פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



אחד מעקרונות החכמה הוא השמירה על איזון. כך כתב הרמב"ם ( הלכות דעות א ) : 

"א   דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר:  יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל, ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים..."

"ויש אדם שהוא גבה לב ביותר; ויש שהוא שפל רוח עד מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, לא תשבע נפשו מהלוך בתאוותה; ויש שהוא טהור גוף ביותר, לא יתאווה אפילו לדברים מעוטים שהגוף צריך להם. ויש בעל נפש רחבה, שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כעניין שנאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קוהלת ה,ט); ויש מקצר, שדייו אפילו דבר מועט שלא יספק לו, ולא ירדוף להשיג כל צורכו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול; ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו, לדעתו.  ועל דרכים אלו--שאר כל הדעות, כגון מהולל ואונן, וכיליי ושוע, ואכזרי ורחמן, ורך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן."

"ב  ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר, דעות בינונייות זו רחוקה מזו.  וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה."

"ג  שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה - יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה."

"ד הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.  ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם."

"ה כיצד - לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני:  לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת..."

"וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתן, כעניין שנאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג,כה).  וכן לא יהא עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה, כעניין שנאמר "טוב מעט לצדיק" (תהלים לז,טז).  ולא יקבוץ ידו ביותר, ולא יפזר כל ממונו, אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו, ומלווה כראוי למי שצריך.  ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות.  וכן שאר דעותיו.  ודרך זו, היא דרך החכמים...." "ו   ומצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר 'והלכת בדרכיו'... ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויים - 'ארך אפים ורב חסד', 'צדיק וישר', 'תמים', 'גיבור' ו'חזק' וכיוצא בהן - להודיע שאילו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן. ולהידמות [אליו] כפי כוחו."

הגישה של דרך האמצע נזכרת בפירוש בדברי קהלת:

  • (קהלת ז טז): "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר - לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?! אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְאַל תְּהִי סָכָל - לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ?! טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם"

והיא נרמזת גם בספר משלי:

  • (משלי כה טז): "דבש מצאת - אכל דיך, פן תשבענו והקאתו"( פירוט ).
  • (משלי ד כז): "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע"- שמור על איזון בדרכיך, אל תטה לאחד משני הקצוות ( פירוט ).
  • (משלי כח יח): "הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת"- דְּרָכַיִם = דרכיים = שתי דרכים - שתי הדרכים הקיצוניות; מי שמעקם את דרכיו אל אחד הקצוות, ייפול באחד מהם ( מלבי"ם ).
  • (משלי ד יב): "בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל"- לך באמצע הדרך, כך לא תצטרך להצר את צעדך כשתתקל בשוליים, ותוכל לרוץ בלי להכשל ולפול לתהום ( פירוט ).
  • (משלי יד ב): "הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ - יְרֵא ה', וּנְלוֹז דְּרָכָיו - בּוֹזֵהוּ"- מי שהולך בדרך האמצעית עבורו, בהתאם לתכונותיו ונטיותיו, הוא ירא ה' ( הגאון מווילנה ). 
  • (משלי כב ה): "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם"- צנים = צינה וקור, פחים = חום כמו פחם; כמו שקור מוגזם וחום מוגזם מזיקים לגוף, כך קיצוניות בכל תחום מזיקה לנפש ( מלבי"ם ).

וישנם פסוקים המדברים, לפי חלק מהמפרשים לפחות, על איזון בתחומים מסויימים:

  • (משלי י יח): "מְכַסֶּה שִׂנְאָה - שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל"- יש לשמור על איזון בדיבור, לא לכסות את הכל ולא להוציא את הכל ( הרב יונה גירונדי ).
  • (משלי יא כד): "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר - אַךְ לְמַחְסוֹר"- במידת הפזרנות לעומת החסכנות, עדיף לשמור על איזון, אולם אם נוטים לאחד מן הצדדים, עדיף לנטות לצד של הפזרנות ( הגאון מווילנה ).
  • (משלי טו יז): "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוֹּס וְשִׂנְאָה בו"- יש לשמור על איזון בין נתינה חומרית לבין נתינה נפשית ( פירוט ).
  • (משלי כז כא): "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ"- כשמקבלים מחמאות, יש לשמור על איזון בין דחיית המחמאות לבין קבלתן ללא סייגים ( פירוט ).
  • (משלי יט כח): "עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן"- איזון בין אמירת דברי גנאי מופרזים לבין הסתרת מעשים רעים ( הרב יונה גירונדי ).

תבנית:אוסף

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/emca