ביאור:מעומד:תלמוד בבלי/סנהדרין/פרק ב

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

סנהדרין פרק ב משנה א

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

כהן גדול

דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו

חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו

אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה.

מת לו מת? אינו יוצא אחר המטה,

אלא הן נכסין והוא נגלה

הן נגלין והוא נכסה

ויוצא עמהן עד פתח שער העיר - דברי ר"מ

רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש משום שנאמר (ויקרא כא) ומן המקדש לא יצא.

וכשהוא מנחם אחרים דרך כל העם עוברין בזה אחר זה

והממונה ממצעו בינו לבין העם.

וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך

והוא אומר להן תתברכו מן השמים

וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל.

המלך לא דן ולא דנין אותו

לא מעיד ולא מעידין אותו

לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מייבם ולא מייבמין לאשתו.

רבי יהודה אומר: אם רצה לחלוץ או לייבם? - זכור לטוב.

אמרו לו: אין שומעין לו ואין נושאין אלמנתו!

ר' יהודה אומר: נושא המלך אלמנתו של מלך,

שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר (שמואל ב יב)

ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:

גמרא (בבלי) על סנהדרין פרק ב משנה א

כהן גדול דן פשיטא דנין אותו איצטריכא ליה

הא נמי פשיטא אי לא דיינינן ליה איהו היכי דיין והכתיב (צפניה ב) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים

אלא איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו תנא נמי כה"ג דן ודנין

ואי בעית אימא הא קמ"ל כדתניא כהן גדול שהרג את הנפש במזיד נהרג בשוגג גולה ועובר על עשה ועל לא תעשה והרי הוא כהדיוט לכל דבריו

במזיד נהרג פשיטא בשוגג גולה איצטריכא ליה הא נמי פשיטא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (במדבר לה) וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה - ליגלי, דלית ליה תקנתא בחזרה - לא ליגלי? דתנן

דף יח,ב גמרא ההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג את הנפש אינו יוצא משם לעולם ... אימא לא ליגלי? קמ"ל

ואימא הכי נמי? אמר קרא (דברים יט) לנוס שמה כל רוצח אפי' כ"ג במשמע:

עובר על עשה ועל לא תעשה: לא סגי דלא עבר הכי קאמר אם עבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו פשיטא סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי ב"ד של שבעים ואחד ואמר רב אדא בר אהבה (שמות יח) כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול אימא כל דבריו של גדול קמ"ל

ואימא הכי נמי מי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש:

מעיד ומעידין אותו: מעיד והתניא (דברים כב) והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם הא כיצד כהן והוא בבית הקברות זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת

אמר רב יוסף מעיד למלך והתנן לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו אלא א"ר זירא מעיד לבן מלך בן מלך הדיוט הוא אלא מעיד בפני המלך והא אין מושיבין מלך בסנהדרין משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב מקבלי ניהלי לסהדותיה קאי הוא ואזיל ומעיינינא ליה אנן בדיניה

גופא אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה מלך בסנהדרין דכתיב (שמות כג) לא תענה על ריב לא תענה על רב לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה מלך משום אפסניא כהן גדול משום צינה

א"ר פפא ש"מ שתא בתר ירחא אזיל איני והא הנך ג' רועי בקר דהוו קיימי ושמעינהו רבנן דקאמרי חד אמר אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר וחד אמר אם תור בצפר בתלג ימות ובטיהרא בטול תאינה ידמוך ישלח משכיה דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר וחד אמר אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקיבליה דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר ועברוה רבנן לההיא שתא

ותסברא רבנן ארעוותא סמוך אלא רבנן אחושבנייהו סמוך ורועי בקר איסתיועי הוא דאיסתייעא מילתייהו:

סנהדרין דף יט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ...ואין עשה דוחה לא תעשה
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

חליצת כהן גדול

חולץ וחולצין כו': קא פסיק, ותני: לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין בשלמא: מן הנישואין - הוי עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. אלא: מן האירוסין - אמאי? יבא עשה וידחה לא תעשה?! גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה.

תניא נמי הכי: אם קדמו ובעלו ביאה ראשונה קנו ואסור לקיימן בביאה שניה:

כהן גדול ולוויית המת

מת לו מת כו':

תנו רבנן:

שמיני ומן המקדש לא יצא

לא יצא עמהן אבל יוצא הוא אחריהן
כיצד?
הן נכסין והוא נגלה הן ניגלין והוא נכסה:

ויוצא עד פתח כו':
שפיר קאמר ר' יהודה!
אמר לך רבי מאיר אי הכי לביתו נמי לא
אלא ה"ק מן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא
וכיון דאית ליה הכירא לא אתי למינגע

ורבי יהודה
אגב מרריה דילמא מקרי ואתי ונגע:

כשהוא מנחם:
ת"ר
כשהוא עובר בשורה לנחם את אחרים
סגן ומשוח שעבר בימינו וראש בית אב ואבלים וכל העם משמאלו
וכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים סגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו
אבל משוח שעבר לא אתי גביה
מ"ט? חלשא דעתיה סבר קא חדי בי

א"ר פפא ש"מ מהא מתניתא תלת
שמע מינה היינו סגן היינו ממונה
ושמע מינה אבלים עומדין וכל העם עוברין
ושמע מינה אבלים לשמאל המנחמין הן עומדין

סדרי השורה באבל

ת"ר
בראשונה היו אבלים עומדין וכל העם עוברין
והיו ב' משפחות בירושלים מתגרות זו בזו
זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה
התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין:

תקנות רמי בר אבא בציפורי

<חזר והלך וסיפר סימן>:

אמר רמי בר אבא החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין

ואמר רמי בר אבא התקין רבי יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה משום מעשה שהיה

ואמר רמי בר אבא התקין ר' יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום ייחוד

אבלים ומנין

אמר רב מנשיא בר עות שאילית את רבי יאשיה רבה בבית עלמין דהוצל ואמר לי אין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין בין שאבלים עומדין וכל העם עוברין בין שאבלים עוברין וכל העם עומדין:

נוסח האבל

כשהוא מתנחם כו': איבעיא להו כי מנחם הוא אחריני היכי אמר להו

ת"ש והוא אומר תתנחמו היכי דמי אילימא כי מנחמי אחריני לדידיה אמר להו איהו תתנחמו נחשא קא רמי להו אלא כי מנחם לאחריני אמר להו תתנחמו ש"מ:

המלך בבית המשפט

מלך לא דן כו': אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן דכתיב (ירמיהו כא) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני והכתיב (צפניה ב) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים

מעשה ינאי

אלא מלכי ישראל מ"ט לא? משום מעשה שהיה: דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו

שלחו ליה עבדך קטל נפשא שדריה להו שלחו לי' תא אנת נמי להכא משפטים והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב.

א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'

סנהדרין דף יט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: נפנה לימינו...
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך נפנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע. נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם? יבא בעל מחשבות ויפרע מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:

חליצת מלך

לא חולץ ולא חולצין וכו': איני? והאמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך מצוה שאני:

נשות מלכים

ואין נושאין כו': תניא אמרו לו לר' יהודה: נשים הראויות לו מבית המלך ומאי נינהו מירב ומיכל

שאלו תלמידיו את ר' יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב שנאמר (שמואל ב ג) תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים מאי תלמודא אמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי מאי קידושי טעות דכתיב (שמואל א יז) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' אזל קטליה אמר לו מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת אזל יהבה לעדריאל דכתיב (שמואל א יח) ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל אייתי ליה א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ואיבעית אימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה שאול סבר לא חזו ולא מידי ודוד סבר חזו לכלבי ושונרי

ור' יוסי האי תנה את אשתי את מיכל מאי דריש ביה ר' יוסי לטעמיה דתניא רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין כתיב (שמואל ב כא) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחולתי וגו' וכי לעדריאל נתנה והלא לפלטי בן ליש נתנה דכתיב (שמואל א כה) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו'

אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה

ור' יהושע בן קרחה נמי הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו:

<חנינא קרא יוחנן ואשתו אלעזר וגאולה ושמואל בלימודי סימן>: רבי חנינא אומר מהכא (רות ד) ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה אלא רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה

רבי יוחנן אמר מהכא (דברי הימים א ד) ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור וגו' אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח <לו> מרד מרד זה כלב ולמה נקרא שמו מרד שמרד בעצת מרגלים

וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה

רבי אלעזר אמר מהכא (תהילים עז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וכי יוסף ילד והלא יעקב ילד אלא יעקב ילד ויוסף כילכל לפיכך נקראו על שמו

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו

(ישעיהו כט) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים והיינו דכתיב (ישעיהו כט) לא עתה יבוש יעקב וגו' לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו

כתיב פלטי וכתיב פלטיאל אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מן העבירה מה עשה נעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה והכתיב (שמואל ב ג) וילך אתה אישה שנעשה לה כאישה והכתיב (שמואל ב ג) הלוך ובכה על המצוה דאזיל מיניה עד בחורים שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה

אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז. תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש.

תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז. דכתיב (רות ג) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת מאי וילפת? אמר רב: שנעשה בשרו כראשי לפתות

סנהדרין דף כ עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: תוקפו של בועז...
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש - כדאמרן.

{{{1}}}

סנהדרין פרק ב משנה ג

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד

ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחה בידו

דרך המלך אין לו שיעור

וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא נוטל חלק בראש:

גמרא בבלי על סנהדרין פרק ב משנה ג

תנינא חדא זימנא אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד איידי דתנא כל מילי דמלך תנא נמי מוציאין למלחמת הרשות

אמר רב יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו רב אמר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם שנאמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך כתנאי ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך

וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה

רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (דברים יז) ואמרת אשימה עלי מלך וגו' תניא ר"א אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר (שמואל א ח) תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר (שמואל א ח) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו

תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחילה כשהוא אומר (שמות יז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר (דברי הימים א כט) וישב שלמה על כסא ה' למלך ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר (דברים יב) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה

וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב וכתיב (שמואל ב ז) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו' אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים שנאמר (מלכים א ה) וישב שלמה על כסא ה' ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר (דברי הימים א כט) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה

רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו

ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר (קוהלת א) אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו' ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים שנאמר (קוהלת א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר (שיר השירים ב) הנה מטתו שלשלמה וגו' ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר (קוהלת א) זה היה חלקי מכל עמלי

רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו

הדר או לא הדר?
רב ושמואל: חד אמר - הדר, וחד אמר - לא הדר.
מאן דאמר לא הדר: מלך והדיוט
ומאן דאמר הדר: מלך והדיוט ומלך.

סנהדרין דף כא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ...וימשחו לה' לנגיד
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

פורץ לעשות לו דרך: {{רן| ת"ר:

אוצרות מלכים? - למלך.

ושאר ביזה שבוזזין? - מחצה למלך ומחצה לעם.

אמר ליה אביי לרב דימי: ואמרי לה ...לרב אחא: בשלמא אוצרות מלכים - למלך: אורחא דמלתא. אלא שאר ביזה שבוזזין - מחצה למלך ומחצה לעם: מנלן? דכתיב דברי הימים, משיחת שלמה וצדוק) וימשחו לה' לנגיד, ולצדוק... מקיש נגיד לצדוק. מה צדוק: מחצה לו ומחצה לאחיו? אף נגיד: מחצה לו ומחצה לאחיו. וצדוק גופיה - מנלן?

דתניא

רבי אומר: והיתה לאהרן ולבניו

מחצה לאהרן ומחצה לבניו.

