ביאור:ספר הבדיחה והחידוד/קבלנים בורסקאים וספסרים סוחרים וסרסורים חנוונים ותגרנים קונים ומוכרים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
| דרויאנוב | |
| ספר הבדיחה והחידוד | |
|---|---|
| קבלנים, בורסקאים וספסרים סוחרים וסרסורים חנוונים ותגרנים קונים ומוכרים | |
| →הקדמה | לווים ומלוים שמטנים וכפרנים← |
לפרק זה במהדורה הרגילה (ללא עימוד וללא ביאור)
א. מעשה בתנין וספינה
- מעשה בספינה טעונה יין, שהפליגה בים, - ועמד עליה תנין לבלוע אותה.
- נטל רב-החובלים חבית יין והטילהּ לתוך פיו של התנין – ולא נתקררה דעתו.
- הטיל לתוך פיו גוי מן הגויים שבספינה – ולא נתקררה דעתו.
- חזר והטיל לתוך פיו יהודי מן היהודים שבספינה – ומיד נתקררה דעתו, והסתלק מן הספינה והלך לו.
- לימים נצוד אותו תנין.
- העלוהו הציידים ליבשה, פלחו את בטנו ומצאוּ – יהודי עומד ומוכר יין לגוי היהודי נותר 'יהודי' (סוחר), וניצל את השעה, אף בבטנו של התנין, כשיש רק גוי אחד למכור לו.
ב. הצלחת העמים
- אמרי דבי-רב:
- מניין אתה אומר,
- שגוי שעושה פרקמטיא מסחר, מלשון: "פרגמטי" ביוונית, ובתלמוד מופיע הרבה - סופו רווחים ושפע,
- וישראל שעושה פרקמטיא - סופו מקח וממכר בעלמא כלומר: ללא הרבה השפעה על רווחיו?
- שנאמר: "שפע – עמים יינקו" שיבוש הכתוב בברכת משה לזבולון: כִּי שֶׁפַע יַמִּים - יִינָקוּ! וּשְׂפוּנֵי - טְמוּנֵי חוֹל! (האזינו), עמים - פרט לישראל.
ג. הרווח בסימני המכות
- אמרו לו לליצן: שמא אתה יודע? למה נתן רבי יהודה סימנים במכות, מה רווח הרוויח בזה?
- החזיר הליצן:
- ודאי ביטוי ביידיש שפירושו: כמובן, ובמקור: ללא ספק אני יודע!
- רבי יהודה הרוויח מה שכל יהודי מרוויח – מכות.
- צאו וחשבו:
- דצ"ך – דם, צפרדע, כינים.
- עד"ש – ערוב, דבר, שחין.
- באח"ב – ברד, ארבה, חושך, בכורות.
- הרי שמכּת - האמורה בבכורות, הרוויח!
ד. פרנסה לילדי מוטק'ה חבד
- וַלדני היה מָדכּי מוטק'ה, ביטוי ביידיש במבטא ליטאי לשם מרדכי חבד דמות הלועגת לבורותם של חסידי חב"ד:
- ששה כבר הוליד, ואשתו שוב כרסה בין שיניה.
- אמרו לו: מרדכי! לכשיגדלו הללו - מהיכן יתפרנסו?
- החזיר מָדכּי:
- או שיהיו קבלנים, או שיהיו מלמדים, או שיהיו סוחרים, או שיהיו בטלנים.
- בין כך ובין כך משלהם לא יהיה לכם ולא כלום לועג להם ולמעשה מראה את חוסר ההגיון שלו,
- ויתפרנסו משל הקדוש ברוך-הוא מביע 'ביטחון בקב"ה' אך למעשה משיל מעצמו אחריות (כי אין סיכוי שיהיה לו כסף לעזור להם) ומקווה שהם יפרנסו את עצמם.
ה. עושרו של הקבלן
- שבת, אחרי שינה של צהריים 'סיסטה' - הנוהגת גם כיום אצל שומרי שבת אחרי הסעודה יצאו קבלן מפורסם ומשכיל מפורסם לטייל.
- אמר הקבלן למשכיל:
- על הקבלנות הראשונה שלי אתה שואל?
- כל מה שירשתי מבית אבא - הפסדתי בה,
- וגם ממונם של אחרים - קברתי בבור צרה זו.
- ומה היתה תקנתך? – שאל המשכיל.
- - כמעשה כל הקבלנים עשיתי!
- ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה מזו.
- ראשית כל - לקחתי דמי קדימה, כנהוג...
- מקצת - נתתי לבעלי החובות, ומקצת - הנחתי לעסק ולפרנסת-הבית...
- וקבלנות זו היא שהעשירה אותך? – הפסיקו המשכיל.
- לא דובים ולא יער! בה - הפסדתי עוד יותר.
- ומה עשית?!
- - כמעשה כל הקבלנים - שוב עשיתי.
- ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה גם מזו.
- ראשית כל - לקחתי דמי קדימה, כנהוג...
- מקצת - נתתי לבעלי החובות, ומקצת - הנחתי לעסק ולפרנסת הבית...
- וקבלנות זו? – חזר המשכיל והפסיקו.
- - זו?! הפסדהּ ברי מלכתחילה!
- אם כן, – תמה המשכיל, – מה סופו של דבר?
- ליגלג עליו הקבלן:
- אי אתה יודע סופו של דבר? סוף אדם למוּת!
ו. שאינו יודע לכתוב
- אחד מן העיירה שכלתה לו פרנסתו, נמלך ושינה מקומו - ויצא לכרך גדול.
- ביקש להיות שם שַׁמָּש איש התחזוקה בבית כנסת. לפי ההמשך הכוונה דווקא לתפקיד ה'גבאי' המנהל את הכיבודים ואת הכסף הניתן תמורתם במניין קטן קבוצת תפילה מצומצמת, כלומר בבית כנסת קטן ומרופט - ולא עלתה בידו,
- משום שלא היה בקי בכתב, ולא ידע לרשום סדר העליות וחשבון הנדרים והנדבות.
- ראה שאין לו תקנה - ונעשה רוכל.
- תלה לו ארגז מלפניו והתחיל מחזיר על הקסרקטין המחנה הצבאי שבכרך,
- ומוכר לחיילים ולקצינים סיגריות וגפרורים וכדומה.
- לימים הטיל הקדוש-ברוך-הוא יש להניח שמתוך היידיש ביטוי זה נהגה כמילה אחת הקודושבורכו מלחמה גדולה בעולם - ואותו רוכל עלה לעושר.
- תחילה - החליף ארגזו בחנות,
- אחר כך - החליף חנותו במחסן,
- ולסוף - נעשה קבלן, והיה משביר מלשון שבר הרעב, מכירת בר ותבואה, כפי שכתוב בפרשת יוסף ואחיו למלכות צורכי החזית.
- וכשהגיע שעתו לחתום על קבלנות של מאות אלפים, טבל אגודלו בדיו והניחו על הנייר לשם סימן.
- תמה הגנרל העומד מצד המלכות ואמר לו:
- אדוני קבלן, מפני מה אין אתה חותם כדרך שבני אדם חותמים?
- השיב הקבלן: כתב - לא למד עבדך מימיו.
- שרק הגנרל בשפתיו מחמת פליאה ואמר:
- אם כשאינך יודע כתיבה וחתימה הגעת לכך, למה היית מגיע אילו ידעת!
- החזיר לו הקבלן:
- יהי שם ה' מבורך - שאיני יודע לכתוב.
- אילו ידעתי כתיבה וחתימה, הייתי מגיע – עד כדי להיות שמש במניין הקטן!
ז. מעשה מגדולי הבורסה
- שניים מגדולי הבורסה טיילו ברחבה שלפני הבורסה.
- הסתכל אחד מהם לצדדין ואמר לחברו:
- רואה אתה פעוט זה, הנסרך אחריך?
- משמוּט הוא - ומתכוון למטפחת שבכיסך!
- החזיר לו הלה: הנח לו! אף אני ואתה התחלנו בקטנות ובכך מודה ש'גדולי הבורסה' הם גנבים גדולים...
ח.
- קרתני קמצן בא לכרך והתאכסן אצל קרובו.
- פעם אחת אמר לו קרובו:
- בוא ואראך את הבורסה שלנו, שהיא אחת מן המפורסמות בעולם.
- וכשהגיעו לשם ראו:
- שני כרסנים גוּצים יוצאים מן הבורסה,
- ויותר שהם מדברים בפיהם הם ממללים באצבעותיהם.
- זקף בהם הקרתני את עיניו ואמר לקרובו: הללו מי הם?
- החזיר לו קרובו:
- הללו אחים הם הם שני אחים, ומגדולי הבורסה הם,
- וכל שעה שנפטרים זה מזה שנפרדים זה מזה לשלום, מונה כל אחד ואחד אצבעותיו –
- שמא גנב השני אחת מהן.
|
וראו נרשאה נשקך – מני ככיך (או: שיניך) העור והרוטב |
ט. הדרת נשים מרחבת הבורסה
- הלכה נתחדשה היום... – סיפר יהודי בשוק.
- ...בבית-דינו של הרב נימנו וגזרו על הנשים,
- שמשתים עשרה עד אחת לא תהא להן דריסת הרגל ברחבה שלפני הבורסה.
- תמהו השומעים: מה טעם גזרו כך?
הסביר המספר: משום שאותה שעה הכל יוצאים מן הבורסה בלי מכנסיים איבדו את כל כספם...
י. עצת הספסרות בימי המלחמה
- במהומת הספסרוּת של ימי המלחמה מלחמת העולם הראשונה נכנס יהודי אצל ספסר מובהק ליטול הימנו עצה:
- שמועה שמע שכתרים מטבע 'קרונה' אוסטריים עתידים לעלות.
- שמא כדאי לקנות אותם?
- אמר לו הספסר: עצתי? שלא תקנה. כתרים אוסטריים חֶזקָתָם ביטוי תלמודי: יש להם 'חזקה' כלומר מצב החוזר על עצמו לאורך זמן, כמו מי שפלש לתוך בית למשך תקופה ארוכה ו'החזיק' בו רעה.
- הירהר השואל אחרי כלומר הטיל ספק בנכונות העצה, ומקור הביטוי מהאמונה בנכונות מצוות הקב"ה שאין "להרהר אחריו" עצתו של הספסר, והלך וקנה - והפסיד.
- לאחר שבוע חזר ובא אצל אותו ספסר:
- לא נשמעתי לעצתך ונענשתי. קונם אני נשבע ונותן קניין זה אם לא אעמוד בדברי, שמעכשיו לא אשנה מעצתך...
- שמעתי משבחים את האריות הרומניים! מה דעתך עליהם, לקנות אותם או לאו?
- אמר לו הספסר: עצתי? שלא תקנה. אריות רומניים אין בהם ממש ביטוי תלמודי לגבי נזק שאינו ניכר לעין, ואי אפשר למשש אותו.
- שמע השואל, והלך וקנה ולמרות זאת הלך וקנה - והפסיד.
- ושוב בא אל הספסר:
- פעמיים עברתי על עצתך וניזקתי.
- ארור אני, אם מעכשיו אסור מדבריך ימין ושמאל!!
- שמעתי מנבאים גדולות למרקים גרמניים. מה עצתך?
- אמר לו הספסר: עצתי שתישק לי בטבורי.
- נבוך השואל וגימגם מחמת מבוכה: בטבורך?
החזיר לו הספסר: כך עצתי. וחזקה עליך, שאתה תעשה ההיפך הטבור הוא לפנים, והספסר אומר לו שישק לו מאחור, ומסלק אותו ממנו. הבדיחה נאמרה בימים בהם אנשים התבישו לומר מלים מגונות בפה מלא, על אחת כמה וכמה לכתוב אותן...
יא. ההון שירד לטמיון
- סוחר ישב לפני הרב שבעירו ובסודי-סודות גילה לו נגעי-לבבו:
- השנה נעשו עסקיו רעים מאד - והפסדו מרובה.
- כמה הפסדת? – שאל הרב.
- - עשרת אלפים.
- נאנח הרב: הון עצום!
- נאנח אחריו גם הסוחר: רבי, וּבהון עצום זה - גם אלפיים משלי...
יב. בן העשירים הסוחר
- בחור בן עשירים ביזבז ממון רב משל אביו,
- וכשראה שכיסיו מתרוקנים, הלך ונשא בת עשירים ונעשה סוחר.
- שמח האב הזקן: סוף סוף חזר בן זקוניו למוטב ודעתו נתיישבה עליו.
- לא היו ימים מועטים והבן-הסוחר שב לדפוק על קופּתו של האב.
- תמה הזקן: מְשָׁטֶה אתה בי? שלושים אלף שהכניסה לך אשתך, היכן הם?!
- תמוּ ונשלמוּ.
- הא זה - כיצד הא כיצד ביטוי תלמודי שמשמעותו: איך זה יכול להיות. מקורו: 'כאיזה צד', לפי איזה כיוון וסיבה? – קפץ הזקן ממקומו כלומר התרגז וקיפצץ בכעס:
- – נֹאמר נומר, כלומר: בא נגיד ש...: חמישה אלפים? - לדירה ולכלים,
- חמישה אלפים? - לפרעון חובות,
- עוד חמישה אלפים? - למה שאיני יודע ואיני רוצה לדעת.
- והשאר?!
- אבא. – זקף הבן את קומתו, – וסוחר לא הייתי?...
יג. הצלחתו של סוחר
- סוחר תהה על קנקנו של חברו:
- מה מצב עסקיו?
- ברוך-השם – פטרו הלה. – כבשנה הבאה.
- תמה הראשון: מה משמע כבשנה הבאה?
- הסביר לו השני:
- קיימא לן: עסקיהם של ישראל לוקים משנה לשנה.
- ואילו עֲסָקַי שלי - לקוּ השנה, כאילו אני כבר עומד בשנה הבאה!
יד. פרנסה כספירת העומר
- משיחתן של בריות:
- למצב עסקי אתה שואל?
- מה עסקיהם של כל ישראל נמשלוּ לספירת העומר?
- אף שלי כך.
- - פירוש?
- ספירת-העומר, כל מה שאתה מוסיף לספור - היא פוחתת והולכת למרות שבקול רם אומרים מספרים הולכים ועולים, למעשה הימים שנותרו עד הבאת העומר ב'שָׁבוּעוֹת' הולכים ופוחתים, ולספּור בקול – אסור וההשלמה בתבנית התלמודית: אף עסקי כך, כל מה שאני מוסיף לספור - הולך ופוחת, ולספור בקול אסור…
טו. פרשות השבוע של היהודי
- לפרשת-השבוע אתה שואל?
- – העבודה נשבע בשם עבודת ה' - כלומר: אם אינני דובר אמת מקבל עלי עונש משמים - שאיני יודע!
- פרשיותי שלי מרובות.
- יום ליום - מלמדני פרשה אולי במקור: 'פרשת' כי תצא למלחמה:
- האשה – פרשה תזריע היא בהריון,
- הילדים – פרשה בלק פרשה מלאה חוסר משמעת. ילדים חצופים כמו האתון שפותחת פה על אדוניה, וכמו בלעם שאינו ממושמע, אינו עושה מה שבלק מבקש, וגם לא מה שהקב"ה מצווה[1],
- הנדוניה – פרשה וילך הלך הכסף כדי לממן את חתונת הבת,
- העסקים – פרשה ניצבים אתם ניצבים היום כולכם, עומדים במקום ולא מתקדמים,
- השטרות – פרשה ויגש המלווה ניגש אליו ודורש את החוב המגיע לו,
- בא הדיין ומלמדני – פרשה וַיֵשֵב בכלא…
טז. מחלוקת המפסידים
- סוחרים שותפים נתקלו בעסק רע ויצאו נקיים מכל ממונם הפסידו את כל כספם.
- התחילו מריבים בדבר חשבון ובאו אל הרב לדין.
- עיין הרב בפנקסיהם ואמר להם:
- אתם בעינַי - כאותם החכמים שנחלקו בחשבון המכות:
- זה אמר חמישים, זה אמר מאתיים וזה אמר מאתיים וחמישים...
- והצד השווה שבכולם – מכות חז"ל ספרו כמה מכות המצרים קיבלו, והסוחרים כולם הפסידו ועדיין מתעקשים לדבר על סכומי כסף!
יז. הברירה של העשירים
- יהודי בא לסוחר מפורסם ליטול הימנו עצה:
- נס נעשה לו וזכה בעשרים וחמישה אלפים. מה עסק יעשה בממונו?
- החזיר לו הסוחר:
- עד שאני משיב לך תשובה, הגידה נא לי תחילה, במה נפשך?
- אם שתנעם לך אכילתך השקעה שמניבה מיד והרבה? או שתערב עליך שנתך השקעה בטוחה ויציבה לטווח ארוך?…
יח.
- שניים - שהשעה היתה דחוקה להם,
- נמלכו ללכת יחדיו ליריד של ניז'ני - מקום שמאות יהודים מתפרנסים מן האוויר "לופט גשפט" עסקי "בועה",
- - שמא יזמין הקדוש ברוך הוא קצת פרנסה גם להם?
- אמרו, והלכו... ובאו לשם.
- עבר יום, יומיים, שבוע – אין כלום.
- וכל ערב וערב, כשהם שבים ריקם לפונדקם, שניהם יושבים ודואגים:
- מחר - מחרתיים, תכלה פרוטה מן הכיס – ותקווה אין.
- פעם אחת, קודם צהריים, בשעת כובד מקח וממכר,
- פגש אחד מהם את חברו כשהוא נישא בכרכרה ומזרז את העגלון שימהר לנסוע.
- בר-מזל! – נאנח הלה אנחה של קנאה.
- ולערב כשנזדמנו שוב לפונדקם, פתח ה"בר-מזל" ראשון בקינה:
- עוד יום עבר לבטלה, היריד מסתיים – ותקווה אין.
- העמיד בו חברו עיניים תמהות:
- אם כן, למה זה מיהרת היום כל-כך?
- נאנח הראשון:
- לא עליך אני מאחל לך שלא יהיו לך צרות כאלה - ידידי!
- קיבתי לקויה… בשוק אחזוני צירים וחבלים,
- במחילה סלח לי… מה יכולתי עשה? להלוך עד לפונדקנו ברגל?…
יט.
גראף סוויז'ינסקי בא מאחוזתו לעיר וציווה לקרוא אליו למלונו את בּריל, היהודי 'שלוֹ'.
- בּרק'ה, – אמר לו סוויז'ינסקי, – הגברת פּקדה, שתקנה להּ פוֹקס פרוות 'שועל הכסף' יפה. יכול אתה לקנות מיד?
- פשיטא ביטוי תלמודי, הפותח סוגיה בשאלה על כך שמלים מסויימות בספר החוקים מיותרות כי הן ברורות מאליהן! – השיב בּריל והוסיף:
- – כמה אומר האדון הגראף לשלם בעד פוֹקס נאה בשביל הגברת?
- - עשרים כתרים.
- הניע בּריל ראשו ממזרח למערב ואמר: אדוני גראף אי-אפשר.
- - אלא כמה?
- לכל-הפחות שלושים.
- מסכים… לך וּקנה והבא. אני נחפז לשוב לביתי.
וּבריל ממקומו לא ימוש, עומד ומגרד ערפו. בּרק'ה! – התרגז סוויז'ינסקי, – למה זה תעמוד? אמרתי: שלושים.
השתעל בּריל אחת ושתיים ואמר:
- יסלח נא האדון הגראף, מה זה פוֹקס?…
כ. הבית ליד הנהר
- עשיר ביקש לקנות בית, והיו סרסורים משכימים לפתחו כל-יום.
- פעם אחת אמר לו אחד מהם:
- רצונך בבית, שהכל יש בו? קנה את הבית, שאני מציע לך:
- מרוּוח, יפה וסמוך לנהר.
- בקיץ, כשאתה גם משנתך - תיכף לקימה טבילה,
- ערב שבת - אתה פושט ידך ושולה דגים חיים מן המים…
- ובאביב, סיים העשיר אחריו... – עולה הנהר על גדותיו
- ...ועוקר את הבית והופכו על פניו.
- אַי, אַי ואולי הנוסח: 'אַי יַאי', מפני שבאותה תקופה נהגו לא לכתוב שתי יו"דים זה לצד זה כי זה סימן את שם השם בספרי הקודש! – החמיץ הסרסור את פניו,
- – היכן הוא הנהר והיכן הבית כלומר: אכככ! ספק המתווך את כפיו. הלך הבית!!
כא. המכתב לחנווני
- בחור נשא בת-כפר ונעשה שם חנווני.
- לאחר זמן מועט כתב לו אביו מכתב ושאל:
- מה מצבו?
- החזיר לו הבן:
- ברוך-השם! בכפרנו דנים כבר על בניין צרקוב בית-יראה לרוסים פראבוסלאבים.
- לימים שוב כתב לו האב מכתב וחזר ושאל: מה מצבו?
החזיר לו הבן: השם ירחם! בכפרנו דנים כבר על בניין בית-מדרש והוא יצטרך להשתתף בהוצאות…
כב. עסקי החיים והמתים
- כמה וכמה עסקים היו לי, כתב יהודי לחברו,
- – וכולם לא הצליחו.
- עכשיו יש לי עסק חדש, ומובטחני, שהוא יצליח, אם ירצה השם.
- עשיתי לי חנות לצורכי אוכל ולצורכי קבורה,
- והכל יהיו צריכים לי – החיים והמתים ביטוי מפיוטי תפילת יום כיפור
- עברו ימים ושבועות – אין קונה.
- יצא בעל-החנות, בדק ומצא:
- אין בעיר לא חיים ולא מתים - הכל גוססים.
כג. חמש חולצות של נשים
סיטוני לבגדי נשים ישב ודן עם סוכנו:
- מה יעשה וייפּטר משלושים החולצות, שנשארו לו מעונת-הקיץ?
- הירהר הסוכן ושאל: בכמה אומר מר למכרן?
- השיב הסיטוני:
- לי עולה כל חולצה חמישה רובלים.
- מסכים אני להפסיד רובל שלם בכל אחת מהן, ובלבד שאפטר מכולן.
- נענה הסוכן ואמר:
- זאת נעשה:
- נשלח את החולצות לפרובינציה הנידחה, למעולים שבלקוחותינו.
- חמש חמש חולצות נשלח, ובמכתב-הלווי נכתוב כך:
- אנו מתכבדים לשלוח למעלתו ארבע חולצות מובחרות שבמובחרות, חמישה רובלים החולצה.
- יודע ומכיר אני את אחינו, בני אברהם, יצחק ויעקב:
- ימצאו חמש חולצות במקום ארבע – יאכלו ענווים וישבעו {{{2}}}.
ואנחנו את דמינו נקבל משחק מלים עם הפסוקים ביחזקאל, ואתה את נפשך הצלת...: עשרים רובל מאת כל לקוח – הרי ארבעה רובלים החולצה, כרצונו של מר.
- יפה דרשת נותן מחמאה לסוכן על ה'דרשה' היפה על הפסוק...! – הסכים הסיטוני.
- לא היו שבועות מועטים ביטוי שאול הדומה לדברי חז"ל על החורבן והסוכן שאל את בעליו, אם כבר נתקבלו דמי החולצות?
- גנח הסיטוני ואמר:
- אוי, חביבי, רמאים בני רמאים משחק מלים עם הביטוי התלמודי: בידוע שיהודים רחמנים בני רחמנים הם הם לקוחותינו היפים שבפרובינציה הנידחה.
- איש איש מהם החזיר ארבע חולצות ופיתקה בצידן: 'כבר עבר זמנן'…
כד. אשראי לתשעים יום
- חנווני לאריג בא ללודז - קנה סחורה,
- וכמנהגו של עולם - ביקש ליתן למוכר שטר לתשעים יום לרשום את הקניה באשראי של המוכר.
- סירב המוכר ואמר לו:
- מודה אני ביטוי מפיוטי התפילה העתיקים הנאמרים עם השכמת האדם, ובפיוטי תפילה נוספים ששטרך לתשעים יום - יפה בעיני הוא בסדר,
- אבל מה אעשה, ידידי, ותשעים הלילות מגוּנים עלי…
כה. חנות גדולה ולקוחות בה רבים
- חנווני קרתני קמצן בא לכרך ונכנס לחנות כל-בו.
- משנכנס – קפא במקומו מחמת תמיהה.
- הציץ עליו בעל החנות ושאל אותו:
- על מה אתה תמה? על הסחורה המרובה, או על הקונים המרובים?
- החזיר לו הקרתני:
- לא זו ולא זו ביטוי שמקורו דומה לכתוב במדרשים, אלא אחרת אני תמה:
- ומה אני תבנית לדרשת "קל וחומר" בספרות התַּנָּאִית: שחנותי טיפה מן הים לגבי חנותך - עצמוּ חובותי משערות ראשי?
- אתה: שחנות כזו לך? כמה עצומים חובותיך שלך וכנראה כבר בזמנו של דרויאנוב רבים לא הכירו את המדרשים, אחרת היה כותב: 'על אחת כמה וכמה', במקום הסיומת המפורשת שכתב!!
כו. מחיר האריג
- קטע ממכתבו של חנווני קרתני לסיטוני שבכרך:
- …האריג, ששלח לי מעלתו - טוב ויפה בעיני.
- המחיר רוּבּל האמה - מקובל עלי.
- אלא: אם יבואו למעלתו קונים מעיירתנו, יאמר נא להם, שהמחיר הוא לא פחות מרוּבּל ועשרים,
- כּדי שלא אהיה זקוק לשקר כי כעת 'אמת' יאמר כשיספר להם שזה עלה לו רובל ועשרים. לפחות אמת לפי הסיטוני…
כז. חנות למלבושי משי
- אורח התהלך ברחוב היהודים יש לזכור שדרויאנוב כתב זאת לפני מלחמת העולם השניה, בעוד היהודים נמצאים בשיא ההתאוששות מהמלחמה הראשונה ומפרעות הצאר הרוסי.
- ראה חנות ועליה שלט: כאן מוכרים מלבושי משי מכל המינים.
- נכנס וביקש סוּדר של משי בשביל אשתו.
- אמרה לו החנוונית: סוּדר של משי מניין לנו? אנו אין לנו אלא כלים משומשים למכירה.
תמה האורח: אם-כן, שלט זה למה? הסבירה לו החנוונית: אף הוא משומש ולמכירה עומד.
כח. מיהר לעסקיו מיד במוצאי שבת
- מוצאי שבת נזדרז חנווני לפתוח חנותו תיכף אחרי הבדלה,
- כדי שיתחיל ראשון בפדיון קבלת הכסף. ביטוי מצחיק שמקורו בטקס 'פדיון הבן' המקראי לשם סימן טוב ולא חלילה כי הוא רוצה להרוויח עוד קצת, אלא יש לו הסברים לפי 'המנהג'. ואינו מכיר את 'המאחרים לצאת מן השבת' שמחכים ואוהבים את טעם השבת ונשארים אתה עוד מעט.
- נכנסה ילדה ואמרה לו:
- אמא מבקשת חצי לוג נפט בְּהַקָפָה באשראי, כביכול המקבל מסתובב ב"הקפות" סביב בימת בית הכנסת, עד שחוזר ומשלם ובבקבוק שלך ביטוי מן המִשְׁנָה, ומשמעו: שלא הביאה איתה את הכלי המקובל לקחת את הנפט והוא יצטרך לתת לה את הכלי (היחיד) שלו.
- אף תלווני הביתה כלומר, הוא ייאלץ לעזוב את החנות, שאני מפחדת ללכת יחידה בלילה.
כט. בלי להתמכח על המחיר
- קונה נכנס לחנות מוכרת בגדים, בחר לו חליפה ואמר לחנווני:
- בבקשה ממך, שתאמר לי מיד את המחיר האחרון.
- אני אין דרכי להיתגר.
- אף אני כך, – החזיר החנווני,
- בחנותי המחירים קצובים, ומהם אין לגרוע…
- חליפה זו – לא אומר לך לא שלושים רובל, ולא עשרים וחמישה, אבל לא פחות מעשרים.
- החמיר הקונה את פניו והחזיר:
- ואני לא אומר לך לא חמישה רובלים ולא שמונה, אבל לא יותר מעשרה.
- הסתכל החנווני בפניו החמוּרים של הקונה וקרא למשרת:
- חיים! קח ועטוף חליפה זו בשביל האדון.
ל. הנקודות על הפתק
- חנווני מוכר-בגדים הניח את בנו בחנות,
- והלך לבית-המדרש לאמר קדיש אחרי אביו.
- קודם שיצא אמר לבנו:
- אם יבוא אדם לקנות חליפה,
- הסתכל בפיתקה שעליה - והווה מחשב שאול מדברי רבי יהודה הנשיא בפרקי אבות: הווי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה רובל אחד כנגד כל נקודה שבפיתקה.
- שמע הבן וניענע לו בראשו.
- כשחזר החנווני מבית-המדרש מסר לו בנו עשרה רובלים, מחיר חליפה שמכר.
- תמה החנווני: עשרה רובלים? חליפה יקרה כזו לא היתה לי בחנות.
- אבא, – אמר לו הבן, – הרי הפיתקה.
נסתכל החנווני בפיתקה וצהבו פניו: ברוכים הזבובים!
לא. חישוב המחיר
- קונה נכנס לחנות מוכרת מלבושים, בחר סודר נאה בשביל אשתו ושאל:
- סוּדר זה מה מחירו?
- עשרים וחמישה זהובים, – השיב החנווני.
- הירהר הקונה חישב עם עצמו יש לנגן את דבריו בניגון לימוד סוגיה תלמודית:
- הואיל והוא אומר עשרים וחמישה, שמע מינה מכאן אני מבין, ביטוי של תבנית לימוד תלמודית - כוונתו לאמר עשרים.
- באמת - מחירו של סוּדר זה חמישה עשר.
- מכאן - שצריך להפחית חמישה, ולהציע לו – חמישה.
לב. השם אחד
- חנווני היה מאריך ב"אחד" ביטוי מן המשנה שפירושו שבעת אמירת 'שמע ישראל' היומית... עזבו, אם אתם לא יודעים מה זה קריאת שמע, אין מה להסביר לכם את הבדיחה של קריאת שמע - יותר מכל הציבור כולו.
- אמרו לו: שמא כוונות האריז"ל כנאמר בהערה לעיל אתה מכוון?
- החזיר החנווני:
- כוונות האריז"ל מניין לי?
- אני אין לי אלא כוונה אחת:
- יהי רצון ויזמין לי הקדוש ברוך הוא היום ובכל יום קונים טובים,
- שאין דרכם להיתגר, וארוויח, אם ירצה השם, אחד באחד
לג. חליפה לילד
- אב ובנו הקטן נכנסו לחנות מוכרת בגדים שהעסק בה הוא מכירת בגדים.
- שלום!
- - שלום!
- חליפה בשביל ילדי זה!
- אבל תנאי קודם למעשה ביטוי תלמודי הנלמד מבני ראובן גד וחצי שבט המנשה לפני הכניסה לארץ:
- שיהא האריג מן המובחר, ולא יתכווץ מחמת כביסה.
- נתן לו החנווני חליפה ונשבע בחיי ראשו ובחלקו לעולם הבא,
- שאפילו אם שלוש פעמים ביום יכבסוהּ לא תתכווץ כמלוא נימה ביטוי מן המשנה שפירושו: עובי של ריס מריסי העיניים.
- לקח הקונה את החליפה, שילם והלך לו.
- לא היו ימים מועטים ראו ביטוי זה באחת הבדיחות הקודמות והקונה ובנו עמו נכנסו שוב לאותה חנות.
- הסתכל החנווני בחליפה החדשה של הילד וראה:
- השרוולים - אינם יורדים לו מן המרפק ולמטה,
- המכנסיים - מסתיימים לו חצי אמה למעלה מן הקרסוליים
- וכנפות המקטורן - הפסק טפחיים ביטוי לגבי הגודל הראוי ל'טלית קטן' הנקראת כיום 'ציצית' בין אחת לחברתהּ.
- מיד הישרה החנווני חיוך של קורת רוח על פניו ואמר לאבי-הילד:
- הפלא ופלא! כמה גדל, ברוך השם, בנך!
לד. סיגרה מסריחה
- ההוא שנכנס לחנות מוכרת צורכי-עישון וקנה סיגרה.
- לא היו רגעים מועטים חזר ובא וכולו רוגזה:
- ביקשתי סיגרה שוּפרא שבשוּפרא, ונתת לי סירחון שבסירחון!
- שתק החנווני ולא אמר כלום.
- נתכעס הקונה וצעק:
- למה אתה שותק? תשובה אני דורש!
- החזיר לו החנווני:
- מה אומר ומה אדבר ביטוי שמקורו בדברי האחים אל יוסף - בשינוי, על פי פיוט הנאמר בשחרית בהכנות לקראת התפילה?
- בר-מזל אתה, בלי עין רעה!
- אתה - יש לך רק סיגרה אחת כזו,
- ואילו אני? - כל חנותי מלאה אותן!
לה. מוכרת הממחטות
- הלך עבר לתומו ברחוב היהודים, ובדרך הילוכו תוך כדי שיטוט. ביטוי שמקורו ממסכת נזיקין על נזקי בהמה הסתכל בחנויות שלפניו.
- נטפלה אליו חנוונית אחת והתחילה משדלתו משדלתו בדברים - ביטוי מדרשת חז"ל (והיה מוכר מפירוש רש"י) על אשת פוטיפר שניסתה לפתות את יוסף:
- רבי יהודי רעבּ ייד! בעירות היהודיות הוסיפו לכל יהודי פשוט את הכינוי רֶבּ, שנכתב ר' כמנהג האירופים להוסיף לכל איש את התואר אדון: מַיסטר. כשבאו להגיד יהודי פלוני ששמו לא ידוע הוסיפו למילה יהודי את ה'רֶבּ', סורה נא! סחורות מכל המינים יש לנו!!
- ומטפחות אף... שאל האיש, – יש לכם?
- למאות – התפארה החנוונית. – של בד, של כותנה, של משי.
אם כן... החזיר לה ההלך, – איעצך: קחי אחת מהן וקנחי חוטמך עונה לה בגסות, ועל הביטוי הלועזי של תחיבת האף, ומשמעו: שהיא תחבה את אפה אל אחוריו והתלכלכה.
לו. מוכר העורות הקורא בספר
- נכנס אדם אצל גילדאה ומצאוֹ יושב ומעיין בספר.
- שאל לו אותו אדם: שמא יש לך עורות ממין פלוני?
- יש!... השיב הגילדאה מתוך הספר ורמז בידוֹ כלפי מעלה.
- עלה אותו אדם לעלייה, שהה שם כמה ששהה, בדק את העורות אחד אחד, ירד ושאל בדומה לפיוט עשרת הרוגי מלכות בתפילת יום כיפור, עלה למרום, והפיוט עצמו משחק במבנהו עם המשנה על עבודת הכהן הגדול ש'ירד וטבל עלה ונסתפג':
- בכמה?
