פתיחת התפריט הראשי

ביאור:עונש כרת

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: עונש כרת

התורה קובעת, שמי שעושה איסורים מסויימים - ה' יכרית אותו מעמיו. על-פי פירוש הפועל "הכרית" , משמעות העונש היא - התנתקות, הינתקות.

א. מתי מתנתקיםעריכה

חז"ל נתנו פירושים שונים למהותו של ניתוק זה: ניתוק מהחיים בעולם הזה (מוות פתאומי, מוות בגיל צעיר) או ניתוק מעם ישראל לאחר המוות (איבוד החלק לעולם הבא, השמדת הצאצאים).

מעיון מדוקדק בויקרא פרק כ עולה האפשרות, ששני הפירושים נכונים - כל אחד בפסוקים אחרים.

ייתכן שהכלל הוא, שבכל מקום שבו נאמר שהנפש תיכרת מעצמה, הכוונה היא לעונש בעולם הזה; ובכל מקום שבו נאמר שה' יכרית את הנפש, הכוונה היא לעונש לאחר המוות (ראו העולם הבא בתורה ).

ברוב הפסוקים מופיע הפועל "ונכרתה":

  • (בראשית יז יד): "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר"
  • (שמות יב טו): "שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי"
  • (שמות יב יט): "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ"
  • (שמות ל לג): "איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו"
  • (שמות ל לח): "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו"
  • (שמות לא יד): "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה"
  • (ויקרא ז כ): "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לידוד וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא ז כא): "ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא ז כה): "כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לידוד ונכרתה הנפש האכלת מעמיה"
  • (ויקרא ז כז): "כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא יז ד): "ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לידוד לפני משכן ידוד דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו"
  • (ויקרא יז ט): "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לידוד ונכרת האיש ההוא מעמיו"
  • (ויקרא יח כט): "כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם"
  • (ויקרא יט ח): "ואכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא כ יז): "וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד הוּא-- וְנִכְרְתוּ, לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם ; עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲוונוֹ יִשָּׂא.  וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה דָּוָה, וְגִלָּה אֶת-עֶרְוָתָהּ אֶת-מְקֹרָהּ הֶעֱרָה, וְהִוא, גִּלְּתָה אֶת-מְקוֹר דָּמֶיהָ-- וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, מִקֶּרֶב עַמָּם". 
  • (במדבר ט יג): "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא"
  • במדבר טו ל: " "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה ." "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה" "
  • (במדבר יט יג): "כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ידוד טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו"
  • (במדבר יט כ): "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא - ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל , כי את מקדש ה' טמא; מי נדה לא זרק עליו, טמא הוא"
  • ויקרא כב ג: " "אמר אלהם" [אל בני אהרן] "לדרתיכם: כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה', וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא מלפני, אני ה'" ".
  • ויקרא כג כט: " "כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה" [יום כיפור] "ונכרתה מעמיה" "

הפועל "והכרתי" מופיע רק במעט פסוקים - כנראה שאלה הן העבירות החמורות יותר:

  • ויקרא יז י: " "וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יֹאכַל, כָּל-דָּם--וְנָתַתִּי פָנַי, בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם, וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ, מִקֶּרֶב עַמָּהּ ..." "כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר, דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ:  כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא, כָּל-אֹכְלָיו יִכָּרֵת" ": אכילת דם נחשבת לפגיעה בערך החיים של בעלי-החיים, ולכן עונשה חמור במיוחד.
  • ויקרא כ ב: " "וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר: אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, מוֹת יוּמָת; עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן.  וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ :  כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ--לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי, וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי.  וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם מִן-הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ--לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ.  וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל-הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם" "וְהַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, לִזְנֹת, אַחֲרֵיהֶם--וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ" ": העברת הילדים למולך, ופניה אל אובות וידעונים, הן צורות חמורות במיוחד של עבודה זרה, ולכן עונשן חמור במיוחד.
  • (יחזקאל יד ז): "כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוונוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו; וּבָא אֶל-הַנָּבִיא, לִדְרָשׁ-לוֹ בִי--אֲנִי ה', נַעֲנֶה-לּוֹ בִּי.  וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים, וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי ; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'.

