ביאור:רוחות וערים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בספר משלי ישנם כמה פסוקים שבהם רוחו או נפשו של אדם נמשלת לעיר:
- (משלי כה כח): "עיר פרוצה אין חומה - איש אשר אין מעצר לרוחו"( פירוט ).
- (משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור, ומשל ברוחו מלכד עיר"( פירוט ).
- (משלי כא כב): "עיר גברים עלה חכם, וירד עז מבטחה. שמר פיו ולשונו, שמר מצרות נפשו"- ע"פ מלבי"ם, פסוק זה ממשיל את הנפש לעיר, ואת איברי הדיבור - לשערי העיר.
רוח היא המחשבה , והחכם ממשיל את המחשבות של האדם לעיר - אולי בגלל ששטף המחשבות שעוברות בליבו של האדם מזכיר את שטף האנשים העוברים בעיר, שכל אחד מהם שונה מרעהו, ודרושה חכמה רבה כדי למשול בהם.
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-26.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/rux_weir