בראשית רבה, פרשה צח ח: "לא יסור שבט מיהודה" -זה מכיר וגו', "ומחוקק מבין רגליו", שבא ונתחבט לפני רגליו, "עד כי יבוא שילה": זה מלך המשיח, "ולו יקהת עמים": שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים. ד"א: "לא יסור שבט מיהודה", זו סנהדרין, שהוא מכה ורודה, "ומחוקק מבין רגליו", אלו שני סופרי הדיינים, שהיו עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל, "עד כי יבא שילה", נמנו ואמרו הלל משל מי? אמר רבי לוי: מגלת יוחסים מצאו בירושלים וכתיב בה: הלל מדוד; ר' חייא רבה מן דשפטיה בן אביטל דבית כלבא שבוע מדכלב; דבית ציצית הכסת מן דאבנר; דבית כובשין מן דאחאב; דבית יצאה מן דאסף; דבית יהוא מן ציפורן; דבית ינאי מן דעלי; רבי יוסי בר חלפתא מן דיונדב בן רכב; רבי נחמיה מדנחמיה התרשתא:
בראשית רבה, פרשה צט: "לא יסור שבט מיהודה": זה כסא מלכות.... אימתי? "ומחוקק מבין רגליו" כשיבא אותו שהמלכות שלו.... "עד כי יבוא שילה"- מי שהמלכות שלו. "ולו יקהת עמים" מי שמקהה שיני כל האומות.
ילקוט שמעוני, סימן קס: "עד כי יבוא שילה" שעתידין כל האומות להביא דורון לישראל ולמלך המשיח, שנאמר: "יובל שי לה' צבאות" (ישעיהו יח ז).
משנה, מסכת זבחים פרק יד משנה ו בָּאוּ לְשִׁילה: נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת - לא הָיָה שָׁם תִּקְרָה, אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן, וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן, וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה.
בבלי, מגילה, טז ע"ב: "ויפול על צוארי בנימן אחיו" כמה צוארין הוו ליה לבנימין? אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, "ובנימין בכה על צואריו" - בכה על משכן שילה, שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.
בראשית רבה פרשה צג "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך"; וכי שני צוארים היו לו לבנימין? אלא, אמר רבי אלעזר בן פדת: יוסף ראה ברוח הקודש ששני בית המקדשות עתידין ליבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, "ובנימין בכה על צואריו", ראה שמשכן שילה עתיד להעשות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב. "ויתן את קולו בבכי" - כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכייה, שנאמר: (ירמיה לא) "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם".