ביאור הלכה על אורח חיים רצח
סעיף ב
עריכה(*) ונר שיש לו ב' פתילות וכו': ע' במ"ב במש"כ דבנר שלנו אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה וכו' כ"כ. הלבו"ש והפמ"ג ולפ"ז לפני העששית של זכוכית שלנו [שקורין לאמפ] אף שהיא מאירה מאד יותר מכמה נרות אפ"ה היא רק פתילה עבה ואינה חשיבא כאבוקה אמנם מדברי אגודה עצמו יש לומר דכונתו להיפך דלא מיבעיא אם האור גדול ביותר כמו עששית שלנו דזה מקרי אבוקה ממש אלא אפילו אם האור הוא קטן כיון שהיא משתי נרות חשיבא אבוקה אמנם מצד אחר נראה דיש למנוע לכתחלה מליקח את העששית של זכוכית בשביל אבוקה דהרי מי שלוקח אבוקה הוא כדי לקיים מצוה מן המובחר [דמדינא סגי בנר קטן יחידי] וכדאיתא בגמרא ושו"ע ומצוה מן המובחר נראה דודאי לית בזה דהרי דעת השו"ע לקמן בסוף הסימן דאין לברך במ"ה על הנר הטמון באספקלריא וכפשטות לשון הירושלמי ונהי דדעת האחרונים לפסוק כהרשב"א שמקיל בזה מ"מ יש כמה ראשונים דקיימי בשיטת הב"י ומצוה מן המובחר בודאי לית בזה ועיין בסוף הסימן מה שנכתוב בזה:.
סעיף ה
עריכה(*) אין מברכין על הנר שלא שבת וכו': עיין במ"ב דאפילו בדיעבד לא יצא והוא מהמ"א וכתב בחדושי רע"א דצריך לחזור ולברך בפה"ג כיון דברכת מאורי האש שבירך לא יצא ממילא הוי הפסק בין בפה"ג לטעימה:.
סעיף יא
עריכה(*) נר בהכ"נ: ונר שהוא עשוי לכבוד ולהאיר עיין בפמ"ג שכתב דאין לברך עליו ומצאתי שכ"כ גם בתר"י אכן ברש"י נ"ג ד"ה בסוף וד"ה כל מת וכו' משמע שאין סובר כן. נסתפקתי נר שנדלק בתחלה לכבוד ולבסוף משתמש בו להאיר לבד אם יוכל לברך עליו ואין להביא ראיה מאור הכבשן שמברכין עליו בסופו משום שעשוי להאיר דשאני התם שעושה פעולה חדשה בשביל זה כמו שפירש"י בגמרא ע"ש ומ"מ יש לצדד דיכול לברך כיון שהיא עתה רק להאיר דבנר של שבת שהמצוה היא הדלקה כמו שאנו מברכין וצונו להדליק שם אזלינן בתר תחלת הדלקה שאם הודלקה שלא לצורך שבת רק לענין אחר צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה כמו שמבואר בסימן רס"ג ס"ד בהג"ה [ע"ש בחדושי רע"א] משא"כ הכא שלא בעינן כלל שידליקנה לצורך הבדלה וכדאיתא בגמרא עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום למו"ש מבדיל עליה וכן על נר של א"י שהדליק מישראל וכ"ז מפני שהברכה נתקנה על בריאת האור שהיתה במוצ"ש ורק דבעינן שיהא האור עשוי כדי להאיר [וכמו שהיה אצל אדה"ר שהיה החושך ממשש והולך ונטל שני רעפים והקישן זה אצל זה ע"ש בפסחים נ"ד] מאי הוי אם בתחלה לשם כבוד הודלקה כיון שעתה עומד האור רק להאיר ומ"מ למעשה צ"ע וטוב שיכבנה ויחזור וידליקנה:.
סעיף טו
עריכה(*) או בתוך אספקלריא וכו': אספקלריא מקרי דבר המזהיר שאור השלהבת נראית מתוכה ואפ"ה אין מברכין וכמבואר דעתו בב"י דתמה על הרשב"א שמקיל בעששית כשרואה השלהבת מתוכה דהוא נגד הירושלמי דמחמיר באספקלריא שהוא עששית והנה המגן אברהם העתיק דברי הרשב"א דס"ל דעששית דומה כאלו רואה השלהבת ודברי הירושלמי דמחמיר באספקלריא מפרש דמילי מילי קתני [עיין במחה"ש] והעתיקו האחרונים היינו הא"ר ודה"ח וח"א את דברי המגן אברהם אבל לענ"ד יש לעיין בזה טובא לדינא ואעתיק בזה לשון הברייתא היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה והירושלמי הוסיף לאחר תיבת פנס או בתוך אספקלריא, והנה המעיין בלשון הירושלמי יראה דדוחק גדול הוא לפרש כדברי המגן אברהם ופשטות דברי הירושלמי מוכח בהדיא דס"ל להחמיר באספקלריא אפילו נשתמש לאורה וכדעת הב"י ולא כהרשב"א וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לאיסור משום דכן הוא בירושלמי וגם בשיטה מקובצת לברכות מצאתי שכתב דמהירושלמי משמע דלא כהרשב"א שמקיל בעששית אך יש לומר דטעם הרשב"א שמקיל בזה הוא משום דסמך עצמו על ראיותיו בחדושיו לברכות שהקשה דאין לפרש דפנס היינו עששית [וכפירש"י] שנראית השלהבת מתוכה דזה מקרי ראיה ממש וכמו גבי ערוה בדף כ"ה ע"ב דאמר שם דאסור לקרות ק"ש כנגד ערוה בעששית משום דערוה בראיה תלי רחמנא והא מתחזיא הרי דזה מקרי ראיה וא"כ בעניננו ג"כ מקרי רואה השלהבת ועוד מוכיח שם דמאי הקשה הגמרא היכי משכחת לה דנשתמש לאורה ואין רואה השלהבת הא יכול לאוקמי ע"י פנס וע"כ ס"ל דהבבלי פליג על הירושלמי ובכוון השמיט הגמרא מלשון הברייתא אספקלריא המובא בירושלמי ומה דהזכיר פנס אינו עששית כ"א פנס של ברזל העשויה בנקבים קטנים אבל לענ"ד יש לתרץ פירש"י דאינו קושיא מערוה לכאן דבעניננו לענין ברכת במ"ה שתקנו חז"ל לברך על בריית האור לא תקנו אלא כשהאור הוא גלוי בלי כיסוי ולא טמון וכעיקר ברייתו שהוא בגלוי וזה רמוז בלשון הברייתא שאמרה היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס וגם מה שהקשה הרשב"א קושיא שניה נגד פירש"י אינו קושיא כלל דהא הברייתא או או קתני משמע דהסיפא איירי באופן אחר [ופירוש הברייתא הוא כך דמתחלה הזכיר טמונה בתוך חיקו שאינה נראית כלל וממילא בודאי לא נשתמש לאורה ג"כ ואח"כ הזכיר בתוך פנס וכפירש"י דהיינו עששית [והירושלמי הוסיף אספקלריא דלא נטעה בפנס דשל ברזל דוקא] דאף דרואה השלהבת דרך הזכוכית וגם נשתמש לאורה אפ"ה אסור מפני שהאור אינו בגלוי ואח"כ הוסיף רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה כגון דמרחקא ואח"כ הוסיף נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת כגון דקיימא בקרן זוית דאף שהאור במקומה הוא בגלוי אפ"ה כיון שהוא אינו רואה אותה אינו מברך ומה דהוזכר בגמרא ר"י מברך אדבי אדא דיילא מיירי שהיו החלונות פתוחין שם וכן באידך] היוצא מדברינו כיון דאין לנו שום ראיה נגד פירש"י שפנס הוא עששית וגם בא"ח שהובא בב"י פסק דצריך להוציא האור מהזכוכית קודם שמברך וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לדינא ודלא כהרשב"א וכן בשו"ע לא הגיה עליו כלום משמע דס"ל כוותיה וגם בשיטה מקובצת לברכות משמע דס"ל לאיסור וכן בבאור הגר"א הניח דברי השו"ע על מקומו וכתב מקורו מן הירושלמי וגם בתו"ש השמיט דברי המגן אברהם בכאן מה שאין דרכו כן בכל מקום וע"כ נראה דאין להקל בזה ואף שאין בנו כח למחות ביד המקילין בזה דיש להן על מי שיסמוכו מ"מ לכתחלה בודאי נכון להחמיר בזה שיקח בעת הברכה הזכוכית מלמעלה דלדעת האוסרין למעלה יש בזה חשש ברכה לבטלה ומה שהוזכר שם בגמרא נ"ג עששית שהיתה דולקת והולכת למו"ש מברכין עליה מיירי ג"כ באופן זה שיוציאה מן הזכוכית דהברייתא משמיענו שם רק דזה מקרי שבת ממלאכה וכמו שכתב בספר מנחת שמואל ועיין לעיל בבה"ל בריש הסימן: