ביאור:נדרים ה א - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
גמרא
עריכה- אבל אמר "מודרני הימך" לחודיה, שניהן אסורין, כי הא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: "מודרני הימך", שניהן אסורין.
- תנן: "הריני עליך חרם", המודר אסור אבל מדיר לא!
- כגון דפריש: "ואת עלי לא".
- "את עלי חרם", הנודר אסור אבל מודר לא!
- כגון דפריש: "ואנא עלך לא".
- אבל סתמא מאי? שניהן אסורים?! הא מדקתני סיפא: "'הריני עליך ואת עלי', שניהן אסורין", הדין הוא דשניהם אסורין; הא סתמא, הוא אסור וחברו מותר!
- אלא הכי אתמר דרבי יוסי ברבי חנינא: "מודר אני לך", שניהם אסורין; "מודרני הימך", הוא אסור וחברו מותר.
- והא מתניתין דקתני "הימך", ואוקימנא למתניתין לשמואל, בכולן עד שיאמר שאני טועם לך ושאני אוכל לך הוא דאסור וחברו מותר; אבל ב"מודרני הימך", שניהם אסורין?
- אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר: טעמא דאמר "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" הוא דאין הוא אסור אלא באכילה; הא "מודרני ממך", אסור אפילו בהנאה.
- אי הכי, לימא שמואל הכי: "ואם לא אמר אלא 'שאני אוכל לך' ו'שאני טועם לך', אין אסור אלא באכילה"!
- אלא הכי איתמר: טעמא דאמר "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" הוא דאסור; אבל אמר "מודרני הימך", לא משמע דאמר אסור.
- מאי טעמא?
- "מודר אני ממך", לא משתעינא בהדך משמע;
- "מופרשני ממך", דלא עבידנא עמך משא ומתן משמע;
- "מרוחקני ממך", דלא קאימנא בארבע אמות דילך משמע.
ר"ן
עריכה- דאמר רבי יוסי ברבי חנינא, מודרני הימך שניהן אסורין – נראה בעיניי דהיינו טעמא משום דמשמע: מודר אני ונכסיי ממך ומנכסיך. הילכך, כיוון דבכלל "אני" הוו נכסים, על כרחיך חבירו נמי אסור בו; דאי לא, נכסים לאו בני אתהנויי מחבירו נינהו.
- תנן, הריני עליך חרם, המודר אסור אבל המדיר לא – ואמאי? נימא ד"עליך" נמי כולל חבירו ונכסיו, וכיוון שכן, אף המדיר ליתסר; דאי לא, נכסי חבירו לאו בני אתהנויי מיניה נינהו!
- את עלי חרם, הנודר אסור אבל מודר לא – ואמאי? נימא ד"עלי" כולל נמי עצמו ונכסיו, וליתסר מודר; דאי לא, נכסי דידיה לאו בני אתהנויי מיניה נינהו!
- אלא הכי איתמר: אמר רבי יוסי ברבי חנינא, "מודרני לך" – שניהם אסורין – ד"לך" משמע לך, כלומר נכסי אסורין לך, ומשמע משלך; מה שאין כן ב"הימך", דלא משמע הכי.
- ונראה בעיני דהכי פירושא, דקא סלקא דעתך השתא דשמואל הכי דייק מתניתין: דכיוון דלא תנן אלא חד "אסור", ודאי חדא קתני; וכיון דחדא קתני, על כרחיך "הימך" דרישא לאו דווקא, דהוא הדין ב"לך"; דכיוון דמסיים מילתיה ואמר "שאני אוכל", אפילו אי אמר "לך" – לא משמע דשניהם אסורין, אלא דהוא אסור וחבירו מותר.
- ומשום הכי קאמר שמואל: האי דקתני תנא דב"מודרני", בין דאמר "הימך" בין שאמר "לך" הוא אסור וחבירו מותר, דווקא כשאמר "שאני אוכל" ו"שאני טועם"; אבל אי לא אמר הכי, לא שוו "הימך" ו"לך"; דב"לך" שניהם אסורין.
- והא מתניתין הימך קתני – כלומר דהתלמוד לא ניחא ליה בהכי, דהא מתניתין "הימך" תנן.
- ואף על גב דוודאי קושטא קאמר שמואל, דלתנא דמתניתין לא שני ליה בין "הימך" ו"לך, כיוון דמסיים בה "שאני אוכל לך" – מכל מקום לא הוה ליה לשמואל לסתומי מילתיה, דמשמע דקאי אלישנא דתנא תנא בהדיא, דהיינו "הימך", ולומר דשניהם אסורין; כך נראה בעיני.
- אלא מעיקרא דשמואל הכי אתמר וכו' – אבל "מודרני ממך", אסור אפילו בהנאה. כלומר, דידיים שאינן מוכיחות הויין ידיים, ומשום הכי אסור אפילו בהנאה.
- הכי גרסינן: אי הכי לימא שמואל הכי, אם לא אמר שאני אוכל לך אסור אפילו בהנאה – כלומר, היכי קאמר שמואל "עד שיאמר", דמשמע דאי לא אמר הכי לא מיתסר? אדרבה, אי לא אמר הכי, מיתסר טפי; והוה ליה לפרושי ולמימר הכי.
- ובדין הוא דלעיל נמי, כי קאמרינן דב"מודרני" לחודיה שניהם אסורים, דהוה ליה לאקשויי הכי; אלא דעדיפא מינה אקשי ליה, לומר דעיקר דינא ליתיה.
- ואיכא נוסחא אחרינא הכא, ולא מחוורא.
- אלא הכי אתמר, טעמא דאמר וכו' – כלומר, לעולם כדאמרינן מעיקרא, דכי לא אמר "שאוכל לך" מותר. וטעמא, משום דלא משמע דאמר אסור, דהוו להו ידיים שאין מוכיחות ולא הויין ידיים; דדילמא מודרני הימך דלא משתעינא בהדך משמע וכו'.
- ואפילו בדיבורא נמי לא מיתסר, דלא ידעינן אי להנאה איכוין אי לדבורא איכוין, ולכל חד וחד הוו להו ידיים שאין מוכיחות.
- וכיוון דטעמיה דשמואל משום דקסבר ידיים שאין מוכיחות לא הויין ידיים, ליכא למפרך עלה מברייתא; דכיוון דפלוגתא דתנאי הוא אי הויין ידיים אי לא, איכא למימר דתנא דברייתא סבירא ליה דהויין ידיים, ושמואל דייק ממתניתין דלא הויין ידיים.
- דלעיל כי פרכינן מברייתא, היינו משום דהוה סבירא לן דאפילו ידיים נמי לא הוי.
- ואיכא מאן דאמר דב"מודרני הימך", אפילו לשמואל, אסור לאשתעויי בהדיה, וב"מופרשני" – למעבד משא ומתן בהדיה, וב"מרוחקני" – למיקם בארבע אמות דיליה, והיינו "אסור" דברייתא; ושמואל אאכילה קאי, לומר דלא מיתסר באכילה, עד שיאמר "שאני אוכל לך", "שאני טועם לך".