ביאור:תוספתא/דמאי/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת דמאי פרק שמיני

עם הארץ והחבר

(א)
עם הארץ שאמר "קח לי אגודת ירק אחד, גלוסקין אחד"

ר' יוסי ורשב"ג פוטרים את החבר מלעשר כי לא זכה באגודת הירק. אבל רשב"ג מעיר שאם החזיר עודף הרי קנה את הכסף ולכן קנה את האגודה וחייב לעשר.

ר' יוסי אומר: אין צריך לעשר. ר' יהודה אומר: צריך לעשר
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם החליף את המעה צריך לעשר.

(ב)
חמשה שאמרו לאחד "צא והבא לנו עשר גלוסקין, עשר אגודות של ירק"

הרישא כר' יוסי: השליח לא עישר. אם הביא להם 10 אגודות – החברים צריכים לעשר כי הם קנו בשותפות, וראו לעיל ו יא.
בסיפא ברור שלר' יהודה השליח קונה את המשלוח ולכן אם היתה מתנה הוא זוכה בה. ר' יוסי ורבי טוענים שהשולחים זוכים גם במתנה.

הביא לכל אחד ואחד בפני עצמו, חברים שבהם אין צריכין לעשר אלא על חלקן בלבד
הביא להן מעורבין - חבירין שבהן צריכין לעשר על הכל
נתנו לו אחת יתירה, ר' יהודה אומר: לשליח ר' אומר: לאמצע.

הפרשת תרו"מ מרחוק

(ג)
המזמין את חבירו שיאכל אצלו, והוא אין מאמינו על המעשרות

ראו משנה ז, א-ב.
יתכן לפרש את הסיפא באוכל בחול אצל חברו הלא-נאמן, או שגם היא עוסקת בשבת ואז אומר את הנוסח ביום ו.

אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר,
זה מעשר עשוי עליו ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו.
מעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחלל על המעות
א"ר יהודה: היאך זה מעשר דבר שלא בא לתוך ידו?
מודה ר' יהודה שחוזר ולוקח ממקום שלקח זה ויכול להפריש מהדמאי שקנה על הדמאי של המזמין.
מזגו את הכוס, אמר מערב שבת: כשימזגו את הכוס... מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס ה"ז מעשר, ושאר מעשר סמוך לו
זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות.

(ד)
פועל שהיה עושה אצל בעל הבית והוא אינו מאמינו על המעשרות

ראו משנה ז, ג.

ר' יוסי אומר: תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל בעה"ב, ומעשר שני משל פועל.

(ה)
הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת, ושכח ולא הפריש

ראו משנה ז, ד.

אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, ועשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון
ותשעה הבאין אחריהן מעשר שני.
מיחל מחלל ושותה מיד, דברי רבי מאיר. ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין
אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה שאם יבקע נודו וישפך לפני שהפריש את התרומה ששותה טבל? אמר להם: לכשיבקע.

(ו)
היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה

ראו משנה ז, ה.

אומר: שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, ועשר הבאות אחריהן מעשר ראשון
ותשע הבאות אחריהן מעשר שני
היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו
זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר שני לצפונו או לדרומו, ומחולל על המעות.

(ז)
נוטל תרומה ותרומת מעשר, ומניחה במקום המוצנע

בשבת, לאחר שאמר את הנוסח שבהלכה ג, מפריש את התרומה, אבל אינו יכול לתתה לכהן.

אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה.

(ח)
לא יטיף לא לתוך נר חדש שהחרס שלו בולע את השמן ולא לתוך המדורה ולא לתוך דבר המאביד

אין לאבד שמן דמאי, אלא אם הפריש ממנו את התרו"מ.
יכול להפריש אותה אפילו אחרי ששפך את השמן, לפני שהטפה הגיעה לארץ.
גם ביין טמא יכול להפריש מחבית שנשפכת או התגלתה ואין הכהן יכול ליהנות ממנה. אבל בשמן טמא לא, כי הכהן היה יכול לשרוף אותו.