סנהדרין פרק ב משנה ב

ביאור:מתניתין

(דברים יז) לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה

רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו

ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה

אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים דאפילו כאביגיל:

גמרא על סנהדרין פרק ב משנה ב

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

סיבות למצוות (דרישת טעמא דקרא)

למימרא דר' יהודה דריש טעמא דקרא ור"ש לא דריש טעמא דקרא?
והא איפכא שמעינן להו? דתניא:
אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה
שנאמר (דברים כד) לא תחבול בגד אלמנה - דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר:
עשירה - ממשכנין אותה,
ענייה - אין ממשכנין אותה,
- ואתה חייב להחזיר לה
- ואתה משיאה שם רע בשכנותיה

ואמרינן:
מאי קאמר?
הכי קאמר: מתוך שאתה ממשכנה - אתה חייב להחזיר לה, ואתה משיאה שם רע בשכנותיה.
אלמא ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא, ורבי שמעון - דריש טעמא דקרא?

בעלמא: רבי יהודה לא דריש טעמא דקרא.
ושאני הכא: דמפרש שהתורה מגדירה בעצמה 'במפורש' טעמא דקרא: מה טעם פר' ראה לא ירבה לו נשים משום דלא יסור לבבו.

ור' שמעון אמר לך: מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא?
א"כ לכתוב קרא: לא ירבה לו נשים ולישתוק. ואנא אמינא מה טעם לא ירבה - משום דלא יסור.
לא יסור - למה לי? אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זו לא ישאנה.
אלא מה אני מקיים לא ירבה דאפילו כאביגיל.

מלך וריבוי נשים

הני - שמונה. עשרה מנלן?
דכתיב (שמואל ב ג) ויולדו לדוד בנים בחברון
ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית
ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי
והשלישי אבשלום בן מעכה
והרביעי אדוניה בן חגית
והחמישי שפטיה בן אביטל
והששי יתרעם לעגלה אשת דוד
אלה ילדו לדוד בחברון

וקאמר ליה נביא (שמואל ב יב) אם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה
כהנה שית וכהנה שית דהוו להו תמני סרי

מתקיף לה רבינא אימא כהנה תרתי סרי וכהנה עשרין וארבע
תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מעשרים וארבע
למאן דדריש וי"ו ארבעים ושמנה הוו
תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמנה

ותנא דידן מאי טעמיה
אמר רב כהנא מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא
מה כהנה קמא שית אף כהנה בתרא שית
והא הואי מיכל
אמר רב עגלה זו מיכל
ולמה נקרא שמה עגלה שחביבה עליו כעגלה
וכן הוא אומר (שופטים יד) לולי חרשתם בעגלתי וגו'

בני דוד

מיכל

ומי הוו למיכל בני והכתיב (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה אמר רב חסדא עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה

מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון ואילו מעשה דמיכל בירושלים הוה דכתיב (שמואל ב ה) ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למיטרפסה

אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה

והכתיב (שמואל ב ה) ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים למלויי שמונה עשר

נשות ופילגשי דוד

מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין

ילדי דוד

אמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות היו וכולן יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו והם היו בעלי אגרופין של בית דוד

תמר ואמנון

ואמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר (שמואל ב יג) ועתה דבר נא <על> [אל] המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס"ד בת נישואין הואי אחתיה מי הוה שריא ליה אלא שמע מינה בת יפת תואר היתה

(שמואל ב יג) ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד <והיה> [ויהונדב] איש חכם וגו' אמר רב יהודה אמר רב איש חכם לרשעה (שמואל ב יג) ויאמר מדוע אתה ככה דל בן המלך ויאמר לו יונדב שכב על משכבך והתחל וגו' עד ועשתה לעיני את הבריה (שמואל ב יג) ותקח המשרת ותצוק לפניו אמר רב יהודה אמר רב שעשתה לו מיני טיגון

(שמואל ב יג) וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד מ"ט אמר ר' יצחק נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה וכי נקשרה לו איהי מאי עבדה אלא אימא קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה איני והא דרש רבא מאי דכתיב (יחזקאל יז) ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה שאני תמר דבת יפת תואר הואי

(שמואל ב יג) ותקח תמר אפר על ראשה <ואת כתונת> [וכתנת] הפסים אשר עליה קרעה תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה גדר גדול גדרה תמר באותה שעה אמרו לבנות מלכים כך לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה אם לצנועות כך לפרוצות על אחת כמה וכמה

סנהדרין דף כא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: על הייחוד ועל הפנויה
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה

יחוד? דאורייתא הוא?! דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק

רמז לייחוד מן התורה מניין

שנאמר (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך

וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית?

אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה

אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה.

אדוניה בן חגית

(מלכים א א) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך
אמר רב יהודה אמר רב מלמד שביקש להולמו ולא הולמתו

(מלכים א א) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו
מאי רבותא?
אמר רב יהודה אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו:

סנהדרין פרק ב משנה ד

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

שאר הגבלות המלך

{{רן| לא ירבה לו סוסים - אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אספניא

וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה מוציאה - עמה עמו, נכנס - הוא מכניסה עמו יושב בדין - היא עמו, מיסב - היא כנגדו. שנאמר (דברים יז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

גמרא בבלי על סנהדרין פרק משנה ד

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

המלך והגבלת ריבוי סוסים

תנו רבנן (דברים יז) לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו תלמוד לומר לו. לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו הא מה אני מקיים סוסים? סוסים הבטלנין מניין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה? ת"ל (דברים יז) למען הרבות סוס וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה - סוסים למה לי? לעבור בל"ת על כל סוס וסוס טעמא דכתב רחמנא לו. הא לאו הכי ה"א אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא? לא. צריכא לאפושי:

(דברים יז) וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אספניא: ת"ר (דברים יז) וכסף וזהב לא ירבה לו יכול אפילו כדי ליתן אספניא? ת"ל לו. לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא. טעמא דכתב רחמנא לו. הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא? לא. צריכא להרווחה. השתא דאמרת לו לדרשה (דברים יז) לא ירבה לו נשים מאי דרשת ביה? למעוטי הדיוטות.

רב יהודה רמי כתיב (מלכים א ד) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו וכתיב (דברי הימים ב ט) ויהי לשלמה ארבעת אלפים <ארוות> [אריות] סוסים הא כיצד אם ארבעים אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ד' אלפים ארוות סוסים ואם ד' אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים

<רבי> [רב] יצחק רמי כתיב (דברי הימים ב ט) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב (מלכים א יא) ויתן <שלמה> [המלך] את הכסף בירושלים כאבנים

לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה

אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי

ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן - נכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז) לא ירבה לו נשים: אמר שלמה אני ארבה ולא אסור. וכתיב (מלכים א יא) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו.

וכתיב (דברים יז) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב. וכתיב (מלכים א יא) ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו':

ספר התורה של המלך

וכותב ספר תורה לשמו: תנא: ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו

אמר <רבא> [רבה] אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה? מצוה לכתוב משלו. שנאמר (דברים לא) ועתה כתבו לכם את השירה

איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו - שלא יתנאה בשל אחרים מלך - אין, הדיוט - לא? לא. צריכא לשתי תורות. וכדתניא (דברים יז) וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות: אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.

אותה שיוצאה ונכנסת עמו <עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהילים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט> אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר (דברים יז) והיתה עמו וקרא בו - מקום הראוי לקראות בו.

הכתב עברי העתיק

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא:
בתחלה ניתנה תורה לישראל - בכתב עברי ולשון הקודש
חזרה וניתנה להם בימי עזרא - בכתב אשורית ולשון ארמי.
ביררו להן לישראל - כתב אשורית ולשון הקודש.
והניחו להדיוטות - כתב עברית ולשון ארמי.

מאן הדיוטות? אמר רב חסדא: כותאי.
מאי כתב עברית? אמר רב חסדא: כתב ליבונאה.

תניא:

רבי יוסי אומר:

ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא <לא> קדמו משה.

במשה הוא אומר: מתן תורה, פר' יתרו ומשה עלה אל האלהים

בעזרא הוא אומר: עזרא הוא עזרא עלה מבבל.

מה עלייה האמור כאן - תורה? אף עלייה האמור להלן - תורה.

סנהדרין דף כב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: וכתב הנשתוון
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

במשה הוא אומר (דברים ד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים

בעזרא הוא אומר (עזרא ז) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' <אלהיו> ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט

ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו? נשתנה על ידו הכתב.

שנאמר: (עזרא ד) וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית.

וכתיב (דנייאל ה) לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא

וכתיב (דברים יז) וכתב את משנה התורה הזאת: כתב הראוי להשתנות.

למה נקרא אשורית? שעלה עמהם מאשור.

תניא:

רבי אומר:

בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל.

כיון שחטאו? נהפך להן לרועץ.

כיון שחזרו בהן החזירו להם

שנאמר (זכריה ט) שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך

למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב

רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי:

כתב זה לא נשתנה כל עיקר

שנאמר (שמות כז) ווי העמודים. - מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו.

ואומר (אסתר ח) ואל היהודים ככתבם וכלשונם. - מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה.

אלא: מה אני מקיים את משנה התורה הזאת? לשתי תורות -

אחת שיוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.

אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו,

שנאמר (תהילים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד

ואידך? האי שויתי - מאי דריש ביה? ההוא מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא. דאמר רב חנה בר ביזנא:

אר"ש חסידא:

המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו,

שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.

לר"ש דאמר כתב זה לא נשתנה - מאי לא כהלין כתבא למיקרא אמר רב:

בגימטריא איכתיב להון: יטת יטת אידך פוגחמט.

מאי פריש להו (דנייאל ה) מנא מנא תקל ופרסין?

מנא מנא אלהא מלכותך <והשלמת לך> [והשלמה] תקיל תקילתא במאזניא והשתכחת חסיר <פרסין> [פרס] פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס.

ושמואל אמר: ממתוס ננקפי אאלרן

ור' יוחנן אמר: אנם אנם לקת ניסרפו
רב אשי אמר: נמא נמא קתל פורסין:

סנהדרין פרק ב משנה ד

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו

ואין רואין אותו כשהוא מסתפר, ולא כשהוא ערום, ולא כשהוא בבית המרחץ

שנאמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

גמרא על סנהדרין פרק ב משנה ד

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

אמר רב יעקב
א"ר יוחנן:
אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה
מותרת לשלמה - דמלך היה ומלך משתמש בשרביטו של מלך
ואסורה לאדניה - דהדיוט הוא.

אבישג - מאי היא?
דכתיב (מלכים א א) והמלך דוד זקן בא בימים וגו'
ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו'
וכתיב (מלכים א א) ויבקשו נערה יפה וגו'
וכתיב (מלכים א א) והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו
אמרה: נינסבן? אמר לה: אסירת לי.
אמרה ליה: חסריה לגנבא נפשיה - לשלמא נקיט.
אמר להו: קראו לי לבת שבע

וכתיב (מלכים א א) ותבא בת שבע אל המלך החדרה
אמר רב יהודה
אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות

הקשר הבינזוגי

אמר רב שמן בר אבא: בוא וראה כמה קשין גירושין
שהרי דוד המלך התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש

א"ר אליעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות
שנאמר (מלאכי ב)
וזאת שנית תעשו: כסות דמעה את מזבח ה',
בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם...
וכתיב (מלאכי ב) ואמרתם על מה?
על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך
אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך

א"ר יוחנן:
...ואיתימא ר' אלעזר:
אין אשתו של אדם מתה, אלא אם כן מבקשין ממנו ממון - ואין לו
שנאמר (משלי כב) ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך

וא"ר יוחנן:
כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בהמ"ק בימיו
שנאמר (יחזקאל כד) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה
לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך
וכתיב (יחזקאל כד) ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב
וכתיב (יחזקאל כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם

אמר רבי אלכסנדרי:
כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו
שנאמר (איוב יח) אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך

ר' יוסי בר חנינא אמר: ...פסיעותיו מתקצרות
שנאמר (איוב יח) יצרו צעדי אונו

רבי אבהו אמר: ...עצתו נופלת
שנאמר (איוב יח) ותשליכהו עצתו

אמר רבה בר בר חנה:
אמר רבי יוחנן:
קשה לזווגם כקריעת ים סוף
שנאמר (תהילים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות
<אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות>
איני? והאמר רב יהודה אמר רב:
ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני

לא קשיא. הא - בזווג ראשון, הא - בזווג שני.
א"ר שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים
שנא' (ישעיהו נד) ואשת נעורים כי תמאס

סנהדרין דף כב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: (...ושמח מאשת) נעוריך
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה:
אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה
שנא' (משלי ה) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך
אמר לו: כגון מאן? אמר לו כגון אמך.

