ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/ירושלמי/שקלים/פרק ז

תלמוד ארץ ישראל - מסכת שקלים פרק שביעי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שקלים פרק ז הלכה א

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

מעות שנמצאו בין השקלים - לנדבה.

- קרוב לשקלים - יפלו לשקלים,

- לנדבה - יפלו לנדבה,

- מחצה למחצה - יפלו לנדבה.

...בין עצים ללבונה:

- קרוב לעצים - יפלו לעצים

- ללבונה - יפלו ללבונה

- מחצה למחצה - יפלו ללבונה.

בין קינין לגוזלי עולה:

- קרוב לקנין - יפלו לקינין

- קרוב לגוזלי עולה - יפלו לגוזלי עולה

- מחצה למחצה - יפלו לגוזלי עולה

בין חולין למעשר-שני:

- קרוב לחולין - יפלו לחולין

- למעשר שני - יפלו למעשר שני

- מחצה למחצה - יפלו למעשר שני

זה הכלל: הולכין אחר הקרוב - להקל, מחצה למחצה - להחמיר.

גמרא פרק ז הלכה א

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

לשם מה הפירוט

לא הוצרכה
דלא בין שקלים לקינים
- ר' אבון בשם ר' פנחס כמין בוכלייאר היו עשוין

מחצה למחצה יפלו לנדבה לא צורכה דלא מחצה למחצה יפלו לשקלים)

אית דבעי מימר שמא יפלו לשירי הלשכה
אית דבעי מימר מחצה למחצה כמי שמת
- אר יסא:
עד דאנא תמן, שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל:
הפריש שקלו ומת?
אמר ליה: יפלו לנדבה, (מותר) עשירית האיפה שלו.

ראו מאמר בהארץ: מי הפיל (או השליך) את מטמון ים המלח

- רבי יוחנן אמר: יוליכם לים המלח.
- רבי לעזר אמר: יפלו לנדבה.
וקשיא ויש חטאת קריבה עולה?

- חזקיה (אחי) בשם רבי שמעון בן לקיש:
תנאי בית דין הוא: על המותרות שיקרבו עולות

האשה הזאת במה היא מתכפרת?
- אמר ר' יצחק תנאי ב"ד הוא: המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות.

לא צורכה דלא בין קטורת לעצים ללבונה לזהב לכפורת -
ותניתה בסופה זה הכלל הולכין אחר הקרוב מחצה למחצה להחמיר:

שקלים פרק ז הלכה ב

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

מעות שנמצאו -

לפני סוחרי בהמה: לעולם מעשר.

ובהר הבית: חולין.

ובירושלם:

בשאר כל ימות השנה: חולין

ובשעת הרגל: הכל מעשר

בשר שנמצא -

בעזרה: איברים עולות וחתיכות חטאות

ובירושלם: זבחי שלמים זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה

נמצא בגבולין: אברים נבילות, וחתיכות מותרות

מעות שנמצאו -

לפני סוחרי בהמה: לעולם מעשר

ובהר הבית: חולין

ובירושלים:

בשאר כל ימות השנה: חולין

ובשעת הרגל: הכל מעשר

בשר שנמצא -

בעזרה: איברים עולות וחתיכות חטאות

ובירושלים: זבחי שלמים

זה וזה - תעובר צורתו ויצא לבית השריפה

נמצא בגבולין:

איברים נבילות, וחתיכות מותרות.

ובשעת הרגל, שהבשר מרובה: אף איברים מותרות.

תלמוד ירושלמי על שקלים פרק ז הלכה ב

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

סוגיה - להשלים

לא צורכה?! דלא בהר הבית - קודש?
- רבי בא: ר' חייה בשם רבי יוחנן: חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות, עד שהוא מחללן על הבהמה.

סוגיה - תעובר צורתו

בשר שנמצא כו'
רבי לעזר בשם ר' הושעיה: הסיע דעת - טעון עיבור צורה
א"ר הושעיה: מתני' אמרה כן: "תעובר צורתו ויצא לבית השריפה"!
א"ר יוסי: ויאות לאכלו? אין את יכול! - שמא נתקלקל צורתו. לפום כן צריך מימר: "תעובר צורתו ויצא לבית השריפה"

סוגיה - בשר מחוץ לירושלים

נמצא בגבולין בערי הגבול, כלומר: מחוץ לירושלים כו'
רבי קריספא בשם רבי יוסי ברבי חנינה:
איברים נבילות - לוקין עליהן משום נבילה

מתניתא אמרה כן! "איברים נבילות וחתיכות מותרות" ?!
- חתיכות מותרות - לא ממש
ודכוותה איברים נבילות לוקין עליהן משום נבילה.

רבי קריספא בשם רבי יוסי ברבי חנינה:
אם היו מחרוזות מותרות -
תשע חניות מוכרות בשר נבילה, ואחת מוכרת בשר שחוטה,
נתחלפו לו? חושש
ולנמצאת? הולכין אחר הרוב.

תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבילה
נתחלפו לו? חושש
ולנמצאת? הולכין אחר הרוב.

בשר ביד גוי

א"ר יוחנן: הנמצא ביד גוי - כנמצא בפלטיא

רבי לעזר בי רבי חגיי הוה מסמך לר' מנא.
חמא לחד ארמאי מקטע מן סוסיה ומפיק לברא.
אמר ליה: הדא היא דאמר רבי יוחנן - הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא.
א"ל: כן אמר רבי יוסי - רבי:
והן שראו אותו יוצא - ממקולין של ישראל.
 
חד בר נש בציפורין אזיל, בעי מיזבון קופד ואייתי ליה.
אמר ליה: לא נסבית על כרחיה!
אמר ליה: ולאו בשר דנבילה יהבית ליה?

רבי ירמיה בשם ר' חנינה:
מעשה בא לפני ר' ואמר: לא כולא מינא מיסר, מקולין דציפורין.

רב נחת לתמן. חמתון מקילין, וחמר עליהן.

חד בר נש אזיל, בעי משיזגה אסקופתיה בגו נהרא - ואינשתה, ואזיל ליה.
חזר, בעי מיסבינה.
אמר ליה רב: אסור לך. דנא אמר: ההיא? שטף נהרא ואייתי חורי דנבילה תחתוי!

חד בר נש הוה מהלך בשוק, טעין קופד.
אתא דייתא וחטפתיה מיניה, וטלקתיה.
חזר, בעי מיסבינה.
אמר ליה רב: אסור לך. דנא אמר: בשר דנבילה הוות טעינה וטלקתיה, ונסבה ההוא אוחרנא גינאי שטף זיקין.
אתא עובדא קומי ר' יצחק בר"א ואמר: יחכמון שפייא קיטרהון.

נוקניקה אשתכח בכנישתא דבולי
אתא עובדא קומי רבי ירמיה.
אמר: יתחכמון סקורייא. עבידתהון גדי צלי.
אשתכח באסרטי דגופתא - והתירוהו משום שני דברים:
משום מציאה, ומשום רוב מהלכי דרכים
משום מציאה, דתני:
המציל מיד הארי, מיד הגייס, משונת הים, ומשונת הנהר, ומאיסרטיא גדולה, ומפלטיא גדולה -
הרי אלו שלו - מפני שהבעלים מתייאשין מהן.
משום רוב מהלכי דרכים - משום שחיטת גוי. ואשישתכח מן דבית רבי.

עיגול דגובנה אישתכח בפונדקא דלוי, והתירוהו משום שני דברים
משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים
משום מציאה דתני:
המציל מיד הגייס, מיד הארי, משונת הים, ומשונת הנהר, מאיסרטיא גדולה, ומפלטיא גדולה -
הרי אלו שלו - מפני שהבעלים מתייאשין מהן.
משום רוב מהלכי דרכים - משום גבינת עכו"ם
ואישתכח מן דר"א בר' יוסי.

