ביאור:מעומד/רבנית/תלמוד/ראשונים/תוספות/שס/ברכות
מהדורה מעומדת ומבוארת של פירוש בעלי התוספות על התלמוד הבבלי - מסכת ברכות
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פרק ראשון
עריכה|
ברכות דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מאימתי
עריכהמקורות
עריכהפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הפירוש
עריכהרש"י: שמע על המיטה במקום בערבית המוקדמת
עריכה|
(ירושלמי ברכות פרק א הלכה א) תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? (לקמן, ברכות ס:) הַנִּכְנָס לִישַׁן עַל מִטָּתוֹ, אוֹמֵר מִ״שְּׁמַע יִשְׂרָאֵל״ עַד ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ ... הַמַּפִּיל חַבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי... (לקמן בסמוך, מתחיל בברכות ד:) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — מִצְוָה לִקְרוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַאי קְרָא? - ״רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה״. אָמַר רַב נַחְמָן: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא? - אֵין צָרִיךְ! (לקמן בסמוך, ברכות ג:) אָמַר מָר: "...קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל". מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן.
|
- פי' רש"י: ואנן היכי קרינן מבעוד יום? - ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים, כדמפרש בגמ'?
- על כן פירש רש"י
- שקריאת שמע שעל המטה - עיקר, והוא לאחר צאת הכוכבים.
- והכי איתא בירושלמי: אם קרא קודם לכן לא יצא. - ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.
בעיות בהסבר רש"י
עריכה- תימא לפירושו: והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ראו במקורות משמאל! ואם כן, שלש פרשיות היה לו לקרות?!
- ועוד קשה: דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה - בערבית?
- ועוד: דאותה קריאת שמע סמוך למטה - אינה אלא בשביל המזיקין! כדאמר בסמוך ראו במקורות משמאל - ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך!
- ועוד קשה: דא"כ דאם כן פסקינן כרבי יהושע בן לוי - דאמר תפלות באמצע תקנום -
- פי' באמצע: בין שני קריאת שמע, - בין קריאת שמע של שחרית, ובין ק"ש של ערבית.
- ואנן קיי"ל כר' יוחנן, דאמר לקמן:
- איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה של ערבית - לתפלה.
רבנו תם: שמע של ערבית עיקר, והיא בזמן
עריכה|
(בבלי ברכות תחילת פרק רביעי "תפילת השחר") משנה: ...תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. (בבלי ברכות, המשך הגמרא על משנה א של פרק רביעי "תפילת השחר") תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב יִצְחָק: הָתָם אָמַר רַב כָּהֲנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה... הָכָא מַאי? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אָמַר רַב חִסְדָּא: נֶחְזֵי אֲנַן, מִדְּרַב מְצַלֵּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שְׁמַע מִינַּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה! אַדְּרַבָּה!! מִדְּרַב הוּנָא וְרַבָּנַן לָא הֲווֹ מְצַלּוּ עַד אוּרְתָּא, שְׁמַע מִינַּהּ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה! הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, דַּעֲבַד כְּמָר — עֲבַד, וְדַעֲבַד כְּמָר — עֲבַד. |
- לכן פי' ר"ת רבינו תם: דאדרבה, קריאת שמע של בית הכנסת כלומר זו שבתפילה ולא זו שעל המיטה עיקר.
- ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום?
- -ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה, דאמר בפרק תפלת השחר: דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה, דהיינו אחד עשר שעות - פחות רביע.
- ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית.
איחור מנחה - תקין
עריכה- ואם תאמר: היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה, ואפילו לאחר פלג המנחה?
- יש לומר דקיימא לן כרבנן, דאמרי: זמן תפלת המנחה עד הערב.
- ואמרינן לקמן פרק ד' משנה ג' לפי חלוקת הבבלי (כז.)
- השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר -
- דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד.
שיטת ר"י (רבנו יהודה)
עריכהבעיית בשיטת רבנו תם: עירוב זמן מנחה וערבית
עריכה- מכל מקום קשיא: דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי?!
- שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה?
- - משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה, כדברי רבי יהודה, ומיד הוי זמן ערבית,
- ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן?
ההלכה לפי ר"י: ערבית מבעוד יום
עריכה- על כן אומר בר"י רבנו יהודה - מבעלי התוספות, דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר.
- ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום, סבירא לן כהני תנאי דגמרא, דאמרי: משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב - דהיינו סעודת ע"ש ערב שבת והיא היתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן תפלה.
- וגם ראיה ((שם)): דרב הוי מצלי של שבת - בערב שבת.
- ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע!
- מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר.
רבנו תם: הירושלמי - על שמע נוסף, ללימוד =
עריכה- והא דקאמר בירושלמי המובא ברש"י לעיל: למה היו קורין בבהכ"נ... וכו'
- אומר ר"ת: שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם, כמו שאנו רגילין לומר 'אשרי' תחלה.
- ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.
מסקנת בעלי התוספות בעניין שמע על המיטה
עריכה- ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו - שאין לברך, וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
- חזרה למשנה
צאת הכוכבים
עריכהראיה גמורה אינה - דהא לא מיירי התם לענין ק"ש.
ליתני דשחרית ברישא
עריכהכדאשכחן בתמיד דכתיב 'של בוקר' תחילה.
אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא
עריכה- אי אמרת בשלמא - דסמיך אקרא דבשכבך - א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש.
- אלא א"א דסמיך אקרא דברייתו של עולם - א"כ קפיד אכל מילי?! א"כ סיפא דקתני... וכו':
- חזרה לסוגיא בגמרא
מברך שתים לפניה וכו'
עריכה- (ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהילים קיט)
- ולא קא חשיב יראו עינינו
- - דההיא ברכה, תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת.
- ודוקא בבית הכנסת שלהם - שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים,
- אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה
- חזרה לסוגיא בגמרא
והא קמ"ל דכפרא לא מעכבא
עריכה- וא"ת: הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים (פי"ד) ומייתי לה בהערל (עד:) -
- העריב שמשו - אוכל בתרומה
- וי"ל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר - אף למה שמפורש כבר.
- חזרה לסוגיא בגמרא
דילמא ביאת אורו הוא
עריכה- פי' רש"י עד שיזרח אורו של יום השמיני, ומאי וטהר? טהר גברא - שיטהר האיש בהבאת קרבנותיו.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ותימא לפירושו: לפרוך אההיא דהערל (דף עד:) דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' - מנלן דביאת שמשו הוא?
- ועוד: היכי מצי למימר דמיירי בזריחה? דאי בזריחה הוא - הוה מצי למכתב בקרא וזרח השמש - וטהר,
- כמו ממזרח השמש (פרשת חוקת) או לשון יציאה, כמו: השמש יצא על הארץ (סוף פרשת נח) ונקט בקרא ובא השמש - אלמא דהיינו שקיעת החמה?!
- ועוד: דבסמוך קא מבעיא ליה האי ובא השמש - אי ביאת אורו הוא.
- ופשיט מברייתא: זכר לדבר... וכו'
- תפשוט ממתניתין (דנגעים פי"ד) העריב שמשו אוכל בתרומה - אלמא דהיינו ביאת שמש?
- וי"ל דה"פ:
- ממאי דהאי 'וּבֵא הַשֶּמֶש - וְטַהֵר' - ביאת שמש הוא - ממש,
- ומאי 'וְטַהֵר' - טהר יומא: דהיינו צאת הכוכבים...
- דילמא ביאת אורו הוא: דהיינו תחלתה של שקיעת החמה, והוא תחלת הכנסתה ברקיע.
- ועדיין יש שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים,
- ומאי 'וְטַהֵר' - טהר גברא.
- והשתא למתניתין דהערל לא קשה מידי:
- דמצי למימר 'העריב שמשו' דהתם - היינו ביאת אורו.
- ואף: מהתם לא תפשוט דהיינו צאת הכוכבים.
- - משום הכי איצטריך לאתויי הכא הברייתא דצאת הכוכבים.
חזרה לסוגיה (למשמעות ובא השמש וטהר)
אם כן לימא קרא ויטהר
עריכה- אף על גב דבכמה מקומות כתיב וטהר.
- התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכא למיטעי הוה ליה למכתב ויטהר.
חזרה לסוגיה (למשמעות ובא השמש וטהר)
משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח
עריכה- תימא: עני גופיה - מתי יתפלל?!
- דהא אמרת: זמן אכילתו - היינו זמן ק"ש,
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא... כדתניא לקמן (במהשך משנתנו), וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך... וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה!
- ויש לומר דזמן תפלה הוי קודם לזמן סעודה,
- דלאו דוקא משעני נכנס לאכול, אלא פורתא מעיקרא קאמר:
- שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל:
בחזרה לסוגיה (משעה שהכהנים נכנסים לאכול התרומה)
אמר ליה ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים
עריכה- תימא: תיקשי ליה לנפשיה שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא
- והוא אומר (לקמן דף כז.) מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית.
- ויש לומר דלדידיה לא קשיא דלא דריש בשכבך ובקומך
- אבל לרבנן דדרשי - קשיא, דאינו זמן שכיבה.
ואי ס"ד דעני קדים
עריכהסד דעני קדים רבי חנינא היינו ר' אליעזר. ולא מצי למימר דעני קדים לקדוש היום או קדוש היום קדים לשעורא דעני. דלא מסתברא לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דכל זמנים הללו אית ביה:}}
קשיא דר' מאיר אדר' מאיר
עריכה- דלא מצי למימר בשעה שבני אדם נכנסין, וכהן חד שעורא הוא
- דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפי' רשי
- שפי' שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בעש.
- [וגם כן] לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין
- דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש.
קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר
עריכה- דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא.
- דאכ ר' אליעזר היינו ר' יהושע.
בבית אפל
עריכה- ואת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ט:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בקש של שחרית.
- ויל ממ כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר. קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|