איני? והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה:
(קוהלת ז) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים
ואמר לו: כגון מאן? וא"ל: כגון אמך.
מיתקף תקיפא עיבורי מעברא במלה.

אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב:
אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי,
שנאמר (ישעיהו נד) כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו

תנא: אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה
אין איש מת אלא לאשתו שנאמר (רות א) וימת אלימלך איש נעמי
ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל:

תספורת מלכותית

{{רן| אין רואין אותו כו': ת"ר: מלך מסתפר בכל יום כהן גדול מערב שבת לערב שבת כהן הדיוט אחד לשלשים יום

מלך מסתפר בכל יום שנאמר (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך: כהן גדול מע"ש: אמר רב שמואל בר נחמן א"ר יוחנן הואיל ומשמרות מתחדשות

כהן הדיוט אחד לשלשים יום דכתיב (יחזקאל מד) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם ויליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא פרע לא ישלחו וכתיב התם (במדבר ו) גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים ותנן נמי סתם נזירות שלשים יום

והתם מנא לן אמר רב מתנה דאמר קרא קדש יהיה בגימטריא תלתין הוו אמר ליה רב פפא לאביי אימא לא לירבו כלל אמר ליה אי כתיב לא ישלחו פרע כדקאמרת השתא דכתיב ופרע: פרע - ליהוי, שלוחי - לא לישלחו. אי הכי האידנא נמי? דומיא דיין: מה יין - בזמן ביאה הוא דאסור, שלא בזמן ביאה שרי? אף פרועי ראש - בזמן ביאה אסור, שלא בזמן ביאה שרי.

ויין שלא בזמן ביאה שרי? והתניא:

רבי אומר:

אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם

אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו?

ואמר אביי כמאן שתי כהני חמרא האידנא? כרבי. מכלל דרבנן אסרי!

התם היינו טעמא: מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה - וליכא. ה"נ? בעינא כהן הראוי לעבודה וליכא?

הכא אפשר דמספר ועייל. התם - נמי אפשר דניים פורתא ועייל? דאמר רב אחא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין?

ולאו איתמר עלה: אמר רב נחמן

אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא ששתה כדי רביעית אבל יותר מכדי רביעית כ"ש דדרך טורדתו ושינה משכרתו.

רב אשי אמר: שתויי יין - דמחלי עבודה, גזרו בהו רבנן. פרועי ראש - דלא מחלי עבודה, לא גזרו בהו רבנן.

מיתיבי

ואלו שבמיתה: פרועי ראש ושתויי יין.

בשלמא שתויי יין דכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת אתה ובניך ולא תמותו אלא פרועי ראש מנא לן? דאיתקש שתויי יין לפרועי ראש כתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו <וכתיב> [וכתב בתריה] ויין לא ישתו וגו' מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה

ומינה מה שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי ראש דמחלי עבודה? קשיא.

אמר ליה רבינא לרב אשי: האי - עד דלא אתא יחזקאל, מאן אמרה? וליטעמיך? הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, עד שבא יחזקאל ולימדנו (יחזקאל מד): כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני עד דלא בא יחזקאל מאן אמרה? אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא ה"נ גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. <וכי גמרי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי>

מאי כסום יכסמו את ראשיהם תנא כמין תספורת לוליינית. מאי תספורת לוליינית אמר רב יהודה אמר שמואל תספורתא יחידאה ה"ד אמר רב אשי ראשו של זה בצד עיקרו של זה שאלו את רבי איזהו תספורת של כ"ג אמר להן צאו וראו מתספורת של בן אלעשה

תניא רבי אומר לא על חנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא כדי להראות בו תספורת של כהן גדול: