נוסחא ב'
עריכהר' תנחומא פתח ** (משלי כ, טו): "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" בנוהג שבעולם אדם שיש לו כסף וזהב ואבנים טוובת ומרגליות וכל החמודות שבעולם ודעת אין בו מה הנאה יש לו. דמלתא אמרי דעה חסרת מה קנית. א"ר יודן אלו ביתאי חכימין למיחסרא [צ"ל אילין כותאי חכימין למיחסדא ועיין וי"ר פ"ה, מדרש ש"ט סוף מזמור י"ט וילקוט תהלים באותו מזמור, וענין המאמר הוא שקיסר רומי דומה לאילין כותאי שציד בפיהם, מתחילין בדברים של מה בכך ומסיימין בעלילות]. חד מנהו אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל. [תיתנון לי, מן דיהבה ליה א"ל אית בצל בלא פיתה, מן דיהבה ליה א"ל אית מיכל בלא משתי מתוך כך אכיל ושתי].
כשברא הקב"ה את האילנות גברו וגבהו עד למאד גדולים ושמחו שמחה גדולה. כיון שראה הקב"ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב"ה ברזל הקוצץ אותנו, וכל ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך אלא שלמדו תורה לקיסר. פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב (שמות כא, טז): "וגונב איש ומכרו וגו'" והלך וטח הבית כלו ואמר להם מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו, אמרו לו חיב מיתה. אמר להם אם כן את חיבים מיתה קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה, אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף דכתיב (בראשית לז, כח): "וימכרו את יוסף" וכתיב (עמוס ב, ו): "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים", ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר (עמוס ב, ו): "בעבור נעלים", בדמי נעלים. וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בכ' כסף אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום שנאמר (בראשית לז, כג): " ויפשיטו את יוסף וגו'" וכתיב והבור רק אין בו מים (שם) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלו, ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויפיו ממנו, סגר הקב"ה פי החיות ולא הזיקו לו. וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן ערום, אמר הקב"ה צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות. אמרו קמיע א' היה תלוי בצוארו ושלח הקב"ה את גבריאל והוציא מאותו קמיע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום, ויאמרו הישמעאלים לא נחזיר לכם עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים. ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים. ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו במנעלים ואמר להם קבלו עליכם דין שמים. אמרו לו אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירות. אמרו לו תן לנו זמן ג' ימים עד שנדע אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים. נתן להם זמן ג' ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות ואלו הן: רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ור' עקיבא בן יוסף ור' יאודה בן בבא ור' חנינא בן תרדיון ור' ישבב הסופר ור' אלעזר [נ"א יודא] בן דמא ור' חנינא בן חכינאי ור' חוצפית המתורגמן ור' אלעזר בן שמוע. אלו הן עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על שמכרו השבטים את יוסף וקטן שבכולם היה ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול אמר להם אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר השם עכשיו ואעלה לרקיע ונדע אם גזרה זו נגזרה מן השמים מקבלין אנו עלינו ואם אינה מן השמים אני יכול לבטלה בשם. אמרו לו עונך מופלג עלינו. ולמה זכה ר' ישמעאל לכך מפני שאביו ר' אלישע כהן גדול היה ולא היו מתקיימים לו בניו, בשעה שאשתו היתה יולדת בן מיד היה מת אותו הילד, אמרה לו אשתו מפני מה הצדיקים הללו יש להם בנים צדיקים ואני אין לנו בן אחד, אמר לה מפני שהם נוהגדים בנפשם