- אין דעתי למכור! – נענה הגילדאה מתוך הספר.
- אם כן, למה רמזת לי לעלות לעלייה?
- חזר הגילדאה והשיב מתוך הספר:
- מה איכפת לי, שאיווררת קצת את העורות?
לז. פקידי הכל בו
- כלל גדול ביטוי מן המשנה ושמו של פרק משניות במסכת שבת... שינן בעל חנות כל בו לפקידים המכרנים:
- קונה שנכנס? – אל יצא ריקם.
- שאל סחורה שישנה אצלנו? – מיד נותנים לו.
- שאל סחורה שאיננה אצלנו? – מציעים לו אחרת במקומה, ומפתים אותו עד שיתפתה ויקח.
- לאחר שעה נכנס קונה ושאל: נְיַר אֲשֶר יָצַר ברכת אשר יצר, אם אינכם יודעים מהו פתחו ויקיפדיה? פישפש המכרן ולא מצא.
- נזכר את הכלל של בעליו ואמר לקונה:
- נְיַר אשר יצר אין לנו, אבל נְיַר שמיר האבן שאיתה היו משייפים את אבני המקדש, והוא החומר החזק בעולם (יהלום). כלומר: נייר זכוכית יש לנו מובחר מן המובחר…
לח. הלקוחות הישרים בָּעֲיָרָה
- סיטוני בא מן הכרך לעיירה קטנה על מנת לנוח.
- לאחר שעשה באותה עיירה ימים אחדים אמר לאחד מלקוחותיו שם:
- טובה ויפה עיירתכם, - אבל רק למנוחה ולא למסחר!
- בדקתי בכל לקוחותי כאן, ואדם ישר בכל אלה לא מצאתי חוץ מאחד חיבור של ביטוי מתוך ספר קהלת (על אישה טובה) ומסכת גיטין (על תנאי שנאמר לגבי הגט).
- חוץ מאחד?... תמה הלה.
- – שמא תאמר לי, מי הוא?
לט. חכירת הנרות של אלמנת הרב
- אלמנתו הזקנה של הרב היתה לה חזקת חכירה לנרות של שבת ושל יום טוב חג. וצריך להסביר כי כיום במלחמת העברית מנסים להפוך את המושג לברכה יומיומית, והתחילה בכך חברת המענה הקולי שהיתה ספקית לרכבת ישראל ולחברת הבזק,
- וכל אימת וכל פעם. ביטוי מהספרות התַּנָּאִית והיא חיבור של "כל אֵי-פֹּה וּמָתַי הנשאלים תדיר שנתבעה לשלם דמי החכירה היתה מסרבת וקובלת ומתלוננת, מהמילה ארמית 'קובלנא', ומשמעו נתקבל - כנראה כפי שהיו כותבים על טופס התלונה:
- העסק אינו מכניס לה כלום!
- אדרבה מילה ארמית שפירושה: על שעוד יותר מכך, כלומר: לא רק שאיננה מרוויחה, אלא..., את פרוטותיה האחרונות שלה היא מפסידה בו!
- פעם אחת אמר לה "הנאמן" של הקהילה: אם כן, רבנית, למה לך ולצרה זו?
- תמהה הזקנה:
- כיצד יהודי פיקח שכמותך שואל שאלה של שטות כזו?
- ...ומהיכן אתפרנס?
מ. הסייס הישר
- ההוא שקנה סוס אצל סייס, ורימה אותו הסייס ומכר לו סוס צולע.
- לאחר שעה חזר ובא הקונה והתחיל צועק:
- גזלן! רמאי!!
- את ממוני לקחת, וסוס נתת לי של שלוש רגליים!
- השביח אותו הסייס:
- ידידי, לחינם אתה כועס וצועק.
- חייך, שלא לקחתי מאתך ממון אלא כנגד שלוש רגליו של הסוס...
מא. טרדותיו של רוכל
- טרדן הוא הירשל הרוכל: סובב-הולך משולחן לשולחן בבית המזון ופזמון בפיו:
- מטפחות נאות! צווארונים יפים! ארנקים מהודרים!!
- רגז אחד מן המסובים ואמר לחבריו:
- עכשיו תראו, כיצד אתנקם בטרדן זה...
- רבי יהודי כתפות יש לך?
- יש, יש! ודאי יש!!
- חזקות! יפות! משי טהור... הרי!
- מה מחירן?
- שני רובלים... רק שני רובלים.
- תן את הכתיפות וקח שני הרובלים.
- נתן הירשל את הכתיפות ולקח שני הרובלים,
- נסתלק מן המסובים ופניו עגומים מאד.
- צהל בעל-הנקמות:
- כך נאה לו לזקן-טרדן זה.
- עכשיו יקלל את יומו – אמאי לא ביקש שלושה רובלים.
מב. לוח לשנה החדשה
- הירשל הרשל'ה - רבי צבי הירש מאוסטרופוליא, תלמידו של רבי ברוך ממז'יבוז' נכד הבעל שם טוב שרוי בצער:
- כבר עבר ראש השנה שלהם הראשון בינואר, יום אידם של הנוצרים ובמרכולתו עדיין מונחים שלושה 'לוחות' לוחות שנה חדשים.
- עד שהוא עומד ביטוי תלמודי, ומיוסד על הביטוי בספר איוב ותוהה: 'מה יעשה בסחורה זו? שכבר שהרי כבר עבר זמנה!'
- נשא עיניו וראה: המאיור סטאפינסקי, לקוחו זה כמה שנים, הולך לקראתו.
- לוח בשביל מעלתו? הרים הירשל את כובעו. – עם כל ההידורים ביטוי לגבי מצוות וביחוד לגבי ארבעת המינים בחג הסוכות - ובראשם האתרוג!
- איחרת, הירשל, סירב סטאפינסקי. – כבר יש לי חמישה.
- היא הנותנת ביטוי תלמודי בדרשה על הכתובים במקרא ומשמעה: להיפך! מילות הכתוב דווקא מורות על הטענה שבאתם לסתור, נענה הירשל. – מקום שנכנסו חמישה ייכנס שישי!
- ...עם כל ההידורים ורק חצי רובל.
- אוי, הירשל, טרחן אתה... לך ואמור לגברת, שתיקח לוח ותשלם,
- וסימנך ביטוי תלמודי המביא ראשי תיבות היתוליים של הסוגיות הבאות, על מנת לזוכרם. וכאן הכוונה לסימן שימסור לאישה שתדע שאכן מעביר את דברי בעלה – שכחתי את הארנק שלי על השולחן הסמוך לחלון.
- וכשהירשל פונה ללכת סטאפינסקי מחזירו:
- הירשל! תן את הלוח... מצאתי חצי-רובל בכיסי.
- הירשל נותן את הלוח, נוטל חצי רובל ומסתלק והולך – לביתו של סטאפינסקי.
- לוח הבאתי... עם כל ההידורים ורק חצי רובל!
- שוב לוח? – תמהה מרת סטאפינסקה.
- הביטה וראה ביטוי (בשינוי) מתהלים ונאמר בפיוטי התפילה מספר פעמים: הנה לוחות על כל הקירות!!
- מה אני יודע? נענה הירשל – מעלתו ציווה!
- הארנק שלו... אמר, מונח על השולחן הסמוך לחלון.
- נסתכלה מרת סטאפינסקה בשולחן: אמת! הנה הארנק! לקחה לוח ושילמה.
- עוד לוח אחד נשאר לו להירשל. אתרוג אחרי סוכות סחורה שאי אפשר למכור אותה, ומתכתב עם הביטויים הקודמים לגבי ההידור... שמא יעלה לקלוּבּ חדר ההימורים של העשירים הבטלנים?
- לא, מוטב שלא יעלה, בשעה זו סטאפינסקי מצוי שם כל יום.
- ועד שהוא עומד, ושוקל בדעתו 'אם לעלות או לאו?'
- קפץ אליו ביטוי מדרשי, ומקורו: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של עשיו" שַמָּש ר' לעיל לגבי שמש בית הכנסת הקלוב:
- הירשל! המאיור סטאפינסקי קורא לך!
- סטאפינסקי? מה צורך יש לו בי?
- כלום אני יודע? הוא יושב ומספר עם כל החבורה, על לוח הוא מספר, וכל החבורה צוחקת.
- כיון שראה אותך בחלון, מיד ציווה שתעלה אליו.
- אה, לוח! – צהבו פניו של הירשל.
- עכשיו אני יודע. לוח לראש השנה פקד עלי להביא, ועדיין לא הבאתי.
- הסחורה כולה חצי רובל מחירה, ואני – העלייה במדרגות קשה לי. נזדקן הירשל מספר על עצמו בגוף שלישי, תוך השמעת רחמים ואהדה עצמית... יודע אתה, רחימאי?
- שלם לי אתה את חצי הרובל, ותחזור ותגבה אותו מסטאפינסקי... הנה הלוח, תנהו לו!
מג. הרשל'ה ואבקת הפרעושים הניצודים
- הירשְ'ל הרשל'ה - וראה הסיפור הקודם הביא ל'פריצה' הפרוצה, במבטא המעוות של יהודי גליציה - כלומר האישה הנוצרית אבקה לפרעושים.
- שילמה ה"פריצה" ושאלה: הירש'ל, כיצד משתמשים באבקה זו?
- פשוט! - בתכלית הפשטות! – השיב הירשל.
- – כיוון שאת צדה פרעוש, מיד הלעיטיהו מן האבקה וימות.
- צחקה ה"פריצה":
- שוטה אתה, הירשל! אם הפרעוש בידי – אבקה למה לי?
- יכולה אני לדרסו!
- הסכים הירשל: אם דווקא בדריסה את רוצה – אף זו מותרת כ'יהודי' סוחר 'מפולפל' (ורמאי) הוא כביכול מסביר לה שמדובר בכמה אפשרויות שבידה, מתעלם מכך שהאבקה מיותרת, וסומך על כך שה'פריצה' לא חכמה במיוחד - וכנראה אי חכמתה של האישה (היפה לפי הדמיון) הוא תורף הבדיחה, וכמו בדיחות על "בלונדיניות" בימינו.
מד. הרשל'ה ואבקת הפרעושים הטובה
|
הביטוי בדוק ומנוסה מופיע אחרי העצות והרפואות הרבות המופיעים בספר הנפלא והעתיק: טעמי המנהגים ומקורי הדינים (יש לקרוא את שם הספר במילעיל). וכבר ידוע הסיפור על עורך הספר הרב צבי הירש בעיירת הגבול בין הממלכה הוינאית לזו הפולנית, אודות הסעיף בו כתוב "השורף חצי זקנו הרי זה שוטה מופלג". ניסה רבי צבי את העניין והצית את תחתית הזקן שלו בעודו אוחז בידיו את ומפריד בין פניו וזקנו העליון ובין הזקן המוצת. אחזה האש בזקנו טיפסה ועלתה ושרפה את ידו. צרח רבי צבי מכאב, והסיר את ידו ונשרפו שפמו, כל זקנו גבותיו וחלק מפניו. כתב: בדוק ומנוסה. |
- הירש'ל מכר ל'פריצה' ראו לעיל אבקה לפרעושים. אבקה בדוּקה ומנוּסה הביטוי ב"ו, בדוק ומנוסה מופיע אחרי העצות הרבות והתרופות בספר המצויין טעמי המנהגים ומקורי הדינים. ור' הערה משמאל
- למחר ביטוי מהספרות התנאית, מופיעה בדרך כלל בסיפורים ומשלים - פגשה אותו ה'פריצה' בשוק ואמרה לו:
- הירש'ל! רמאי אתה!! האבקה שלך רעה מאד!
- החזיר לה הירשל: חס ושלום ביטוי ביידיש המחליף את הביטוי המקראי: 'חלילה'! האבקה שלי טובה מאוד!!
- אלא שהפרעושים שלך רעים מאוד!
מה. תפילה לגשמים ולהצלחה
- שני שותפים סוחרי תבואה קנו חיטים הרבה על-מנת ליישן אותן להסתיר ולא להשתמש בהם. ביטוי תלמודי מן התוספתא והתלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה, לגבי תהליך טהור הגת שהשתמשו בה לפולחן אלילי. והביטוי עבר גם להלכות הכשרת כלים לימי השנה ובמיוחד לפסח לשם ספקולאציה.
- בינתיים נסע אחד מהם למדינת הים ביטוי תלמודי, בתלמוד הכוונה היתה לרומא, יוון, או באיזור זה
- ועד שהוא שהה שם התחילו גשמים יורדים כאן וחיטים נעשו יפות ההיצע גדל וכמובן ירד מחירן בשל כך.
- וכשכתב לו שותפו על עסקי מסחר ועל הגשמים שיורדים בעיתם ולגשמים בעיתם - הוא ביטוי מפיוט 'ברכת החודש' המוקרא בבית הכנסת בחגיגיות וברוב טקס, בשבת שלפני כל ראש חודש ובשפע סיים:
- "היבול הולך וטוב, השם ירחם!"...
מו. ירידת האדם
- מוכר תבואה נכנס למסדרון שבקומה התחתונה על מנת לעלות לקוֹנטוּרה שבקומה העליונה.
- פתאום – ערדליים יורדים מלמעלה וטופחים לו בפניו,
- ואחרי הערדליים – אדרת וכובע טסים באוויר
- ודמות אדם ביטוי ממראות המרכבה של יחזקאל - צונחת ונחבטת בקרקע.
- אוי!! מה זה?! – נבהל הנכנס, ומרוב פחד נרתע לאחוריו.
- אין בכך כלום אל דאגה! נענה הנופל, שהכיר את בן-אומנותו.
- ...היום אין הקונטורה קונה שעורים זרקו אותו מכל המדרגות, והוא מונע מהתחרות שלו לעלות ולהתחרות בו...
מז. הצלחת המתחרה
- קטע ממכתבו של סוחר-בהמות לבן אומנותו למתחרה שלו, אל בן האומנות שלו, ושוכח כביכול שהם מתחרים זה בזה, וכותב לו כאילו משבח את הצלחתו ורוצה להשתתף אף הוא בה:
- היות ומעלתו הצליח, ברוך השם, וביריד האחרון מכר הכל,
- ושוב הוא זקוק לבהמות – אל נא ישכח אותי...
מח. כמה יפה היהודי בשעת משבר
- אנייה בלב-ים.
- יהודים מהגרים יושבים חבורות חבורות, מספרים בדיחות, קוראים עיתונים ישנים,
- מתפלפלים במצוות התלויות באמריקה הכרת השפה החוקים והאפשרויות העסקיות, משחק מלים עם המושג "מצוות התלויות בארץ" - אותם מצוות התורה המתארים את הכניסה לארץ "אשר אראךָּ" ואת החוקים החדשים כמו משכן עם קרבנות, הטיפול בתבואה העומר וראשית העריסה, הטיפול בזיתים ובענבים, המתנות לשבט לוי, השמיטה והיובל וכו' ודרך-אגב עוסקים גם במקח וממכר תוך כדי מחשבה על העתיד, עוסקים בהתמכחות ושיווק זעיר, שלא לשכוח את האומנות כביכול מדובר בחכמה שצריך להגות בה כל העת ועלולים לשכוח אותה.
- אחד - מוכר לחברו זוג נעליים מיותרות, והלה עומד על המקח.
- שני - מבקש למכור למלח שעון כיס בעשרים רובל, והמלח מסרב ואינו נותן אלא עשרה.
- בלילה הקיצה סערה גדולה בים.
- הסכנה גדלה מרגע לרגע והמלחים אצו, רצו דחופים ומבוהלים.
- פתאום תפס בעל-השעון לאותו מלח, שהיתגר עמו ביום, ופלט ברתת ובזיע:
- קח בעשרה! הרי השעון לפניך...
מט. מפסיד מן הרמאות
- עם אשמורת הבוקר, הקיץ מוזג משנתו והתחיל דן לפני אשתו:
- תם אני ולא אדע, עניותנו מהיכן?
- כלום יין טהור אני נותן לעשיו לנוצרים, הג'ינג'ים, ונקראו בפי חז"ל 'אֶדוֹם' (הרי אדום האדומים מן הנחושת, הם באיזור העם הנקרא שֵׂעִיר, אנשי מערות - ואיני מוזג לו מחצה יין ומחצה מים?
- או שמא איני רושם לו בחשבונו שני לוגים במקום לוג אחד?
- חכם! נענתה האשה. – אותו לוג נוסף? הלא כולו יין טהור!!
נ
- קודם פטירתו קרא ייני לבניו ואמר להם:
- בָּנַי ביטוי תלמודי חוזר על פיו הקב"ה קורא ואומר דברים ל"בניו האהובים"!
- הוו זהירים שלא תדחו עסק-היין מפני עסקים אחרים, - שאין כמותו מחזיק ברכה שיבוש דברי המשנה המפורסמים: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, אלא השלום... (סיום שישה סדרי משנה, מסכת עוקצין, ומוקראים בכל פעם שעושים סיום טקסי של לימוד המשנה באזכרות).
- יותר מארבעים שנה התקופה שבה עם ישראל הסתובב במדבר אחרי יציאת מצרים - מצוי הייתי אצל עסק זה,
- ובדקתי, ומצאתי: שהכל יפה לעשיית יין – אפילו ענבים כלומר שהיין הנמכר עשוי ממים וחומרים צובעים.
נא.
- משנכנס משחק מלים פורימי עם הביטוי התלמודי: ...כך משנכס אדר מרבין בשמחה ניתן ניסן. והכותב או המעתיק התבלבל עקב המבטא האירופאי בו האות תיו ללא דגש נקרא כסמ"ך - הכריז ייני על שלושה מיני יינות לפסח.
- אמר לו המלמד שבביתו המורה הפרטי של בניו אשר היה דר בבית היינן העשיר:
- תמה אני! כיצד מוכרים שלושה מיני יין מחבית אחת?
- החזיר לו הייני:
- אתה - בטלן! ותמה: 'כיצד מוכרים שלושה מיני יין מחבית אחת?'
- ואילו אני - סוחר. ואיני תמה כלל!
- - שמאותה חבית, אני מוכר גם חומץ!!
נב. נס היין
- ההוא שאמר לייני:
- כל שעה שאני רואה אותך, אני נזכר את משה רבנו!
- תמה הייני: מה ענייני כמו: מה עניין שמיטה להר סיני, שאלה שנשאלת בפרשת בהר בו מודגש מיקום אמירת הלכות השמיטה באמצע מדבר סיני כשאינם מגדלים דבר סביב למשה רבנו?
- החזיר לו הלה: אף במשה רבנו, עליו השלום, היה מעשה במים היה נס, שהיכה על הסלע ויצאו מים. וגם אתה יש לך נס שאתה מוכר בקבוקי יין ויש בהם מים!!
נג. החלב הטהור
- כשנכנס החלבן בסוף החודש לקבל כסף התחילה "הגבירה" טוענת, שחלבו מהול במים.
- נענה החלבן ואמר:
- ומי פתי יתן חלב טהור? אולי – בהמה?
נד. דאגת החלבנית
- אמרה החלבנית לבעלה החלבן:
- מה נעשה ואין החלב מספיק בשביל כל לקוחותינו?
- נשא הבעל את עיניו לשמים המעוננים והחזיר:
- אל תדאגי! ישועת ה' כהרף עין צירוף ביטוי המקראי החוזר (במיוחד בתהלים): ישועת ה', והביטוי התלמודי: 'בין השמשות כהרף עין' (במה מדליקין) - שמקורו עצמו בחילוף הביטוי במשלי: קורץ עין, בביטוי המקראי מפרשת עקב, עקב חטא העגל: 'הֶרֶף מִמֶּנִּי - וְאַשְׁמִידֵם! וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם!' שמשמעו: הרפה ממני, ולפי רש"י בתלמוד, 'הרף עין' פירושו עצימת עין רפויה ומהירה, עפעוף…
נה.
- הגראף, אדוניה של העיירה, פגש 'ליהודי שלו', כשהוא פוסע פסיעות דקות, עקב בצד אגודל,
- וכובעו שמוט לו עד לערפו, כדרך בני אדם שרבות מחשבות בלבם.
- עיכבו הגראף ואמר לו: על מה אתה חושב בשעה זו?
- לקנות את העיירה מאתך אני חושב... – השיב היהודי.
- ליגלג עליו הגראף:
- שמא דעתך נטרפה עליך?
- העיירה? - שוויה לפחות חצי מיליון,
- ואתה? - כל הונך חמש מאות זהובים!
- החזיר לו היהודי:
- אדוני גראף, וכי בשביל שאיני יכול לקנות, איני יכול גם לחשוב?
- ^ המיצר לחברו אומרים עליו בלשון-העם, שהוא "מלמדו פרשה בלק". ועיין ברנשטין, "שפריכווערטער און רעדענסארטען", ערך "לערנען" 3.