ביאור:מעומד/עתיקות/יתדות/תחינות/באכדית/שאילת נשקו 13
שאילת נשקו 13 - תחינה קצרצרה באכדית
רקע
עריכהרקע: נֻשְׁקֻא - אולי מלשון השקייה, הידוע גם בשם גִבִל - בלול מאש ומים, והוא סערת הברק והרעם.
התחינה נקראה בטקס הנֻמבֻרבי, להסרת נזקי פגיעת הברק בעוז אפו של האל.
הערה: אין ככל הידוע באכדית ב רפה, ועיצור זה נאמר ככל הידוע כמו ב ישראלית עם דגש קל: דו-שפתית פוצצת (אוטמת)
התחינה
עריכה| תמליל | תעתיק | תרגום | כתב יתדות |
|---|---|---|---|
| 104 ח-דִש מֻ-חֻר לִב-בַכ-כַ לִ-נֻ-וּח כ-ב-תכ-ך לפ-שח | חדש מחר לבך לנוח כבדך לפשח | תן בשחר לבך לנוח, כבדך לפוש (שוש עליו. לבך ינוח. כבדך ירגע) |
|
| 105 אנ ה ת-ר-ב ב-כ-ת לא ת-ש-כן | עם ה תרב בכית לא תשכן | ברבצך בכי לא ישכון (בבית זה בכי לא ישכון) |
|
| 106 את-תכ-ך ד-מע-עכ-ת לב-ב-ש-מ | אתך דמעכת לבשם | אתך דמעתך לבשם (יבא ממך סימן טוב) |
הערות על מלים
עריכהנח, פשח - מלים של נשימה נשמה ונשיפה נפש ורוח ונחירות מנוחה - כולם מצלילי החרחור וההתנשפות השקטה והרכה.
כבד - כבת באכדית, הוא האיבר המזוהה עם כאב וקיב, וגם התרגשות פנימית של כבוד ורוגע.