אמר ליה: כי משתבע – אדעתא דידן משתבע, ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני.
ועל דעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע?! והתניא: כשהן משביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע שלא על תנאי שבליבך אנו משביעין אותך, אלא על דעתינו ועל דעת בית דין. לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי ואסיק להון שמא זוזי, ומדקאמר על דעתינו, מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה?
לא, לאפוקי מקניא דרבא. דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה ללווה: זיל פרע לי. אמר ליה: פרעתיך. אמר ליה רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה דפרעתיה. אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה, והוה מסתמיך ואזיל ואתי עליה לבי דינא. אמר ליה למלוה: נקוט האי קניא בידך. נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה. ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא, ואישתפך הנהו זוזי לארעא, ואישתכח דקושטא אישתבע.
ואכתי לא עביד דמישתבע אדעתא דנפשיה? והתניא: וכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל בערבות מואב אמר להם: הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: "ולא אתכם לבדכם" וגו'.
מאי אמר להו משה לישראל? לאו הכי קאמר להו: דלמא עבידתון[1] מילי ואמריתון "על דעתינו", משום הכי אמר להו "על דעתי". לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת כוכבים אלוה? מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה!
לא; עבודת כוכבים איקרי אלוה, דכתיב: "ובכל אלהי מצרים" וגו'.
ולשבע יתהון דמקיימיתון מצוות? משמע מצוַת המלך. ולשבע יתהון דמקיימיתון כל מצוות? משמע מצוַת ציצית, דאמר מר: שקולה מצוַת ציצית כנגד כל מצוות שבתורה. ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה? משמע תורה אחת. ולשבע יתהון דמקיימיתון תורות? משמע תורת מנחה, תורת חטאת, תורת אשם. ולשבע יתהון דמקיימיתון [תורות] ומצוות? [תורות] – משמע תורת המנחה; מצוות - משמע מצות המלך. ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה כולה? תורה כולה – משמע עבודת כוכבים, דתניא: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה. ולשבע יתהון דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה, אי נמי, שש מאות ושלוש עשרה מצוות?
אדעתא דידן אשתבע – דאף על גב דלא אמרינן ליה "אשתבע על דעתינו", אינו נשבע על מה שיש בליבו אלא על דעתינו.
כשהן משביעין אותו – למודה מקצת.
אסקונדרי – חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהם.
ואסיק להו שמא זוזי – כינה את שמם מעות.
אמר ליה פרעתיך – כלומר פרעתיך מקצת, דאי כופר בכל, למה ליה למנקט ספרא דאורייתא? הא לא מחייב אלא שבועת היסת, דליתא בנקיטת חפץ. אלא ודאי מודה מקצת הוה; והתלמוד הכא לא חש לפרושי, משום דלאו בהנהו דיני עסיק. וכבר כתבתי בפרק שבועת הדיינין בסייעתא דשמיא.
הכי גרסינן: ואשתבע דיהבית לך זוזך – ולא גרסינן דפרעית לך, דהא איהו לאו בתורת פרעון שקליה.
לא אתכם לבדכם – לא כשאתם במחשבת לבבכם. שאם בא לומר שאפילו עם דורות הבאים היה כורת ברית, הא כתיב בתר הכי: "את אשר ישנו פה" וגו' "ואת אשר איננו פה" וגו'.
דאי אסיקו שמא לעבודת כוכבים אלוה – כלומר, ואף על פי שאינו במשמע הלשון, הא דעתם על עבודת כוכבים.
חמורה עבודת כוכבים – דכתיב בקרבן עבודת כוכבים: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות".
אלא מילתא דלא טריחא נקט – ובפרק שבועות שתים בתרא (שבועות כט א) מסקינן: אם כן לימא להו "על דעתי"; "על דעת המקום" למה ליה? כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו. ופירשתי שם בסייעתא דשמיא.
תליסר אורוותא דתיבנא – שיעור תליסר אורוות תבן.
בטרוף – עשוי בקעים בקעים.
גבו טרוף – שאין עשוי בקעים בגבו אלא בצוארו בלבד.
למקח וממכר – שהמוכר קורת בית הבד לחברו סתם, צריך שיהא טרוף. ובירושלמי נראה דפירש "טרוף" – מרובע, דאמרינן התם: אין מרובע בבריות. ופריך: אם כן למה ליה למתני כקורת בית הבד? ומשני: לית אורחא דתנא מתפיס אלא מילתא רבה, דתנינא: "גמל הפורח באוויר"; וליתני עכבר?