פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

בכמה מקומות בתנ"ך נזכרו הביטויים "נשך"   ו"תרבית/מרבית". נקרא קודם את הפסוקים, ואז ננסה להסביר את ההבדלים בין המושגים:

  • (שמות כב כד): "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"
  • (ויקרא כה לו): "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
  • (ויקרא כה לז): "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ,וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ"
  • (דברים כג כ): "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"
  • יחזקאל יח ח: " "בַּנֶּשֶׁךְ לֹא" "יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח, מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ, מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ" "
  • (יחזקאל יח יג): "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי?! לֹא יִחְיֶה! אֵת כָּל הַתּוֹעֵבּוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה"
  • (יחזקאל יח יז): "מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ, נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח, מִשְׁפָּטַי עָשָׂה, בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ; הוּא לֹא יָמוּת בעון אָבִיו, חָיֹה יִחְיֶה"
  • (יחזקאל כב יב): "שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם, נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק, וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם ד' ה'"
  • (תהלים טו ה): "כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח; עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם"
  • משלי כח ח: " "מַרְבֶּה הוֹנוֹ" "בְּנֶשֶׁךְ ובתרבּית [וְתַרְבִּית]," "לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ" "

המפרשים הסבירו את ההבדלים ביניהם בדרכים שונות.

1. "נשך נקרא על-שם שנושך את הלווה לשלם מה שלא לקח, ותרבית - על שמרבה הונו ממה שלא הלוה" ( מלבי"ם על ויקרא כה לו) , כלומר, המושג נשך מתייחס להפסד של הלווה, והמושג תרבית מתייחס לרווח של המלווה. אולם:

  • לפי פירוש זה, קשה להבין מדוע בהקשרים מסויימים נזכר דווקא נשך ובהקשרים אחרים נזכר דווקא תרבית.
  • בנוסף לכך, לפי פירוש זה, אסור למלווה לדרוש מהלווה שיחזיר לו את הוצאותיו (אסור לקחת נשך גם אם אינו תרבית), וזה נראה לא הוגן; ואסור לו ליהנות מרכוש ששייך ללווה גם אם הלווה לא מפסיד מכך כלום (אסור לקחת תרבית גם אם אינה נשך), וזה נראה לא הגיוני.

2. נשך הוא תשלום שמשתנה לפי משך ההלוואה - ככל שהלווה מחזיר את הכסף מאוחר יותר, הסכום שהוא צריך לשלם גדול יותר (כמו נשיכה, שגורמת לנפיחות הולכת וגדלה); והתרבית היא תשלום חד-פעמי (ע"פ רמב"ן על ויקרא כה לו) .

3. "נשך בכסף ותרבית באוכל" (מצודת ציון על משלי כח ח) , על-פי (ויקרא כה לז): "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ".

  • אך פירוש זה אינו מתאים ל (דברים כג כ): "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"

4. היה אפשר לפרש שה"נשך" נקבע בשעת נתינת ההלוואה ללווה, וה"תרבית" נקבעת בשעת החזרת ההלוואה למלווה, על-פי (יחזקאל יח יג): "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח".

  • אך פירוש זה אינו מתאים ל (ויקרא כה לז): "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ", ול (יחזקאל יח יז): "נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח".

במשנה המופיעה בתלמוד הבבלי, בבא מציעא ס: , נאמר: "איזהו נשך ואיזהו תרבית? איזהו נשך - המלוה סלע בה' דינרין, סאתים חטין בשלש, אסור - מפני שהוא נושך; ואיזהו תרבית - המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער,עמדו חטין בל' דינרין, אמר לו 'תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין', אמר לו 'הרי חטיך עשויות עלי בשלשים והרי לך אצלי בהן יין', ויין אין לו

המשנה לכאורה באה לענות בדיוק לשאלה שלנו - מה ההבדל בין נשך לבין תרבית; אך בגמרא שאחריה נאמר: "מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן, מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא...", כלומר - לפי הגמרא, נשך ותרבית מן התורה זה אותו הדבר בדיוק! טענה זו תמוהה מאד, היא מנוגדת גם לדברי המפרשים שקראנו למעלה, וגם לפשוטה של המשנה, שלכאורה כל מטרתה היא ללמד שיש הבדל בין המושגים "נשך" ו"תרבית"!

לפי דעתי, המושגים "נשך" ו"תרבית" הם מושגים כלכליים פשוטים, ויש להם מושגים מקבילים בלשון ימינו:

  • נשך הוא הלוואה שבה הלווה צריך לשלם סכום קבוע מראש בתמורה להלוואה (בדוגמה שבמשנה - דינר כסף או סאה של חיטים), כלומר - ריבית;
  • תרבית היא הלוואה שערכה צמוד למדד מסויים (בדוגמה שבמשנה - מדד מחירי היין), כלומר - הצמדה.

מבחינה כלכלית, מדובר בשני מושגים שונים; בימינו מדברים על פקדונות עם או בלי ריבית, עם או בלי הצמדה - כל צירוף  אפשרי.

אך מבחינה עקרונית, אין הבדל ביניהם - בשני המקרים הלווה צריך לשלם יותר ממה שלווה (כי המלווה, כמובן, ידאג להצמיד את ההלוואה למדד שצפוי לעלות).

למה הדבר דומה - למושגים "תוכנית חיסכון" ו"פיקדון". מבחינת הבנק, אלה שני מושגים שונים; אך מבחינת התוצאה, אין הבדל - בשני המקרים "סוגרים" כסף ומקבלים יותר כסף.

ה' כתב בתורה את שני המושגים, כי שני המושגים הללו היו מקובלים בזמן התורה (כפי שהמושגים "ריבית" ו"הצמדה" מקובלים בימינו), וה' רצה להבהיר ששניהם אסורים; אך מבחינה עקרונית אין הבדל ביניהם, כפי שמוסבר בגמרא.

כעת ננסה להסביר את הפסוקים לפי פירוש זו: נשך = ריבית, ריבית = הצמדה:

  • ברוב האיסורים שבתורה, נזכר רק נשך (שמות כב כד): "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ", (דברים כג כ): "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"), כי בנשך (=ריבית קבועה) האיסור הוא ברור ובולט יותר - כבר מתחילת העסקה נקבע שהלווה ישלם יותר;
  • אך בספר ויקרא, בפרשה שעוסקת כולה בעיסקאות מסוגים שונים (מכירת קרקעות, עבדים, חידוש כושר ההתפרנסות וכו'), נזכרו שני המושגים המקובלים בעולם העסקים, כדי להדגיש ששניהם אסורים: (ויקרא כה לו): "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".
  • בדרך כלל, מקובל יותר לדרוש נשך (=ריבית קבועה) על כסף, ומרבית (=הצמדה) על דברים שאינם כסף, למשל אוכל. לכן נאמר (ויקרא כה לז): "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ,וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ". אך כמובן שגם ההפך אסור, כפי שנזכר בפסוקים למעלה, וכפי שהוכיחו גם חכמי הגמרא ( שם ).
  • בהלוואה עם נשך (=ריבית קבועה), הסכום שהלווה צריך להוסיף נקבע מראש - בזמן נתינת הכסף ללווה; ובהלוואה עם תרבית (=הצמדה), הסכום שהלווה צריך להוסיף נקבע רק בסוף - בזמן לקיחת הכסף מהלווה. לכן נאמר בספר יחזקאל (יחזקאל יח ח): "בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח... בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח..."; (תהלים טו ה): "כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ...". אך כמובן שגם על תרבית (=הצמדה) צריך להסכים מראש - בזמן הנתינה, כפי שנאמר בפסוק מויקרא כה לז "ובמרבית לא תתן אכלך"; וגם את הנשך צריך לקחת בסופו של דבר, כפי שנאמר בפסוקים אחרים בספר יחזקאל (יחזקאל יח יז): "נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח...", (יחזקאל כב יב): "נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ..."
  • וב משלי כח חנאמר: "מרבה הונו בנשך ובתרבית, לחונן דלים יקבצנו" - לא משנה באיזה מנגנון כלכלי הוא בוחר כדי להרבות את הונו - בסופו של דבר ההון שהוא צבר יגיע לרשותו של הצדיק החונן את הדלים, מלוה להם בחינם.

תגובותעריכה

מאת: boniko

מעיון בספר "מענה רך" בפרשה המתאימה.. מצאתי ההבדל כך:

נשך = תשלום שמשלמים מדי חודש בנוסף לחלק המולווה עד לחיסול ההלואה במלואה ללא הגבלת זמן.

תרבית = תשלום שמשלמים באופן חד פעמי וגלובלי לאחר תשלום ההלוואה בנוסף להלוואה. מותנה בזמן.

מאת:

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-06.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/njk_trbit