ביאור:שלום ומלחמה - ניתוח הפרשה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[תוקן ע"פ הערות של ישי ]

דברים כ י

"" "כי תקרב אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום."

"והיה אם שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך."

"ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה, וצרת עליה; ונתנה ה' אלהיך בידך, והכית את כל זכורה לפי חרב. רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך, ואכלת את שלל אויביך אשר נתן ה' אלהיך לך."

"כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד, אשר לא מערי הגויים האלה הנה. רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפריזי החיוי והיבוסי, כאשר ציווך ה' אלהיך. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם, וחטאתם לה' אלהיכם ."

פירוש

""

" כי תקרב אל עיר להילחם עליה" : הפרשה לא מפרטת מה הסיבה למלחמה, אבל בפרשה הקודמת יש תנאי (דברים כ א): "כי תצא למלחמה על אויביך ": מותר לצאת למלחמה רק על אנשים שאויבים ועוינים אותנו. בכל אופן, אם החלטנו לצאת למלחמה - מכל סיבה שהיא - אנחנו חייבים לעשות זאת על-פי הדינים המפורטים בפרשה הזאת. ""

"כי תקרב אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום" : יש לקרוא אל העיר לשלום רק כאשר אנחנו מתקרבים אליה. אין להסתפק בקריאה כללית לשלום לכל הערים יחד, כי באופן טבעי האדם אינו מודע לסכנה עד שהיא ממש קרובה אליו. אם נקרא לעיר לשלום כאשר אנחנו רחוקים ממנה - רוב הסיכויים שהיא תסרב, וזה טבעי ולא צריך להאשים אותה על כך. אבל אם נקרא לעיר לשלום כשאנחנו קרובים אליה - יש יותר סיכוי שהיא תסכים.

סיבה נוספת שצריך להתקרב אל העיר היא, שהשלום הוא הדדי - כפי שהם משלימים איתנו, כך אנחנו חייבים לדאוג לשלומם, ולהגן עליהם מפני אויבים אחרים (כמו יהושע, שהגן על הגבעונים - ע' יהושע י). זה אפשרי רק כאשר אנחנו קרובים לעיר.

"... אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום" : התורה מלמדת אותנו לעשות הפרדה ("רזולוציה") ברמה של עיר. כלומר: מצד אחד, התורה לא מחייבת אותנו לשפוט כל אדם ואדם מהעם האויב בנפרד, ולקרוא לשלום לכל אדם בנפרד, כי זה בלתי אפשרי. אבל מצד שני, התורה כן מחייבת אותנו להתייחס לכל עיר בנפרד. גם אם רובו של עם מסויים או רובה של מדינה מסויימת (או "רשות" מסויימת) הם אויבים שלנו - אנחנו עדיין מחוייבים להתייחס לכל עיר ועיר בנפרד, ולתת לכל עיר הזדמנות נפרדת להשלים איתנו. ע"ע עד כמה יש להפריד בין האויבים? . ""

"והיה אם שלום תענך" : האפשרות הראשונה שהתורה מציגה היא - שהעיר תיענה להצעת השלום שלנו. בדרך-כלל, כשיש שתי אפשרויות, האפשרות המועדפת והאידיאלית מוצגת ראשונה. גם בפרשת הברכות והקללות - קודם-כל נזכרות הברכות ("והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך..."), כלומר: אם תשמעו בקול ה' - הכל יהיה בסדר. אם לא - אז כבר נראה איך לפתור את הבעיה... גם כאן השאיפה היא שהעיר תסכים להשלים אתנו. אם היא תסכים - הכל יהיה בסדר. אם לא - אז כבר נחשוב מה לעשות הלאה... ""

"...ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך" : אבל עם כל רצונה של התורה בשלום - היא לא מאפשרת שלום בכל תנאי. דווקא משום שהשלום כל-כך חשוב לתורה, היא לא מסתפקת בכך שהשלום יהיה מילה יפה כתובה על נייר. התורה דורשת מעשים, שיוכיחו שהעיר האויבת אכן מעוניינת בשלום. התורה דורשת 2 מעשים: ""

• "ופתחה לך" : העיר חייבת לאפשר לכוחותינו להיכנס לתוכה. ""
• "למס ועבדוך" : תושבי העיר חייבים לקבל על עצמם שירות לאומי אזרחי כלשהו לטובת המדינה (זו משמעות המילה מס בלשון המקרא - מס עובד); התורה לא קובעת בדיוק את משך השירות ואת אורכו - מן הסתם, ראוי שהשירות יהיה ארוך לפחות כמו שירות צבאי של חייל בצה"ל; לא ייתכן שאנחנו נשרת את המדינה 3 שנים, והאויבים שלנו לא ישרתו בכלל (אפשר אולי לדרוש מהם עבודה שאנחנו צריכים, ושהם יכולים לעשות טוב יותר מאיתנו, למשל - תפיסת מחבלים והסגרתם לישראל).

""

"ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה" : אם העיר לא תשלים איתנו, יש רק אפשרות אחת נוספת - שהיא תעשה איתנו מלחמה, ואם לא עכשיו אז אחר-כך. אין דרך שלישית; אין "מלחמה קרה" באזור שלנו. ""

"וצרת עליה" : שלב ראשון במלחמה הוא לצור על העיר. במקום אחר בתורה (שבכתב ושבעל-פה) מפורטים דיני מצור: צריך לצור על העיר רק משלושה כיוונים, כדי לאפשר לאנשים לברוח (ע' רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם, פ"ו הי"א); אסור לכרות עצי-פרי לצורך המצור; ועוד. בכל אופן, העיקר הוא לצור על העיר - לא לעזוב אותה, כי "אם לא תשלים עמך - ועשתה עמך מלחמה". ""

"ונתנה ה' אלהיך בידך" : אם נעשה הכל לפי הדינים המפורטים בפרשה - ה' ייתן את העיר בידינו. אין מה לפחד - לא מהעיר, לא מהרשות ולא מה"עולם".

גם<a class="trgwmym" name="../../../mfrjim/rjy/MefarsheyTanach005-20.htm" style="background-color: white; font-style: normal;" title="פירוש רש"י - רבנו שלמה יצחקי"> רש"י] פירש כך: " "אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' נותנה בידך" "; הקריאה לשלום היא ה"סגולה" הטובה ביותר לניצחון במלחמה; ויש לתמוה על כל האנשים שמחפשים סגולות של הבל (חומריות או רוחניות) ושוכחים את הסגולה העיקרית.

""

"והכית את כל זכורה לפי חרב; רק הנשים וה טף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך..." : צריך להרוג את כל ה"זכור", ולהחיות את "הנשים והטף" .  "זכור" הם הגברים שמסוגלים לפעול באופן עצמאי , בלי ש מ טפ לים בהם. את כל הגברים האלה חייבים להרוג, כדי לנטרל לחלוטין את יכולתה של העיר להילחם בשנים הקרובות. ""

"...כל שללה תבוז לך, ואכלת את שלל אויביך אשר נתן ה' אלהיך לך" : מותר לקחת את שלל העיר. זה פיצוי הולם על העובדה שהעיר אילצה אותנו להילחם, ועל ההפסד הכלכלי שנגרם לנו כתוצאה מהמלחמה.

הפרשה אינה מדברת על היחס הראוי לשבויים. בזמן התנ"ך, השבויים היו נלקחים לעבדים; אך בימינו אין עבדות וגם לא צריכה להיות; זה אינו חלק הכרחי מדיני המלחמה (במקום אחר נאמר, שאם אדם רואה בשבי אישה יפה ורוצה לקחת אותה לאישה - הוא חייב לתת לה קודם להתאבל על משפחתה במשך חודש שלם, ורק אחרי חודש - אם הוא עדיין רוצה אותה - מותר לו לקחת אותה; במקרה זה, גם בזמן התנ"ך היה אסור לו להעסיק אותה כשפחה או למכור אותה כשפחה). 

הקטע האחרון בפרשה מפרט דין מיוחד שחל רק על 7 עממי כנען שהיו בארץ באותו זמן, עמים שמעשיהם הרעים היו ידועים לשמצה, ולכן התורה מצווה עליהם ציווי מיוחד - להשמיד בהם גם את הנשים והילדים, כדי שלא ישפיעו עלינו לרעה. בימינו, ברוך ה', העמים האלה כבר לא קיימים ולכן הציווי לא רלבנטי לגבינו.

ובימינו...

• תכנית מפורטת ליישום דינים אלה בימינו

• איך ניסיתי לקיים את המצוה הזאת בעצמי, ומה המסקנות שהגעתי אליהן

Translated from Hebrew by  Princess Merav (princessmerav @ hotmail.com) .

Deuteronomy 20:10-18 :

“ When you draw near a city to wage war against it, you shall call out to it for peace.

It shall be that if it responds to you in peace and opens for you, then the entire people found within it shall be as tribute for you, and they shall serve you.

But if it does not make peace with you, but makes war with you, you shall besiege it. Hashem shall deliver it into your hand, and you shall smite all its males by the blade of the sword. Only the women, the small children, the animals, and everything that will be in the city - all its booty - may you plunder for yourselves; you shall eat the booty of your enemies, which Hashem, your G-d, gave you.

So shall you do to all the cities that are very distant from you, which are not of the cities of these nations. But from the cities of these peoples that Hashem, your G-d, gives you as an inheritance, you shall not allow any person to live. Rather you shall utterly destroy them: the Hittite, the Amorite, the Canaanite, the Perizzite, the Hivvite, and the Jebusite, as Hashem, your G-d, has commanded you, so that they will not teach you to act according to all their abominations that they performed for their gods, so that you will sin to Hashem, your God. ” (Artscroll)

Interpretation:

When you draw near a city to wage war against it...

The passage does not mention the reason for the war, and whether or not it is permitted to have a war whenever we want to or only under specific conditions and circumstances. This question is a whole other debatable question. Anyway, if a decision to wage war has been taken - whatever the reason may be - we must do so according to the laws that are detailed in this biblical passage.

When you draw near a city to wage war against it, you shall call out to it for peace

We must call out for peace only when we approach the city. We cannot be satisfied only with a general call for peace to all the cities together, because naturally a person cannot be aware of danger until it is really close to him. If we call out to a city for peace when we are far away from it - it is probable that it will refuse, and it is normal and we cannot blame it for that. If we call out to a city for peace when we are close to it - there are more chances that she will agree to it.

...Draw near a city to wage war against it, you shall call out to it for peace

The Bible teaches us that to differentiate between cities. A city in biblical times had residents in the amount of a few hundreds to a few thousand people, namely - like a neighbourhood or a village nowadays. Namely: on one hand, the Bible does not require us to judge each member of the adversary-nation individually, nor to call out for peace to every single person, because this would be impossible. However, on the other hand, the Bible does obligate us to consider each city as a separate entity. Even if the majority of a certain nation, state (or “Authority”) is our enemy - we are still obligated to treat each city individually, and to give each city the opportunity to make up with us separately.

It shall be that if it responds to you in peace

The first possibility that the Bible presents is - that the city will respond positively to our offer for peace. Usually, when there are two possibilities, the favoured and ideal possibility is introduced first. This is also demonstrated in the passage about the blessings and the curses - first of all the blessings are mentioned (“ and it will be that if you listen to Hashem, your G-d, ... and these blessings shall come upon you... ”), in other words: if you obey G-d - everything will be well. If not - then we will find a way to solve the problem... Here, as well, the ambition is that the city will agree to make up with us. If it agrees - everything will be well. If not - then we will already think about how to react next...