טבילה בשעה שהם עולים למטה בין בדבר בין שלא בדבר הם ונשיהם. אמרה לו אף אנו ננהוג בעצמנו כך קבלו עליהם לעשות כך מהיום והלאה. פעם אחת הלכה לבית הטבילה טבלה ויצאתה וראתה לפניה חזיר, וחזרה וטבלה וראתה מצרע, חזרה וטבלה וראתה לפניה גמל וכן אירע לה כמה פעמים ובכל זאת חזרה וטבלה. לסוף אמר הקב"ה למטטרון שר הפנים רד לפני צדקת זו שהלילה הזה תתעבר לבן זכר וישמעאל שמו. באותו שעה ירד מטטרון ועמד לפניה בצד אחד ביציאתה וגם גבריאל ירד ועמד בצד השני ונתעטף וקישט עצמו ועמד על פתח בית המקוה. מכאן אתה למד שצריך אדם לקשט עצמו בבגדים נאים וילך ויעמוד לפני האשה בשעה שהיא עולה מבית הטבילה ועמד גבריאל על פתח בית המקוה וראתה אותו ועלתה לביתה ונתעברה אותו הלילה בר' ישמעאל והיה דמותו יפה כדמות גבריאל ובזמן שהיה רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם ורוח נושאו שפורח באויר ועולה לרקיע ובא גבריאל לקראתו והיה מספר לו כל דבר שהיה רוצה, ובאותה שעה שהזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים אמר לו מי אתה, אמר לו אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול, אמר לו אתה ישמעאל שקונך משתכח בך כל היום ואומר יש לי עבד בארץ כמותך זיוו כזיוך ומראתו כמראך, אמר לו אני הוא ישמעאל, אמר לו מה טיבך במקום הזה, אמר לו גזרה גזרה עלינו מלכות להרוג עשרה מחכמי ישראל ועליתי לידע אם גזרה זו מן השמים נקבלנה עלינו ואם לאו שאינה מן השמים וכולים אנו לבטלה, אמר לו במה אתם יכולים לבטלה אמר לו בשם, אמר לו מטטרון שר הפנים אשריך ישראל שגלה לכם הקב"ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש, אך אי ישמעאל כני כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צוחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. אמר לו ר' ישמעאל [למה] אמר לו מפני שהיתה מריבה לפני הקב"ה עם מיכאל [סמאל ובנוסחא א' מדה"ד] ואמר לפניו רבש"ע כלום כתבת בכל התורה אות אחת לבטלה והלא כתיב לא נפל דבר אחד וכו'. והנה כתיב וגונב איש ומכרו וגו', ובני יעקב שמכרו את יוסף עדין לא גבית מהם דינם, מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר' ישמאל [צ"ל ישמעאל?] ואמר ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו. אמר לו מטטרון אי ישמעאל חייך לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב כי אם אתם אמר לו ומה זה לפניך, אמר לו מזבח, אמר לו וכי קרבן ומזבח יש למעלה, אמר לו כל מה שיש למטה יש למעלה דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח יג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו וכי יש לכם פרים אילים וכבשים, אמר לו אין לנו לא אילים ולא פרים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר' ישמעאל כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא אצ חבריו בתענית ובתפלה. אמרו לו מה בידך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה. אר' ישמעאל *) כשבאתי העדתי עדות זו מלפני כסא הכבוד. שמחו כל חביריו וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה וישב ר' ישמעאל ור' שמעון בן גמליאל בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה ושמחין ומרקדין בימין על שהבטיחן הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להן הנשיא בשמחתן אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות בהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה בשמחת כנור ועוגב, והיו יושבין ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח, כותח הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצבה שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהיה אחד מז' יפים שהיו בעולם ואלו הן אדם הראשון יעקב יוסף שאול ואבשלום ור' אבהו ור' ישמעאל. ובשעה שהביאוהו לרומי כל נשים שרואות אותו שופעות דם וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של רבי ישמעאל ושל רשב"ג אמר לו ר' ישמעאל חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כהן גדול מזרע אהרן הכהן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, אמר לו רשב"ג לא כן אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי, אמר להם אותו הגמון נחש הצפעוני אם כן הפילו גורלות, ויפול הגורל על רשב"ג, מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר' ישמעאל פשוט את צוארך, אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע א' עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו [ואמר] אי פה המתגבר בגבורה של תורה עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה זו עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה יג ז) אמר לו אותו הגמון ריקה עד שאת בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יופיו. אמרו מימות יוסף לא היה יפה כמוהו, אמרה לאותו הגמון המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי. נכנסה אצל אביה ואמרה לו שאלה אחת יש לי אצלך, אמר לה המלך שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחבריו אמרה לו אבא היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה [אמר לה] לא תעשה שאלתך, אמרה לו אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו, מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודו חי, כיון שהגיע הפושט למקום תפלין התחיל ר' ישמעאל וצעק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך. אמרו לו מפני מה לא בכית עד עכשיו ועכשיו אתה מתחיל לבכות, אמר להם ר' ישמעאל על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון [שם] אל עליון, על תפלין. אמרו לו וכי עדיין אתה בוטח בשם אם גדול הוא יבא ויצילך עכשיו, ומן אותה צעקה שצעק ר' ישמעאל נזדעזע כל העולם, א"ר ישמעאל והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיה אחרי [לא] נקנסה בעולם מיתה זו, יצתה בת קול ואמרה לא קרית כתוב בתורה הנני מביאך אשר לא כתוב (עיין דברים כ"ח ס"א) פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע צדיק זה שהראית לנו גנזי רקיעים גזרה זו נגזרה עליו, אמר להם הקב"ה הניחו לו כדי שתעמוד זכותי לדורות, ועוד זעק שנייה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר' ישמעאל אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם, כיון ששמע ר' ישמעאל כך הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב"ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא, פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים, פתחו שרפים ואמרו רוח ה' תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים [ס"א ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים, ועוד פתח הקב"ה ואמר להם ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'] ועדיין קלסתר פניו של ר' ישמעאל ברומי אדום הרשעה. ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של דם הראשון ומביאין קלסתר פניו ר' ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתי' מתקל ד' זוזי פיתקא ותלי' ליה על צואריה ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא ומסיימין ווי לדין כד יקום דין והקב"ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כ"ה י"ד).
א"ר ישמעאל אמר לי שר הפנים ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה יהא על ישראל עם קדוש, ישבתי בחיקו והיה מסתכל ובוכה ודמעותיו נוטפות עיניו ויורדות ונופלות עלי, אמרתי לו הדר זיוי מפני מה אתה בוכה, אמר לי ידידי בא ואכניסך, בחדרי חדרים ולגנזין ונטל אתה פנקסים ופתח והראני אגרות כתובות בהן צרות מצרות משונות זו מזו, אמרתי לו הללו למי, אמר לי לישראל. אמרתי לו יכולין ישראל לעמוד באלה, אמר לי למחר בא ואראך צרות משונות מאלה. למחר הכניסני בחדרי חדרים והראני צרות קשות מהראשונות אשר לחרב לחרב ואשר לרעה לרעב ואשר לשבי לשבי ואשר לבזה לבזה. אמרתי לו הדר זיוי בלבד חטאות [צ"ל ישראל בלבד חטאו!] אמר לי בכל יום ויום מתחדשות עליהן גזרות קשות ורעות מאלה וכיון שנכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך אין אנו מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים. ובשעה שירדתי מלפניו שמעתי קול מדבר בלשון ארמי ובלשון הזה היה מדרש מקדשא קדישא לחרבא יהא והיכליה לנור דליק וזירתי [ודירתיה] דמלכא תיעור [תנטר] צדיותא ובתולן ועולמין לביזה יהון ובני מלכא לקטלא יהון ואתתא דמלכא תנטר ארמלתא ומדבחא דכיא לאיסתאבא וירושלם לגריס [לעייס(?)] וארעא דישראל לזיע, באותה שעה נזדעזעתי ונפלתי לאחורי עד שבא הדרני"אל והעמידני על רגלי ואמר לי ידידי מה עלתה לך, אמרתי לו הדר זיוי שמא אין להם לישראל תקוה, אמר לו בא ואכניסך בגנזי ישועות ובגנזי נחמות, וראיתי כתות כתות של מלאכי השרת שהן אורגין בגדי ישועות כתרי חיים ואבנים טובות ומרגליות קבועים בהם ומרקחים כל מיני בשמים וממתיקים יינות לצדיקים לעתיד לבא וראיתי כתר אחד שהיא משונה מכל הכתרים וחמה ולבנה וי"ב מזלות קבועין בו, אמרתי לו הדר זיוי כתרים הללו למי, אמר לי ישראל, וכתר זה המשובח למי, אמר לי לדוד מלך ישראל, אמרתי לי הדר זיוי הראני הדר כבודו של דוד, אמר לי ידידי המתן לי שלש שעות עד שיבא לכאן ותראה גדולתו. תפשני בידי והושיבני בחיקו אמר לי מה אתה רואה, אמרתי לו שבעה ברקים שהן רצין כאחד אמר לי כבוש עיניך שלא תזדעזע כי הללו יוצאין לקראת דוד מלך ישראל מיד רגשו כל האופנים ושרפו וחיות הקדש וגלגלי המרכבה ואוצרות שלג ואוצרות ברד וענני כבוד וכוכבים ומזלות ומלאכי השרת ולוהטי זבול ואומרים למנצח מזמור לדוד, ושמעתי קול רעש גדול הבא מעדן ואומר ה' ימלוך לעולם ועד, והנה דוד מלך ישראל בא בראש וראיתי כל מלכי בית דוד באין אחריו וכל או"א כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזוו הולך עד סוף, וכיון שבא דוד לבית הגדול שברקיע מצא מוכן לו כסא של של וישב עליו וכל מלכי בית דוד יושבים לפניו וכל מלכי ישראל עומדים מאחוריו, מיד עמד דוד ואמר שירות ותשבחות שלא שמעה אזן מעולם, וכיון שפתח דוד בשירות ותשבחות, פתח מטטרון וכן פמליא של מעלה ואומרים קדוש קדוש קדוש, וחיות משבחות ואומרות ברוך כבוד ה' ממקומו, ורקיעים אומרים ימלוך ה' לעולם ועם, והארץ אומרת ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, וכל מלכי בית דוד אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
אשרי עין שראתה כך, אשרי האם שסבלה אותו, אשרי דרין שינק, זרועות שחבקוהו, אשרי תורה שלמד, אשרי בינה שהשיג, אשריך ר' ישמעאל שזכית לכך.
כתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויהודה נטע שעשועיו וכו' (ישעיהו ה ז) אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע בני יעקב מכרו את יוסף בכ' כסף וישראל עבדו שבעה אלהות שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י ו) אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה לא עשאוני בני ששולקין אותו ז' פעמים ואח"כ אוכלין אותו בקנוח סעודה, אמרה [מדה"ד] לפניו תפרע רבש"ע תפרע מהן צדיק אחד בכל דורו, מיד נגזרה הגזרה על עשרת הזקנים בימי טורנוס רופוס הרשע, מיד שלח הגמון א' להביא רשב"ג, בא אותו הגמון ועמד על הפתח ואמר רשב"ג מתבקש לפני המלכות שמע רשב"ג ונחבא ממנו, הלך אליו בצינעא ואמר ליה אם אני מציל אותך תביאני לחיי העולם הבא, מיד בכה רשב"ג ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת, אמר ליה אתה חפץ בזה, אמר ליה הן. אמר ליה השבע לי, נשבע לו ועלה בעליה ונפל ומת, ואמרו רבנן שבזמן שהיה אחד מגדוליהם מת היו מבטלים את הגזרה. יצאה ב"ק ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העוה"ב.