אלא אם כן קורא שם לתרומת מעשר שבה עד שלא הגיע לארץ
כיוצא בו מי שהיו לו עשר חביות של מעשר טבל טמא
ראה אחת מהן שנשפכה או שנתגלתה
אומר: הרי זו עשוייה תרומת מעשר על תשע אלו
בשמן אסור מפני שנכסי כהן. ואם אמר הרי זו תרומת מעשר לא אמר כלום.

(ט)
ראה אחד שהפריש תרומה ומעשרות, ואמר "הריני כמה שאמר זה" - דבריו קיימין

שני חברים שהוזמנו לאכול אצל עם הארץ, ואחד מהם התחיל להגיד כבהלכה ג, יכול השני להסתמך עליו. ר' יוסי מוסיף שמקום התרו"מ קבוע כתנאי בית דין.

ר' יוסי אומר: בסמוך תנאי בית דין הוא.

(י)

הממעט במעשרות מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. כי לא הפריש על כולם
המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים כי העודף טבול למע"ש או למ"ע ופירותיו מתוקנים.

קורא שם

(יא)
הקורא שם תרומה או מעשר לשולי חבית - לא ישתה מפיה

ראו לעיל הלכה ג, שם קרא שם למה ששייר בכוס לאחר ששתה ולא לפני כן כמו אצלנו.
ביבש יכול לקרוא שם לאיזור אחד ולאכול מהשני.

לפיה - לא ישתה משוליה, מפני שהמשקין מעורבין
אבל הקורא שם לשולי מגורה - אוכל מפיה; לפיה - אוכל משוליה.

(יב)
היו לפניו שתי כלכלות של טבל, בזו מאה ובזו מאה

לא יאמר ששתיהן מעשרות, כי אין להפריש מהפטור על החייב; וראו משנה ז, ו.
שני תאנים וכו' הם התרומה ותרו"מ שנוטל מהשניה כדי לפטור את הראשונה.

נטלה תרומתן ואומר "מעשרות זו בזו" - הראשונה מעושרת
"של זו בזו ושל זו בזו" – אין הראשונה מעושרת
נוטל שני תאנים, שני עישורין, ועשורו של עישור 23 תאנים
"מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה" - קורא שם
נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה
בזו מאה ובזו מאתים, אם מן הקטנה הוא נוטל – נוטל אחת עשרה
ואם מן הגדולה – נוטל את כל השלושים. מכאן ואילך לפי החשבון.
בזו מאה ובזו אלף, אם מן הקטנה הוא נוטל – נוטל אחת עשרה
ואם לשם הגדולה נוטל – נוטל את כולה ולא השלים.

(יג)

הברייתא מתיחסת למשנה ז, ז, ומרחיבה אותה: אם התערבו טבל וחולין מפריש ככמות כל החולין ועוד מאית (תרומת מעשר.)
אם התערב 90 טבל ב-100 מעשר עליו להפריש 91.9, כי אולי כל ה90 הם טבל, לכן 90 כנגד הטבל, ועוד 0.9 תרומת מעשר לטבל (כמו: "נוטל על החולין כדי תרומת מעשר", כולמר נוטל את החולין ועוד מאית התרומת מעשר), ו-1 כנגד התרומת מעשר של יתרת המעשר על הטבל (9 תרומת מעשר האחרים - מוכללים ב-90 טבל שהפריש שיפריש ממנו שאר מעשרות אחר שיוציא טבל זה).
אם התערבו 80 טבל ב-100 מעשר עליו להפריש 82.8: 80 - כנגד הטבל, 0.8 - תרומת מעשר לטבל, ו-2 היתרה כדלעיל.

היתה בידו כלכלה של פירות שאינה מתוקנת
נוטל שני תשיעיות ותשיעית תשע  בסך הכל כמות המעשר היא 23.3333%.
בין שהטבל מרובה על החולין ובין שהחולין מרובה על הטבל
נוטל את כל החולין כדי תרומת מעשר שבטבל
בין שהמעשר טבל מרובה על החולין בין החולין מרובין על המעשר טבל
נוטל את כל החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל
מאה מעשר ותשעים טבל - נוטל תשעים ושנים חסר עישור אחד
מאה מעשר שמונים טבל נוטל שמונים ושלושה חסר שני עישורים.
מכאן ואילך לפי החשבון.

