אילו לא חמאת בה אימה מילין דעזיבה, בכדי לא אדרתה, מי אדרתה? אמרה ליה: לא, ושרייה.
בר ברתיה דרבי ינאי סבא אתא לקמיה דרבי ינאי סבא. אמר ליה: אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך, מי נדרת? אמר ליה: לא, ושרייה. אמר רבי אבא: מאי קראה? "ואחר נדרים לבקר". ואף על גב דפתח רבי ינאי ליה, אנן לא פתחינן ליה בהא.
ולא פתחינן בהדא אחרנייתא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא סבא? "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא". כל הבוטה, ראוי לדוקרו בחרב; אלא לשון חכמים מרפא.
ולא פתחינן בהדא אחרנייתא, דתניא, רבי נתן אומר: הנודר – כאילו בנה במה, והמקיימו – כאילו מקריב עליו קרבן. ברישא פתחינן. בסיפא, אביי אמר: פתחינן, רבא אמר: לא פתחינן.
רב כהנא מתני לה להא שמעתא בהדין לישנא. רב טביומי מתני הכי: בסיפא לא פתחינן. ברישא, אביי אמר: פתחינן, רבא אמר: לא פתחינן.
והלכתא: לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא.
ולא פתחינן בהא נמי דשמואל, דאמר שמואל: אף על פי שמקיימו נקרא רשע. אמר רבי אבהו: מאי קרא? "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא", ויליף "חדלה" "חדלה". כתיב הכא: "כי תחדל לנדור", וכתיב התם: "שם רשעים חדלו רוגז".
אמר רב יוסף, אף אנן נמי תנינא: "כנדרי כשרים" – לא אמר כלום; "כנדרי רשעים", נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל הכועס, כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר: "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך", ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר: "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה". ולא עוד, אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר: "ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש"; איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר: אלו התחתוניות.
עולא במיסקיה לארעא דישראל, איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה. קם חד שחטיה לחבריה. אמר ליה לעולא: יאות עבדי? אמר ליה: אין, ופרע ליה בית השחיטה. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: דילמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה? אמר ליה: נפשך הצלת. קא תמה רבי יוחנן, מכדי כתיב: "ונתן ה' לך שם לב רגז", בבבל כתיב! אמר ליה: ההוא שעתא
מילין דעזיבא – שראויה בכך להיות נעזבת, שלא תהנה מאמה מפני אותן דברים.
גרסינן בירושלמי: רבי מונא נדר. סליק לגביה רבי סימאי, אמר ליה: אילו הואי ידעת דברייתא מרחקין מינך דאת נדרן, נודר הוית? אמר ליה "לא", ושרייה.
דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך – שמתוך שהוא נודר, נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו, ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכויותיו וממשמשין במעשיו.
אמר רבי אבא מאי קרא – כלומר, דהכי הוא כדאמר ליה רבי ינאי. ואחר נדרים לבקר – אחר שנדר אדם, מבקרין מעשיו.
ולא פתחין בהדין אחרנייתא דאמר רבה בר בר חנה – אין פותחין בזאת האחרת שאמר רבה בר בר חנה, לפי שמתוך שאומר לו שחטא כל כך שראוי לדוקרו בחרב, יש לחוש שאומר שמתחרט אף על פי שאין מתחרט.
הנודר כאילו בנה במה – בשעת איסור הבמות. ונראה בעיני דלהכי מדמינן לה לבונה במה, משום דסליק אדעתיה דנודר דמצווה קא עביד, דרחמנא אסריה במילי דאיסורא, ואיהו נמי אסר אנפשיה. וקאמר דטעי, דאדרבה לבונה במה דמי, דנהי דרחמנא אזהריה לאקרובי קרבנות בפנים, אזהריה דלא לוסיף עלה לבנות במה ולהקריב בחוץ. הכי נמי, נהי דרחמנא אסר עליה דברים האסורים, כי מוסיף איהו אמאי דאסר רחמנא – פשע, כעניין שאמרו בירושלמי בפרק פותחים: לא דייך במה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?! ושייך ביה נמי האי לישנא, משום דנודר מתפיס בקרבן; וכיוון שאין קרבנו רצוי, נמצא כבונה במה ומקריב בחוץ.
והמקיימו – כלומר שאינו נשאל עליו, כאילו הקריב על אותה במה קרבן, וחייב משום שחוטי חוץ.
ברישא פתחינן – ברישא דברייתא דרבי נתן, דהנודר כאילו בנה במה, פתחינן; שלפי שאין העבירה גדולה כל כך, אם אינו מתחרט בליבו לא יתבייש מלומר האמת.
בסיפא – של אותה ברייתא, דהיינו "המקיימו כאילו הקריב עליה קרבן".
רבא אמר לא פתחינן – דאיכא למיחש שמא מתוך חומר העבירה, אף על פי שאינו מתחרט, מתוך שהוא מתבייש ישקר לומר שהוא מתחרט.
ויליף חדלה חדלה – דהכא הכי קאמר: "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא"; הא אם לא תחדל, יהיה בך חטא.