הביאו את ר' עקיבא וכחבשו אותו בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו *) וכל יום ויום היה מכנים מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורים, אמר ליה היום מימיך מרובים שמא לחתור קיר בית האסורים אתה מבקש, שפך חציים ונתן לו חציים, כיון שנכנס אצל ר' עקיבא אמר ליה תן לי מים לטול ידי אמר ליה רבי כדי שתיה אינן מספיקין ולטון ידיך מספיקין, אמר ליה מה אעשה שארז"ל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם מוטב לי שאמות על דעת עצמי ולא אעבור על דעת חברי [נ"א מוטב לי שאמות מיתת עצמי ואל אמות ב' מיתות] ואעפי"כ לא טעם כלום עד שנטל ידיו, וכשהוציאוהו להרגו זמן ק"ש היה והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן. אמר להם בני כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך והייתי אומר אימתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, האריך באחד ויצאה נשמתו באחד, יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר' עקיבא שגופו טהור ויצתה נשמתך באחד בטהרה ומזומן אתה לחיי העוה"ב. אמרו מלאכי השרת מן [מה בין] דורות הראשונים לדורות האחרונים דורות הראשונים אפילו שהיו בצער היו אוהבים ומיחדים שמו של הקב"ה כגון ר' עקיבא וחבריו שהיו צדיקים גמורים והיו מקבלים עליהם על מלכות שמים באהבה. אמרו עליו כשהיה חבוש בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחד ערב יוה"כ עמד ונטל רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו, וא"ל מי אתה, אמר ליה אני אליהו, ומה תרצה. אמר ליה באתי להודיעך שר' עקיבא רבך מת, מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו, אמר ליה יהושע, רבי לא כהן אתה, אמר ליה אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים, וכשיצאו מבית האסורים היו כתות כתות של מלאכי השרת מספידין עליו ואומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא) והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע. כיון שהגיעו לפפליון של קיסרין ירדו שלשה ירידות ועלו שש מעלות ומצאו מערה והיו בה מטה ושלחן כסא ומנורה, בא לצאת לא היה יהושע מבקש לצאת, אמר ליה יוצא מכאן עד שתודיעני למי המטה הזאת, אמר ליה לאשתו של טורנוסרופוס הרשע, כיון שיצאו מן המערה נסתם פיה ושבחו והודו למי שאמר והיה העולם ואמרו אשריכם צדיקים אשריכם חסידים אשריכם עמלי תורה מה גנוז לכם ומה צפון לכם דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ).
ואחריו ר' יהודה בן בבא. אמרו עליו מבן ח' [נ"א" ח"י] שנים ועד ע' שנה אפילו כשינת הסוס לא טעם ולא טעם חטא מימיו ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא ולא היה איש בביהמ"ד שלא האירו וישב בתענית כ"ו שנה והיה בנקיון כל ימי חייו ולא נכשלו חביריו בדבר הלכה עמו ושמח כהן והיה קורא לתלמידו רבי והיה קורא לתלמידיו יומם ולילה ועליו אמר הכתוב ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נז טו) ואותו היום שנהרג בן ע' שנה היה ויום ה' היה והיה יושב בתענית, והיה שם זקן א' ור' ראובן בן איצטרוגיל [אצטרוכול ?] שמו שלח והביאו א"ל ר' יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותנצל אתה. א"ל ר' יהודה ראובן אחי אם גזרת בו"ר אין אנו יכולין לבטלה גזרת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה אלא הנח דבריך וברך דיין האמת. א"ל תלמידיו רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזו דרך הייתי הולך, לא טעמתי כלום ועכשיו שאני יודע באיזו דרך אלך אטעום כלום, אמרו לא טעם כלום וכך נהרג ויצתה נשמתו - יצתה ב"ק אמרה אשריך ר' יהודה בן בבא שגופך נקי ויצתה נשמתך בנקיות.
ואחריו ר' חנינא בן תרדיון. אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה וס"ת מונח לו בין חיקו ומקהיל קהלות ברבים, אמרו בשעה שגזרה מלכות הרעה שלא לעסוק בתורה מצאו ס"ת בזרועו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור ושרפוהו והביאו ספוגין של צמר ושורין במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. א"ל בתו אבא בנך [וכך] אראך, אמר לה אלמלא אני לבדי נשרפתי היה קשה הדבר עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני. באו תלמידיו ואמרו לו מסור עצמך לשמים, אמר יכול אני שתצא נפשי שלא בעונתה, מיד נשא עיניו לשמים, א"ל תלמידיו ר' מה אתה רואה, אמר להם רואה אני את הגויל שהוא נשרף והאותיות פורחות באויר, א"ל ואף אתה פתח פיך ותכנס האש ותפטר מהרה, אמר להם מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יקבל הוא בעצמו [נכפלו הדברים וצריך למוחקן]: מה היו עושין לו היו מביאין ניזי צמר וטובלין במים ונותנין. על לבו כדי שלא תצא נפשו במהרה] אמר לו הקוסטינר אם אני מרבה השלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך תביאני לחיי העוה"ב, א"ל הן, מיד ריבה השלהבת ונטל הספוגין מעל לבו ויצתה נשמתו מהרה, ואף הקוסטינר השליך עצמו לתוך האור ונשרף עמו. יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר' חנינא בן תרדיון וקוסטינר שלך שאתם מזומנים לחיי העוה"ב. בכה ר' ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. ואותו היום מת הקיסר ואמרו *) עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב על כסאו ו' חדשים והיו רואין אותו ושמחים כסבורין שהוא המלך והמלך נדון תחתיו באש ששה חדשים כסבורין שהיה ר' חנינא בן תרדיון, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו (משלי יא ח).
ואחריו ר' ישבב הסופר. אמרו שאותו היום שהרגוהו שני בשבת היה והיה יושב בתענית, א"ל תלמידיו רבי רצונך שתטעום כלום קודם שתהרג, אמר להם לא דיו לעבד שיהיה ברבו ולא די לי להיות כרבי יהודה בן בבא שנהרג בתענית. והרשע צוח על ר' ישבב הסופר להורגו בשעת ק"ש. כיון שהגיע לא ויאמר ה' אל משה לאמר יצתה נשמתו יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר' ישבב שלא הנחת מתורת משה כלום, הרגוהו והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.
ואחריו ר' אלעזר [נ"א יודא] בן דמא שנהרג על מצות תפילין.
ואחריו ר' חנינא בן חכינאי.
ואחריו ר' חוצפנית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל. אמרו עליו שהיה שונה ק"פ פנים כתורת כהנים והיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים והיה יודע בשבעים לשון ובקי בהם, ותפשוהו עם תלמידיו והרגום כולם עמו, וכשבקשו להרגו לא נשאו פנים לתורתו. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד שנאמר (דברים י, יז): "לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד".
ואחריו ר' אלעזר בן שמוע, ואותו היום שנהרג ערב שבת היה והם מבקשין להרוג אותו בט' שעות. אמר להם בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת אמרו לו על שבת אתה בוטח ומהו שבת, אמר להם מצוה קטנה שצונו ה' ושבת שמה שכתוב מחלליה מות יומת, אמרו לו אם להיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות אמר להם כדי שיתבע דמינו מכם, הלכו ואמרו למלך שלח המלך והביאוהו לפניו, אמר המלך אי עם עזי פנים אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים אמר ליה מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על מיתת שמים שכבר אמרו חז"ל כל המחניף את חבירו סוף נופל לידו. אמר ליה המלך אלהיכם מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות, אמר ליה כבר אמרתי לעבדיך שישאלוני הרי כדי ליפרע מכם. אמר ליה ויפרע עכשיו, אמר ליה ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכות אפים עמכם לא כ"ש. וצוה הרשע והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו לאחר שיצא אמרו ליה תלמידיו רבנו היה לך להחניף בזה הדבר, אמר להם לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו ע"ש שמים, וכשנצטוו עליו להורגו התחיל בקדוש היום אמרו לו לקוסטינר הנח לו שיגמור, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות הכהו ויצאה נשמתו. יצתה ב"ק וגנמרה אשריך אלעזר בעולם הזה היית דומה לאלהים ויצאה נשמתך באלהים.
יתברך ויתנשא עילת העילות שלו נתכנו עלילות.
נוסחא ג'
עריכהכתיב (תהלים מד, כג): "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה", פעם אחת עלה בלב לוליאנוס קיסר והביא י' חכמים מישראל ופירשו לו את החומש ומצא שם מכירת יוסף ועוד מצא (שמות כא, טז): "(וגונב) [וְגֹנֵב] אִישׁ וּמְכָרוֹ", ואותו היום יום חמישי בשבת היה ושלח וקרא לרבן שמעון בן גמליאל וחבריו, א"ל מי שגונב נפש אחת מישראל ומוכרה מה דינו, אמרו לו מות יומת אמר להם התחייבתם מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים, אמרו לו למה אמר להם אלמלא אחי יוסף בחיים הייתי תופשן ועושה בהן דין, עכשיו שאינן בחיים אני עושה עמכם דין שאתם שקולין כנגד אחי יוסף בחסידות.
קישורים
עריכה- גירסת בית המדרש (נוסחא ב): טקסט בהיברו-בוקס
- גירסת בית המדרש (נוסחא ג): טקסט בהיברו-בוקס
- [גירסאות אחרות ...]