And opens for you , then the entire people found within it shall be as tribute for you , and they shall serve you

But with the entire goal of the Bible to achieve peace - it does not allow for unconditional peace. Precisely due to the fact that peace is so important to the Bible, it is not satisfied with peace as a nice word written on paper. The Bible insists on actions, which will prove that the opponent-city really is interested in achieving peace. The Bible requires three deeds:

• And opens for you : The city must allow soldiers from the Israeli Defence Forces to enter it.
• As tribute for you : The residents of the city must pay us taxes. The Bible does not exactly qualify the tax. Therefore, we can request monetary tax, as well as taxes under the form of property; for example, nowadays it is reasonable to require that a city that makes up with us should pay us “taxes” under the form of weapons (namely, to hand over all the fire-arms that exist there).
• And they shall serve you : The residents of the city must perform work for us. Here as well the Bible does not exactly qualify the kind of work; apparently it means some kind of service that benefits the conquering nation. It is reasonable to request from them work that we need, and that they have the ability to do better than us, such as - capturing terrorists and handing them over to Israel.

But if it does not make peace with you, but makes war with you : If the city does not make peace, there is only one more possibility - which is that it will fight us, and if not immediately, then later on. There is no third way to solve the problem; there is no possibility of “cold war” in our region.

You shall besiege it : The first step in carrying out a war is to besiege the city. In another place in the Bible (either in the Written or Oral one) the laws of sieges are described: we must siege a city only on three sides, in order to allow for people to escape (according to Mimonides: The Laws of Kings and Their Wars, 86:16); we are not allowed to cut fruit-bearing trees for the purpose of the siege, etc. Anyway, the main point is to put the city under siege - not to leave it, because if it does not make peace with you it will surely make war with you.

Hashem shall deliver it into your hand : If we follow the laws of this passage perfectly - G-d will deliver the city into our hands. There is nothing to fear - not the city, not the “Authority” and not the “world”.

And you shall smite all its males by the blade of the sword. Only the women, the small children , the animals, and everything that will be in the city - all its booty - may you plunder for yourselves

It is necessary to kill all the “males”, and to keep the “women” and “small children” alive. According to this interpretation, “male” means all the men who are capable to function independently, without being taken care of. We must kill all of these men, in order to totally neutralize the ability of the city to fight in the coming years and in the near future.

All its booty - may you plunder for yourselves; you shall eat the booty of your enemies, which Hashem, your G-d, gave you : We are permitted to take the booty of the city. It serves as compensation for the fact that the city caused us to fight. The Bible discusses the issue of how to treat captives elsewhere. For example: if someone sees a beautiful woman who was captured and would like to marry her - he must first allow her to mourn for her family during a whole month, and only then - if he still desires her - may he marry her. Anyway, he is not allowed to use her or to sell her as a maid.

The last part of this biblical passage refers specifically to a special law that was established against the seven nations that lived in Canaan at that time. These were nations which committed bad deeds and which were known in a dark light, therefore, the Bible commands us to kill not only their males, but also the women and the children, so that they do not influence us negatively. Nowadays, thank G-d, these nations do not exist and therefore this commandment is no longer relevant for us.

תגובות Replies

מקורות

על-פי מאמר של אראל (תוקן ע"פ הערות של ישי) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.

תגובות

מאת: עמית, אראל

מכתב של עמית:

בעקבות המצב חשבתי על ההבדל בין מוסר המלחמה לפי התורה לבין החלטות בג"ץ, הקוד האתי של אסא כשר ו"טוהר הנשק". לפי הבנתי את הפרשיה של "כי תקרב אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום" אני מבין שנוהל וידוא כניעה המכונה בטעות נוהל שכן כלומר: כשתושבי שמבנה או שכונה נכנעים וטוענים, שאין שם מחבל חובה להשתמש בהם, כדי שכוחותינו לא יפגעו במצב שבו התושבים משקרים והיו דברים מעולם. כמובן שאם הם לא נכנעים צריך להשמיד את המבנה או השכונה כדי לא לסכן את חילינו. כמובן שבימינו לפי התורה מצב של לחימה בשטח בנוי זה מצב נדיר. לפי פרשה זו ולפי גורל סדום אפשר להבין, שההפצצה בקנה מוצדקת בהחלט. לעומת זאת הלחימה בשטח הבנוי של מרון א-ראס הייתה מנוגדת לחוקי התורה לאחר פיזור כרוזים מהאוויר היה צריך לשטח את הכפר בהפצצה מהאויר. יתכן ואם כבר בעזה היינו פועלים כך לא היו מחבלי הכי-זבלה לא חוטפים את חילינו. התברר ש"טוהר הנשק" פוגע בהרתעת אוכלוסיה צוררת ולא מאפשר לנצח אותה ניצחון מוחץ. אני חושב שחוקי המלחמה של התורה לא נועדו לאזרח אבל חיל קרבי יהודי צריך לנהוג לפיהם.

תשובה של אראל:

" בעקבות המצב חשבתי על ההבדל בין מוסר המלחמה לפי התורה לבין החלטות בג"ץ, הקוד האתי של אסא כשר ו"טוהר הנשק "

יישר כוחך על העיסוק בדיני מלחמה. אכן בימינו חשוב לעסוק בדינים אלה, כי עיקר כוחנו הצבאי תלוי בשמירה על דיני התורה, "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'".

"לפי הבנתי את הפרשיה של "כי תקרב אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום" אני מבין שנוהל וידוא כניעה המכונה בטעות נוהל שכן כלומר: כשתושבי שמבנה או שכונה נכנעים וטוענים, שאין שם מחבל חובה להשתמש בהם, כדי שכוחותינו לא יפגעו במצב שבו התושבים משקרים והיו דברים מעולם " -

לא הבנתי איך הגעת מ"כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" לנוהל שכן. אולי אתה מדייק מהמילה "עיר", שכל העיר צריכה להשלים יחד, וכל תושבי העיר ערבים זה לזה, ולכן מותר להשתמש בכל אחד מהם כדי לוודא שהאחרים אכן הסכימו להשלים. אולם, אין הכרח לפרש כך: ייתכן שמי שמייצג את העיר הוא ראש העיר, והוא אחראי להחליט אם העיר משלימה או לא, והוא אחראי גם לוודא שכולם השלימו.

ויש עוד לדון, בהנחה שראש העיר ורוב תושבי העיר הסכימו להשלים עמנו וקיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נוח, הרי דינם כדין גרים תושבים, וע"פ התורה אנחנו חייבים להחיותם כמו שנאמר "גר ותושב וחי עמך", ולכן לא בטוח שמותר לנו לזלזל בחייהם ולהתייחס אליהם כפחות חשובים מחייהם של חיילי צה"ל. אפשר כמובן להיעזר בהם כדי לוודא שהשכנים השלימו, אבל לשם כך צריך לצייד אותם בנשק ואפודי מגן כמו חיילי צה"ל, וזה עלול להיות קצת מסוכן. אם אנחנו לא רוצים לתת להם נשק, נראה לי שאין לנו רשות להשתמש בהם, כנ"ל.

" כמובן שאם הם לא נכנעים צריך להשמיד את המבנה או השכונה כדי לא לסכן את חילינו. כמובן שבימינו לפי התורה מצב של לחימה בשטח בנוי זה מצב נדיר. "

ע"פ התורה, אם לא השלימו, הדין הוא "והכית את כל זכורה לפי חרב", כלומר צריך להרוג את כל הגברים הבוגרים בסייף, כדין בני נוח שעברו על מצוות. את הנשים והילדים לא צריך להרוג, אלא לקחת בשבי. בימינו אין דין "לא תחיה כל נשמה", כי דין זה נאמר רק על שבעה עממים שאינם קיימים בימינו. לכן לא ברור שמותר להשמיד את כל המבנה או השכונה.

מצד שני, אם הסיכון הוא גדול, "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה", ולכן יתכן שמותר להפגיז מהאויר ולהרוג גם נשים וילדים. אולם צריך להתיישב בזה הרבה, ולבדוק בכל מקרה עד כמה הסיכון הוא גדול. יש רמה מסויימת של סיכון שצריך לקחת כדי לקיים מצוות.

" לפי פרשה זו ולפי גורל סדום אפשר להבין, שההפצצה בקנה מוצדקת בהחלט " -

דווקא מפרשת סדום אנחנו למדים, שדרכו של ה' היא לא לספות צדיק עם רשע, אלא קודם כל לרדת ולראות מקרוב האם באמת כולם רשעים (בראשית יח כא): "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה", וע' גם רש"י שמסביר שמטרת הפסוק היא ללמד את הדיינים לפסוק ע"פ ראיה מקרוב). אם מגלים שיש עשרה צדיקים בתוך העיר, צריך לוותר על השמדת העיר. אם יש פחות מעשרה צדיקים, אז יש להשמיד את העיר אבל להציל את הצדיקים. ה' שלח שני מלאכים שממש "סיכנו את חייהם" כדי להציל את לוט (אילו לא היה להם נשק ל"הכאה בסנורים", הם כבר היו נרצחים ע"י תושבי סדום).

כל הדברים האלה לא נכתבו בתורה סתם - לפני הדיון על הצדיקים בסדום נאמר (בראשית יח יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו": הדברים האלה נכתבו כדי שנלמד מהי דרך ה' שיש חובה ללכת בה, וזו מצוה מהתורה ללכת בדרך זו - "ללכת בדרכיו".

אמנם, כפי שכתבתי למעלה, נראה שבמצב של פיקוח נפש ודאי לא חייבים לקיים מצוה זו, כמו כל שאר המצוות שנדחות מפני פיקוח נפש; וצריך עיון.

" לעומת זאת הלחימה בשטח הבנוי של מרון א-ראס הייתה מנוגדת לחוקי התורה לאחר פיזור כרוזים מהאוויר היה צריך לשטח את הכפר בהפצצה מהאויר. " -

כאן יש לדון, איך בדיוק יש לבצע את מצוות קריאה לשלום, והאם פיזור כרוזים מהאויר הוא מספיק?

בהלכה אין כמעט התייחסות לאופן הקריאה לשלום, פרט למדרש על שלוש האיגרות ששלח יהושע לערי כנען. אולם, נראה לי שיש שני הבדלים מהותיים בין הדברים:

 א. האיגרות של יהושע נשלחו זמן רב מראש, כך שהתושבים יכלו להחליט אם הם רוצים להשלים, ואם לא - לאסוף את חפציהם ולעזוב את המקום. הכרוזים של צה"ל מפוזרים רק מספר שעות מראש, לא בטוח שזה מספיק.

ב. האיגרות של יהושע כללו שלוש אפשרויות - להשלים, לעזוב, או להילחם. הכרוזים של צה"ל, עד כמה שידוע לי, כוללים רק שתי אפשרויות - לעזוב או להילחם.

ג. מעבר לכך: גם אם תושבים של עיר מסויימת רוצים להשלים, הם לא יוכלו להתגונן מפני המחבלים שיבואו ויפגעו בהם. השלום חייב להיות הדדי - כמו שהם משלימים איתנו, גם אנחנו חייבים להבטיח להם שיחיו בשלום, ולהגן עליהם מפני אויבים אחרים אף במחיר סיכון חיילינו, כמו שיהושע יצא למלחמה כדי להגן על הגבעונים (יהושע י). למרבה הצער, לצה"ל יש כתם בעברו - הפקרת בעלי בריתנו מצד"ל, ויש למצוא דרך לתקן כתם זה לפני שדורשים מערים שישלימו איתנו. כל עוד הכתם הזה קיים, הקריאה שלנו לשלום היא לא רצינית, כי היא לא באמת מבטיחה להם שלום.

" יתכן ואם כבר בעזה היינו פועלים כך לא היו מחבלי הכי-זבלה לא חוטפים את חילינו. התברר ש"טוהר הנשק" פוגע בהרתעת אוכלוסיה צוררת ולא מאפשר לנצח אותה ניצחון מוחץ. " -

יתכן, אבל כשמסתכלים באופן גלובלי על כל המדינות בעולם, רואים שרוב הכוח נמצא בידי מדינות שמשתמשות בו בצורה אחראית, ומשתדלות למעט בסבל של אזרחי האויב. מדינות שפועלות בשיטת "הרוג כפי יכולתך" חיות פחות וסובלות יותר.  אבל כמובן זה אינו השיקול העיקרי, השיקול העיקרי הוא ללכת לפי התורה.

ויש עוד הרבה לדון בנושאים אלה.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-20-1018