ביאור:תוספתא/אהלות/יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק שלושה עשר

אהל על הכלי

(א)

נסר שהוא נתון על פי תנור ישן, וטומאה תחתיו או על גביו - הכל טמא והתנור טמא

ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור

ראו משנה יב, א-ב. ר' יוחנן מטהר דווקא תנור, שנחשב בעינין כמוקף צמיד פתיל; אבל לא כלים ישנים אחרים.

היה ראשו אחד נתון על פי תנור חדש וראשו אחד נתון על פי תנור ישן
או שהיו שנים ישנים: אחד מכאן ואחד מכאן, וחדש באמצע - ר' יוחנן בן נורי מטהר בתנור.
נסר שהוא נתון על פי תנור מוקף צמיד פתיל, וטומאה תחתיו או על גביו
הכל טמא וכנגד אוירו של תנור טהור.
טומאה עד אוירו של תנור - כנגדו עד לרקיע טמא.

(ב)
סרידה רשת שהיא נתונה על פי תנור, ויצאה כל שהוא ויש לה ליזביז טפח

ראו משנה יב, ג. לפי הנוסח שכאן (טהורין) יש להבחין בין הסרידה הזאת לזו שבמשנה ב שם.
ר' אליעזר עוסק בבטח – אדן החלון. אם הוא חלק מבניין הבית – הוא מאהיל ומביא את הטומאה.

טומאה תחתיה - כלים שעל גבה טהורין. טומאה על גבה - כלים שתחתיה טהורין.
ואם היתה חלוקה - הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח.
ומודה ר' אליעזר באבטי שעשאו מתחלה, שהוא מביא את הטומאה.

חור בין הבית והעליה

(ג)
סנדל של עריסה שפחת ממעזיבה - שיעורו בפותח טפח.

ראו משנה יב, ד. אם יש שאריות של טיט בחלק העליון של רצפת העליה – הוא מציל את העליה. אם נשאר טיט רק בתחתית החור, בתקרת הקומה הראשונה – הוא אינו מציל, כי הוא טמא. המעזיבה מתחלקת לשתי המטרות, וראו משנה ו, ד.

נפחת הבית מאליו - שיעורו מלא האגרוף.
היה הטיט צף תחתיו כל שהוא, ומחצי מעזיבה ולמעלה
בין שיש בו כשיעור בין שאין בו כשיעור - הבית טהור.
מחצי מעזיבה ולמטה, אם יש בו כשיעור - הבית טמא, ואם לאו - מונין בו כדרך שמונין במת.

(ד)
מלבן שהוא מלובש בפיקות - תינוק טמא טומאת שבעה.

הטומאה של התינוק בעריסה הנ"ל במשנה יב, ד תלויה בסוג הריפוד שבה: הפיקות נחשבות לכלי אחד עם המסגרת (המלבן), ולכן התינוק טמא מת, אבל החבלים נחשבים כלי נפרד, ולכן אם התינוק עליהם – הוא טמא רק ערב. ראו משנה א, ב-ג.
לעניין הדף של קנים וכו' – ראו משנה ח, א.

מסורג בחבלים - תינוק טמא טומאת ערב
הדף של קנים, שהוא מסורג בחבלים ועשוי בטיט, ככר לושה במי פירות נתונה על גביו
הרי זו מביאה וחוצצת.
ר' יוחנן בן נורי אומר: כל העגולין טהורין אין מביאין טומאה
חוץ מעיגולי דבלה, מפני שהן יושבין תחתיהן בפקועין. כך היה נהוג שם

(ה)
גמל שהוא עומד באויר

גוף הגמל חוצץ בפני טומאה אם הוא עומד. אבל אם הוא רובץ או שהטומאה על רגליו או מתחתן, ואין בסביבת הטומאה פותח טפח – הטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת, וראו שם "עדר של בהמה".
הנסר מביא את הטומאה כי הוא מאהיל.

טומאה תחתיו - כלים שעל גביו טהורין. טומאה על גביו - כלים שתחתיו טהורין.
היה רבוץ, טומאה תחתיו - כנגדו עד התהום טמא, ועל גביו - כנגדו עד לרקיע טמא.
טומאה תחת רגליו או על גבי רגלו, והיא רוצצת - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
נתן נסר על גבה, טומאה בצד זה - כלים שבצד השני טמאין.

קורות הרצפה והתקרה

(ו)
קורות הבית והעליה, שהיו עליונות מכוונות כנגד התחתונות

ראו משנה יב, ה.
בסיפא מדובר שהתחתונות צפופות והעליונות הן פחות מטפח, ואז רק התחתונות מאהילות, אם יש בהן פותח טפח.
אם הן מסודרות שתי וערב – העליונות מערבות את התחתונות, וכל התחתונות נחשבות משטח אחד.

טומאה תחתיהן – טמא. ביניהן בין העליונות לתחתונות, בחלל הבית - ביניהן טמא ועל גביהן טהור.
על גביהן - כנגדו עד לרקיע טמא, ותחתיהן טהור.
בד"א? בזמן שיש בהן בכל קורה פותח טפח. אין בהן פותח טפח - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
היו עליונות נראות סותמות כבין התחתונות
טומאה תחתיהן – תחתיהן וביניהן - טמא. וביניהן - ביניהן ותחתיהן טמא, על גביהן טהור.
על גביהן - כנגדו עד הרקיע טמא, ותחתיהן וביניהן טהור
בד"א? בזמן שיש בהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח
אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן - תחתיהן טמא, ביניהן ועל גביהן טהור.
ביניהן או על גביהן - אפי' כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור
בד"א? בזמן שיש בהן בתחתונות פותח טפח. ואין בהן פותח טפח - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
היו עשויות שתי וערב, טומאה תחת אחת מהן - תחת כולן טמא, ועל גביהן טהור.
על גביהן – כנגדו עד לרקיע טמא, ותחתיהן טהור.
בד"א? – בזמן שיש בהן פותח טפח. אין בהן פותח טפח – טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

כלי עגול המונח על צידו

(ז)

סאה שהיא מוטה על צדה באויר - אינה מביאה טומאה תחת כולה

עד שיהא בהיקף ארבעה טפחים ומחצה

ראו משנה יב, ו-ז.

אם היתה גבוהה חצי טפח - עד שיהא בהיקף שלשה טפחים.
עמוד שהיה מוטל באויר - אינו מביא טומאה תחת דופנו
עד שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים, ר' יוסי אומר: עשרים וחמשה
שהיה ר' יוסי אומר: אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח.
וכן הוא אומר (ירמיהו נב כג) רמונים תשעים וששה רוחה,
ואומר (שם) כל הרמונים מאה על השבכה סביב
אי אפשר לומר מאה שבכה, שהרי נאמר תשעים וששה
ואי אפשר לומר תשעים וששה, שכבר נאמר מאה
אמור מעתה: ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ
והצר שלו נידון כשיפולי אוהלין.

המת באסקופת הבית, וזיזי החלונות

(ח)
כזית מן המת מודבק באסקופה - ר' אליעזר מטמא את הבית ור' יהושע מטהר.

ראו משנה יב, ח.

היה נתון תחת אסקופה - נדון מחצה על מחצה לטמא את הבית, דברי ר' יעקב
אמר ר"ש: לא נחלק ר' אליעזר ור' יהושע על הנתון תחת האסקופה, שהבית טהור
על מה נחלקו? על המודבק באסקופה, שר' אליעזר מטמא את הבית ור' יהושע מטהר
מודבק בשקוף - הבית טמא, ור' יהושע מטהר עד שיהיה בטומאה משך פותח טפח.

(ט)
שני הזיזין זה על גב זה, וטומאה בכותל שביניהן

הרחבה של משנה יב, ג.

אם היתה נראית כל שהוא לתוך אחד מהן - הוא טמא וחברו טהור
ואם לאו - נדון מחצה על מחצה.

(י)
קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר

השוו משנה י, ז. שם מדובר שיש טפח באהל העליון וטפח בקדירה שלמטה, אבל כאן יש זיז של חצי טפח בחלון, ואהל נמוך יותר בשיעור חצי טפח. ר' אליעזר מצרף את שניהם ור' יהושע לא.

מצטרף אהלן עם אהל החלון, לטמא את הבית, דברי ר' אליעזר.
ור' יהושע אומר: אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל.