ביאור:תוספתא/אהלות/י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק עשירי

כוורת וכלים אחרים

(א)
כוורת שבתוך הבית, וכפישה נתונה על פיה

ראו משנה ט, ט, כר' יהודה. וראו משנה ה, ו.

רבי יהודה אומר: מצלת. וחכ"א: אינה מצלת
שר' יהודה אומר: כשם שהנסר מצלת כך כפישה מצלת
היתה הכוורת מוטה על צדה בפותי טפח - הכל מודים שאינה מצלת.

(ב)

עמוד של קדירות, שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות

שוליה של זו על פיה של זו, ושוליה של זו על פיה של זו

ראו לעיל ו, ד, כחכמים. אם אחת הקדרות טמאה העמוד אינו מציל, וכן אם יש רווח טפח בין הארץ לעמוד או בין העמוד לתקרה.

אם אין בין פי העליונה לקורות פותי טפח, ובין שולי התחתונה לארץ פותי טפח
טומאה בתוכו - הבית טמא, טומאה בבית - מה שבתוכו טהור
שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס.
אם יש בין פי העליונה לקורות פותי טפח, ובין שולי התחתונה לארץ פותי טפח
טומאה בתוכו - הבית טמא, טומאה בבית - מה שבתוכו טמא.
היתה אחת טמאה ונתונה באמצע, ויש במקומה טפח על טפח על רום טפח
טומאה בתוכה - הבית טמא. טומאה בבית - מה שבתוכו טמא
אין במקומה טפח על טפח על רום טפח
טומאה בתוכה - הבית טמא. טומאה בבית - מה שבתוכה טהור.

(ג)
פיטוס שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות

דין הפיטוס כדין עמוד הקדירות.
לעניין הכוורת ראו משנה ט, ט. היא אינה בהכרח תקועה בקרקע כי אינה כלי חרס.

אם אין בין פיו לקורות פותי טפח, ובין שוליו לארץ פותי טפח
טומאה בתוכו - הבית טמא. טומאה בבית - מה שבתוכו טהור
שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס.
אם יש בין פיו לקורות פותי טפח, ובין שוליו לארץ פותי טפח
טומאה בתוכו - הבית טמא. טומאה בבית - מה שבתוכו טמא.
היה פיו צר, ואין בין הוגנו לקורות פותי טפח - ה"ז מציל
ואם לאו - אינו מציל, עד שיהא באוגנו פותי טפח.
היה שוליו חדין, ואין בין שוליו לארץ פותי טפח - ה"ז מציל
ואם לאו - אינו מציל, עד שיהא בשוליו פותי טפח.
היתה כוורת פחותה פקוקה בקש, אפי' גבוהה מן הארץ אמה - הרי זו מצלת.

כוורת שאינה מצילה

(ד)
כוורת שהיא עומדת בתוך הפתח, סותמת את כל הפתח

ראו משנה ט, י. מדובר שיש לבית פתחים נוספים. במקרה האחרון הכוורת טהורה כי הטומאה יכולה לצאת בין שוליה לארץ.

אם אין בין פיה לשקוף פותי טפח, ובין שוליה לארץ פותי טפח
טומאה בתוכה - הבית טהור. טומאה בבית - מה שבתוכה טהור
שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס.
אם יש בין פיה לשקוף פותי טפח, וטומאה בתוכה - הבית טמא
טומאה בבית - מה שבתוכה טמא
אם אין בין דופנותיה לפצימין למזוזות פותי טפח, אבל בין שוליה לארץ פותי טפח
טומאה בתוכה - הבית טהור. טומאה בבית - מה שבתוכה טהור.

(ה)

שתי כוורות שהן עומדות בתוך הפתח, וסותמות את כל הפתח

אם אין שוליה של זו על גבי של זו יש ביניהן רווח של טפח

ברישא מדובר שהכוורת התחתונה הפוכה, ותחתיתה של העליונה מעל תחתיתה של התחתונה. העליונה מצטרפת לקיר. אם יש טפח פנוי בין הכוורות, והטומאה בבית, ויש לבית פתח אחר - הטומאה יוצאת משם והכוורות טהורות. אם הטומאה בתוכן – היא אינה נכנסת לבית. אבל אם אינן מחוברות למשקוף או לסף – הרווח ביניהן למשקוף או לסף נחשב פתח והטומאה שבבית מטמאת מה שבתוכן בדרכה החוצה, ומה שבתוכן נחשב כחלק מהבית. והשוו משנה ט, י.
מחולחלת – ראו משנה ט, ג.
ר' אלעזר ור' שמעון - ראו משנה ט, יד.

אם אין בין העליונה לשקוף פותי טפח, ובין פי התחתונה לארץ פותי טפח
טומאה בתוכן - הבית טהור. טומאה בבית - מה שבתוכן טהור
שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס
אם יש בין פי העליונה לשקוף פותי טפח, ובין פי התחתונה לארץ פותי טפח
טומאה בתוכן - הבית טמא. טומאה בבית - מה שבתוכן טמא. הכלים שביניהן כלים שאינם באחת מהן טהורים
אם יש בין דופנותיהן לפצימין פותי טפח, וביניהן לארץ פותי טפח
טומאה בתוכם - הבית טהור. טומאה בבית - מה שבתוכו טהור
נטמאת אחת מהן - היא טמאה וחבירתה טהורה
וכן פיה של זו על גב שוליה של זו, וכן שוליה של זו על גב פיה של זו
ואיזו היא "מחולחלת"? כל שיש לה טפח מארבע רוחותיה, ומשלשה רוחותיה, ומשני רוחות זו כנגד זו. לפחות
איזו היא "אפוסה"? כל שאין לה טפח מרוח אחת. ועליה מדובר בתחילת הברייתא.
מודה ר"א ור"ש בטומאה תחת הפקוק - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

(ו)

היתה יושבת על שוליה באויר, טומאה בתוכה ומכוסה

הנוגע בה מכל מקום – טמא, דברי ר"מ

לדעת ר' מאיר הכוורת כקבר, ואילו לדעת חכמים אין כלי הופך לקבר, אבל אם היא הפוכה – אינה כלי ולכן הם מודים.

וחכ"א: אינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד.
היתה כפויה על פיה, הנוגע בה מכל מקום - טמא.

ארון המת ו"נפש" על הקבר

(ז)

ארון שהוא חקוק בסלע ומכוסה, הנוגע בה מכל מקום – טהור, ואינו טמא אלא כנגד כיסויה בלבד
למה זה דומה? – לבור גדול מלא מתים, ואבן גדולה על פיו

שאינו טמא אלא כנגד חללו בלבד.

ראו משנה ט, טו.

היתה בנויה בכותלה של נפש, אם היתה נראית כל שהיא לתוך הנפש
הנכנס לתוכה – טמא; ואם לאו - אינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד.
בנה נפש על גבה - הרי היא כקבר סתום, ומטמאה מכל סביביה.
העשויה כמין דלסקיא, הנוגע בה מכל מקום - טהור
הנוגע בשוה שלה - ר' אליעזר מטמא, ור' יהושע אומר: מטפח ולמעלה טמא, מטפח ולמטה טהור
שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח.

חבית

(ח)

חבית שהיא יושבת על שוליה באויר, וכזית מן המת נתון תחת קורקורתיה

טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת, והחבית טמאה.

ראו משנה ט, טז. כאן מרחיבים במקרים שהטומאה בחלקה במקום זה ובחלקה במקום אחר.

כזית מן המת, מקצתו נתונה תחת דופנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה
כל שכנגד הטומאה, בין מלמעלה בין מלמטה - טמאה
וכל שאינו כנגד הטומאה, בין מלמעלה בין מלמטה - טהור.
ואם יש בדופנה פותי טפח - הכל טמא
שני חצאי זיתים, אחד נתון תחת דופנה ואחד נתון תחת קורקורתה
כל שכנגד הטומאה, בין מלמעלה ובין מלמטה - טמא
וכל שאינו כנגד הטומאה, בין מלמעלה בין מלמטה - טהור.
היה זה שנתון תחת דופנה משוך כנגד קורקורתה - כאילו כולו כנגד קורקורתה
וזה שנתון תחת קורקורתה משוך תחת דופנה - כאילו כולו תחת דופנה.
היתה כפויה על פיה, ויש בדופנה פותי טפח ואין בהוגנה פותי טפח
יש בהוגנה בצואר החבית פותי טפח ואין בדופנה פותי טפח
כל שכנגד הטומאה, בין מלמעלה ובין מלמטה - טמא
וכל שאינו כנגד הטומאה, בין מלמעלה ובין מלמטה - טהור.
ואם יש בדופנה והוגנה פותי טפח – הכל טמא. אבל מחוץ לחבית טהור, ראו משנה שם.
היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד, ונתונה על גבי באויר
כלים שלמעלה ממנה ושלמטה הימנה – טמאין, והאוכלין והמשקין שבתוכה - טהורין
היתה מוטה על צדה באויר - הרי ככוורת לכל דבר.