ביאור:תוספתא/מקוואות/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק חמישי

מקוה והמשיק לו

(א)
גממיות על פי המקוה, וכן פרסות רגלי בהמה

ראו משנה ו, א-ב. גומות ליד המקוה, שהמים מציפים אותן בעומק של שפופרת הנאד – הן חלק מהמקוה.
לדברי ר' יהודה בסיפא ראו משנה ו, ה.
אם השיק קומקום דרך פיו הצר – זו השקה. אם עשה זאת דרך פתחו – צריך כשפופרת הנאד.

אם הם מעורבין כשפופרת הנוד - מטבילין בהם, ואם לאו - אין מטבילין בהם
ור' יהודה אומר: הרי הן בחזקת המערה
הנחירין שבמקוה - מטבילין בהן, ובלבד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד.
עריבה שהיא מלאה כלים, והשיקה למקוה - צריכה כשפופרת הנוד, ומעיין - כל שהוא אם השיק אותה למעיין – בכל עומק.
ר' יהודה אומר משום ב"ש: בכלי גדול - ד' טפחים, ובקטן - ברובן.
קומקום שהוא מלא כלים, והשיקן במקוה - אע"פ שפיו צר כל שהוא, כלים שבתוכו טהורין
הטהו על צדו - עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד.

(ב)
מעיין היוצא מן התנור, והטביל בו צנון ודלעת

ראו משנה ו, ו-ז.

או שהיו המים צפין על גבן במלואן - הרי אלו טהורין.
שתי אצבעות שאמרו - בבינוניות של כל אדם, ולא מארבע בטפח.

(ג)
כזית מן הנבלה, וכעדשה מן השרץ

ראו משנה ו, ז: שם עמדו הטומאות הללו ומיעטו את שפופרת הנאד, ואילו כאן מדובר באדם שנטמא בהן ורוצה להיטהר במקוה שספק יש בו שפופרת הנאד, ספק אין בו.

ספק יש בהן כשיעור, ספק אין בו - ספיקו טמא
שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים - ספיקו טמא.

(ד)
מטהרין את המקואות, העליון מן התחתון, והרחוק מן הקרוב

ראו משנה ו, ח-ט.

כיצד? מביא סילון של עץ ושל עצם או של כלי זכוכית
ומניח ידיו בתחתון עד שתתמלא מים, ומושכן ומשיקן אפי' בשערה, ודיו.
ואם נכפף הסילון כל שהוא - פסול.
בד"א? בזמן שהיו זה על גבי זה
אבל אם היו זה בצד זה - מביא סילון של רכובה מכאן, וסילון של רכובה מכאן
וסילון אחד באמצע, ומשיק ויורד וטובל.
כותל שבין ב' מקואות שנסדק, לערב אנכי מצטרף, ובשתי אפקי אין מצטרף
ר' יוסי בר' יהודה אומר חלוף הדברים.
נפרצו זה לתוך זה, רשב"ג אומר: טפח מלא רוחב הפירצה.

מרחץ כמקוה

(ה)

המת במרחץ – הקמין קומקום לחימום המים טמא. המת בקמין - המרחץ טמא, מפני האביק

הנוגע באביק – טמא, וטהור בעלייתו כשעוזב את האביק ויוצא מהמים.

ראו גם משנה ו, י, שהאביק אינו פוסל את המקווה למרות שהוא עצמו טמא, כי הוא מחובר לקרקע, אפילו לדעת ת"ק.

ר"ש אומר: הנוגע באביק – טהור, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע.

(ו)

המטהרת שבמרחץ, התחתונה מלאה שאובין ועליונה מלאה

ובלבד שיהא כנגד הנקב, ועולה שתי המטהרות יחדיו למדת מ' סאה.

ראו משנה ו, יא, לשיטת ר' אלעזר.
לעניין עיגולי השלג והטיט ראו משנה ז, א.

עגולי שלג המשוקעין במקוה - הרי אלו מעלין, ור' יהודה אומר אינן מעלין.
ומודה ר' יהודה, שהוא מביא טיט נדוק בעריבה, ומשיק ויורד וטובל.

נוזלים שנשפכו למקוה

(ז)

מי כבשים ומי שלקות ומי זיתים - מטבילין בהן, ובלבד שאין בהן עקב שמן

והתמד - עד שלא החמיץ - אין מטבילין בו.

ראו משנה ז, ב. שם נאמר שמי כבשים וכו' פוסלים!

(ח)
מקוה שאין בו מ' סאה, ונתן לתוכה יין, ונשתנו מראיו - אינו נפסל בג' לוגין

ראו משנה ז, ג-ד, המקוה נפסל בגלל שינוי צבע המים, ובזמן שהוא פסול ממילא נפלו אליו שלושה לוגים מים שאובים. אחר כך השתנה מראה המים בחזרה – המקוה כשר!

ולא עוד, אלא אפי' חזרו מראיו לכמות שהיו - כשר.
היו בו מ' סאה, ונפל לתוכו יין ונשתנו מראה חציו
הטובל, בין במקום המים בין במקום היין – כאילו לא טבל כי אין בו מראה מים ארבעים סאה
נפלו לו שלושה לוגין יין, בין במקום המים בין במקום היין – כאילו לא נפלו
היה שאוב והשיקו, השיק במקום היין - זה וזה לא טהר.
השיק במקום המים - מקום המים טהור, מקום היין לא טהור.

(ט)

חבית שנשברה בים הגדול, ומראה אותו מקום כמראה אותו היין
הטובל באותו מקום – כאילו לא טבל שטבל ביין
ולא עוד אלא אפי' נפל לשם ככר תרומה - טמא.

מקוה שאין בו יותר מארבעים סאה

מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות, וירדו שנים וטבלו זה אחר זה - הראשון טהור והשני טמא.

כיצד הוא עושה? עודהו הראשון במים - אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו, וטהור

ראו משנה ז, ו.

ר' יהודה אומר: עודהו רגלו של ראשון - אחר יורד וטובל, וטהור.

(י)

הטביל בו יורה גדולה - הרי זו טמאה, מפני שהמים מקלחין
כיצד הוא עושה? מורידה לתוך פיה, והופכה, ומטבילה ומעלה דרך שוליה.

טבילה בכובד ראש

הקופץ לתוך המקוה - הרי זה מגונה.

אין להתיחס לטבילה בקלות ראש.

הטובל פעמים במקוה - הרי זה מגונה
והאומר לחבירו: כבוש ידך עלי במקוה - הרי זה מגונה
ר' יהודה אומר: כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו!