיכא פלוגתא אם הוא קיצור השם כותבים שם שניהם וכ"כ בספר השמות: כתב מהרש"ל (אברמקא אברוש אברושקא אבריל עבריל) כל אלו קיצור השם הוא מאברהם ובד"מ כתב עברמן עברלן אברליפא י"א דכל מקום דשם ב' הברות דכינוי דומה ללשון הקודש אין לכתוב הקיצור ובסדר הגט משמע דיש לכתוב ע"כ ובזכרון משה כ' דכותבים אברהם המכונה עברמן. ובסדר הגט של הרב מהר"ם מיכל ר"י כתב אבריש אם קורין האלף בפתח כמו אברהם א"צ לכתוב שם אברוש וכן הדין בשם אבריל אברלן אברמקא אבל אבירלימא ושם אברשקא כותבים גם הכינוי ואם כותבין שם אבריל כותבים יוד אחר הריש לכן בפלוגתא זו כותבין שם שניהם כמ"ש. וע"ש בסדר מהר"ם הנ"ל דאין כותבים שם אברוש אפילו כשיש שנים בעיר אין כותבין לסימן ולא משמע כן מכל הפוסקים. כתב בספר השמות דכותבים אברהם המכונה (קלמן) או המ' (אברליפ'). (אביגדור) יש ספרים שכתוב בהם חסר וא"ו וי"ס שכתוב בהם מלא וא"ו וכ' מהרש"ל מן הסתם יש לכתוב חסר אא"כ דיש לו קבלה לכתוב מלא ובס"מ כתב מסתמא כותבין מלא ובס"ש כתב דתליא במבטא אם קורין הדלי"ת בחולם כותבין מלא ואם קורין בצירי כותבין חסר והיינו דוקא היכי דא"י איך היה חותם את עצמו אז הולכים אחר המבטא אבל אם ידוע איך שהיה חתום אזלינן אחר חתימתו ולא אחר מה שנקרא במבטא כ"כ שם והיינו דוקא שם כזה דהכל שם א' רק החילוק הוא אם כותבים מלא או חסר אבל אם שם חתימתו ושם שנקרא בו הם שני שמות אז שם חתימתו עיקר ושם שנקרא בו הוא שם הכינוי וכותבין שניהם: (אביעזר) כ"כ אף על גב דאיתא במקרא אבי העזרי שם הפירוש הוא דהוא ממשפחת אביעזר. וכתב בס"מ דכותבין בחד תיבה ויתבאר לקמן בס"ד. והיינו דא"י חתימתו גם א"י איך שעלה לס"ת אבל אם ידוע חתימתו או איך שעלה לס"ת או קריאת משפחתו אזלינן אחריו. ואם שמו אבי העזרי כתב בס"מ דכותבין בשתי תיבות ובחד שיטה ויתבאר ג"כ לקמן. (אבישלום) כתב מהרש"ל דנגזר מן אבשלום אלא דלא מסקינן בשמיה מ"ה כותבים אבי שלום ובד"מ כתב אבשלום או אבי שלום דלא מסקינן בשמיה וכן הוא בתוספות ר"פ שני דייני ע"כ משמע דספוקי קמספקא ליה וכן בז"מ הניח בצ"ע. ובס"ש כתב מסתמא כותבי' אבשלום כיון דיש לאבשלום חלק לעה"ב מסקינן בשמיה אם לא דיש לו קבלה דשמו הוא אבי שלום אז כותבים אבי שלום. ובס"מ כתב אם קורין הבי"ת בחירק יש לכתוב אבי שלום ואם קורין אותו אבישלום וידוע להו בקבלה דשמו אבשלום יש לכתוב אבשלום דמתקרי אבישלום והיינו דוקא שגם אנשי' מבני משפחתו נקראו אבי שלום או שהוא רגיל לחתום את עצמו אבשלום או שעולה כן לס"ת אז כותבי' כהנ"ל אבל אם ליכא כל הני רק שאביו קרא שמו בשעת המילה אבשלו' ונקרא אבי שלום כותבי' רק אבי שלום ואם ספק איך שמו או קצת קורין אותו אבשלום וקצת קורין אותו אבישלום ואין לו קבלה ואינו מדקדק בחתימתו ובציוויו לש"ץ איך לקרותו לס"ת יש לכתוב שני גיטין ויתן תחלה הגט שכתב בו אבשלום. ואם קורין הבי"ת בשב"א יש לכתוב אבשלום ואם קורין אותו אבשלום ויש לו קבלה דשמו אבישלום דינו כהנ"ל: (אדא) כ' הב"י כל שם שאינו לשון הקודש כותבי' אלף בסוף וסימנך רב אדא בר אהבה אדא אינו ל"ה כותבי' אלף אבל אהבה שהוא ל"ה כותבי' ה"א בסופו וכן הוא בשמות נשי' וכינוי הבא משם הקודש כותבי' ג"כ ה"א בסופו ס"ש וט"ז: (אדוני) מלא וא"ו שלא יתחלף בשם השם גם במבטא הוא כאלו היה מלא וא"ו: (אהרן) וא"צ לכתוב המכונה ארון או ארנון כי הוא קיצור השם. ובס"מ כ' אם קורין ארון בקמץ כותבי' הכינוי ואם קורין אותו בפתח א"צ לכתוב קיצור השם. וארנון ס"ל אפי' אם קורין אותו בפתח כותבי' הכינוי מיהו בש"ע ובס"ש ונ"ש פסקו דאין כותבי' וכן עיקר וכותבי' אהרן המ' אייזק או המ' העמר לן. (אוגיא) בחד יוד: (אורשרגא) אלף בסופו אף על פי שהוא ל"ה מ"מ כיון שהוא לשון נר כותבים באלף וכותבי' בחד תיבה: (אורי) דמתקרי אהובי': אורי המ' ליפמן או המ' וייבש או המ' ויבלמן או המ' גומפלין (אושיעה) ה"א בסוף אא"כ דיש לו קבלה לחתום באלף ואם כתב באלף כתב בס"ש דאינו פוסל משום דאינו ניכר במבטא אם או אלף הוא ה"א גם מצינו ה"א ואלף מתחלפי' ואותיות המתחלפי' ס"ל דכשר בעת הדחק אפי' אם ניכר במבטא וגבי שם מתתיה כתבתי דין זה באריכות ויש ללמוד מזה אם נמצא בס"ת טעות כזה באותיות המתחלפי' כשר וכן איתא בתשו' צ"צ ועיין באות גימל: (אייזק) נגזר משם יצחק וכתב מהרש"ל דהוא קיצור השם וא"צ לכתוב יצחק המ' אייזק אלא כשיש עוד אייזק אחר כותבים לסימן וכן אם יש באותו מקו' אייזק אחר אשר שם הקודש שלו שאלתיאל צריך לכתוב הכינוי כיון דיש לכינוי זה שם הקודש אחר אבל בד"מ ובלבוש כותבי' דכותבי' יצחק המ' אייזק משום דיש ליצחק כינויים אחרים וכל שיש לשם הקודש כינוים אחרים צריך לכתוב הכינוי. וא"ל לפ"ז למה אין כותבי' יצחק המ' איצק או אליעזר המ' ליזר אם הטעם הוא משום דיש לשם הקודש כינויים אחרי' הלא יש ליצחק כינויים אחרי' בלא איצק וי"ל דשאני כינויים כאלו דהם נבלעי' ונשמעים ממש בשם הקודש דשם איצק וליזר נשמע משם יצחק ואליעזר וכ"כ רש"ל גבי אליעזר ליזר אף על גב דיש לאליעזר כינוי אחר והוא ליפמן מ"מ א"צ לכתוב המ' ליזר כיון דשם ליזר הוא בא מאליעזר וכוונתו כמ"ש: (אייטלכן) (איכל) בכ"ף: (איסראל). (ישראל) המ' איסרל ד"מ וכ"פ בס"ש ובס"מ: (אלחנן) דמתקרו חנן כן כותבי' ולא הוי קיצור השם כי הוא שם בפני עצמו: (אליהו) כ"כ מסתמא בוא"ו בסוף כי כן כתיב שם אליה הנביא אלא בה' מקומות נכתב חסר ויעקב כתיב בה' מקומות מלא משום שלקח יעקב הוא"ו מן אליה הנביא למשכון שיבא לבשר הגאולה לישראל. ואם יש לו קבלה לכתוב חסר או הוא חותם את עצמו כן או עולה לס"ת כן אזלינן אחריו ואם חותם את עצמו אל"ף למ"ד יו"ד ורשימה עליו כתב בס"מ דכותבי' אלי' בוא"ו ובס"ש כ' דכותבי' חסר כי אין דרך לעשות רשימה על חסרון ב' אותיות. ואם שמו אלי' בוא"ו וכתב חסר פסק בס"ש דהוי שינוי השם כי הם תרי שמות כמו גרשם גרשון גם ניכר במבטא. ומ"ש הב"י בש"ע אם כתב אלי' בלא וא"ו כשר איירי כשא"י שמו אם היה חסר או מלא ונכתב חסר כשר ולכתחלה כותבים מלא כי בסתמא נקרא אחר אליהו הנביא אבל אם ידוע שמו בוא"ו וכתב חסר הוי שינוי ומ"ש מהרי"ט אם יש ספק אם שמו מלא או חסר יש ליתן שני גיטין אין סותר למ"ש אלא שם איירי דאין לו קבלה איך שמו ולא חתם את עצמו וכל העולם קורין אותו אלי' חסר אז יש ליתן שני גיטין ולא כס"מ שכ' אף בכה"ג כותבים חד גט בוא"ו אבל אם א"י איך הוא נקרא כותבי' רק חד גט בוא"ו ועיין באות חי"ת מ"ש בשם חזקיה: (איליש) בשני יודין והוא כינוי לאלי' ואם קורין האלף בחירק יש לכתוב גם הכינוי ואם קורין בצירי אין לכתוב: (אבא) אלף בסוף: (אבלי) כינוי לאברהם ולא לאבא ואין כותבים הכינוי ט"ז: (אלימלך) המ' (פילטא) והוא שם לעז ולא פלטי שהוא שם הקודש ושם פילטא הוא כינוי ג"כ לפלטיאל וכתב מהרש"ל באות אלף דא"צ לכתוב הכינוי כיון דרוב פילטא הוא מפלטיאל ובאות פ"א כתב דכותבי' הכינוי ולכאורה נראה דכותבי' אף על פי שרוב פילטא הוא מפלטיאל דהא כותבי' שאלתיאל המ' אייזק יצחק המ' אייזק אף על פי רוב אייזק כינוי ליצחק ש"מ דלא תליא ברוב מיהו יש לומר פילטא פלטיאל שאני דשמו נבלע בפלטיאל כמ"ש ביצחק איצק ואליעזר ליזר והרב בעל דמשק אליעזר ובס"מ פסקו דכותבי' פלטיאל המ' פילטא וכן עיקר. מיהו נראה במקו' דאין קורין כלל לפילטא אלימלך א"צ לכתוב פלטיאל המ' פילטא כמ"ש באות יו"ד ביעקל אליקום. (אליעזר) מצינו בקרא עם יו"ד אחר הלמד ומצינו בלא יו"ד והם שני שמות ותליא בקבלה איך שמו ורוב ליזר ביו"ד שמו הקודש הוא אליעזר וא"צ לכתוב הכינוי ליז"ר ורוב לאזר באלף שם הקודש שלו אלעזר בלא יו"ד וא"צ לכתוב הכינוי לאזר אא"כ כשהוא נקרא ליזר ביו"ד ושמו הקודש שלו הוא אלעזר בלא יו"ד אז כותבים הכינוי וכן להיפוך. והא דאין כותבי' לאזר לאלעזר אף על גב דיש לאלעזר כינוי ליפמן וכתבתי כל שיש לשם הקודש כינוי אחר כותבים הכינוי שאני אליעזר לאזר דשם אחר הוא ממש וכ"כ בס"ש בשם מהרש"ל: (לזן) כינוי לאלעזר בלא יו"ד וכותבים הכינוי ד"מ ולבוש וס"ש בשם מהר"י חיות ועיין עוד באות למ"ד: (אליעזר) המ' (ליברמן) המ' (בוקש) המ' (פאבולי) המ' (פייבש) המ' (ליפמן) וכל שכתבתי סתם הכינוי כותבים הכינוי אא"כ דכתבתי בפי' דאין כותבים הכינוי. כתב בט"ז א' היה חותם אליעזר ביו"ד ועלה לס"ת בלא יו"ד והוא לא ידע למה היה חות' את עצמו ביו"ד ופסק דיש לילך אחר שמו שעולה לס"ת: (אליקים) בשתי יודין המ' (גוצליק) רש"ל ובס"מ ונ"ש וס"ש. ושם גוצליק עיין באות גימל. אליקים המ' (גוצלי) המ' (געץ). המ' (ויבלין). המ' (זלמן) המ' (ליווא). המ' (אנאשטאש. אלישיב) בשתי יודין. (אלכסנדרי) כ"כ בסתם אא"כ דיש לו קבלה לכתוב אלכסנדר או שחתם את עצמו כך או שעלה לס"ת כך כמ"ש לעיל בשם אלי'. ובס"מ כתב במדינות אלו כותבים בסתם בלא יו"ד. ואין צריך לכתוב המ' (סענדרלא) או המ' (סענדר) כ"כ רש"ל וכן אין צריך לכתוב המ' (סענדרמן) דכל דמקצר בראשו אין נפקותא אם מאריך בסופו ד"מ לכן אין צריך לכתוב (משה) המ' (מושמן). (אלצפן אליצפן) יש לילך אחר חתימתו או אחר הקבלה שלו כמ"ש בשם אלעזר ס"ש. (אלקנה) בה"א ואין צריך לכתוב המ' קנה נ"ש. גם אין צריך לכתוב המ' (אליקא) ס"ש (אנגיל) בשם האיש ס"ש. (אפרים) המ' גומפיל המ' (גימפענט) ועיין אות גימל. (אצל) שם הוא בד"ה ואם כינוי שלו (איצל) ביו"ד ויש לו קבלה דשם מובהק שלו (אצל) בלא יו"ד כותבים רק (אצל). אבל אם אין לו קבלה אלא כך עלה לס"ת כותבים איצל דהא ע"פ הדין הכינוי לבד כשר א"צ אפילו אם היה שמו מובהק אצל כשר הגט כשכותבי' איצל ביו"ד דהוא כינוי שלו אבל אם יכתוב אצל בלא יו"ד יש לחוש שמא שמו הקודש הוא יצחק מ"ה כינוי שלו איצל ומה שעולה לס"ת אצל הוא בטעות כ"כ רש"ל. וכמ"ש גבי אבשלום יש לכתוב אצל המ' איצל כיון דידע בקבלה דשמו אצל וקורין אותו איצל: (אקסיל ראד) כותבים בחד תיבה כ"כ בס"ש וס"מ. וכתב בט"ז דכותבים אקסיל ראד המ' בענדט. וליתא אלא כותבים דמתקרי בענדט כיון דשני שמות הם שמות של לעז ואין כותבי' המכונה אלא אם שם שלו שם הקודש אז הוי שם הלעז ככינוי בעלמא אבל אם שניה' שוין כותבי' דמתקרי כ"כ בס"ש וכ"כ בתשו' מהר"מ מלובלין סימן ל"ט. ושם בענדט עיין באות ב'. (אקסיל ראד) דמתקרי איצל ס"מ. ומסתמא כותבים [אקסיל ראד]. ואם אמר שרגיל לחתום אקסיל רד או אקשיל בשי"ן או רדא או אכשיל בכף הולכים אחר חתימתו. (אשקר) שם איש. (אשר) המ' (אנשיל) ומסתמא כותבי' אנשיל ביו"ד אחר השי"ן (אשר) המ' (מוקיל) המ' (זעליקמן) המ' (ענואל). (אפרי') המ' (אפרשקא) ס"מ. (אשתרוק) שם האיש וכותבי' בתיו וקוף כאשר כתוב כאן ס"ש. (אלז גוטא) ע"ש זה באות גימל (איצל איזא איזלן איזק איסק) כינוי ליצחק ויש לכתוב הכינוים אלו אבל איצחק הוא קיצור השם מיצחק וא"צ לכתוב הקיצור השם. (אקסיל ראד) כ' בס"מ דכותבי' מסתמא בכף ובט"ז כתב בקוף ובס"ש כתב דתליא במבטא דיש מקומות דמבטא שלהם כ"ף רפויה לפ"ז לדידן דאין קורין רפה יש לכתוב בקוף וכ"כ הרב בעל דמשק אליעזר ואם יודעים חתימתו כתבתי בסמוך דהולכים אחר חתימתו:

אות ב

(בנימן חסר) יו"ד אחר המ"ס כ"פ בת"ה וכ"פ בש"ע ומהרש"ל ובד"מ כתבו דכותבי' מלא יו"ד אחר המ"ם. ופסק בס"ש לכתחלה יש לכתוב מלא דהא קי"ל אפילו מה שראוי להיות חסר וכתב מלא כשר כיון דמבטא הוא כאלו היה מלא מכ"ש בכה"ג די"א דיש לכתוב מלא מיהו אם כ' חסר אף על פי שלא ניתן עדיין כשר הגט ונותנים לכתחלה. ואם כ' בשני תיבות בן ימין פסול אף על גב בירושלמי איתא בנימן היה נכתב על אבני אפוד בן מכאן ימין מכאן אין להביא ראיה מן מאפוד לכתיבת הגט גם בש"ס שלנו לא משמע כן שם. (בנימן) המ' (וואלף) או המ' (וואבלו) אבל אין צריך לכתוב המ' (בונמי) או (בינא) או (בונש) או (בונא) וכשכותבי' לסימן כותבים בינא באלף כ"כ מהרש"ל. ולכאורה קשה למה אין כותבי' הכינוי בונם דהא לבונם יש שם הקודש אחר שמחה וכבר כתבתי כל שיש לשם הכינוי שם הקודש אחר צריך לכתוב הכינוי. ובנ"ש רוצה לתרץ דאלו שנקראי' שמחה הם מועטים והרוב בונם יש שם הקודש שלהם בנימן לכן אין צריך לכתוב הכינוי כי הולכי' אחר הרוב. אבל עדיין קשה מ"ש מאייזק ואם קצתן שם הקודש שלהם שאלתיאל כותבים יצחק המ' אייזק אף על גב דרוב אייזק שם הקודש שלהם יצחק אין הולכים אחר הרוב כמ"ש באות אלף. וצ"ל דמהרש"ל איירי במקו' דלא נקראו לשום בונם שמחה מ"ה אין כותבים בנימן המ' בונם וכן הוא ביצחק אייזק. וט"ז כתב דכותבין בנימן המ' בונש אבל אין צריך לכתוב המ' (בינא) ובס"מ כ' (בונא) (בונמא) (בימא') (בימל') (בינש) כותבים הכינוי אפילו אם נקרא הבי"ת בחירק אבל (בינא) אין צריך לכתוב אם קורין הבי"ת בחירק וכן הדין בשם (בינוש). ובמדינות אלו כותבים (בנש) בלא (וא"ו) (בילן) בחד יו"ד ואם קורין הלמד כעין פתח יש לכתוב בשני יודין אחר הלמד שם. (באלי) באלף אחר הבי"ת. אפילו אם חותם את עצמו בלי אל"ף לא משגיחין בחתימתו דאמרי' דטועה הוא. ול"ד ליונתן יהונתן דכתב בת"ה דהולכים אחר חתימתו דהתם שני שמות הם ונמצא הכי והכי אז הולכים אחר חתימתו אבל באלי לא נמצא כי אם באלף. גם ליכא שינוי במבטא אם כותבי' באלף דהא בלא אלף נמי נקרא כאלו היה באלף לכן כותבים באלף ע"כ מהרי"ט. מכאן למ"ד לכל השמות כיוצא בזה כגון אם חותם את עצמו יהודא באלף או גדליא באלף לא משגיחים בחתימתו כיון דלא מצינו שמות אלו באלף גם ליכא שינוי במבטא ולא כט"ז כמ"ש לקמן באות גימל ובאות פ"א (בבאני) בבא גאני ועיין סוף הסדר איך כותבים המ' דהם כמו שני שמות (בונם) דמתקרי (שמחה) או דמתקרי (שמואל) ואם להיפך כותבים שמחה המ' (בונם) (או שמואל). שם בונם הוא נקרא ע"ש בנימין והוא נקרא ע"ש בן אוני לכן קורין אותו שמחה. (בונין) כינוי (ליחיאל). (בוקש) כינוי (לאליעזר). (בינדיט) או (בענדיט). או (בענדט) או (בענדיד). אם לכתוב היודי"ן הכל תלוי במבטא המקומות. ואם שני גיטין באים ממקו' אחד והם משפח' אחת ובגט א' נכתב בינדיט ובגט אחר נכתב בענדיט בעי"ן אין כשר אלא אותו גט שנכתב כמנהג אותו מקום והשני פסול. אבל אם באו שני גיטין כאלו משני מקומות שניהם כשרי' דאמרי' במקום זה נוהגים לכתוב ביו"ד ובמקום זה כותבים בעי"ן וכן אם באו שני גיטין כאלו ממקו' א' אבל הם משני משפחות ג"כ כשר דאמרי' שמא משפחה זו קורין ביו"ד ומשפחה זו קורין בעי"ן ס"ש. (בינדט) דמתקרי (אקסיל ראד) כיון דשניהם הם שמות של לע"ז כמ"ש לעיל. (פינדיט) דמתקרי (יום טוב) או (ברוך). (בונדיט). (בונפנט). (בישוף) כינוי (לשמואל) ובס"מ כתב (בינדט) ביו"ד הוא כינוי (לאכסיל רד) (ובענדיט) בעי"ן הוא כינוי (לאכסיל ראד) באל"ף ויש שהוא כינוי (לברוך). (בישק') שם האיש. (ביבאנט). (בניה) כתב מהרש"ל שם בניהו אינו בנמצ' בנינו: (בן ציון) (בערא) הוא כינוי ליצחק. (בצלאל) המ' (פטשולקא) או (בטשולק'). או (בצולקא). (ברוך) מלא וא"ו. המ' (בונדיט). (ברכה) ואם חותם שמו או עולה לס"ת בשם (ברוך) או (ברכי') אין כותבים כלל שם ברכה רק כותבים אותו שם שעולה לס"ת כי אין זה השם מבורר במקר' גם לא מצינו שם כינוי לשם אחר מ"ה דינו כקיצור השם מברכי' או ברוך וא"צ לכתוב שם ברכה אף על גב ברכה יותר ארוך מברוך מ"מ אין קפידא בזה כמו חנה חנינא כ"כ מהרש"ל וכ"כ לעיל בשם הר"מ. (ברכי') בלא וא"ו בסוף שם הוא במקרא ואם קורין אותו (ברוך) ועולה לס"ת בשם (ברכי') כותבי' ברכי' דמתקרי ברוך ולא אומרי' שהוא קיצור השם שהרי גם ברוך הוא שם בפני עצמו שם. (ברדלא) הכל תיב' א' ושמות אמוראי הוא ס"ש דף פ"ח. (בודין) כינוי לדוד ס"מ (בונם) (בונמא) כינוי לבנימן ולשמחה ובמדינו' אלו כותבי' (בונמא) באל"ף (בונעט) (בונפט) דוקא אם קורין בפ"א דגושה אבל אם קורין רפה יש לכתוב (בונווט) במדינות אלו. שם (בוקיש) כינוי לאלעזר ומסתמא כותבים ביו"ד אחר הקו"ף. (בנעט) כינוי ליום טוב. (בער) כינוי (לדוב) או (ליששכר) (בעריל) ביו"ד אחר הרי"ש מסתמא. (בערכן). (בערמן) (ברך) הבי"ת והרי"ש בציר"י והוא כינוי (לברכי') ויש לכתוב (ברכי') דמתקרי (ברך) ס"מ. (בטי) שם ישראל אבל באטי שם עבד תוספות גיטין דף י"א וס"ש באות שי"ן:

אות ג

(גד) ויש לו כינוי (גדיל) בפת"ח ויש לכתוב הכינוי ומסתמא כותבי' ביו"ד אחר הדלי"ת. וכן כותבין המ' (געדיל) ביו"ד מסתמא או המ' (גדליה) אבל א"צ לכתוב המ' (גאדיל) בקמץ ס"מ. (גדליהו) בוא"ו בסוף אם לא שאומר דשמו הוא גדליה בלא וא"ו ש"ע סי' קכ"ט וכ"כ בלבוש וס"מ. אבל מהרש"ל וז"מ כתבו מסתמא כותבים גדליה בלא וא"ו. ובעל ד"א כתב דיש לו ליתן שני גיטין בא' כותבי' גדליהו בוא"ו ובא' כותבי' בלא וא"ו. ובט"ז מדמה דין זה לשם חזקיה דכותבי' לכתחלה בלא וא"ו משום דלא גרע מכינוי שם חזקיה בלא וא"ו הוי ככינוי לשם חזקיה בוא"ו כן ה"נ אמרי' גדליה בלא וא"ו הוא כינוי לשם גדליה בוא"ו. ויש לדחות וכי בחזקיה עיקר הטעם הוא מדמצינו שם חזקיה בש"ס בלא וא"ו אמרי' מדתפסו בש"ס בלא וא"ו כותבי' ג"כ בלא וא"ו ממ"נ אם שמות אמוראים הוא בלא וא"ו מסתמא מסקינן על שמה. א"ת בש"ס מקצר מ"מ מדתפסו בש"ס השם בלא וא"ו הוי ככינוי לשם בוא"ו וכל זה לא שייך בשם גדליה דלא מצינו דתפסו בש"ס בלא וא"ו ואם חתם את עצמו גדליה ורשימה על היו"ד כתבתי לעיל ואין לספק בשם גדליא באל"ף ואף אם רוב בני אדם חותמים את עצמן באל"ף אין להסתפק בזה ומה שחותמי' כן אינו אלא כדי שלא לכתוב השם שמא יזרקהו. שם בשם בעל ד"א. ואם הבעל חותם את עצמו באל"ף הולכים בזה אחר חתימתו כמ"ש בשם מתתיה מיהו בדיעבד אם כ' באלף כאשר הוא חתום כשר ולא כט"ז שהפריז על מידותיו וכ' אם חותם את עצמו באלף וכ' בגט בה"א הוי שינוי השם ותצא וליתא. (גדליה) המ' (געדיל) או (גדיל) מהרש"ל. (גדליה) המ' (גבורשמין) המ' גדיש ס"ש (גאטליב) כן יש לכתוב בפולין מפני שקורין הגימל בקמץ ובסוף הבי"ת דגושה. ואם יש מקום שקורין הגימ"ל בחול"ם יש לכתוב גוטליב בוא"ו אחר הגימ"ל. ויש כותבי' (ליפ) ויש כותבים (ליפ') ותלי' במבט' ושם זה הוא כינוי (לידידי') או (לאהובי') ס"מ ובעל ד"א כ' כשנקרא לס"ת (ידידיה) יש לכתוב גאטליב והיינו פי' של ידידיה אוהב אלקים וממילא נשמע אם עולה לס"ת בשם אהובי' יש לכתוב גוט ליב בוא"ו והיינו אוהב טוב ומה שכותבים ליף כ' בס"ש משום דיש קורין לאוהב ליף (גוט קינד) בחד תיבה ולא גוטא קינד מהרש"ל משום דא"צ לכתוב אל"ף בסוף אלא בשמות שהם דגש כגון יוטא או בילא כמ"ש במהרי"ל לכן כשכותבים גוטא לבד כותבין אל"ף בסוף אבל כשכותבים גוט קינד אין כותבים אל"ף ס"ש. (גוט קינד) הוא כינוי לטוביה ס"מ. (גוטמן) תיבה א' והיא ג"כ כינוי לטוביה. שם (גרונם) כינוי לשמואל. (גרוסמן) כינוי לגדליה וכתב שם במדינות שקורין בשין גרושמן כותבים בשי"ן ובמדינות אלו כותבים בסמ"ך (געץ) כינוי (לאליקום) וכן (געטשליק) וכ' בס"מ שכותבים געטשליק ביו"ד אחר הלמ"ד. וכן (גוצטליק) ג"כ מסתמא ביו"ד אבל (גוצלק) מסתמא בלא יו"ד והוא ג"כ כינוי לאליקום. (גוצל גוצלא) מסתמא באלף אם לא שדוחקים הלמד בחירק אז כותבים ביוד בסוף (גוצלי) והוא ג"כ כינוי לאליקום (גימפל) בלא יוד אחר הפ"א כ"כ בס"ש וס"מ אבל גומפיל כותבים יוד אחר הפ"א והוא כינוי למרדכי. (גומפליין) ג"כ כינוי למרדכי שם. (גומפלין) כינוי (לאורי ולמרדכי) ס"ש. (וכן גומא גיליבי) אם ידוע שחותם את עצמו בג' יודין כותבים כך בג' יודין ומסתמא כותבי' בב' יודין ס"ש. (גמלין) המ' (אלזגוטא): (גניבא) אלף בסוף (גרשום) במם כותבי' חסר וא"ו אחר השין כן כתוב בתורה גרשם בן משה. (גרשון) בנון כותבים מלא וא"ו אחר השי"ן וכן כתוב גרשון בן לוי והם שני שמות ואם שינה וכתב מם במקום נון או להיפוך לא הוי גט כלל ותצא כ"כ מהרי"א בכתביו סי' י"ד אף על גב דנון ומ"ם מתחלפים מ"מ כאן כיון דהם תרי שמות הוי שינוי השם אף על גב דאותיות מתחלפי' כ"כ מהרי"ט. ואם שינה וכתב גרשם במם מלא וא"ו או גרשון בנון חסר וא"ו כשר כיון במבט' הוא כאלו היה מלא. ואם חכם א' סידר גט וכתב גרשון בנון או במם ואח"כ העיד שכך הגידו לו ששמו כך הוא אינו נאמן דקי"ל ת"ח המורה ובא לאחר המעשה אין שומעין לו רש"ל מיהו אם הוא מלתא דעבידא לגלויי' נאמן כמ"ש בש"ע ביבמות ס"ש. ובתשו' בן ששון סי' ל' כ' בשם מהריב"ל דמדייק מזה טעמא דגרשון וגרשם מצינו בקרא דהם תרי שמות מ"ה הוי שינוי אבל אם לא היה בקרא תרי שמות הוה אמרי' דשם השני הוי כמו כינוי כגון גרשן בנון הוי כינוי לגרשם במם אף על גב דניכר במבטא השינוי מ"מ היה כשר ואמרי' שהוא כינוי ומזה תלמוד לכל השמות. והקשה בש"ס הא חזקיה בוא"ו ובלא וא"ו נמי תרי שמות הם וכתב בת"ה חזקיה בלא וא"ו הוא כינוי לחזקי' בוא"ו וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ומ"ש מגרשם וגרשון דלא אמרי' כינוי הוא ותירץ שאני חזקי' דמצינו בש"ס חזקי' [בלא וא"ו וכיון דש"ס תפס בלא וא"ו אנן נמי נתפוס אותו כן ואף את"ל בש"ס קיצר הלשון מ"מ כיון בש"ס איתא השם חסר הוי ככינוי וכשר משא"כ בשמות גרשם גרשון. אבל א"ל שם חזקי' שאני משום דמצינו בקרא מי שנקרא חזקי' בוא"ו נכתב בלא וא"ו לכן אם כתב חזקי' בלא וא"ו הוי ככינוי משא"כ בגרשם דהא גרשון בן לוי מצינו נמי בקרא בד"ה דנכתב במ"ם ומ"מ הוי שינוי השם וע"כ צ"ל הטעם משום שם חזקי' מצינו בש"ס חסר מ"ה הוי ככינוי וכתב עוד שם מיהו מדמצינו המ"ם ונו"ן מתחלפי' אפי' היכא דאיכא שינוי במשמעות גם מצינו גרשון בן לוי כתיב בד"ה לפעמים במ"ם לכן אם שינה וכתב מ"ם במקום נו"ן או להיפך תצא כמ"ש הת"ה ואם מת המגרש אסורה ליבם אבל מ"מ צריכה חליצה גם היא פסולה לכהן כי לקולא לא אמרי' דהגט בטל רק לחומרא אמרי' הגט בטל אף על גב דכתב בס"ש בשאר שמות אם מתחלף אותיות המתחלפי' אפילו אם יש שינוי במשמעות כשר בעת הדחק וכאן פסק דתצא צ"ל דוקא אם יש שינוי ולא מצינו דהם תרי שמות אז ס"ל בעת הדחק כשר אבל אם הם תרי שמות בקרא כמו גרשם וגרשון הוי שינוי השם ותצא אף על גב דגרשון בן לוי מצינו בנו"ן ובמ"ם מ"מ לא אמרי' דהוי שם א' מדכתיב בתורה גרשם בן משה במ"ם וגרשון בן לוי בנו"ן הוי שינוי השם אלא לחומרא ס"ל דלא הוי כשינוי השם. מיהו מזה היה מוכח דלא ס"ל כמהר"א בן ששון הנ"ל דהא למ"ש ע"כ מה שמכשיר הס"ש בעת הדחק באותיו' המתחלפי' ע"כ צ"ל בשמות אשר לא מצינו דהם שני שמות ולדעת בן ששון היה כשר משום דאמרי' דהוא כינוי לשם אף על גב דבן ששון ג"כ לא מכשיר אלא בעת הדחק מ"מ נשמע מבן ששון אפי' אותיות דאין מתחלפי' נמי הדין כן דהא הטעם הוא משום דהוי ככינוי ואפשר דוקא באותיות המתחלפי' אז אמרי' דהוי ככינוי ולא בשאר אותיות. ולפ"ז אין ראי' מזה לטעות הנמצא בס"ת כי בגט כשר בשעת הדחק משום דהוי ככינוי מיהו בס"ש לא משמע דהכשיר מטעם דהוי ככינוי אלא כיון דהם שמות המתחלפי' מכשיר בעת הדחק ומכל זה משמע אפי' אם ידוע חתימתו כשר ועיין עוד באות חי"ת ובאו' מ"ם בשם מתתי' כתבתי מה שנ"ל בדינים אלו. ושם גרשון בנון הוא לשון גירושין וגרשם במ"ם הוא לשון גר לכן כותבין חסר כלומר גר שם. ואם א"י שמו אם הוא בנו"ן או במ"ם צריך ליתן שני גיטין כ"כ כל האחרונים. ואם עולה לתורה בשם גרשם במ"ם ונקרא גרשון בנו"ן או להיפוך דינו כמו אבשלו' ואבי שלום כמ"ש באות האל"ף ס"ש. (גרשון) המ' (קירשמן). המ' (מאנוש) (גרשום) במ"ם המכונ' (מפנכליק) המכונה זעליקמן (גומפריכט) כן יש לכתוב מסתמא בפולין ואם אומר שרגיל לחתו' בעין יש לכתו' בעין והו' כינוי (לאפרים וליעקב ולמרדכי):

אות ד

(דוד) חסר יו"ד כמ"ש בספר תהלים אף על גב בד"ה כתיב ביו"ד מ"מ אזלינן טפי אחר ספר תהלים שכתב דוד בעצמו כ"כ בת"ה סי' רל"ג ואם כתב מלא יו"ד כשר ואין להחזירו שאין כאן שינוי השם מהרי"ט (דוד) המ' (דנקיא) המ' (בודין) המכונה (סרעפיר). המ' (שעפטיל) המ' (דונדא). אבל א"צ לכתוב המ' (דאוידקיא). (דורניט) כינוי (למשלם וליצחק). (דן) וא"צ לכתוב המ' (דעניל) אף על פי שהוא אריכות השם דינו כקיצור השם כמ"ש לעיל. ואם צריך לכתוב לסימן כותבים (דעניל) מסתמא ביו"ד. (דניאל) יו"ד אחר הנו"ן:

אות ה

(הילל) ביו"ד כ"פ בש"ע אא"כ דיש לו קבלה לכתוב חסר. ובס"ש כתב דיש לכתוב חסר והביא ראי' מדברי האר"י ז"ל שכתב הלל היה מסוד מרע"ה ושניהם באו יחדיו בב' שמות של ע"ב שהם מה"ש לל"ה ש"מ דיש לכתוב חסר ועליו רמז הקדוש ברוך הוא היה לך לעזרני ר"ת הל"ל מ"ה פסק דיש לכתוב לכתחילה חסר וכ"פ מהרי"ט וכ"כ הב"י בבדק הבית אבל בז"מ ובס"מ ובט"ז פסקו כפסק ש"ע דיש לכתוב מלא וכן עיקר גם במבטא הוא כאלו היה מלא (הבל) נקרא ע"ש ואנחנו מה. ולא ע"ש הבל שהרגו קין כיון דריע מזליה שנהרג לא מסקינן בשמיה ס"ש. (האי) כן היה נקרא רב האי הגאון. ועוד היה רב אחד היה נקרא היי ס"ש. (הונא) באלף כי שמות האמוראי' היו נחצבי' מלשון ארמי ע"כ כותבי' באלף רש"ל ואם כתב בה"א כשר כמ"ש לעיל. (הוצקא) כינוי (ליהודה) וכן (הושמא) נ"ש. (הובש) כינוי (ליהואש) ס"מ. (הושע) כתב רש"ל שהוא שם במקרא וכל (הושקא) בארץ רוסי' או (האשקא) עולין לס"ת בשם (יהושע) ואפשר שקבלה כך בידם כי מן הסברא היה לקרות להם (הושע) אפשר שסמכו ע"ש הפסוק ויקרא (משה להושע יהושע). וא"צ לכתוב (יהושע) המ' (האשקא) כי קיצור השם הוא להושע וכבר כתבתי (דהושע) הוא (יהושע) רש"ל והבי' בס"ש דבריו וכתב בש' מהר"מ דכותבי' (יהושע) המ' (האשקא) או (הושיל) או (יושקע) או (העשיל) וכ"כ בס"מ דכותבי' (יהושע) המ' (הושקא) גם ס"ל דכתבי' בוא"ו ולא באלף (האשקא) אפילו אם קורין הה"א בקמ"ץ וכן כותבי' (יהושע) המ' (הושל) או המ' (הוישל) או המ' (הושמן) וכותבי' (הושמן) בוא"ו אפי' אם קורין הה"א בקמץ וכבר כתבתי היכא דפליגי אם כותבי' הכינוי יש לכתוב הכינוי (הערמלן) כינוי (לאהרן) ס"ש (הילמן) כינוי (לשמואל) ויש לכתוב ביו"ד אחר הה"א במקום שקורין הה"א בציר"י אבל במקום שקורין בפתח יש לכתוב בלא יו"ד ס"מ. (הירץ) כן יש לכתוב מסתמא ואם אומר שרגיל לחתום בעין יש לכתוב (הערץ) בעי"ן והוא כינוי (לנפתלי). (הירצא) (הירצקא) כן יש לכתוב מסתמא אם לא שרגיל לחתום בעין. והוא ג"כ כינוי (לנפתלי) (הירש) כינוי (לנפתלי) או (לצבי) (הנכון) כינוי (לשמואל) ס"ש (הענוך) בעי"ן וא"ו אחר הנון והוא כינוי (לחנוך): (הענדיל) שם איש ושם אשה והוא כינוי (למנוח) ויש לכתוב מסתמא בלא יו"ד אחר הדלי"ת ס"מ. (הנדיל) כינוי לשם (מנוח) ולשם שבתי ס"ש:

אות ו

(ואלק) כינוי (ליהושע ולאורשרגא וליהונתן ולשלמה) נ"ש וכותבי' אלף אחר הוא"ו אבל אין כותבים אלף בסוף כי לא כותבים אלף בסוף אלא בשמות שהם דגושים כגון (יוטא בילא) כמ"ש לעיל. וכתב מהרש"ל לולי דמסתפינ' מחברי היה נראה בעיני לכתוב במדינות פולין ורייסן בפ"א אף דיש לטעות ולקרות בדגש מ"מ הברת לשון אשכנז בארץ פולין ורייסן הוא גסה ואינ' כלל בוא"ו אלא שאומרים שוא"ו א' היא כמו פ"א רפויה ושתי ווי"ן הוא הברת וי"ו ממש מ"ה אפי' באשכנז אינו אלא בוי"ו א' אבל וואלף עיקר הברתו בויו אפי' במדינות פולין ורייסן מ"ה עושין אותה לגמרי רפויה בשתי ווין עכ"ל. נשמע שם וואלק לא דמי לשאר שמות המשתנה לפי מבטא המדינה אבל שם ואלק כותבי' בכל המדינות בחד וי"ו: וכתב בס"מ כשקורין הויו בקמץ יש לכתוב אלף אחר הויו אבל במדינות אלו שקורין בפתח יש לכתוב ולק חסר אלף. (ועלקיל) אם רוב בני אדם קורין אותו כך אפי' בפניו ואינו מקפיד אפילו אם המיעוט קורין אותו (ולק) יש לכתוב (ועלקיל) אבל אם הוא מקפיד אם קורין אותו כך בפניו וצריכי' לקרותו (ואלק) או (ולק) אפילו אם הכל קורין אותו שלא בפניו (ועלקיל) יש לכתוב כמו שקורין אותו בפניו ס"מ ומז' למד לכל שמות כיוצא בזה כמו (ליב) או (ליבול) (לאם לעמיל) ומהרש"ל מסיים בזה וכל זאת לכתחלה (וואלף) בב' ווין כמ"ש בסמוך והוא כינוי (לזאב ולבנימין). כ' רש"ל מצאתי בנימן המ' (ואלבלין) מהר"מ מינץ והיינו שרובא דעלמא קורין אותו כך בפניו והא שכתבו בחד וא"ו היינו מפני שאינו פתוח' בקריאת' כמו (וואלף) עכ"ל מיהו בהג"ה ש"ע ס"ס קכ"ט כתב בשתי ווין וכ"כ כל האחרונים וכתב בס"מ (וואלבניין) כן יש לכתוב במדינות שקורין אותו בבי"ת דגושה ובמדינות שקורין בבי"ת רפה או בפי"א רפה יש לכתוב (וואלווליין). (וואלפא) יש לכתוב כן במדינות שקורין אותו בפ"א רפויה. (וואלפליין) (ווייבער) והוא כינוי (לאליקו') ומה שכותבים בעין היינו דוקא שהיה חותם את עצמו בעין אבל מן הסתם יש לכתוב (ווייבר). ס"ג (ויבל. ויבליין. ויבלין. ויבלמן ווייבלמן). ותליא במבטא. וכינוי (ויבלמן) הוא כינוי (לאורי) וכינוי (ויבלין) הוא ג"כ כינוי (לאליקו') ס"ש וכתב בס"מ (ויבלין שטענגלין) הוא ג"כ כינוי (לאליקו') בקצת מקומות (ויבלמן) הוא כינוי (לפריגוס) (ויבלן) הוא כינוי (לפריגורס): (ויבש) כ"כ בארץ אשכנז והוא כינוי (לאורי לאלעזר לאליקו' לשמואל) (וייבש) כן כותבים במדינות אלו והוא כינוי (לאורי לאורשרג' לאליעזר. לאליקום לחזקי' לחיים למשלם לנחמי' לשמואל). (וייבל) כותבים במדינות אלו בוא"ו א' והוא גם כן כינוי לשמות אלו של (ויבש) ס"מ ורש"ל כתב בארץ אשכנז כותבים (ויבש) ובפולין כותבים (ווייבש) בשני ווין ושני יודין. ובד"א כתב שהוא שני מילות וי ביש ושם זה קראוהו מתחלה לאדם שמת אביו כשהרתה אמו ובלידה מתה אמו לכן קורין אותו אור שרגא ב"פ אור או נחמיה שהשם ינחמנו או משלם שיהי' צדיק בארץ. ובט"ז כתב במדינות אלו יש לכתוב (פייויש) כמ"ש רמ"א שהכל הולך אחר לשון המדינה מיהו בהג"ה ש"ע כתב דיש מדינות שכותבים (פייבש) בפ"א והיינו במדינות דמדברים בלשון גסה כמ"ש בשם רש"ל בשם פאלק וכנ"ל עיקר במדינות פולין לכתוב (פייפש) וכן הוא בח"מ סי' קכ"ט. (וידאל) ס"ש (וישאל) בוי"ו א' והו' כינוי (למש' לאפרי' לירחם לשמואל) אבל (ויש) כינוי לאפרי' לחוד ע"ש וידגו לרוב שנאמר באפרים רש"ל: (וישלין וישליין וישלן וליישל. ורידל) כינוי (לראובן) (ורידמן) כינוי (לשלום). (וריידמן) כינוי לשמחה ושניהם בלא אל"ף בין מ"ם לנו"ן ס"ש ולא כלבוש. ואם כתב מלא באלף כשר שם. ואם חותם את עצמו באלף יכתבו כן לכתחילה ויש חותמין (וריידמון) במבטא שם:

אות ז

(זבולן) בשתי ווין כ"פ בס"ש לכתחלה יש לכתוב בשני ווין דאשכחינן כתוב כן וכן איתא בירושלמי דכך היה כתב באפוד גם במבט' הוא כאלו הוא מלא ווי"ן. מיהו בדיעבד כשר אם כתב חסר הן אם כתב זבולן או זבולון שם (זכרי') בלא וא"ו אחר ה"א דרוב פעמים נכתב כן וכן מצינו בש"ס ר' זכריה בן הקצב וקי"ל כיון דתפסו האחרונים שם זכריה חסר וי"ו אנן נמי נתפוס אותו כן כמ"ש בת"ה ואם יש לו קבלה לכתוב עם וי"ו כותבי' כן. (זבל) ואין זה קיצר השם מזבולן והוא שם בפני עצמו וקורין אותו כך לס"ת ד"א: (זווענדיל) ביו"ד אחר דלית אם לא שרגיל לחתום בלא יו"ד והוא כינוי לזכריה ס"מ. (זאב זאלקינד) כן יש לכתוב אם קורין הזיי"ן בקמץ והוא כינוי (לשלמה). (זאלקין) כן יש לכתוב אם קורין הזיין בקמץ והוא כינוי (ליצחק). (זונדל) כינוי (לחנוך). (זולין) ס"ש. (זוסא) כינוי (לאליעזר לאלכסנדר ליהושע ליואל ליקותיאל לירמיאל לישראל למשלם לעזרי' לשניאור) ס"מ (זוסמן) כינוי (ליואל לאליעזר למשלם לעמונאל לעזריאל) ס"ש והיינו אם קורין הזיי"ן בשורק כותבי' וא"ו אחר הזיי"ן ואם קורין בחיר"ק כותבים יו"ד אחר הזיי"ן שם. (זוסלין) כינוי (ליצחק) ס"ש. (זימל) יו"ד אחר הזיי"ן. (זימלין. זיסקינד) והו' כינוי (לשניאור) ס"ש (ולאלכסנדר) נ"ש היינו אם קורין בחיר"ק כותבין יו"ד אחר הזיי"ן ואם קורין בשור"ק כותבי' וי"ו אחר הזיי"ן ואם קורין בשין ימין כותבין בשין. וכן (זוש). (זושמן) תלי' במבטא אם קורין בשין ימין כותבין בשין. ואם קורין בשין שמאל כותבי' בסמך. (זוסל זוסלין זיגלין זיסא זיסל) לפעמים שם איש (זכאי) באלף כ"כ רש"ל אף על גב דמצינו בקרא זכי בלא אלף אזלינן בתר שמות הנמצאים בש"ס ובס"מ כתב אם קורין הכף בצירי יש לכתו' בלא אלף. והחילוקים שכתבתי גבי אבישלום ואבשלום כמ"ש באות אלף הם ג"כ בשני שמות אלו. ואם יש ספק נותנים שני גיטין ויתן תחלה הגט אשר כתב (זכאי) באלף. (זלא) כינוי (לשלמה) (זעקל) בלא יו"ד אם לא שרגיל לחתום ביו"ד והוא כינוי (ליצחק) ויש כותבי' (זעקלין) ויש זאקלין ויש (זקלין) ותלוי במבט'. (זעמל) מסתמא בלא יו"ד אם לא שדוחקים המ"מ בחיר"ק. (זעליק) כ"כ בז"מ ביו"ד אחר הלמ"ד ובקוף ובעין וכ"כ בתשו' צ"צ. ובס"מ כתב אם קורין הזיין בפתח כותבי' זליג בלא עין וכותבים בגימל. אבל במדינות אלו שקורין הזיי"ן בסגול כותבי' בעין ובגימל. ודוקא מן הסתם כותבי' בגימל אבל אם אומר דיש לו קבלה מאבותיו לכתו' בקוף או שהוא רגיל לחתום בקוף יש לכתו' בקוף וכן דוקא מן הסתם יש לכתו' ביו"ד אם לא וכו' וכן (זעליגמן או זעליקין או זעליקמן) תלי' נמי בזה ובס"ש כתב גימל וקוף תלי' במבטא לשון המקומות ומצינו הגימ"ל והקוף מתחלפי' לכן מכשיר הן אם נכת' בגימ"ל הן אם נכת' בקוף. ול"פ ס"מ וס"ש כי בס"מ איירי לפי מבטא מדינה שלו במדינת פולין שם כותבים מסתמא בגימל ולא ס"ל כב"ח דהיה מסדר גט בפולין וכת' בקוף ובס"ש מחלק נמי דתלי' במבטא המדינות ונראה הא דמכשי' שס"ש הגט שנכתב בגימל או בקוף איירי דוקא היכי דא"י חתימתו איך היה חותם אבל אם ידוע חתימתו אין לשנות אפילו בדיעבד פסול דהא יש כאן שינוי במבטא לכן אפילו במדינה שכותבים בגימ"ל והוא חתום בקוף או להיפוך אין לשנות את חתימתו ועיין אות בי"ת. וכינוי זה הוא (ליצחק ליעקב לראובן ליהודה לאשר לפנחס ליהושע ליקיתיאל לגרשון לחיים לעזריאל ליקר לאבי העזרי לאבי עזר לנתן): (זליגין זליגמן זליק זלקין זליקמן זלקינד) ס"מ (זעלקא זלמן) כינוי (לאלעזר לאפרים ליקותיאל למשלם לשלמה לאליקום לשמרי' לשניאור) (זעמל) מסתמא בלא יו"ד אחר המ"ם והוא כינוי (למשלם) ואם יש לו כינוי (זלמן) וכינוי (זעמל) כותבים (משלם) המ' (זלמן) המ' (זעמל) מהר"מ מינץ (זנוויל) יש כותבים בשני ווי"ן ויש בבי"ת ויש בלא יו"ד ובס"מ כתב אם קורין בדגש יש לכתוב בבי"ת אבל מן הסתם יש לכתוב בשני ווין ומן הסתם ביו"ד וכ"כ בד"מ כשכותבים בוא"ו כותבים בשני ווין וכן כתבתי לעיל היכא דצריך וי"ו כותבים שני ווי"ן. וכתב בס"ש בשם מהר"י חיות בדיעבד אם כתב בבית כשר. ונראה דוקא כשא"י חתימתו אבל אם ידוע חתימתו הוי שינוי דהא לדעת הט"ז אם חותם גדליא באלף ונכתב בה"א הוי שינוי ופסול אף על גב דליכא שינוי במבטא אף על גב דכתבתי לא כוותי' היינו דוקא בשם גדלי' דלא מצינו באלף וליכא שינוי במבטא אבל שם כזה דיש חותמין כאשר הוא חתו' בווי"ן ונכתב בבית או להיפך הוי שינוי ואם קורין הזיי"ן בחולם יש לכתוב זונווי"ל בוי"ו אחר הזיי"ן והוא כינוי (לנתן לשמואל) ויש לכתוב מסתמא ביו"ד ס"מ (זווילין) שם:

אות ח

(חזקיה) בלא וי"ו אחר ה"א אף על גב בד"ה כתיב חזקיהו אמנ' בספר מלכי' בתחלת מלכותו כתוב חזקיה בלא וי"ו וכן הוא בספר משלי ובספר תרי עשר ובספר עזרא ובתלמו' נמי אשכחינן שם חזקיה בלא וי"ו ומסתמא האחרונים היו נקראים על שמות הראשונים וכיון דתפסו האחרונים כן אנן נמי נתפוס אותו כן ואת"ל התלמוד קיצר הלשון מ"מ הוי כחניכא וכשר אבל אפכא הוי הפסד כ"כ בת"ה סי' רל"ג. וכתב מהרי"ט כל זה כשא"י חתימתו או איך שעלה לס"ת אבל אם ידוע חתימתו אין משנין חתימתו. והראי' מש"ס ג"כ אין ראי' למי שידוע שמו דהא בש"ס י"ל דהיה נקרא חזקי' בלא וי"ו אבל מי ששמו בוי"ו י"ל דהוי שנוי אם לא כתב. בשלמא כשא"י שמו אז יש להביא ראי' מש"ס דכותבים חסר ממ"נ אם בש"ס היה נקרא בלא וי"ו אמרי' מסתמא האחרונים נקראים על שמות הראשונים המבוארים בש"ס וא"ת בש"ס היו נקראים בוי"ו אלא בתלמוד מקצר א"כ הוי כחניכא כיון התלמוד מקצר ומכנה שם חזקי' בלא וי"ו למי שנקרא בוי"ו אבל אם ידוע דשם זה חזקי' בוי"ו ליכא ממ"נ וי"ל בש"ס היה נקראים בלא וי"ו אבל זה ראינו דאין שמו כשם הראשונים בש"ס לפ"ז י"ל אפילו בדיעבד פסול כמ"ש באות מ"ם גבי שם מתתי' ואין להביא ראי' משם חניכה בש"ס דאיירי דהיו חותמי' את עצמם בשם מובהק ומ"מ אם כתב שם חניכה כשר אף על גב דידוע שם חתימ' דשם חניכה שאני דידוע הוא דאיש זה נקרא בשם חניכה זו מ"ה כשר אבל אם כותב שמו ומשנה ממה שחתום יאמרו דלא זה הוא המגרש. מיהו הרב רמ"א והלבוש ס"ל אפי' אם ידוע חתימתו בוי"ו וכתב בלא וי"ו כשר וכ"כ בט"ז. אף על גב דהוא כתב אם היה חתימתו גדלי' באלף וכתב ה"א פסול צ"ל שאני שם חזקי' בלא וי"ו דמובלע בשם חזקיהו בוי"ו עדיף טפי וג"כ בשם גדלי' בוי"ו אם כתב בלא וי"ו כשר לפ"ז יש לומר בשם אלי' אם שמו בוא"ו וכתב בלא ו' כשר והא דפסק בהגה' ש"ע דכותבין אלי' בוי"ו וכן שם גדלי'. ושם חזקי' פסק דכותבי' בלא וי"ו צ"ל שם אלי' משום דרוב נקראים ע"ש אלי' הנביא לכן כותבי' אלי' בוי"ו כי הוא נקרא כן כמ"ש. ושם גדלי' ס"ל כי גדלי' בן אחיקם היה נביא והיה מפורסם אמרי' רוב נקראים על שמו שהיה גדליהו אף על גב דמצינו גדלי' אחר בלא וי"ו והוא צפני' בן כושי בן גדלי' מ"מ גדלי' בן אחיקם מפורסם יותר ולא ס"ל הסברא כיון שנהרג וריע מזלי' לא מסקינן בשמי' לכן באלו שני שמות כותבי' מלא בוי"ו ושם חזקי' דכותבים חסר מטעם שכ' בת"ה הואיל מצינו בש"ס חזקי' חסר וי"ו ובדיעבד י"ל בשלשתן אם כתב חסר אפי' אם ידוע שמו כי שם החסר נכלל בשם המלא ובס"ש הניח בצ"ע אם שמו חזקי' בוי"ו וכתב חסר וי"ו ובשם אלי' פסק אם שמו בוי"ו וכתב בלא וי"ו פסול וצ"ל מה שפסק בשם אלי' דפסול בפשיטות משום נכתב שם אלי' הנביא בוי"ו בכל המקומות וזה שמו ג"כ בוא"ו הוי שינוי השם. אבל בחזקי' דמצינו בש"ס חסר י"ל דהוי ככינוי לשם חזקיהו לכן הניח בצ"ע לפ"ז אף לפסק הש"ע דפסק (בחזקי') בוי"ו אם כתב חסר וי"ו כשר י"ל בשם אלי' פסול וכן בשם גדלי' ולמעשה אין להקל בשלשתן אם ידוע חתימתו היה מלא וכת' חסר פסול כמ"ש בשם מתתי'. ולכתחלה אם א"י חתימתו יש לכתו' כפסק ש"ע. אלי' וגדלי' יכתוב מלא וי"ו וחזקי' יכתוב חסר. ואם שמו בוי"ו ונקרא בלא וי"ו עיין בסמוך מ"ש חזקי' המ' (חת) כ"כ בד"מ וט"ז ולא כנ"ש שכת' דכותבי' דמתקרי (חת) (חזקי') המ' (חין) ס"מ המ' (זעליקמן) המ' (העס) ס"ש. חיים בשני יודין המ' (כחהריים) ד"מ המ' (לוץ) המ' (לעבלאנג). המ' (וייבש) המ' (מיינסטרל) וא"צ לכתוב המ' (חייקא) כי הוא קיצור ס"ש. (חייא) בשני יודי"ן ואלף כי הוא לשון ארמי אבל אם הי' לשון הקודש היה נכת' בה"א וחד יו"ד כלשון כעת חיה. לכן בשם אשה חיה כותבי' בחד יו"ד ס"ש. (חיאל) שם הוא במקרא אבל מן הסתם לא חיישינן להכי לכן כותבים רק שם (יחיאל) ולא דמתקרי (חיאל) כי אין זה כינוי אלא כשאין מוסיפין היו"ד נשמע (חיאל) וכן הוא לקמן בשם ישעי'. (חיץ) כינוי (לנחמי') ס"ש (חלבו) חלפון דמתקרי (חליפא) והוא מלשון התחדשות ע"ש וקוי ה' יחליפו כח אבל אין להסתפק בשם כליבא ע"ש בכשיל וכלפות יהלומות דאין זה סברא שיקרא ע"ש כלי משחית ואם חותם את עצמו (כליפא) בכף ואלף אין משנין ולא אמרינן בזה דאין משגיחין בחתימתו דאין אינשי בקיאי' באותיו' כמ"ש בשם יהושע דשאני הכא דלא אשכחן שם זה בשו' מקום לכן אזלינן אחר חתימתו ס"ש. והא דס"ש לשנו' חתימתו אף על גב דכתבתי כמה פעמים דאין משנין חתימתו צ"ל משום שם כליפא קורין רפה ואין שינוי במבטא בין שם חליפא לבין שם כליפא לכן ה"א דאין משגיחין בחתימתו כאשר כתבתי בשם פנחס אלא מפני דאין מצינו שם זה בשום מקום היפוך חתימה שלו לכן אזלינן אחר חתימתו ואין משנין חתימתו. (חלפון) המ' (עווץ) (חנוך) בוי"ו. חנינה בה"א אף על גב דאיתא בס"ש באלף מ"מ כותבין בה"א מפני שהוא שם הקודש. (חסדא) באלף כי הוא שם ארמי ויש נקראי' (חסדאי). (חננאל) שם הוא בד"ה גם (חנניהו) צריך לדקדק היטב שלא יטע' בין (חנני' לחננאל) ולבין (חנני' לחנניהו) ואם שמו חנניהו ונקרא חנניה בלא וי"ו כותבים חנניהו דמתקרי חנני' כיון דשני שמות הם רש"ל וא"ל משם חזקיה דס"ל לרש"ל דחזקי' בלא וי"ו הוא כינוי לשם חזקיהו בוי"ו וי"ל בחזקי' ג"כ אם ידוע שמו הוא בוי"ו ונקרא בלא וי"ו כותבי' חזקיהו דמתקרי חזקיה כיון דהם שני שמות אלא אם א"י שמו כותבים בלא וי"ו כיון דמצינו בש"ס בלא וי"ו וכן בשם חנניה אם א"י שמו כותבי' בלא וי"ו דהא מצינו בש"ס שם חנניה חסר ר' חנניה בן עקשי' ר' חנניה בן תרדיון מיהו הלשון מ"ש צריך לדקדק היטב וכו' צריך ישוב דהא אם א"י שמו כותבי' חסר כמו בחזקי'. (חקינייט) כינוי (ליצחק). (חביה) כינוי (לרחביה) וכותבי' רחביה דמתקרי חביה. (חבל) כינוי גם כן לרחבי' ויש לכתוב המ' (חבל) ס"מ. (חויח) שם איש ויש לכתוב כן אם קורין החית בחולם או במלאפום אבל אם קורין החית באיזה תנועה אחרת יש לכתו' (חבי') ס"מ (חלוונ') הוא כינוי (ללפידות. או לסעדיה). (חקין) כינוי (ליצחק) וא"צ לכתוב אלא לסימן וכן (חקינייט):

אות ט

(טובי' וטוביהו) כתב מהרש"ל דשניה' במקר' ומן הסתם יש לכתו' חסר וכן נמצא שם זה בין המחברים וכן יסד הפייט טוביה עלה למרום לכן כותבי' חסר אם לא שיש לו קבלה למשפחתו שנקראו בוי"ו כמ"ש בשם חזקי' עכ"ל. ואם ידוע שמו בוי"ו וכת' בלא וי"ו דינו כמו בחזקיה. (טובי') המ' (גוט קינד) עיין באות גימל. (טודרוס טרויטשל) היינו אם קורין הרי"ש בחולם יש לכתוב כן והוא כינוי (למנחם). (טרוסטלין) בסמ"ך ותלי' במבטא והוא כינוי לנחמי' וכן (טריסטליין) כינוי (לנחמי') ס"ש (טרייסטל) אם קורין הרי"ש נוטה לפתח כותבי' בשני יודי"ן ס"מ. (טרייטל) כינוי (ליהוד') ומן הסת' כותבי' בלא יו"ד אחר הטי"ת (אושעי') המ' (טרייטל טביומו):

אות י

(יצחק) וא"צ לכתוב הכינוי (חקין) וכן א"צ לכתוב (יצחק איצק) או (איצחק) או (איסק) אבל כותבים המ' (אייזק) משום דיש לשם (אייזק) שם קודש אח' והוא שאלתיאל או אהרן וכל שיש לכינוי שם הקודש אחר צריך לכתוב אותו כינוי. גם יש לשם (יצחק) שאר כינוים כגון (זעקל) או (זעליג) וכל שיש לשם הקודש כינוי אחר כותבים ג"כ הכינוי כמ"ש באות אלף וכבר כתבתי אם הרוב נקראו לשם כינוי זה השם הקודש הזה מ"מ כיון דיש שם אפילו המיעוט אשר נקראו לכינוי זה שם קודש אחר או לשם הקודש זה כינוי אחר כותבין הכינוי אא"כ דליתא שם כלל לשם כינוי זה שם קודש אחר ולא לשם הקודש כינוי אחר אז א"צ לכתוב הכינוי אא"כ לסימן. (יצחק) המ' (איזלין) המ' (אייזמן) המ' (קרוילי) המ' (זקלין) המ' (יוסלין) המ' (דורנט) המ' (לעבלנג) המ' (בערא) המ' (חקינייט) המ' (קיטון) המ' (איזה). (יעקב) המ' (גורק) המ' (קופלמן) או (קופא) המ' (שעפטיל) המ' (בישוף) אבל א"צ לכתוב (יעקב) המ' (יעקל). אא"כ במקומו' שקורין (יעקל לאליקום) רש"ל ובס"מ כתב (יאקב) כינוי (ליעקב) וא"צ לכתוב הכינוי. אבל כותבים (יעקב) המ' (יאקל) וכן המ' (יוקל). (יעקל) כינוי (ליעקב) אם קורין היו"ד בפת"ח אין כותבין הכינוי אבל אם קורין היו"ד בסג"ל כותבי' הכינוי. (יעקב) המ' (יצקא) אם קורין היו"ד בפת"ח יש לכתוב כן ואם קורין היו"ד בקמץ כותבים (יאצקא). (ישראל) המ' (זוסקינד) המ' (פופיר) המ' (איסרל). ד"מ וס"ש. (ישמעאל) המ' (מליקו) ס"ש. (יהודה) בה"א ואם נכתב באלף פסק בס"ש בין אם כתב האלף בסוף ובין אם כתב אחר היו"ד האלף דניכר קצת במבטא כשר בעת הדחק דאלף וה"א מתחלפים אפי' היכא דאיכא שינוי במשמעות ויתבאר היטב בשם מתתיה. ואם חתם את עצמו באל"ף וכתב בגט בה"א פסק בט"ז דהוי שינוי השם וכמה פוסקים האחרונים חולקים עליו ופסקו אפילו לכתחילה כותבי' בה"א ואין הולכין בזה אחר חתימתו כיון דאין היכר במבטא ולא מצינו שם (יהוד') באל"ף ויתבאר עוד לקמן מיהו אם חתם את עצמו באלף אחר היוד וכתב בלא אלף י"ל דהוי שינוי השם דהא יש שינוי במבטא. (יהודה) המ' (ליב). המ' (ליבון) המ' (לעבל) ויש כותבין (לעביל) יו"ד אחר הבי"ת ונראה דתליא במבטא. המ' (ליברמן) המ' (זעלקמן). המ' (הוצקא) המ' (ליווא). (פוליברונו). המ' (לימא) וכן חתם את עצמו הגאון בעל חלקת מחוקק ולא כנ"ש. המ' (לימן) אבל א"צ לכתוב (יהודה) המ' (יודל) ז"מ. אבל כותבי' המ' (ידל) ס"מ. (יששכר) בשני שי"ן. המ' (בער) המ' (בערמן) או (פערמן) לפי לשון המדינות. המ' [בערלין] ס"ש. (יוסף) ולא [יהוסף] ואם שמו [יהוסף] כותבי' כן. ואם שמו [יהוסף] וכתב [יוסף] נראה דדינו כמו [יונתן יהונתן] ואם קצת קורין אותו בה"א עיין ג"כ בשם יונתן וא"צ לכתוב (יוסף) המ' [יאסקא] נ"ש: כתב רש"ל דא"צ לכתוב יוסף המ' [יוסל או יוסלין או יאסל או יוסכין או יוזפא או יוזפ] משום דכולם הם קיצור השם ואפי' יוזל שאינו דומה ליוסף לא בכתב ולא במבטא מ"מ הוי קיצור השם משום הסמ"ך והזיי"ן מבטא א' היא עכ"ל וכן הוא דעת הרבה האחרונים שהביא בס"ש וכ"פ בס"מ ולא כט"ז שכתב דכותבים יוסף המ' יוזל ואם יש באותו מקום יוזפ אשר שם הקדש שלו [אשר] כותבי' הכינוי ליוסף כמ"ש לעיל וכותבי' (יוזפא) בלא יו"ד אחר הזיין וכותבי' [יוסף] המ' [מוץ] או [מינמן] או [מנסא] או [יוזבל] וכותבי' המ' [זונדל] המ' יופל המ' [גאטליפא] ס"ש המ' מנכא וכותבין יוסף דמתקרי יחיאל [יהושע] בה"א אחר היו"ד דהא משעה שקרא שמו יאושע לא קראו אותו בלא ה"א. וכתב בס"ש בשם תשובת מהח"ש אם חותם את עצמו באל"ף יאושע אין משגיחין בחתימתו שאין אנשי' בקיאי' באותיות התיבות ועוד מה שחותם באל"ף הוא לכבוד השם שלא לכתוב יה סמוכים ע"כ והטעם דמשנין כאן חתימתו משום דליכא שינוי במבטא גם לא מצינו שם יהושע אל"ף כיון דאיכא תרתי לטיבותא לא משגיחין בחתימתו ועיין בשם מתתי' ובשם גדלי' ואם חותם באל"ף ונכתב בגט באל"ף מכשיר שם בשעת הדחק [יהושע] המ' [הושל] המ' [יושקא] המ' [העשיל] המ' [זוסלין]. [ישעיה] בלא וי"ו אף על גב ישעיה הנביא כתיב בוי"ו ומעט מזעיר כתיב בלא וי"ו מ"מ אין רגילין לקרות בוי"ו ומצאתי בד"ה ישעיה ואינו ישעיה הנביא אלא ישעי' אחר וכתיב בלא וי"ו ומסתמא הנקראים ישעי' לא נקראים אחר ישעיה הנביא משום דריע מזליה דמנשה קטיל אותו במיתה קשה אלא נקראים אחר אותו ישעיה בד"ה ואותו כתיב בלא וי"ו כ"כ רש"ל ולעיל בשם גדלי' כתבתי דרב רמ"א ס"ל דנקרא אחר גדליה בן אחיקם אף על גב דריע מזלי' ונהרג וכן ס"ל בקיבץ דכותבין ישעי' בוי"ו כי מסתמא נקראו אחר ישעי' הנביא ובס"מ פסק מן הסתם יש ליתן שני גיטין אחד בוי"ו והשני בלא וי"ו ואם אומר דשמו בוי"ו או בלא וי"ו שומעין לו ושם שעיה עיין באות שין [ירמיה] בלא וי"ו כ"כ מסתמא אף על גב ירמיה הנביא לא נמצא רק פ"א חסר וי"ו מ"מ כיון בש"ס מצינו בלא וי"ו כותבין בלא וי"ו וא"צ שני גיטין וכ"פ בס"מ ודומה לשם חזקיה ואם שמו בוי"ו וכתב בלא וי"ו דינו כמו בשם חזקיה. (ישועה) המ' (פארגון) כ"כ באל"ף אם נקרא בפת"ח ס"ש. יחזקיהו כ"כ אם חותם את עצמו כן (יחזקאל) המ' (קחיסל) (יונה) מלא וי"ו. (יואב) מלא וי"ו. (יואל) מלא וי"ו (יואש) מלא וי"ו רש"ל ס"ש. (יונתן) כי יהונתן בן שאול נכתב בה"א ונכתב בלא ה"א גם מצינו בד"ה בה"א ובלא ה"א ובש"ס מצינו בלא ה"א לכן מסתמא כותבין בלא ה"א ואם שמו בה"א וכתב בלא ה"א דינו כמו בשם חזקיה ואם קצתם קורין אותו בה"א וקצתן בלא ה"א יש לחוש דשמו בה"א משום דרך הוא לקצר ולא להוסיף ואם היה שמו בלא ה"א איך הם מוסיפים אלא שמו הוא בה"א. מיהו כיון דסתם יונתן הוא בלא ה"א לכן צריך שני גיטין וכן הוא הדין ביוסף אם קצתן קורין אותו יוסף וקצתן יהוסף מהרי"ט (יונתן) דמתקרי (נתן) יונתן המ' (ואלק) ושם ואלק עיין באות וי"ו. (יוחני) מסתמא בלא ה"א אחר היו"ד אם חותם עצמו בה"א כותבין כן יוחנן דמתקרי חנן כי הוא שם בפני עצמו. יוחנן המ' (יכנא) (יועץ) מלא ו"ו. המ' (שולמן) המ' (יילין) יחיאל) ואם כותבין המ' (חיאל) כמ"ש באות חי"ת ואין כותבין ה"מ (איכל) שדרך למשוך היו"ד בראש המלה בחיר"ק כאלו היה אל"ף מש"ה הוה (איכל) כמו (יחיאל). וכשכותבים לסימן פסק בש"ע ובלבוש דכותבי' בכ"ף ולא בחי"ת אבל כותבין יחיאל המ' מיכל המ' (בונין) המ' (בוניאץ) המ' (מעקל) או (מיקל). (יקותיאל) המ' (קוסקי) אם דוחקי' הקו"ף בחיר"ק ואם לא דוחקים בחיר"ק כותבין באל"ף (קוסקא) ועיין אות קוף. המ' (קויפמן) המ' (קוסמן). (זלמן) המ' (זיסקינד). (יקר) כתב רש"ל בלא יו"ד אחר הקו"ף אבל בס"מ כתב ביו"ד וכ"כ בט"ז ע"ש הבן יקיר לי אפרים. ובעל ד"א כתב דתליא בהדגשת החיר"ק במבטא ס"ש וכ"כ בס"מ (יקיר) המ' ויידיל המ' (זעליקמן) וכשהוא כינוי לשם אחר כותבי' דמתקרי יקיר דהוא שם הקודש ס"מ. (ירחם) חסר וי"ו רש"ל ואם נקרא הרי"ש בשורק פסק בס"ש דכותבין וי"ו אחר הרי"ש ובס"מ כת' אף בכה"ג כותבים חסר מיהו נראה עיק' דכותבים וי"ו כיון במבט' הוא כאלו היה וי"ו. ואם יודעים חתימתו אזלינן אחריו (ירחם) המ' (וישלי) ס"ש (ירחמיאי) המ' זיסקינד המ' (גיצלק) כתב בפסקי מהרא"י מסתמא כותבין חסר יו"ד אחר המ"ם. ובשם מהרז"ך כתב מסתמא כותבין ביו"ד. וכתב בס"ש אם מדגישים בחיר"ק כותבין ביו"ד כי פליגי כשא"י אם היה מדגישים בחיר"ק ובס"מ כתב מן הסתם כותבין ביו"ד במדינות אלו (יאר) כתב בס"ש אם נקרא האל"ף בחיר"ק כותבים יו"ד אחר האל"ף ואם לאו כותבים חסר. (יברכיהו. יגדילהו ישמיעהו) כן מצינו בקרא ומכל מקום בסתם לא חיישינן כלל אם לא בידוע רש"ל (ידידיה) ולקמן מבואר אם כותבים בשתי תיבות. (ידל) כינוי ליהודה. (יהואש) אם ידוע דשמו כן אבל מן הסתם יש לכתוב (יואש) בלא ה"א (יום טוב. שם טוב סימן טוב. בן ציון):

אות כ

(כדרלעומר. כהנא. כלב. כלוחים) שם בד"ה ואם נקרא ביו"ד כלוחי כותבין כלוחי דמתקרי כלוחו רש"ל. (כרמי) כינוי למשה. (כדעפר) (כשר כתריאל) אף על גב עיקר השם הוא אכתריאל אותי משום קדושת השם לא רצו לקרות בני אדם כך. ויש נקראו (כשריאל) ויש (קסריאל) ע"ש הקסר מן אל וצריך לחקור אחר שמות אלו. וכתב בט"ז מסתמ' כותבי' כתריאל ואם חותם את עצמו באיזה שם מאלו יש לילך אחר חתימתי ולא כס"מ (כולה) שם בד"ה וקרינן (כולהו) ולכן כותבין (כולה) דמתקרי (כולהו) כיון דאיכא קרי וכתיב כותבי' הכתיב תחלה ועל הקרי דמתקרי רש"ל:

אות ל

(לוי) וא"צ לכתוב המ' (לויא) דהיא ממש כמו לוי רש"ל. (ליב) בלי אל"ף וקצת באל"ף ויש (ליוא) בחד יו"ד וחד וי"ו ויש (ליוא) ויש (ליווב) ויש ליבלן ויש (לעבלן) דכל מקום היה כתוב לפי הלשון שהיו מדברים ובס"מ כתב אם קורין הלמ"ד בציר"י ובבי"ת רפה יש לכתוב מן הסתם בב' ווי"ן אם לא שרגיל לחתום בחד וי"ו והוא כינוי (לאליקום) או (ליהודה) או (למשה) ואם קורין הלמ"ד בפתח ובבית רפה כותבי' (לווא) והוא כינוי ג"כ לשמות הללו. ואם קורין הלמ"ד בציר"י או בחיר"ק והבי"ת בדגש כותבין ליב והוא כינוי ג"כ לשמות הללו (ליבא) אם קורין אותו כן יש לכתוב כן והוא כינוי ג"כ לשמות הללו (ליבלן) אם נקרא כן יש לכתוב כן והוא כינוי ג"כ לשמות הללו (לעבן) אם קורין הלמ"ד בסג"ל והבי"ת דגש והוא כינוי ג"כ לשמות הללו (לעבלן) אם נקרא כן יש לכתוב כן והוא כינוי גם כן לשמות הללו (לעבינג) כינוי (לחיים) (לעבלנג) כינוי (ליצחק) (ליב קינד) אם קורין אותו כן או (ליבא קינד) אם קורין אותו כן וחד תיבה הוא ס"מ ויש מקומות שכותבין ליפ קינד ותליא בלשון המדינה ואם שינה וכתב בי"ת במקום פ"א עיין לקמן בשמות נשים (ליבקא) (לוץ) כינוי (לחיים) (ליבר טרויט) כינוי (למאיר). (ליברמן) יו"ד אחר הלמ"ד והוא כינוי לאליעזר יהודה למתתי' (ליפמן) יו"ד אחר הלמ"ד והוא כינוי (לאורי לאלעזר ליום טוב): (לעמל) כתב בס"מ דכותבים מסתמא בלא יו"ד (לעמלין) אם נקרא כן והם כינוי לאשר לעזריאל (לאם) אם נקרא כן ואין כותבין לעמל אא"כ שקורין אותו כך בפניו כמ"ש לעיל (לזא) כינוי לאלעזר (לאליעזר ליקותיאל) (לזל) ג"כ כינוי לשמות הללו ס"מ אבל בד"מ ובלבוש ובס"ש כתבו לזל הוא כינוי רק לאלעזר (לזר) כינוי לאליעזר לאלעזר שם בס"מ (ליזר) על הרוב הוא כינוי לאליעזר ביו"ד ואם קורין הלמ"ד בציר"י יש לכתוב הכינוי ואם קורין בחיר"ק אין כותבים הכינוי ואם הוא כינוי לאלעזר בלא יוד אפילו אם קורין בחיר"ק כותבין הכינוי ועיין באות אל"ף (לפידות):

