ביאור:נדרים ג א - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
גמרא
עריכה- אלא לאו דווקא; זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא.
- ואיבעית אימא, ידות, איידי דאתיין מדרשא, מפרש להון ברישא.
- וליפתח הדין ברישא?
- מיפתח פתח בכינויין דאורייתא ברישא, והדר מפרש ידות דאתיין ליה מדרשא.
- הניחא למאן דאמר: כינויין לשון נוכרים הן; אלא למאן דאמר: לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו, מאי איכא למימר?
- מי קתני ידות? ולאו חיסורי קא מחסרת לה? אקדים נמי ותני ידות: "כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים, ואלו הן ידות, האומר לחבירו; ואלו הן כינויין, קונם קונח קונס".
- וידות היכא כתיב?
- "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (במדבר ו). ותניא:
- "נזיר להזיר", לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות.
- אין לי אלא בנזירות; בנדרים מניין?
- תלמוד לומר, "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'", מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות: מה נזירות – עשה בו ידות נזירות כנזירות, אף נדרים – עשה בהם ידות נדרים כנדרים.
- ומה נדרים – עובר בבל יחל ובבל תאחר, אף נזירות – עובר בבל יחל ובבל תאחר.
- ומה נדרים – האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו, אף נזירות – האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו.
- מאי שנא גבי נזירות, דכתיב: "נזיר להזיר"? נדרים נמי, הא כתיב: "לנדור נדר", והיקישא למה לי?
- אי כתב "נדר לנדור" כדכתב "נזיר להזיר", כדקאמרת, לא צריך היקישא. השתא דכתיב "לנדור נדר", דיברה תורה כלשון בני אדם.
- הניחא למאן דאית ליה דיברה תורה כלשון בני אדם; אלא למאן דלית ליה דיברה תורה כלשון בני אדם, האי "לנדור נדר" מאי עביד ליה?
- דריש ליה לעשות ידות נדרים כנדרים, ומקיש נזירות לנדרים. "נזיר להזיר", דריש ליה מלמד (...המשך בעמוד הבא)
ר"ן
עריכה- אלא לאו דווקא (קתני) זמנין מפרש וכו' – נראה לי דלהכי משני סדריה תנא, לאשמועינן דליכא קפידא במילתא, וכל תנא דתני כדבעי, שפיר דמי, וליכא בהא מילתא משום "ותבחר לשון ערומים" (איוב טו).
- ואי בעית אימא ידות דאתיין ליה מדרשא וכו' – נראה לי דהכי קאמר: ודאי דליכא קפידא במילתא, כדקאמרת, דבהא ליכא למפלג, דמתנייתא מוכחי שפיר.
- מיהו במתניתין לא תימא חדא מינייהו נקט, אלא בדווקא אקדים ידות, משום דאתיין מדרשא.
- כי פתח פתח בכינויין דאורייתא – שכן דרך התנא להתחיל בדברים הידועים והפשוטים.
- אלא למאן דאמר לשון שבדו חכמים להיות נודר בו – שחידשום מליבם, מלשון: "אשר בדא מלבו" (מלכים א יב).
- להיות נודר בו – מפרש לקמן (דף י), שאם יאמר "קרבן", חיישינן שמא יזכיר את השם, דהשם סמוך גבי קרבן, כדכתיב: "קרבן לה'", ושמא יזכיר את השם ולא יזכיר קרבן, ונמצא שהוציא שם שמים לבטלה. ולכך חידשו לשונות הללו.
- מאי איכא למימר – דאף על גב דמדאורייתא נמי הם, כמו שכתבתי במשנתנו, אפילו הכי אינן פשוטים יותר מידות כדי שיתחיל בהם; אדרבה, ידות פשיטי טפי, דאתו מדרשא.
- אקדים נמי ותני ידות ברישא – השתא משום דוחקין, הדרי ממאי דנקט בפשיטותא בכולה סוגיין, דאי חיסורי מחסרא – רישא דמילתא לא מחסרא, ואמרינן דלמאן דאמר לשון שבדו חכמים, הוי רישא מחסרא, ואמרינן דמפרש תנא מאי דפתח ביה.
- דהאי ואי בעית אימא – הכי קאמר, דתנא דמתניתין סדרא דווקא נקט, לפרושי ידות ברישא, למר מהיכא דסליק מיניה, משום דאתיין ליה מדרשא, וכינויין לא צריכי לפרושי, ולמר מהיכא דפתח ביה, משום דידות אתו מדרשא, וראוי להקדימן לכינויין שאינן אלא לשון שבדו חכמים.
- הכי גרסינן: לעשות ידות נזירות כנזירות, ולא גרסינן "כינויי נזירות כנזירות", דממה נפשך לאו מקרא נפקי. דאי לשון נכרים הם, לא צריכי קרא; ואי לשון חכמים הם, היכי נפקי מקרא?
- ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר – אם אמר: "ככר זה עלי", איכא בל יחל; ואי נדר להביא קרבן, איכא בל תאחר.
- הבעל מיפר נדרי אשתו – נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה, וכדאיתא בספרי.
- מיפר נדרי בתו – כדכתיב (במדבר ל): "ואם הניא אביה אותה".
- הבעל מיפר נדרי אשתו – דכתיב (שם): "ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו".
- דכתיב נזיר להזיר – דלאו אורחיה דקרא הכי, דלעולם המקור קודם אל שם הפעולה, כדכתיב: "לאסור איסר"; "לקיים כל דבר".
- הניחא למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם וכו' – ואף על גב דאיכא למדרש, לא דרשינן, כדמוכח בפרק ב' דב"מ (בבא מציעא לא ב).
- לנדור נדר מאי עביד ליה – דהא נפקא ליה מהיקישא דנזירות.
- ונראה לי דמשום הכי מקשה הכא: לנדור נדר מאי עביד ליה, ולעיל בסמוך אקשי: "היקישא למה לי", (אי) משום דכי היכי דאמרינן בריש פרק קמא דקידושין (קידושין ד א) דמילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא, הכא נמי מילתא דאתיא בהיקישא, אפשר טרח וכתב לה קרא. ובריש "איזהו נשך" אמרינן: מילתא דאתיא בגזרה שווה, טרח וכתב לה קרא.
- ומשום הכי לא מקשי ברישא: "לנדור נדר מאי עביד ליה"; דאפשר לדחויי, דאף על גב דאקשינהו רחמנא, טרח למכתב בכל חד רבויא לידות. ומשום הכי אקשי ליה דעדיפא מינה, דכיוון דכתב רחמנא בכל חד ריבויא לידות, למה ליה לתנא לאסמוכי אהיקישא.
- אבל בסמוך, לבתר דפריש הש"ס דלמאן דאמר דיברה תורה כלשון בני אדם איצטריך היקישא, קא בעי למאן דאמר לא דיברה, לנדור נדר מאי עביד ליה? דלא מצי למיפרך אליביה: היקישא למה לי, דהא לא שמעינן ליה לדידיה דמפיק להו לידות מהיקישא; דברייתא אליבא דמאן דאמר דיברה אתיא.
- מיהו פריך ליה: כיוון דעל כרחך הקישן הכתוב, "לנדור נדר" מאי עביד ליה? דאף על גב דאפשר דטרח וכתב קרא בכל חד וחד ריבויא, ולא סמך אהיקישא, מכל מקום כל היכא דאיכא למדרש דרשינן, כדאמרינן התם פרק קמא דקידושין גבי מילתא דאתיא בקל וחומר.