ביאור:תוספתא/זבים/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבים פרק רביעי

טומאת היסט משכב ומושב

(א)

טמא המכה את הטהור, וטהור שמכה את הטמא - בגדי טהור טמאים, דברי ר"מ

וחכמים אומרים: טהור המכה את הטמא - בגדי טהור טהורין.

ראו משנה פרק ג. ההכאה במשנה ג; הטטרקי (ספסל רעוע) במשנה א; הגפה ופתיחה, וכן טחינה ברחיים וטעינה במשנה ב.

טמא המכה את הטהור, שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל. בגדי הטהור טמאין
ר"ש אומר: תקפו – טמא, רתקו - טהור
ר' יהודה אומר: טטרקי ששני ראשיה נוגעים בה ואמצעיתה רופפת, והטמא והטהור יושבים עליה
בגדי טהור טהורין
וחכמים אומרין: עד שיהא זה מגיף וזה פותח, ועד שיהא הטהור מעלה את הטמא
ורבי שמעון מטהר.
ומודה רבי שמעון בשנים שהיו טוחנין ברחיים של יד, או ברחיים של חמור
או טוענין בזמן שמשאן כבד - בגדי טהור טהורין.

(ב)
ציציתו של טמא על גבי טהור - טהור.

אם הטמא הסיט את בגדי הטהור – אין בכך כלום. טומאת היסט היא כשהטהור מסיט את בגדי הטמא או אותו עצמו.

ציציתו של טהור על גבי טמא, אם עמד טמא – טהור, ואם עמד טהור - טמא.
ציציתו של טמא על גבי ציצית של טהור, אם עמד טהור - טמא
ציציתו של טהור על גבי ציציתו של טמא, בין שעמד טמא בין שעמד טהור- טהור.

(ג)

שלשה דברים ר' אליעזר חסמא מטמא ור' יהושע וחכמים מטהרין.

נדה שישבה עם הטהורה במטה, כפה שבראשה

ראו משנה ד, א, כר' אלעזר חסמא.

ר' אליעזר חסמא מטמא, ר' יהושע וחכמים מטהרין.
נוטלת עריבה מלאה בגדים, בזמן שמשאה כבד
רבי אליעזר חסמא מטמא, ר' יהושע וחכמים מטהרין.

(ד)
זב שהיה מוטל על ה' כסיות לרחבן - כולן טהורין

ראו משנה ד, ד.
לסיפא ראו שם משנה ז.

שאין אחד מהן נושא את רובו
ואם היה אמצעי גבוה – טמא, מפני שרובו נישא עליו
ומודה ר"ש, שאם ישב על גבי גשיש של מטה, וארבע טליות תחת שתי רגליו של גשיש - טמאות
ובבהמה - תחת ב' ידים ורגל אחת, תחת שתי רגלים ויד.

(ה)
זב שהקיש על אילן שכחו רע, או על שוכה שכוח רע

ראו משנה ד, ב-ג. אם הקיש בחרס המודבק לתנור והוא נפל עם ככר תרומה שעליו – טמאה.

ונפלו ממנו פגין או שוכות, ועליהן משקה טופח - טמאין.
הקיש על גבי תנור, ונפל הימנו ככר תרומה - טהור
ואם היה חרס מודבק בו - טמא
על השידה ועל התיבה ועל המגדל, אע"פ שהן באין במדה מכילים ארבעים סאה – טמאים
ור' נחמיה ור"ש מטהרין באלו, ואם היו ניסוטין טמאין.
זה הכלל: כל שהוא מכח הסטה טמאה ומכח רעדה טהור.
רבי יהודה אומר: על קורות בית הבד בזמן שנפרצה - טהורה
ר' יוסי אומר: אף על קורות הבלנים, בזמן שהיא מפקפקת ואינה נשמטת.

טומאת משא מדף ומדרס

(ו)
הזב בכף מאזנים, ומשכב ומושב בכף שניה

ראו משנה ד, ו. בסיפא דוגמא לטומאת מדף.

אם הזב מכריע - מטמאין שנים ופוסל אחד
אם היו הן מכריעין את הזב - מטמאין א' ופוסל א'.
הזב בכף מאזנים, ואוכלין ומשקין כנגדו
ואע"פ שאין גבוהין מן הארץ אלא כל שהוא - נותנין עליהן חומרי נישא וחומרי נושא.

(ז)
ישב על גבי קתבא קורת בית הבד - כלים שבעקל טמאין

ראו משנה ד, ז, בסיפא, והשוו לעיל הלכה ה אם נפרצה.
אם המכבש סגור ומוטען באבני משקולת – הבגדים לא הושפעו מהזב ולכן הם טהורים. אם הוא פתוח – לדעת ר' נחמיה הסיט את הבגדים והם טמאים.
והשוו לעניין המכבש שבת כ, ה.

על המכבש של כובס, מתקן לגיהוץ בזמן שהוא טעון באבנים - כלים שתחתיו טהורין
בזמן שהוא חוזר בכלים - כלים שתחתיו טהורין, ורבי נחמיה מטמא.