אות מ

[מאיר] וא"צ לכתוב המ' מאייר. וכותבין המכונה מהר"ם המ' [ליבר טרויט] המ' [ויבלמן] [מואל מואה מילי] קיצור השם הם משמואל [מוני מני מוקיל] והוא כינוי לאשר למרדכי ומסתמא כותבין וי"ו אחר המ"ם ויו"ד אחר הקו"ף. [מיכאל] ואם כינוי שלו מיכל אין צריך לכתוב רש"ל וכ"כ בס"מ ונ"ש ובעל ד"א כתב דצריך לכתוב משום דהוא שם בפני עצמו ויש עיכוב אם לא כתב וכן הדין אם שמו דניאל וקורין אותו דן וכבר כתבתי היכא דאיכא פלוגתא צריך לכתוב ומהרש"ל דכתב דאין צריך לכתוב מיכאל המ' מיכל צ"ל היינו במקום דלא נקרא מיכל יחיאל דאל"כ צריך לכתוב מיכאל המ' מיכל כיון דאיתא למיכל שם קודש אחר היינו [יחיאל]. [יחיאל] המ' [מיכל מימון] ושם זה כשם אביו של הרמב"ם אף על גב דנזכר תמיד בשם מיימוני בשני יודין קושטא דמלתא אין בו אלא יו"ד א' ויש בקשה אשר יסדה הרמב"ם לי"כ עת שערי רצון להפתח והתחלת הבתים אני משה ברבי מימן בחד יו"ד. והא דכותבין אנו מימון בוי"ו משום כל שם שלא נמצא בכתוב יש לכתוב מלא לתקן הקריאה כתנא תוספא' כ"כ בס"ש [ממל] בלי יו"ד אחר המ"ם שנית [מליקו מנוח] המ' [האנדל] המכונה [הענדל] [מנחם] המ' [מול] ס"מ המכונה [מענדל] בלא יו"ד אחר הדלי"ת המ' [מאנץ] המ' [מנשיר] מסתמא ביו"ד אחר השי"ן המ' [מענלין] המכונה [מענכין] והיינו אם דוחקים העיין אחר המ"ם ויו"ד אחר הכ"ף דאם לא כן כותבים [מנכן] המכונה [מאניש] ואם לא דוחקין היו"ד אחר הנו"ן כותבים חסר יו"ד המכונה [מניס] המכונה [איקל]. המכונה [מענשין] המכונה [שונמן]. [מנחם] דמתקרי [נחום] המ' [מנלי] או מנלא היינו אם קורין המ"ם בפת"ח ואם קורין בסג"ל כותבין [מענלא] ס"מ [מנחם] דמתקרי [מן] ואם כתב המכונה כשר כ"כ בס"ש ובס"מ כתב אם קורין המ"ם בקמ"ץ כותבין [מאן] באל"ף ונראה דאז כותבין אפילו לכתחילה כותבין המכונ' דהוא שם הלעז בשלמא אם כותבין מן בלא אל"ף היא שם הקודש ע"ש ויקרא שמו מן או שהוא מן מן מנחם אבל אם כותבים באל"ף הוא שם לעז [מניס] מסתמא ביו"ד אחר הנו"ן והוא כינוי לגרשון למנחם ואין צריך לכתוב מן המכונה מניס ס"ש. מענדל כינוי [לגרשון לזכריה למנוח] וכן [מענדלן] ויש לכתוב בלא יו"ד אם לא שחותם ביו"ד [מענלין] כינוי ג"כ למרדכי ומסתמא כותבים ביו"ד. [מענצלין] כינוי [לגרשם] וכותבין מסתמא ביו"ד מרדכי המ' [גומפרנט] ועיין באות ג' המ' מערקיל מסתמא בלא יו"ד וכתב בס"מ דכותבין בעי"ן אפילו אם קורין בפתח ואם קורין בחול"ם או במלאפו"ם כותבין מורקל בוא"ו ומסתמ' ג"כ בלא יוד; המ' מעקל. המ' מרקוי ס"מ. המ' [מוקיל]. המ' [מייזל]. או [מויזל] או [מיזיל] או מויזיל והכל לפי שמרגישי' המ' [גומפלין] או גימפל או [גומפיל] מרדכי המ' רעביל ס"ש המ' [מייקא] באלף וברוסי' כותבי' [מייקו] בוי"ו כי שם דוחקים הקו"פ במלאפו"ם ס"מ. [משא] המ' [שלמכיי]. המ' [קרימפלינג] המ' [הובא] המ' [קוש] המ' [קושט] המ' [שטור] המ' [וישל] המ' [קושמן]. המ' [מולין] ביו"ד אחר הלמ"ד המ' [פפולא] המ'. [ליוא]. המ' [ורומן] אבל א"צ לכתוב המ' [מושל] המ' [מושמן] רש"ל וכ"כ בד"מ ובס"מ דא"צ לכתוב המ' [מוש] המ' [מושל] ויש פסקו דצריך לכתוב מיהו אנן קי"ל דאין כותבין. יוסף המ' [יוסל] או [יוזפ] כן ה"נ א"צ לכתוב המ' [מושל] או [מושמן] או [מוש] כי כל האחרונים מדמין אלו שני דיני' להדדי ואם כתוב מושיל כותב ביו"ד אחר השי"ן ס"ש. וכן א"צ לכתוב המ' מוישל או מאשל או [מאכנא] או [מוכנא]. אבל כותבי' המ' [מונא] המ' [מירוש] [משלם] חסר וי"ו כן הוא דעת כל הפוסקים ולא כט"ז ואם חותם את עצמו מלא וי"ו כותבי' בוי"ו ס"ש המ' [וייבש] המ' [זלמן] המ' [זעמל]. המ' [זוסמן] המ' דובנט המ' [מבייט] ס"ש. [מחייאל] ס"מ: [מתניהו] ס"ש [מתתיהו] איתא פלוגתא אם כותבי' וי"ו בסוף מהרש"ל פוסק דיש ליתן שני גיטין ול"ד לשם חזקי' דשם הטעם הוא דכותבי' חסר משום דמצינו בש"ס שם זה חסר אף על גב דפסק בהג"ה שם אם כתב חזקיה חסר כשר אפי' אם ידוע ששמו הוא בוא"ו. ובידוע אין ראי' משמות בש"ס כמ"ש לעיל גם כן וע"כ צריך לומר הא דהכשיר משום דשם החסר מובלע בשם המלא לפ"ז לכאורה משמע ה"ה במתתי' נמי כשר מיהו אינו כשר לכתחלה לכן פסק מהרש"ל לכתחל' יש ליתן שני גיטין. ובס"מ כתב דיש לכתוב חסר וכ"כ בט"ז מיהו הוא הביא ראיה משם חזקי' ואין ראיה כמ"ש. ונראה דברי רש"ל עיקר לכתחלה יש ליתן שני גיטין וכל זה איירי כשא"י חתימתו אבל אם ידוע חתימתו ודינו כמ"ש לעיל בשם אלי' וחזקי' וגדלי'. כתב בס"ש בשם מהריב"ל אם כתב אלף בסוף כשר בדיעבד ואפי' לכתחלה אם הוא שעת דוחק דהבעל הוא בארץ מרחקי' וטעמו משום דקי"ל גרשם וגרשון הוא שינוי כיון דהם שני שמות בתורה נשמע אם לא היה כתיב בתורה אלא א' משניהם ושינה היה כשר והוה אמרי' דשם השני הוא כינוי לזה אף על גב דיש שינוי במבטא ושינוי במשמעות דגרשם במם הוא לשון גירות וגרשון בנון הוא לשון גירושין מכ"ש אם החליף אלף בה"א דכשר בדיעבד או בעת הדחק אבל בתשובת מהר"א טרוי"ש כתב אם כתב [אושעיא] באלף פסול הגט וכן אם כתב יהודא באל"ף או שרה באל"ף אפי' בעת הדחק שבא ממרחקי' ולא היה אפשר להביא גט אחר מ"מ פסול אם ידוע חתימות המגרש היה בה"א ואם א"י חתימתו כשר בעת הדחק כי אמרינן שמא היה חתימת המגרש באל"ף. וכתב בס"ש דיש לומר דל"פ מהריב"ל על מהר"א אלא מהריב"ל איירי נמי בא"י איך היה חתימתו אז מכשיר בעת הדחק ותירוצו דחוק דהא ראית מהריב"ל מגרשם וגרשון לפ"ז כשר אפילו בידוע חתימתו דהא גרשם וגרשון דקי"ל דהוי שינוי היינו בידוע דשמו כך הוא במם או בנון ושינה בגט מיהו יש להחמיר כדעת מהר"א טרוי"ש דהא כתבתי בשם ט"ז אפי' אם חותם יהודא באלף וכתב בגט בה"א פסול ומכ"ש אם חותם שפיר ושינה בגט דהוא פסול והטעם הוא דיאמרו דאין זה המגרש וכבר כתבתי שכמה אחרוני' לא ס"ל כט"ז אלא אפילו לכתחלה אין משגיחין בחתימתו כיון שלא חתם את עצמו שפיר והיינו דוקא כשאין שינוי במבטא ולא מצינו אותו שם נכתב כאשר הוא חותם את עצמו אבל כשיש שינוי במבטא או דנמצא אותו שם כאשר הוא חותם אין משנין חתימתו. ולכאורה נראה בשמות כאלו יהודה ושרה או מתתי' או גדליה וחותם עצמו כך בה"א ונכתב בגט באלף הוי שינוי אפילו בדיעבד ושעת דחק ואם א"י איך חתם את עצמו כשר בעת הדחק או בדיעבד אף על גב בס"ש משמע אליבא מהר"א טרוי"ש דלא תלינן שחתם את עצמו באלף אלא בשם מתתי' דיש סברא לומר דלא חתם בה"א משום כבוד השם דלא יכתו' שם יה אבל בשאר שמות אין סבר' כלל לומר דחתום באלף מ"מ נראה בעת הדחק כשר דהא לדעת מהריב"ל משמע דכשר אפילו בידוע חתימתו גם אלו אותיות מתחלפי' יש להקל בעת הדחק ואם חותם את עצמו באלף נראה לכתחלה אין משנין חתימתו כדעת הט"ז. ואם נכתב באל"ף כשר אם ניתן לה אפי' ליכא שעת הדחק ולא כט"ז דהא לדעת כמה האחרונים אפילו לכתחלה אין משגיחין בחתימתו יש להקל אם ניתן כבר. לפ"ז מ"ש בס"ש בכמה מקומות באותיו' המתחלפי' כשר בעת הדחק אינו כשר אלא אם א"י חתימתו אף על גב על פי הדין צריך לכתוב בה"א או באלף וכיוצא והחליף וכתב אות אחר אשר נתחלף כשר בעת הדחק אפילו אם איכא שינוי במבטא אף על גב בס"ש לא משמע חילוקים אלו מ"מ נ"ל כמ"ש להכריע כן ואפשר אם א"י חתימתו יש להקל בעת הדחק אפילו באותיות שאין מתחלפי' אם ליכא תרי שמות ויש לומר שחתם כך כשר בעת הדחק או אם נשאת כמשמעות מהריב"ל וכמ"ש בתשובות בן ששון ועיין אות גימ"ל [מוקיל] כינוי למרדכי או לאשר ויש לכתוב מסתמא ביו"ד אחר הקו"ף ס"מ [מורדש] כינוי למרדכי ואין לכתוב הכינוי [מיינסטר. מיינסטרל] והיינו אם קורין אותו כך בפניו כמ"ש לעיל גבי ועלקי"ל [מיינסטרלין] כינוי לחיים [מיכא מיכאל מיכל] כינוי [ליחיאל] או [למיכאל] [מיכוש] לפעמים שם איש והוא כינוי (ליחיאל) (מנוחה מני) כמו (מני בר פטיש) ואם קורין אותו (מוני) כותבין (מוני) ס"ש באות שין:

אות נ

[נח] דמתקרי [חיים]. [נח] המ' [מייסטריל]. [נחום] מלא וי"ו ומן הסתם הוא כינוי למנחם ויש לכתוב מנחם דמתקרי נחום אם לא בידוע דנחום שמו לבד נחמיה בלא וי"ו בסוף לפי שכ"כ בעזרא ובנחמי' נחמי' המ' [זוסומן] המ' [טרוסטלין] ויש כותבין [טרוסלין] או [טריסטליין] ותלי' במבטא ס"ש [נחמן נחמני] ושני שמות הם וא"צ לכתוב המ' [נחמנקא] וכן [נח נחמו] או [נח נחמני] או (נח נחום) כולם שני שמות הם (נטרונאי) המ' (שומן) ס"ש (נפתלי) המ' (הירש) או (הירץ) או (הערץ) או (הירצה) או (הערצקא) אם נקרא כן צריך לכתוב כן אף על פי די"ל האי קא הוספה בעלמא הוא מ"מ צריך לכתוב כאשר הוא יקרא וכן (קלמנקא) וכן בשמות הנשים אם נקראת (גוטליין) או פעסליין או ריקליין אף על פי האי ליין הוספה היא מ"מ צריך לכתוב ט"ז (נצר) (נריה) בה"א (נתן) המ' זנוויל המ' (קרפיל) (נטע) כתב בס"ש דכותבין בעין ע"ש נטע שעשועיו. וא"צ לכתוב רק שם נתן מיהו אם חותם את עצמו בשם נטע יש לכתוב נתן דמתקרי נטע כי הוא שם בפני עצמו לשון נטיעה שם. אבל בס"מ כתב דכותבין (נטא) באלף אפי' אם חותם בעין. ובס"מ וט"ז ונ"ש כתבו דא"צ לכתוב הכינוי כי הוא קיצור השם וכנ"ל עיקר אף על פי שכתבתי במקום פלוגתא אם הוא קיצור השם יש לכתוב שם שניהם מיהו בהא דאיכא פלוגתא אם לכתוב בעין או באלף ורוב האחרונים ס"ל דהוא קיצור השם א"צ לכתוב. ואם כותבין לסימן פשיטא לי אם ידוע חתימתו אין משנין חתימתו ולא כס"מ ואפילו אם א"י חתימתו מסתבר טפי דברי הס"ש לכתוב בעין (ניסן ניסים): (נתנאל) ואם עולה לס"ת בשם נתנאל ונקרא (סענדר) כתב בנ"ש דיש לכתוב (נתנאל) דמתקרי (אלכסנדר) כי שם הקודש של סענדר הוא אלכסנדר ובסמוך באות סמך כתבתי בשם מהרש"ל לא כוותי' וכן עיקר כדברי מהרש"ל וכותבין נתנאל המ' סענדר:

אות ס

(סימן טוב) ולקמן יתבאר כיצד כותבין שמות כאלו (סלם) שם ערבי (סעדיה) בה"א בסוף בלא וי"ו וקצת אנשים נקראו ישעי' ועולין לס"ת בשם סעדי' כותבין סעדי' דמתקרי ישעי' ובארצות אלו קורין לכל ישעיה שעיה נ"ל לכתוב סעדי' דמתקרי (שעיה) בלא יוד אבל אם אין עולה לס"ת בשם סעדי' פשיטא דכותבין ישעיה ותו לא אפי' אם נקרא שעיה עכ"ל מהרש"ל אף על גב דקי"ל דכותבין השם כאשר הוא נקרא והוא נקרא שעיה ולא ישעיה מ"מ שם שעיה נכלל בשם ישעיה אלא מחמת שפולטי' היו"ד נשמע שעיה כמ"ש בשם חיאל לכן כותבים ישעי' ונראה אם הוא חותם את עצמו ישעיה כותבין ישעי' אף על פי שנקרא שעיה מטעם הנ"ל ומזה נשמע נמי אם עולה לס"ת בשם נתנאל ונקרא סענדר דכותבין נתנאל המ' סענדר ולא אלכסנדר ולא כנ"ש מיהו אם חותם את עצמו אלכסנדר כותבים המ' אלכסנדר אף על פי שרש"ל כתב דכותבין דמתקרי שעיה ולא המ' לא קי"ל כוותי' בזה כי הוא ס"ל אפי' בשם לעז כותבין דמתקרי אבל לדידן יש לכתוב המ' וכ"כ בד"א. ובס"ש כתב כיון דשם שעי' יוצא משם ישעיה דינו כשם הקודש לענין שכותבין דמתקרי. כמה דקי"ל השם היוצא משם הקודש כותבים הא' כמ"ש בשם שאייה. ועיין לקמן בשמות נשים שרה שארקה (סעיד) דמתקרי (סעודה) ומי שהוא נקרא (ישעיה) ועולה לס"ת בשם (אהרן סעדיה) כותבין אהרן דמתקריא (סעדיה) דמתקרי (ישעיה) תשובות רמ"א סימן פ"ד וא"י למה כותבים באלו שני שמות שעולה לס"ת דמתקרי דהא דומה למי שנקרא בשני שמות שכותבין שני שמות בלא מתקרי כן ה"נ אם נקרא בשם א' ועולה לס"ת בשני שמות אחרי מן הראוי לכתוב שם שניהם בלא מתקרי (סלמן) הוא כינוי (לשלמה) (סנדר) כן יש לכתוב אם קורין הסמך בפתח (סנדרלא) אם קורין הסמך בפתח (סנדרליון סנדרמאן) אם קורין המ"ם בקמץ (סנדרמן) אם קורין בפתח סענדר אם קורין בסג"ל (סענדרלא) אם קורין הסמך בסגל (סענדרלאן סענדר מאן) (סיני) שם איש והאשה:

אות ע

(עקיבא) באלף או בה"א ויש ראיה לזה ולזה כאשר האריך בזה מהרש"ל ומסקנתו לכתחלה כותבין בה"א אבל בדיעבד כשר אף באלף מאחר שהוא נח ואין ניכר במבטא וכ"פ בט"ז וכל זה איירי כשא"י חתימתו אבל אם חותם באלף או בה"א אין משנין חתימתו ועיין בשם מתתי' מ"ש בדינים הללו (עמרם) (עמרו) ס"ש (עבדיה) כן יש לכתוב מסתמא בלא וי"ו אחר העי"ן ובלא וי"ו אחר ה"א ס"מ אבל בד"מ כתב דכותבים וי"ו אחר העי"ן וכ"כ בס"ש ונ"ש בשם מהרש"ל וכל זה איירי כשא"י חתימתו אבל אם יודעים חתימתו אין משנין (עברמן עבריל) כינוים הם לאברהם ועיין באות אלף. (עדני עזרא) באלף בסוף משום שנתגדל בבבל נכתב בלשון ארמית ט"ז. (עוזר) ואם עולה לס"ת בשם (עזרא) ונקרא (עוזר) כותבים (עזרא) דמתקרי עוזר כי עוזר שם בפני עצמו הוא. (עזריה) בה"א ואם נקרא עוזר ועולה לס"ת בשם (עזריה) כותבים כהנ"ל. (עזיאל) יוד אחר הזיי"ן ובלא וי"ו אחר העי"ן רש"ל וכ"כ הלבוש ומהרי"ט וס"מ ולא כט"ז ואם נקרא (עזיאל) ועולה לס"ת בשם (עזריאל) יש לכתוב (עזריאל) דמתקרי (עזיאל). (עזריאל) המ' (לעמלין) המ' (קוסקמן) (עמינדב עמיאל. עמיהוד) וכותבים בחד תיבה רש"ל. (עמנואל) ועיין לקמן אם נכתב בשני תיבות. (עמנואל) המ' (מענכין) המ' (זוסמן). (ענשכין) כינוי (לאשר). ובס"מ כתב דכותבין (ענזכין) ולא (ענשכין) ולא (ענסכין). ואפשר דתלי' לפי לשון המדינה ובס"מ כתב לפי לשון מדינת פולין. (ענזיל) מסתמ' ביו"ד ס"מ:

אות פ

(פינחס) מלא יו"ד כי במסורת כולם מלאים חוץ א' וכתב מהרש"ל אם כתב חסר יו"ד כשר דרובן כותבים חסר ומסורת א' מסייע להם. כתב בח"מ סי' קכ"ט מעשה באחד שחתם שמו חסר וכתבו בגט ג"כ חסר ונכשר בהסכמ' קיבוץ כל חכמי העיר ומהר"ש חיות כתב אפי' אם חותם עצמו חסר יו"ד יש לכתוב מלא ול"ד לשם אליה דהולכין אחר חתימתו משום שם ניכר במבטא וכאן ליכא שינוי במבט' גם כאן י"ל שהוא חסרון הידיעה אבל בשם אליה יש משפחות החותמים בוי"ו ויש בלא וי"ו וכ"כ במהרי"ט בשם (באלי) אם חותם את עצמו בלא אל"ף אין משגיחין בו ול"ד לשם יונתן יהונתן דהולכין אחר חתימתו דהתם השם נמצא הכי והכי לכן הולכים אחר חתימתו אבל שם (באלי) לא מצינו אלא באל"ף גם אין שינוי במבטא כלל וכ"כ בס"ש בשם מהר"מ שבתי אם חותם את עצמו באל"ף לא משגיחין בחתימתו וכ"כ שם בשם (משלם) דכותבים חסר ואם חותם את עצמו מלא הולכים אחר חתימתו משום דיש משפחות החותמים כך נשמע מזה אם לא נמצא שחותמים כך אין הולכים אחר חתימתו ומזה נשמע בשמות יהודה ירמיה גדליה אם חותם את עצמו באל"ף אין הולכין אחר חתימתו וכותבים לכתחלה בה"א ולא כט"ז שכתב אם חותם את עצמו יהודה באל"ף ונכתב בה"א פסול אפילו בדיעבד. מיהו לעיל כתבתי דנ"ל לכתחילה אין משנין חתימתו אפי' בשמות הללו אבל בדיעבד כשר אם כתב בה"א. (פנחס) המ' (זיליקמן) (פדה צור. פרבולי) כינוי (לאלעזר ולשמואל ולשמשון) ס"מ. (פייבש פישל פרידמן) תליא לפי לשון המדינה. ובמדינות פולין יש לכתוב בפ"א ובט"ז כתב דיש לכתוב בפולין פייוויש בפ"א ושני ווי"ן מיהו בהגה' ש"ע איתא שכותבים בבי"ת. ועיין בשמות הנשים באות ב'. (לטיאל פלטי) כמו פלטיאל בן ליש ואם נקרא פלטי ועולה לס"ת בשם (פלטיאל) כותבים פלטיאל דמתקרי (פלטי) (פילטא) שם לעז הוא והוא כינוי (לאלימלך ולפלטיאל) וכותבים המ' (פרץ) וא"צ לכתוב (פרץ פרצין) (פתחיה) בלא וי"ו אחר ה"א המ' (צחריים) כן הוא בכל הספרים במ"ם ובנ"ש רוצה להגיה צחרייס בסמ"ך. (פואה. פפא) באל"ף. (פפי) ביו"ד (פפו) בוי"ו כינוי (לאליעזר). (פולוזוטא) כינוי ליוסף (פפולא) כינוי (למשה). (פארגין) והוא כינוי (לישועה) ועיין באות יו"ד. (פופו פופיר) הוא כינוי (לישראל) (פוקס) והוא כינוי לשועל. (פנדירא) ביו"ד אחר הדלי"ת והוא כינוי (ליוסף) (פונצקא) ד"מ:

אות צ

(צבי) המ' (הירש). כתב בעל ד"א אין לספק בכמה שמות עבדי שלמה שיש להם שמות בד"ה וכן לא בשם (ציבא) עבד של מפיבושת כי היה עבד ואין לו יחוס ולהקים שם בישראל מיהו אם ידוע דשמו כך אין משנין (צדוק. צדיק. צדקה. צורי שדי) חד תיבה. (צחרים צישה. צמח ציון) המ' (וינטורא):

אות ק

קוסמא. עיין באות יו"ד. קושא. או קוסא: אל"ף בסוף אם לא שדוחקים בחיר"ק והוא כינוי ליקותיאל: קופא. והוא כינוי ליעקב וכן קוסלמן. קויפמן. כינוי ליקותיאל. או למשלם. ס"מ. קופמן. כינוי למשלם. ס"ס בשם רש"ל. קופילמן או קופאן. כינוי ליעקב נ"ש. קרעפלן קאפל. כינוי ליעקב ומסתמא כותבין בלא יו"ד. קהיסל. כינוי ליחזקהל. קוש. כינוי למשה וכן קושט: ס"מ וכן קרימפליננג: ס"ש. קושמן. כינוי למשה. צחהריים. כינוי לחיים. וקעציל. כינוי למשה. קרולא. כינוי ליצחק. וברוסי' כותבים מסתמא ביו"ד אחר הלמ"ד ולא אל"ף. קרפיל מסתמא יו"ד אחר הפ"א והוא כינוי לנתן. ס"מ: קורק. שם איש תשובת מהר"מ מלובלין. קיטון. כינוי ליצחק. קירשמן. כינוי לגרשון. קסריאל. קורטי: קרישקאש. קשתו. ס"ש. מי ששמו הוא קליין יעקב. א"צ לכתוב קליין: קלונימוס. וי"ו אחר הלמ"ד יו"ד אחר הנו"ן אין כותבים וי"ו אחר הקו"ף. ואם נקרא קלמן כתב מהרש"ל דצריך לכתוב קלונימוס המכונה קלמן. וכן כתוב בס"ע ובט"ז. אבל בד"מ ובלבוש וכמה אחרונים ס"ל דא"צ לכתוב מפני שהוא קיצור השם. וכבר כתבתי במקום פלוגתא יש לכתוב השם הקצר. קים. בחד יו"ד כ"כ בנ"ש בשם מ"ו הגאון מהר"ר העשיל ז"ל. קדש. בלא יו"ד. קיש. דמתקרי קדש:

אות ר

ראובן מלא וי"ו. רחביה: בלא וי"ו אחר הה"א: חביה. הוא קיצור שלו. רחביה. דמתקרי חבל דלשון הקודש הוא. רחם. שם האיש רעביל. כינוי למרדכי ס"ש:

אות ש

שאול. ואין צריך לכתוב המכונה שייליל. שאלתיאל. המ' אייזק. שבנה בבי"ת והוא לשון תשובה. שכנא בכף הוא לשון שכונה לכן הגאון מהר"ר שכנא ז"ל נתן סימן על עצמו לשכנו תדרשו כלו' שלא תאמר בבי"ת ס"ש בשם בד"א. שבתי. כתב הב"י למהרש"ל דמשמע מתו' גיטין דף י"א דכותבין בלא אל"ף אחר התי"ו. והיינו כוונתם משום דכתבו תוספות שם שבתאי. הוא שם הכותי ושם שבתי שם ישראל הוא אבל מהרי"ט כתב שם שבתי ושם שבתאי שם ישראל הוא אלא שיבתאי ביו"ד אחר השי"ן אין כותבין מפני שהוא שם רוח רעה והביא ראיה מש"ס דמצינו שם שבתאי דהא בש"ס ב"ק דף קי"ב אמר רב אשי אמר ר' שבתאי. ובש"ס פסק אם א"י חתימתו כותבין לכתחילה בלא אלף מדינא מפה הקדוש הרב הב"י והרבה אחרונים ומצינו שם שיפון בקרא נחמיה י"א. אבל אם ידוע חתימתו באל"ף אין משנין ואם שינה פסול ודומה לגרשון וגרשם דהא מצינו שם שבתי בקרא ושם שבתאי בש"ס מכלל דהם תרי שמות ואם א"י שמו כתב באל"ף כתב מהרש"ל אפי' בידעבד יש קפידא והיינו לפירושו בתוס' דשם שבתאי הוא שם הכותי לכן אם א"י שמו אמרי' בוודאי אין שמו כשמות כותים אף על גב המהרי"ט מפרש דברי תוס' בע"א אין להקל דלפי גירסא שלפנינו משמע כפי' הב"י ומהרש"ל וכן הבין בתשובות מהר"י ברונאי ומה שהביא מהרי"ט ראיה מש"ס הנ"ל די"ל דלמא טעות בש"ס וצ"ל א"ר שבתי בלא אלף. לכן אם א"י חתימתו כותבים בלא אלף ואם כתב באלף פסול ואם חותם באלף אין משנין ואם שינה פסול אפילו בדיעבד ול"ד לשם יהודה ירמיה גדליה שכתבתי לעיל אם חותם באלף ונכתב בה"א כשר בדיעבד שאני הכא דמצינו ישראלים בח"ל שמותיהן כשמות הכותים כמ"ש הש"ס כ"כ בתשובות מהר"י ברונא. גם כאן יש שינוי במבטא וא"צ לכתוב שבתי המ' (שיבי) כי הוא קיצור השם. (שבתי) המ' הנדיל': "שעפטיל" אף על גב שקורין הפ"א רפה אין לכתוב ב' ווי"ן ומסתמא כותבין בלא יו"ד והוא כינוי לדוד ליעקב לשבתי: "שעפס" כינוי "לשבתי". "שעפסיל" כינוי לשבתי ומסתמא כותבין ביו"ד אחר הסמ"ך ס"מ. ואין כותבין שעפסיל אא"כ שקורין אותו כך בפניו כמ"ש גבי ועלקי. ואם חותם את עצמו שעפסיל כותבין כן וא"צ לחקור אם נקרא כך בפניו: "שונמן" כינוי "למנחם". "שועל" המ' "פוקס" שוועטשקא כינוי לאלי' ס"ש. שטרוילן. "שלום" בוי"ו הוא לשון שלם ושלוה ובלא וי"ו הוא לשון שלימות ולפעמים נכתב בוי"ו ואין לשון שלו' כי כשהוא לשון שלוה נקרא השי"ן בקמ"ץ והלמ"ד בחול"ם וכשהוא נקרא השי"ן בפתח והלמ"ד בשור"ק לאו לשון שלוה הוא לכן כשקורא הגט צריך לקרות בנקודות כאשר הוא נקרא ס"ש בשם בד"א ואם שמו הוא לשון שלום אז כינוי שלו "ורידמ"ן" בוי"ו וחד יו"ד. שמחה המ' "וריידמן" בשני יודין הוא לשון שמחה "שר שלום" ולפעמים נקרא שלום ועולה לס"ת בשם שר שלום דמתקרי שלום "שלם בלא וי"ו כינוי שלו "משלם" וכותבים "משלם" דמתקרי "שלם" "שחור" המ' "שוורצמן" וכן "נתן" המ' "שוורצמן". ס"מ שלמה המ' "זלמן" או המ' "שלמן" היינו בשי"ן שמאל. אבל שי"ן ימין הוא שם הקודש והוא כינוי "ליועץ" וכותבים "יועץ" דמתקרי שלמן בשין ימין ס"מ "שלמה" המ' ועלקלין. אבל א"צ לכתוב שלמה המ' שלומיצא' או המ' שלומציל' ס"מ וכתב מהרש"ל דא"צ לכתוב "שלמה" המ' "שלומקא" ובט"ז כתב "שלומקא" יש לו שם הקודש שלום לכן צריך לכתוב "שלמה" המכונה שלומקא' "שולמן" כינוי "ליועץ" או לשלום "שונליי"ן" אם קורין הלמ"ד נוטה לפת"ח שונלין אם קורין הלמ"ד בחירי"ק. "שונמן" כינוי "למנחם". שונקא שטוירל. שטור. שטיאור'. שלמייכי בשני יודין והוא כנוי "למשה". "שמאי אף שנמצא בד"ה "שמי" בלא אל"ף אזלינן בתר השמות הנמצאים לפנינו שמאי והלל כ"כ מהרש"ל "שמכא" המ' "שמואל" ואין צריך לכתוב המ' "מואל" או "מואה": וכותבין שמואל המכונה "וישלי" או "וישלין") או המכונה (וייבש). המכונה "פאבולי" המ' (זנוויל) המ' (בישוף) המ' (גרונם) המכו' (בונם) המ' (הנכין) המ' (שטור) המ' (פאשטור) המ' (מוטין) (שמחה) המ' (בונם). (שם טוב) (שמעון) מלא וי"ו המ' (שענקא). המ' (וילבלין) המ' (זימלין). (שמעיה) בה"א בלא וי"ו אחר הה"א אף שנמצא לפעמים בוי"ו אזלינן אחר הרוב (שמריה) בלא וי"ו אחר הה"א אם לא בידוע שחותם את עצמו בוי"ו. וא"צ לכתוב (שמריה) המכונה (שמעריל) כ"כ רוב הפוסקים וכותבים שמערל בלא יו"ד אחר הירש וכן א"צ לכתוב (שמריה) המכונה (שמרקו) וכותבין (שמריה) המכונה (זלמן) (שמשון) מלא ו' המכו' פאביל שניאור שם זה בא' ע"ש כשאבי אביו ושם אמו נקראו (מאיר) נקרא (שניאור) המ' (זיסקינד) (שעיה) כינוי (לישעיה) וכבר כתבתי לעיל (ששון שימן שניור) כינוי למשה ה"מ (שטענגלין שטפנגלין):

אות ת

תחליפה תקוה תנחום מלא וי"ו שתמרה שם האיש: