יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל' כ"ד). למה נקרא לבנימין אחר לומר שהוא אחר לגלות. א"ר יודא בן סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלו שבט יהודה ובנימין, עשרת השבטים גלו לפנים מנהר סמבטיון ושבט יהודה ובנימין גלו והיו מפוזרין בכל הארצות. וי"א הלוים בני משה הם חונים לפנים מנהר סמבטיון, אמרו רבותינו בשעה שגלו ישראל לבבל ובאו להם לפרת כד"א על נהרות בבל וגו' (תהילים קלז א) אמרו או"ה ללוים עמדו לפני ע"ז ואמרו שירה כדרך שהייתם משוררים בב"ה. אמרו להם הלוים שוטים שבעולם אלמלא אמרנו שירה על כל נס ונס שעשה לנו הקב"ה לא גלינו מארצנו אלא הוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על גדולתנו ונאמר שירה לפני ע"ז. מיד עמדו עליהם והרגו מהם תלי תלים ואע"פ שהרגו מהם הרבה גדולה היתה השמחה שלא עבדו ע"ז לכך נאמר ותוללינו שמחה (שם). מה עשו הלוים שנשארו קצצו אצבעותיהם כדי שלא יקישו הכנורות וכשהיו אומרים שוררו היו מראים אצבעותיהם מקוצצים ואומרים להם איך נשיר וגו' (שם) ואצבעותינו מקוצצים, כיון שבא הלילה ירד הענן וכסה עליהם ועל נשיהם ובנותיהם ובניהם והאיר להם הקב"ה בעמוד אש והוליכם כל הלילה עד אור הבקר והניחם על שפת הים כיון שזרח השמש נסתלק הענן ועמוד האש והמשיך הקב"ה לפניהם נחל אחד שמו סמבטיון וסגר בפניהם כדי שלא יוכל אדם לעבור עליהם. והיה סובב עליהם מהלך ג' חדשים על ג' חדשים מרובע ומצד האחר לא היה סובב כל הרוח והמשיך הקב"ה אותו נהר וסגר לפניהם ותחום אותו נהר מאתים אמה והנהר היה מלא חול ואבנים, ומושך חול ואבנים ועושה רעש גדול בלילה מהלך חצי יום ומושך החול והאבנים כל ששת ימי המעשה ובשבת ינוח. ומיד תעלה אש מע"ש עד מ"ש מצד הנחל והאש לוהטת ולא יוכל אדם להגיע אליה אל הנחל כמהלך מיל ומלהטת האש כל מה שיצמח סביב הנהר עד שמטאטאת הארץ. ואותם לוים מבני משה הם והיו עומדים לפנים מן הנחל ואין ביניהם בהמה טמאה ולא חיה טמאה ולא שום רמש האדמה ועמהם צאן ובקר ויש אצלם עוד שיש מעינות ויתקבצו בכילם\כולם(?) לאגם אחד וישקו מהם ארצם, ובאותו אדם ישרצו כל מיני דגים, ועל המעינות ועל האגם יפרחו כל מיני עופות טהורים ועמהם כל מיני פירות והם זורעים וקוצרים וזורעין אחד וקוצרין מאה והם היו בעלי אמונה בעלי תורה בעלי משנה ואגדה. והם היו חכמים חסידים וקדושים ואין נשבעין לשקר, וחייהם ק"כ שנים ולא ימות להם בן בחיי אביהם ורואים ג׳ וד׳ דורות והם בעצמם בונים בתים וחורשין וזורעין לפי שאין להם עבדים ושפחות ואין סוגרין בתיהן בלילה. ונער קטן הולך עם בהמתו מהלך כמה ימים ואין מתירא לא מן הליסטים ולא מחיה רעה ולא מן רמש האדמה ולא מן השדים ולא מכל דבר רע מפני שהם קדושים ועדיין הם עומדים בקדושתו של מרע"ה, לפיכך נתן להם הקב"ה את כל זאת ובחר בהם ואינם רואים שום אדם ולא שום אדם רואה אותם אלא ד' שבטים בלבד דן ונפתלי גד ואשר שהם יושבים מעבר לנהר כוש.
כיצד הלכו שם אמרו רבותינו בשעה שעמד ירבעם בן נבט ועשה ב' עגלים מזהב והחטיא את ישראל ונחלקו במלכות בית דוד וכנס י' השבטים מישראל ואמר להם צאו והלחמו עם רחבעם ועם יושבי ירושלם. א"ל נלחמים אנו עם אחינו בני אדוננו דוד מלך ישראל ויהודה ועלו אליו זקני ישראל וא"ל אין לנו בכל ישראל גבורי חיל ואנשי מלחמה כשבט דן צוה אותם שילחמו עם יהודה. מיד א"ל ירבעם בני דן צאו והלחמו עם יהודה ובנימין. א"ל בחיי אבינו דן אין אנו עושים מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם חנם. מיד נטלו בני דן חרבות קשתות וחצים ורמחים ומסרו עצמם לעשות מלחמה עם ירבעם עד שהצילם ה' מלשפוך דמי אחיהם והיו מכריזין בכל שבט דן ואומרים נוסו בני דן וצאו מארץ ישראל ונלך אל מצרים. ויועצו על ארץ מצרים להכחידה ולהרוג את כל יושביה א"ל נשיאיהם אנה תלכו הלא כבר כתוב בתורה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות י"ד י"ג) ועוד היו יועצין על מצרים ועמון, וכשראו כתוב בתורה שהקב"ה מנע את ישראל מלירש גבולם נתן להם הקב"ה רוח טובה והיו בני דן עולים נגד נהר פישון ונוסעים על הגמלים וחונים עד שהגיעו לנהרי כוש ומצאו הארץ שמנה טובה ורחבה שדות וכרמים גנים ופרדסים ולא מנעו יושבי הארץ את בני דן משבת עמהם וכרתו להם ברית והיו בני כוש פורעים להם מס וישבו עמהם שנים רבות עד שפרו ורבו עד למאד.
ואחרי מות סנחריב נסעו להם ג' שבטים מישראל והם נפתלי דן ואשר והיו נוסעים וחונים עד אצל גבולם של בני דן והרגו באנשי כוש כל שבט ושבט ג' חדשים בשנה ושלל השבט לשבטו, ובני שמעון עם בני דן עם הללו שלשה שבטים חונים בחוילה אשר שם הזהב, ויש להם זהב כאבנים וצאן ובקר וגמלים וסוסים הרבה מאד והם זורעים וקוצרים ויושבים באהלים של שער והיו נוסעים וחונים מגבול לגבול מהלך מאתים יום על מאתים יום, ומקום שהם חונים שם באהלים אין לך מקום שתכנס שם רגל ואינם חונים כי אם בשדות וכרמים והיו דנין בד' מיתות ב"ד ועליהם אמר הכתוב מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי (צפניה ג' ט'). ושבט יששכר היו שרוים בהרי תהום והם היו בתחתיות ארץ מדי ופרס והם היו מקיימים לא ימוש ספר התורה וגו׳ (יהושע א' ח') ואין עול מלכות עליהם כי אם עול התורה והם היו שרוים בהשקט ובשלוה אין שטן ואין פגע רע והם היו חונים י' ימים מרובע ויש להם מקנה רב וגמלים ועבדים ואין מגדלין סוסים ואין להם כלי זין כי אם מאכלת לפי שהם צריכין אותו לשחוט והם היו בעלי אמונה ואין בידם עשק לא גזל אפילו עבדים שלהם אם מוצאין ממון בדרך אין פושטין יד לקחתו, ושכניהם רשעים עובדי אש נושאין אמותם ואחיותיהם לנשים ואין להם עבודת האדמה ולא עמילת כרמים הכל בכסף יקנו ויש להם שופט ונשיא וד' מיתות ב"ד בידם והם מדברים בלשון הקדש ובלשון פרס ובלשון קדר. ובני זבולון הם חונים בהררי פארן והיו נוטעים אהלים של שער הבאים מן ארמינ"יאה ומגיעים עד נהר פרס.
ושבט ראובן הוא נגדם מאחורי הררי פארן ויש ביניהם שלוה ואהבה וביחד מלחמותם וכריתות הדרכים שכורתין בדרך מדות ודרך בכל [צ"ל והולכין בדרך מדי ודרך בבל] וכל שללם יחלקו יחדו משה גמלעין [צ"ל משא גמל או גמלין] מאכל יש להם בב' כספים ומדברים בלשון קדר ועמהם מקרא תלמוד ואגדה וכל שבת דורשין בלשון הקדש.
ושבט שמעון וחצי שבט מנשה בארץ כשדים רחוק מב"ח ו' חדשים, והם עד אין חקר ואין מספר ולוקחין מס מכ"ה מלכיות ומקצת ישמעאלים יפרעו להם מס.*)
ושבט אפרים וחצי שבט ... שם נגד מריגת מאק"ע [מיכח] (צ"ל להם) ולא יחוסו על אדם ואין להם ממון כי אם שלל איוביהם והם גבורי מלחמה א' לאלף. אבל שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות הוי בן אחר לגלות.
*) אמר אהרן: על פי עד אחד והוא החכם מש"ש כתב יהושע לורקי לפני שהמיר דת ישראל כדברים האלהו גם באגיות(?) הרמב"ם ז"ל גם משמע הסוחרים העוברים בקצות הארץ היות היום עיקר אמונתו בארצות בבל ותימן מקום אשר היה שם גלות ירושלים בתחלה מלבד השוכנים בארצות פרס ומדי מגלות שומרין שהם היום עם רב כחול שיש מהם תחת שעבוד פרס הנקרא לישמעאלים אל סולטאן אל כבר (אלכביר) ומהם במחוזה שאין עול אומה אחרת עליהם כאותם השוכנים בקצה הארץ בעל יורש עצר עם השר האדומי הנקרא פרשטי גואן(?) וכורתים ברית עמו והוא עמהם וזה דבר שאין בו שום ספק. עיין ספר של החכם אופ(?)ערט על פרשטי גואן צד 18 מהדורא ב'. ור' אברהם ז"ל כתב בפ' באר שבע כ"י פכ"ב לפי עדות של החכם הנ"ל: ובאגדות הרמב"ם ז"ל אשר לא באו בדפים נמצא כתוב וז"ל ואשר שאלתם על ענין השבעים דעו לכם שזה ענין אמתי ואל ביאתם אנו מתכים(?) אשר הם אחרי הרי חשן ונהר גוזן ונהר סמבטיון גנוזים ובאמת חול כל ששת ימי המשעה וביום השביעי הוא נח וכבר הביאו בימי הזקן הצדיק הנגיד אבא ז"ל לצוחית אחת ובה מהחול והיה מסבב כל ששה הימים ונח בשביעי והדברים אמתיים כי נראים לפעמים ליחידים גם מבני רכב באו אנשים בימי הזקן והגיד לי אבא מרי זצ"ל דבריהם כי הם עד עתה מקיימים מצות אביהם והם עם רב כחול הים יושבים ומחכים ולישועת ה' ית' מצפים ומקוים ומיחלים ומשפטי התורה וחוקיה וידעים עכ"ל.
קישורים עריכה
- גירסת בית המדרש: טקסט בהיברו-בוקס