(יד)
המפקיד לוג טבל אוכל עליו תשעים ותשע והוא

ראו תרומות ד, א-ב: איך ניתן להפריש לוג טבל או מעשר כתרומה ולאכול עליו?
"הרי הוא חולין" – כלומר אינו תרומה. במקרה זה הוא טבל, והשוו משנה ה, ב.
99 והוא – אם הוא כהן שותה 100 לוגים. אם לא – 99.
לוג מעשר – מדובר בלוג מתוך חבית של מעשר ראשון.

המפקיד לוג מעשר אוכל עליו תשעים
כיצד המפקיד לוג טבל אוכל עליו תשעים ותשע והוא?
אומר "לוג שבשולי חבית הרי הוא חולין." כלומר מעשר
נטל לאכול נטל לשתות, אומר
"לוג שבשולי חבית עשוי מעשר על מניין עשרה לוגים שבחבית, ושאר מעשר סמוך לו
זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר שני בצפונו או בדרומו, מחולל על המעות."
כיצד המפקיד לוג מעשר אוכל עליו תשעים?
אומר "לוג שמן שבשולי חבית הרי הוא חולין" כלומר מעשר
נטל לאכול ונטל לשתות, אומר "מעשר בדרומו עשוי תרומת מעשר על שבחבית."
גמרן ודאי שתה הכל ונשאר רק לוג מהמעשר או מהטבל - נותנן לכהן. ספק גמרן ספק לא גמרן - מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהן
כיצד קורא שם למעשרותיהן? אם היו של טבל אומר "מעשרן בדרומן ותרומת מעשר בדרום דרומן"
אם היו של מעשר טבל אומר "תרומת מעשר בדרום דרומן."

הפרשה במקרי ספק

(טו)
מי שהיו לו שתי חביות, אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור

אם אינו יודע איזו היא החבית הטהורה, וראו משנה ז, ח, שגם שם יש ספק.
התוספתא מלמדת שניתן להפריש מהטהור על הטמא.

מביא שני לגינין וממלא מזה תרומת מעשר על שתיהן ומזה כדי תרומת מעשר על שתיהן
הולך אצל הראשון ואומר: אם זה מין טמא אין בדברי כלום,
ואם זה מין טהור - עשוי תרומה ומעשר על שתיהן
והולך אצל השני ואומר: אם זה מין טמא אין בדברי כלום
ואם זה מין טהור - מזה עשוי על שתיהן
וקורא שם לראשון, וחוזר וקורא שם לשני
נמצאו חביות מתוקנין
הלגינין א' של מעשר טבל טמא וא' של מעשר טבל טהור
שותה מזה וטובל, שמא הוא הטמא ושותה מזה וטובל, ושותה משניהם כאחת, וצריך טבילה באחרונה. שהרי שתה מהטמא

(טז)

מי שהיו לו שתי חביות אחת של 90 לוג מעשר טבל טמא ואחת של 100 לוג טבל טהור

מביא שני לגינין וממלא מזו כדי תרומת מעשר ומזה כדי תרומת מעשר

גם כאן התערבו החביות.

הולך אצל הראשון ואומר: אם זה מין טמא אין בדברי כלום
ואם זה מין טהור - עשוי כדי תרומת מעשר
והולך אצל השני ואומר: אם זה מין טמא אין בדברי כלום
ואם זה מין טהור - עשוי כדי תרומת מעשר עליה
קורא שם לראשון וחוזר וקורא שם לשני. נמצאו חביות מתוקנות
והלגינין אחד של מעשר טבל טמא ואחד של חולין טהורים
שותה מזה וטובל, ושותה מזה וטובל, ושותה משניהם כאחד, וצריך טבילה באחרונה.