א"ר מנא קומי ר' יוסי: ואנן חמיין רבנן מכריזין?!
א"ל:
את אין הוויתה משכח. לא נסבת! רבי יונה אבוך לא אמר כן!
אלא אמר: הלואי כד נשכח - נשכח מן פיוסא, ולגוא אפילו כן אשכח ולא נסיב

שקלים פרק ז הלכה ג

תבנית:דפוס ונציה

בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמדתה לכל רוח:

זכרים עולות, נקיבות זבחי שלמים.

רבי יהודה אומר: הראוי לפסחים - לפסחים קודם לרגל ל' יום.

בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה

חזרו להיות מניחין אותה ובורחין.

התקינו ב"ד שיהו נסכיה באין משל ציבור.

אר"ש: ז' דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן:

גוי בנוסח הדפוס על פי הצנזורה: עכו"ם ששלח עולתו ממדינת הים - ושלח עמה נסכים, קריבין משלו.

ואם לאו? קריבין משל ציבור.

וכן גר שמת והניח זבחים -

אם יש לו נסכים? קריבין משלו.

ואם לאו? קריבין משל ציבור.

ותנאי ב"ד הוא על כהן גדול שמת - שתהא מנחתו קריבה משל ציבור

רבי יהודה אומר: משל יורשין

ושלימה היתה קריבה,

- על המלח ועל העצים: שיהו הכהנים ניאותין בהן.

- ועל הפרה: שלא יהו מועלין באפרה

- ועל הקינין בדפוס: ועלה קינין הפסולות: שיהו באות משל צבור.

ר' יוסי אומר: המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות.

תלמוד ירושלמי על שקלים פרק ז הלכה ג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

ר' הושעיא רבה אמר: לבא בדמיהן שנו
א"ל רבי יוחנן: אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים?!
אלא הילכו בהן אחר הרוב. אם רוב זכרים - עולות, אם רוב נקיבות - זבחי שלמים. ואין השלמים באין מן הזכרים.
ומן הנקיבות כיצד הוא עושה? מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות.

א"ר זעירא
כמה דאת אמר תמן, תנאי ב"ד הוא על המותרות <האובדות> שיקרבו עולות - כן את מר?
אוף הכא, תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות

א"ר יוסי לרבי יעקב בר אחא: אין זה מזיד
א"ל מכיון שהוא תנאי ב"ד - אין זה מזיד
א"ר יסא:
עד דאנא תמן שמעית קל:
רב יהודה שאל לשמואל: הפריש שקלו ומת?
א"ל יפלו לנדבה, ומותר עשירית האיפה - שלו
רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח
ר"א אמר: יפלו לנדבה, עשירית האיפה של כ"ג.

רבי יוחנן אמר חוצה אותה ואחר כך מקדשה
ר"ש בן לקיש אמר מקדשה ואחר כך חוצה אותה?
מתניתא פליגא על רבי יוחנן:
מקריב מחצה ומחצה. אבד? פתר לה שכן אפילו מעות ילכו לים המלח
מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש:
נמצאו? שני חצאין - קריבין, ושני חצאין - אבודין.
ותני עלה מחצה ראשון ומחצה שני - תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.
פתר לה כר' ישמעאל דאמר:
עשרון - מקדש, כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו, ועובדה בידו.
"אחד כהן גדול וא' כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם - עבודתן כשירה".

רבי מנא בעי מימר:
בו ביום שנתקרב תחילה לעבודה - בו ביום נתמנה להיות כהן גדול.
מביא שתים. אחת - לחינוכו, ואחת - לחובת היום.

(ויקרא ו) תופיני - בשעת הבאה תופיני היא צריכה להיות אפויה - ואין בשחרית תופיני !
והא תנינין: העמידו עושה חביתין לעשות חביתין?
א"ר חייא בר אחא: לעשות חמין לרבוכה.

קטע זה מפורסם לגבי המחלוקת שהיתה בירושלים עם אליעזר בן יהודה, והרבה שיבושים בסיפור. הנה הדברים כהווייתם: להשלים קישור

תופיני - רבי יסא בשם ר' חנינה מטגנה ואח"כ אופה אותה
רבי אחא בשם ר' חנינה אופה אותה ואח"כ מטגנה

תופיני תאפנה נא -
רבי אומר תאפנה נאה
רבי דוסא אומר תאפנה ריבה‏.

אתיין אילין פלגוותא כהינין פלגוותא
מ"ד תאפנה נאה כמ"ד אופה ואח"כ מטגנה
ומ"ד תאפנה נא כמ"ד מטגנה ואח"כ אופה ?
לא! סוף דבר שמת. אלא אפילו נטמא ואפי' נדחה ממום תני

ר' יהודה בר פזי בגירסה מחוקה: <ר' יוסי בן עזי> דבר דליה ואפי' נדחה ממום.

מנחת כהן גדול שמת ללא מחליף =

מנין לכהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו, שתהא מנחתו קריבה משל יורשים?
ת"ל (ויקרא ו) מבניו... יעשה אותה
יכול יביאנה לחציים?
ת"ל אותה - כולה אמרתי. דברי רבי יהודה

ר"ש אומר: אינה באה אלא משל ציבור
שנאמר (שם) חק עולם - מי שהברית כרותה לו גרסה שגויה מחוקה: <ממי שהבריות שלו>
כליל תקטר - כליל להקטרה

כהן גדול שמת וכו'
רבי בא בר ממל בעי מחלפה שיטתיה דר"ש
תמן אמר משל יורשין
והכא אמר משל ציבור

א"ר חייה בר בא ולא יאות הוא מקשה?
אתא רבי יעקב בר אחא:
רבי אבהו בשם רבי יוחנן:
דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור
הייתי אומר יגבו לה פירוש עתיק שהפך לנוסח שגוי: <כיון דחזי דקא מידחקה לישכה> הייתי אומר יגבו לה <מן היורשין>
התקינו <כיון דחזי דפשעי בה> שתהא באה 'מתרומת הלישכה.

רבי יוסה אמר...
ר' יוחנן בעי:
...מהו?
שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים,
או שלימה בשחרית ובטילה בין הערבים.
כד תהא, פשיטא ליה! דכתיב: מנחת תמיד

שלשת לוגין. מה הן?
שלשת לוגין שחרית ושלשת לוגין בין הערבים
או לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים?
אמר רבי חזקיה אוף הדא צריכה ליה.

שני קומצין מה הן?
שני קומצין בשחרית ושני קומצין בין הערבים
או קומץ אחת בשחרית וקומץ אחת בין הערבים?
א"ר יוסה
כלום למדו לקומץ - לא ממנחת חוטא?
מה להלן שני קומצין? אף כאן שני קומצין! פירוש שנכנס לנוסח: <מה תמן צריכה ליה אף הכא צריכה ליה>

אמר רבי חזקיה: כלום למדו שלשת לוגין - לא מתמיד של בין הערבים?
מה להלן שלשת לוגין? אף כאן שלשת לוגין!
ומה תמן צריכה ליה? אף כאן צריכה ליה!

שלא יהיו כו'
ר"ש בן נחמן בשם ר' יונתן:
בדין היה שימעלו בה, והן גזרו שלא ימעלו בה.

והא תני:
חטאת - מלמד שמועלין בה.
בה מועלין ואין מועלין באפרה.
אמר רבי אבהו:
בראשונה - היו משתקשקין בה ונותנין אותה ע"ג מכותיהן, וגזרו שימעלו בה.
כיון שנגדרו - גזרו שלא ימעלו בה.

היתה קרבה על הקינין

ועל הקינין כו'
האשה הזאת במה היא מתכפרת?
אמר רבי יצחק:
תנאי בית דין הוא:
המספק את הקינין - הוא מספק את הפסולות ואת האובדות