הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בספר ויקרא, פרק כ מפרט את העונשים על הרבה עבירות חמורות. כדי להבין טוב יותר את העונשים ואת משמעותם, נשים לב לכך שהעבירות מסודרות בקבוצות, על-פי העונשים:

  1. העונש על נתינת הילדים למולך הוא כפול - גם בית-דין צריך להרוג אותו, וגם ה' יכרית אותו; ואם בית-דין לא יהרגו אותו - ה' יכרית יחד איתו את כל מי ששיתף איתו פעולה: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר, אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, מוֹת יוּמָת; עַם הָאָרֶץ, יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן . וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי, בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ, מִקֶּרֶב עַמּוֹ : כִּי מִזַּרְעוֹ, נָתַן לַמֹּלֶךְ--לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי, וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם, מִן-הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ, לַמֹּלֶךְ--לְבִלְתִּי, הָמִית אֹתוֹ. וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וְהִ כְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל-הַזֹּנִים אַחֲרָיו, לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ--מִקֶּרֶב עַמָּם"
  2. העונש על פניה לאובות ולידעונים הוא - הכרתה בלבד: "וְהַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, לִזְנֹת, אַחֲרֵיהֶם--וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ". "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם--וִהְיִיתֶם, קְדֹשִׁים: כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם: אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".
  3. העונש על גילוי עריות "חמור" הוא - מוות בידי בית-דין בלבד: "כִּי-אִישׁ אִישׁ, אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ-- מוֹת יוּמָת : אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ. וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף, אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ-- מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף, וְהַנֹּאָפֶת . וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-אֵשֶׁת אָבִיו--עֶרְוַת אָבִיו, גִּלָּה; מוֹת-יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם . וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-כַּלָּתוֹ-- מוֹת יוּמְתוּ, שְׁנֵיהֶם: תֶּבֶל עָשׂוּ, דְּמֵיהֶם בָּם . וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה--תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם . וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת-אִשָּׁה וְאֶת-אִמָּהּ--זִמָּה הִוא; בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ, וְאֶתְהֶן , וְלֹא-תִהְיֶה זִמָּה, בְּתוֹכְכֶם. וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה-- מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ . וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ--וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם ."
  4. העונש על גילוי ערוות אחות הוא - שהנפשות ייכרתו לעיני בני עמם: "וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד הוּא-- וְנִכְרְתוּ, לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם ; עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא".
  5. העונש על גילוי ערות אישה דווה הוא - שהנפשות ייכרתו מקרב עמם: " "וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה דָּוָה, וְגִלָּה אֶת-עֶרְוָתָהּ אֶת-מְקֹרָהּ הֶעֱרָה, וְהִוא, גִּלְּתָה אֶת-מְקוֹר דָּמֶיהָ-- וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, מִקֶּרֶב עַמָּם" .
  6. העונש על גילוי ערוות אחות-אם ואחות-אב הוא - נשיאת עוון: "וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה: כִּי אֶת-שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה, עֲו‍ֹנָם יִשָּׂאוּ".
  7. העונש על גילוי ערוות אשת-אחי-האב או אשת-אחי-האם היא - נשיאת חטא, ומוות ערירי: "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-דֹּדָתוֹ--עֶרְוַת דֹּדוֹ, גִּלָּה; חֶטְאָם יִשָּׂאוּ , עֲרִירִים יָמֻתוּ".
  8. העונש על לקיחת אשת-אח היא - להיות ערירי: "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת-אֵשֶׁת אָחִיו--נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ".

לאחר מכן באים פסוקי סיכום: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי...", ובסוף הפרק יש "הערת שוליים": "וְאִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי-יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי--מוֹת יוּמָתוּ; בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם, דְּמֵיהֶם בָּם" ( ע"ע ).

למרות שאנחנו לא מבינים בדיוק את משמעות העונשים, ברור שהעונש הראשון (על נתינת הילדים למולך) הוא החמור והמפורט ביותר; ברור גם שהעבירות בסעיפים 3, 4 חמורות יותר מהעבירות בסעיפים 6, 7 (בגלל דרגת הקרבה). מכאן אפשר, אולי, להניח שהעבירות מסודרות לפי סדר החומרה - מהחמורה יותר אל החמורה פחות, וכך גם העונשים:

  1. מי שנותן מזרעו למולך - גם בית-דין צריך להרוג אותו, וגם ה' יכרית אותו; מכאן נראה, שההכרתה - לפחות בפסוק זה - היא עונש שלאחר המוות, ניתוק הנפש ממשפחתה או מ"העולם הבא"; ע' משמעות עונש כרת.
  2. מי שפונה לאובות ולידעונים - ה' יכרית אותו. ייתכן שגם בפסוק זה ההכרתה היא עונש שלאחר המוות, שנחשב חמור יחסית.
  3. אם שניים חוטאים בגילוי עריות של הורים, ילדים, אשת איש, משכב זכר ומשכב בהמה - בית-דין צריך להרוג אותם. מוות בידי בית-דין נחשב חמור, אך ייתכן שהוא פחות חמור מהכרתה בידי ה', שהיא - כאמור - ניתוק הנפש לאחר המוות ממשפחתה או מ"העולם הבא".
  4. אם אח ואחות חוטאים בגילוי עריות - לא ה' יכרית אותם, אלא הם ייכרתו מעצמם. הם ייכרתו "לעיני בני-עמם", כלומר בעולם הזה - לפני המוות; אולי הכוונה היא שהם ימותו מוות פתאומי.
  5. אם איש שוכב עם אישה דווה - שניהם ייכרתו מקרב עמם. נראה שכאשר הנפש נכרתת מעצמה (כמו בסעיפים 4, 5), זה עונש פחות חמור מאשר כשה' בעצמו מכרית אותה (כמו בסעיפים 1, 2). ייתכן שגם בפסוק זה הכוונה היא לעונש בעולם הזה - אולי מוות פתאומי; אך בפסוק זה, העונש לא יהיה "לעיני בני עמם", כך שהפגיעה בכבודם תהיה קטנה יותר.
  6. אם איש מגלה ערוות אחות-אמו או אחות-אביו - שניהם יישאו עוון. הם לא ייכרתו מקרב עמם, אבל תמיד יישאר עליהם כתם של עוון לפני ה', גם בעולם הזה וגם לאחר המוות.
  7. אם איש מגלה את ערוות דודתו (אשת-אחי-אביו או אשת-אחי-אמו), שניהם יישאו חטא - שהוא קל יותר מעוון; אך בנוסף לכך הם ימותו ערירים (בודדים, ללא תמיכה).
  8. אם איש לוקח את אשת-אחיו שלא כדין (לא במסגרת ייבום), הם לא יישאו עוון או חטא, ולא ימותו ערירים, אך הם יהיו ערירים (בודדים) חלק מחייהם. זהו העונש הקל ביותר בפרק זה.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-11-04.

קיצור דרך: tnk1/tora/wyqra/wy-20