ביאור:נדרים ל ב - מעומד
גמרא עריכה
- ההולכים מעכו ליפו, דהלין יושבי יבשה נינהו; אלא ממי שדרכן לפרש.
- ומאן דמתני אסיפא, מתני הכי: הנודר מיושבי יבשה, אסור ביורדי הים. ולא באלו ההולכים מעכו ליפו בלבד, אלא אפילו במי שדרכו לפרש, הואיל וסופו ליבשה סליק.
מתניתין עריכה
- הנודר מרואי החמה, אסור אף בסומין; שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן.
גמרא עריכה
- מאי טעמא?
- מדלא קאמר "מן הרואין".
- לאפוקי דגים ועוברים.
מתניתין עריכה
- הנודר משחורי הראש, אסור בקרחין ובעלי שיבות, ומותר בנשים ובקטנים; שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים.
גמרא עריכה
- מאי טעמא?
- מדלא קאמר "מבעלי שיער".
- ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים. מאי טעמא?
- אנשים, זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו; אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו.
מתניתין עריכה
- הנודר מן הילודים, מותר בנולדים; מן הנולדים, אסור מן הילודים.
- רבי מאיר מתיר אף בילודים.
- וחכמים אומרים: לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להיוולד.
גמרא עריכה
- לרבי מאיר, ולא מיבעיא נולדים, אלא ממאן אסור?
- חסורי מיחסרא והכי קתני: הנודר מן הילודים, מותר בנולדים; מן הנולדים, אסור בילודים.
- רבי מאיר אומר: אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי דנודר מן הילודים מותר בנולדים.
- אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא ד"נולדים" דמתיילדן משמע? אלא מעתה, "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים", הכי נמי דאיתיילדן[1] הוא?
- ואלא מאי, דיילידו משמע? אלא מעתה, דכתיב: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו", הכי נמי דהוה? והא עדיין מנשה לא בא!
- אלא משמע הכי ומשמע הכי; ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
- וחכמים אומרים לא נתכוין זה אלא ממי שדרכו להיוולד. לאפוקי מאי?
- לאפוקי דגים ועופות.
ר"ן עריכה
מתניתין עריכה
- אסור אף בסומין – דכי קאמר מרואי חמה, לא שיהו הם רואים החמה קאמר; דאם כן, הוה ליה למימר "מן הרואין" בלחוד, שהרי כל הרואין הם רואין גם כן החמה. אלא ודאי, מדמדכר "חמה", שהחמה רואה אותם קאמר, ולאפוקי דגים ועוברין נתכוון, כדאיתא בגמרא.
- אסור בקרחין ובבעלי שיבות – אסור בקרחין, אף על פי שאין להן שיער; ובבעלי שיבות, ואף על פי ששערן לבן.
- שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים – בגמרא מפרש טעמא.
- מן הילודים – שנולדים כבר.
- מותר בנולדין – בעתידין להיוולד.
- מתיר אף בילודים' – ופרכינן בגמרא: וכל שכן בנולדין; אם כן, אמאן קאסר?
גמרא עריכה
- מדלא קתני מבעלי שיער – אלמא אפילו קרחין בכלל. וכיוון דשחורי הראש לגבי קרחין לאו דווקא, לבעלי שיבות נמי לאו דווקא. ומשום הכי אמר דכי קאמר שחורי הראש, לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוון, דהיינו אנשים; דמשום דזימנין מכסו רישיהון וזימנין מיגלו, אי אפשר לתאר אותם, לא ב"מכוסי הראש" ולא ב"מגולי הראש", ונקראים "שחורי הראש", לפי שרובן של אנשים ראשן שחור. אבל נשים, כיוון דלעולם מיכסו, ב"מכוסי הראש" אדם מתאר אותם; וקטנים, כיוון דלעולם מיגלו, ב"מגולי הראש" אדם מתאר אותם.
- ולא מיבעיא בנולדים אלא מן מאי אסר – אי שרי בנולדים ובילודים.
- מן הנולדים אסור אף בילודים – דסבירא להו לרבנן, דנהי דאמר "מן הילודים" אין הנולדים – דהיינו אותם שעתידין להיוולד – בכלל, הני מילי ב"ילודים", שהוא לשון מיוחד. אבל "הנולדים" כולל שניהם, דהיינו אותן שנולדו, ושעתידין להיוולד. ורבי מאיר פליג נמי ואמר, דכי היכי דנודר מן הילודים – אין הנולדים בכלל, הכי נמי נודר מן הנולדים – שאין הילודים בכלל; והיינו "אף" דקתני.
- אלא מעתה ועתה שני בניך וכו' – והא מנשה ואפרים כבר נולדו.
- ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם – ובהכי פליגי רבי מאיר ורבנן: דרבנן סברי, דכי היכי ש"נולדים" בלשון תורה כולל נולדים כבר ועתידין להיוולד, הכי נמי בלשון בני אדם; והיינו דהדרי רבנן למימר בסיפא דמתניתין, לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להיוולד. ולא דעת שלישי הוא, אלא דפרושי קמפרשי טעמייהו, דאמרי דהנודר מן הנולדים אסור בכל; וקיהבי טעמא למילתייהו, שלא נתכוון אלא ממי שדרכו להיוולד, בין להבא בין לשעבר, לפי שאין במשמעות לשון זה כוונה אחת מיוחדת, לשעבר דווקא או להבא דווקא.
- ורבי מאיר סבר, דבלשון בני אדם לא מקרו "נולדים" אלא עתידים להיוולד.
- וב"ילודים" נמי, דתרוייהו מודו דמותר באותן שעתידין להיוולד, טעמייהו משום לשון בני אדם; דאילו בלשון תורה, כי היכי דמשמע נולדים כבר, כדכתיב: "כל העם הילודים במדבר", הכי נמי משמע עתידים להיוולד, כדכתיב: "כל הבן הילוד".
- לאפוקי דגים ועופות – שהם מטילין ביצים, ולא מיתצרו במעי אמן.