ב. ממי מתנתקיםעריכה

ברוב הפסוקים הנפש "נכרתת מעמיה", כלומר מתנתקת ממשפחתה. בפסוקים שמדברים על עונש בעולם הזה, ייתכן שהכוונה היא, לא דווקא למוות כמו שפירשנו למעלה, אלא לאיבוד הנחלה, כך שהאדם לא ייזכר יותר בתוך משפחתו. בפסוקים שמדברים על עונש לאחר המוות, ייתכן שהכוונה היא, לא דווקא לאיבוד החלק לעולם הבא (כמו שפירשנו למעלה), אלא להשמדת הצאצאים, כך שהאדם לא ייזכר יותר לאחר מותו:

  • (בראשית יז יד): "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר"
  • שמות ל לג: " "איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו ..." "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" "
  • (שמות לא יד): "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה"
  • (ויקרא ז כ): "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לידוד וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא ז כא): "ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא ז כה): "כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לידוד ונכרתה הנפש האכלת מעמיה"
  • (ויקרא ז כז): "כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (ויקרא יז ד): "ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לידוד לפני משכן ידוד דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו"
  • (ויקרא יז ט): "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לידוד ונכרת האיש ההוא מעמיו"
  • (ויקרא יח כט): "כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם"
  • (ויקרא יט ח): "ואכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה"
  • (במדבר ט יג): "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא"
  • במדבר טו ל: " "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה ." "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה" "
  • ויקרא כג כט: " "כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה" [יום כיפור] "ונכרתה מעמיה" ".
  • (ויקרא כ יז): "וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד הוּא-- וְנִכְרְתוּ, לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם ; עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲוונוֹ יִשָּׂא.  וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה דָּוָה, וְגִלָּה אֶת-עֶרְוָתָהּ אֶת-מְקֹרָהּ הֶעֱרָה, וְהִוא, גִּלְּתָה אֶת-מְקוֹר דָּמֶיהָ-- וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, מִקֶּרֶב עַמָּם". 
  • ויקרא יז י: " "וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יֹאכַל, כָּל-דָּם--וְנָתַתִּי פָנַי, בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם, וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ, מִקֶּרֶב עַמָּהּ ..." "כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר, דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ:  כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא, כָּל-אֹכְלָיו יִכָּרֵת" ".
  • ויקרא כ ב: " "וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר: אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, מוֹת יוּמָת; עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן.  וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ :  כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ--לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי, וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי.  וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם מִן-הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ--לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ.  וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל-הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם" "וְהַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, לִזְנֹת, אַחֲרֵיהֶם--וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ" ".

בחלק מהפסוקים, הנפש נכרתת מעדת ישראל, או מתוך הקהל. בפסוקים אלה, ייתכן שהכוונה היא לגירוש או לגלות מקרב ישראל:

  • שמות יב טו: " "שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי..." "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ" ": בימי הפסח צריך להרחיק את כל החמץ מקרבנו, ולכן מי שיאכל חמץ - יתנתק ויתרחק מעם-ישראל.
  • במדבר יט יג: " "כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ידוד טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו..." "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא - ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל , כי את מקדש ה' טמא; מי נדה לא זרק עליו, טמא הוא" ": מי שנטמא במת ולא מיטהר כראוי - עלול לטמא את מקדש ה' הנמצא בתוך בני ישראל, ולכן הוא יתנתק ויתרחק מעם ישראל.
  • (יחזקאל יד ז): "כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוונוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו; וּבָא אֶל-הַנָּבִיא, לִדְרָשׁ-לוֹ בִי--אֲנִי ה', נַעֲנֶה-לּוֹ בִּי.  וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים, וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי ; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'.

בפסוק אחד, הנפש נכרתת מלפני ה':

  • ויקרא כב ג: " "אמר אלהם" [אל בני אהרן] "לדרתיכם: כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה', וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא מלפני, אני ה'" ": כהן שמקריב קרבן בטומאה - לא נכרת מעם-ישראל, אלא רק מלפני ה', כלומר - מאבד את מעמדו המיוחד ככהן לה'.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-11-04.


תגובותעריכה

מאת:

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/onj_krt