ביאור:שמירה בבעלים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בפרשת השואל ישנו תנאי הקובע אם השואל נושא באחריות לאובדן החפץ השאול או לא:

שמות כב יג: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת:

• בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם;

• אם בְּעָלָיו עִמּוֹ - לא יְשַׁלֵּם..."

אם בעל החפץ לא נמצא עם השואל, הוא צריך לשלם על כל נזק שנגרם לחפץ השאול, גם אם (למשל) הבהמה מתה או עברה תאונה שלא באשמתו. אבל אם בעל החפץ נמצא עם השואל, הוא פטור מתשלום. מדוע?

1. ע"פ הפשט, השואל פטור רק אם בעל החפץ נמצא עמו בזמן שהנזק נגרם, למשל בזמן שהבהמה מתה ( כך פירש רשב"ם על-פי הפשט ). במקרה זה, השואל סמך על בעל החפץ שישגיח על רכושו, ואם בעל החפץ לא עשה כך, אין להאשים את השואל ( שד"ל );

2. אך חז"ל הקלו על השואל, וקבעו שהוא פטור אם בעל החפץ נמצא עמו במלאכתו, כלומר עובד בשבילו, בזמן שהוא נותן לו את החפץ לשמירה - גם אם אינו נמצא עמו כשהנזק נגרם.   במקרה זה, החפץ לא עבר לגמרי לבעלותו של השואל, ולכן אחריותו של השואל מופחתת. ראיה לפירוש זה היא המילים "וכי ישאל איש מעם רעהו" - רק כשהשואל מוציא את החפץ מעם רעהו, מרשותו של רעהו, ומעביר אותו לרשותו, רק אז הוא מקבל על עצמו את האחריות המלאה לאובדן החפץ. ראו גם פירוש מלבי"ם .

הסברים לדברי חז"ל

1. יש שהסבירו, שאם בעל החפץ עובד אצל השואל, מן הסתם הוא גם מקבל ממנו משכורת, ואפשר לראות בחלק מהמשכורת הזאת שכר על החפץ שהוא שואל ממנו, ולכן החפץ הוא למעשה לא שאול אלא שכור, והאחריות של השוכר היא מופחתת (תורה תמימה) .

• אך לענ"ד פירוש זה אינו מתאים להלכה, שהרי ע"פ ההלכה, דין "שמירה בבעלים" חל גם כשהמשאיל עובד אצל השואל בהתנדבות.

2. יש שהסבירו, שכאשר בעל החפץ עובד אצל השואל, מן הסתם הוא לא מצפה ממנו שהאחריות שלו על חפציו תהיה גדולה מהאחריות שלו על גופו של בעל החפץ, וכידוע, מעיקר הדין המעסיק אינו אחראי לגופו של העובד, ולכן, קל וחומר שאין העובד מצפה ממנו שיהיה אחראי על חפציו (רש"ר הירש) .

• אך לענ"ד ההשוואה יכולה דווקא להוכיח את הדין כפי שנראה מפשט המקרא, שהשואל פטור רק אם בעל החפץ נמצא עם החפץ בזמן שהנזק נגרם, שהרי האדם תמיד נמצא עם עצמו ואמור להשגיח על עצמו, ולכן מסתבר שהמעסיק אינו צריך להיות אחראי לנזקים שנגרמים לו. אבל לגבי חפצים המצב שונה, כי אדם אינו יכול להשגיח על חפציו כאשר הוא עובד אצל מישהו אחר. לכן מסתבר שהמעסיק, שגם שואל את החפצים לשימושו, יהיה אחראי לחפציו של העובד.

הדין של שמירה בבעלים נאמר בפרשת השואל, אך מסתבר שהוא חל גם על שאר השומרים שנזכרו בפרשה, שהרי אחריותם של השומרים האחרים היא מלכתחילה קטנה יותר מזו של השואל. ראו גם שני תנאים בדיני שומרים .

תגובות

מבקש לצייר מקרה [ מצוי] המתאים למה שכתבת בסעיף 2 'יש שהסבירו' : אדם מבקש משכנו במושב שיבוא עם הטרקטור והמתחחת שלו על מנת לבצע לו תחוח קטן בשטח שלו.

השכן מגיע בעצמו לעשות את העבודה עם הכלי שברשותו מהסיבה הפשוטה שהוא מכיר היטב את הכלי ויש בידו את המיומנות לבצע את העבודה.

הכל נעשה בהתנדבות וכביכול השואל השאיל את המתחחת [ =כלי חקלאי] יחד עם הנהג [=השכן, בעל הכלי] . המתחחת פוגעת באבן ונפגעת. על מי להטיל את הנזק הכספי?

הרי השואל סמך על בעל המתחחת שהוא היודע כיצד להזהר מפני מפגש עם סלע וכד'.

מקרים כאלו מצויים בחיים החקלאים. [ גדלתי במושב...]

-- חגי לב, 2020-03-19 23:17:25

מעניין מאד, תודה. הדוגמה שהבאת דווקא מתאימה למה שעולה מפשט המקרא, שהשואל פטור רק אם המשאיל נמצא עם החפץ בזמן שהנזק נגרם.

-- Erel Segal-Halevi, 2020-03-24 15:10:28

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/jm-22-1314