ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/מגילה/פרק א/משנת בין שילה לירושלים/פירוש המגילה

פירוש התלמוד הבבלי למגילת אסתר (החל מדף י: בדפוס וילנא)

מגילה דף י עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: להשלים. (הפירוש של התלמוד מתחיל באמצע הדף)
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

פירוש המגילה

ויהי בימי אחשורוש

להשלים ציטוטים: אסתר 1 גזירות המן רות 1 הרעב בראשית 6 המבול, בראשית 11 מגדל בבל, בראשית 14 מלחמת אמרפל, יהושע 5, 6, שמואל 1, 8, 18, שמואל b7, ויקרא 9, בראשית 1, מקראות ויהי שמחות: מלאכים a6, בראשית 29, מקראות ויהי בימי: ישעיה 6, ירמיהו 1

ויהי בימי אחשורוש -
אמר רבי לוי:
ואיתימא - רבי יונתן:
דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה:
כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער
* ויהי בימי אחשורוש - הוה הָמָן.
* ויהי בימי שפוט השופטים - הוה רעב.
* ויהי כי החל האדם לרוב וירא ה' כי רבה רעת האדם
* ויהי בנסעם מקדם... הבה נבנה לנו עיר
* ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה
* ויהי בהיות יהושע ביריחו וחרבו שלופה בידו
* ויהי ה' את יהושע וימעלו בני ישראל
* ויהי איש אחד מן הרמתים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה
* ויהי <כי> [כאשר] זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו
* ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו] ויהי שאול עוין את דוד
* ויהי כי ישב המלך בביתו... רק אתה לא תבנה הבית

והכתיב ויהי ביום השמיני
ותניא:
אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ
כתיב הכא: ויהי ביום השמיני
וכתיב התם ויהי בקר יום אחד
- הא שכיב נדב ואביהוא.

והכתיב: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה...
והכתיב: ויהי כאשר ראה יעקב את רחל...
והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא טובא

אמר רב אשי: כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי.
ויהי בימי - אינו אלא לשון צער
חמשה ויהי בימי הוו:
* ויהי בימי אחשורוש
* ויהי בימי שפוט השופטים
* ויהי בימי אמרפל
* ויהי בימי אחז
* ויהי בימי יהויקים

דברי רבי לוי

השלמת ציטוט מקראות: (בראשית 38) (ישעיהו 1)

[ו]אמר רבי לוי:
דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים הוו.
מאי קמ"ל קא משמע לן, כלומר: בא להשמיע לנו. מופיע בפיסקת שאלה: מאי קמ"ל? כלומר: האם זו המשמעות?. מופיע גם בפיסקת תשובה: קמ"ל ד... כלומר: משמעותו היא ש.... ומופיע בסוף הפסקה כשהוא מסכם את הדיון ומשמעותו: אכן! זו המסקנה.?
כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה
- זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים.
מנלן? מתמר! דכתיב: ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה.
משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה?!
אלא - משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה...

- זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים:
מלכים - מדוד
נביאים - דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו.
וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ

ואמר רבי לוי:
דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה.
תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח
וכתיב
(מלכים א ו) ולפני הדביר עשרים אמה אורך
וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות
ארון גופיה היכא הוה קאי
אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד?!

פיתחות

פיתחת רבי יונתן

להשלים ציטוטי מקראות: ישעיהו 14 - ושתי בהכרתת שם ושאר לבבל, ישעיהו 55 - הדסה מהנעצוץ הברוש הסרפד וההדס ישעיהו 7 - המן והנעצוצים שמות 30 - מרדכי - ברוש, ראש הבשמים שיר השירים 3, אסתר 3 דברים 28, דה"י 2:20, שמות 14, קהלת 2, ירמיה 49 עזרא 9, תהלים 66

ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא

וקמתי עליהם וגו'... והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה'.

שם זה הכתב

שאר זה לשון

נין זה מלכות

ונכד זו ושתי

פיתחת רבי שמואל בר נחמני

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:

תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ותחת הסרפד יעלה הדס

תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס

תחת הנעצוץ - תחת המן הרשע, שעשה עצמו עבודה זרה.

דכתיב ובכל הנעצוצים לבדוק הקשר להמן ובכל הנהלולים יעלה...

ברוש זה מרדכי.

- שנקרא כי עץ הברוש נקרא ראש לכל הבשמים

שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור

ומתרגמינן מרי דכי

תחת הסרפד - תחת ושתי הרשעה, בת בנו של נבוכדנצר הרשע,

...ששרף רפידת בית ה'

דכתיב: רפידתו זהב יעלה

הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה

שנאמר ויהי אומן את הדסה

והיה לה' לשם עולם

והיה לה'...

לשם - זו מקרא מגילה

לאות עולם לא יכרת - אלו ימי פורים

פיתחת ר' יהושע בן לוי

ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם, כן ישיש להרע אתכם.
ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים?
והא כתיב בצאת לפני החלוץ: ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו
וא"ר יוחנן:
מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו?
לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים!

ואמר רבי יוחנן:
מאי דכתיב: ולא קרב זה אל זה כל הלילה?
בקשו מלאכי השרת לומר שירה.
אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים! ואתם אומרים שירה?!

אמר רבי אלעזר: הוא - אינו שש, אבל אחרים - משיש!
ודיקא נמי. דכתיב: כן ישיש, ולא כתיב: ישוש. שמע מינה!

פיתחת רבי אבא בר כהנא

רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:

לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה - זה מרדכי הצדיק

ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס - זה המן

לתת לטוב לפני האלהים - זה מרדכי ואסתר

- דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

פיתחת רבה בר עופרן

רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא

ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים

מלך - זו ושתי

ושרים - זה המן ועשרת בניו

פיתחת דימי בר יצחק

מגילה דף יא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: כי עבדים אנחנו
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא

כי עבדים אנחנו

ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו

ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס

- אימתי בזמן המן

פיתחת רבי חנינא בר פפא

רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים
באש בימי נבוכדנצר הרשע
ובמים בימי פרעה
ותוציאנו לרויה בימי המן

פיתחת רבי יוחנן

רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא
(תהילים צח) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו
אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו
בימי מרדכי ואסתר

פיתחת ריש לקיש

ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא
(משלי כח) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל
ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע
דכתיב ביה (ירמיהו ד) עלה אריה מסובכו

דוב שוקק זה אחשורוש
דכתיב ביה (דנייאל ז) וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב
ותני רב יוסף
אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב
ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב

מושל רשע זה המן
על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות

פיתחת רבי אלעזר

ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא
(קוהלת י) בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית
בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך
ואין מך אלא עני שנאמר (ויקרא כז) ואם מך הוא מערכך
ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר (תהילים קד) המקרה במים עליותיו

פיתחת רב נחמן בר יצחק

רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא
(תהילים קכד) שיר המעלות
לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל
לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם
אדם ולא מלך

פיתחת רבא

רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא
(משלי כט) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם
ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר - דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה
ובמשול רשע יאנח עם זה המן - דכתיב והעיר שושן נבוכה

פיתחת רב מתנה

יש לברר מה ההקשר או הנוסח

רב מתנה אמר מהכא (דברים ד) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים
אליו רב אשי אמר מהכא (דברים ד) או הנסה אלהים וגו'

המשך פירוש הפסוקים

ויהי בימי אחשורוש

ויהי בימי אחשורוש - אמר רב: ויי והי
הדא דכתיב (דברים כח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו'

ושמואל אמר (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם
לא מאסתים - בימי יוונים
ולא געלתים - בימי אספסיינוס
לכלותם - בימי המן
להפר בריתי אתם - בימי <פרסיים> {רומיים}
כי אני ה' אלהיהם - בימי גוג ומגוג

במתניתא תנא:
לא מאסתים - בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה
ולא געלתים - בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג
לכלותם - בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר
להפר בריתי אתם בימי <פרסיים> {רומיים} שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות
כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם

רבי לוי אמר מהכא
(במדבר לג) ואם לא תורישו את יושבי הארץ
רבי חייא אמר מהכא (במדבר לג) והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם

... אחשורוש

אחשורוש - אמר רב:
אחיו של ראש, ובן גילו של ראש אחיו של ראש
אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש -
שנאמר (דנייאל ב) אנת הוא רישא די דהבא

בן גילו של ראש -
הוא הרג הוא ביקש להרוג
הוא החריב הוא ביקש להחריב
שנאמר (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם

ושמואל אמר: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה

ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אמר אח לראשו

ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו
שנאמר (אסתר י) וישם המלך אחשורוש מס

...הוא אחשורוש

הוא אחשורוש - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (במדבר לו) הוא עשו - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (במדבר כו) הוא דתן ואבירם - הן ברשען מתחילתן ועד סופן (דברי הימים ב כח) הוא המלך אחז - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו

(דברי הימים א א) אברם הוא אברהם - הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו (שמות ו) הוא אהרן ומשה - הן בצדקן מתחילתן ועד סופן (שמואל א יז) ודוד הוא הקטן - הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה

...המולך

המולך - אמר רב: שמלך מעצמו אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה ואמרי לה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם }}

...מהודו ועד כוש

מהודו ועד כוש - רב ושמואל:
חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם
וחד אמר:
הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי
כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו

כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה
רב ושמואל -
חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם
וחד אמר:
תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי,
כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו

שבע ועשרים ומאה מדינה

שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא:
בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים, ולבסוף מלך על מאה...
אלא מעתה (שמות ו) ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה?
שאני הכא דקרא יתירא הוא
מכדי כתיב מהודו ועד כוש
שבע ועשרים ומאה מדינה - למה לי?
שמע מינה לדרשה.

תנו רבנן:
שלשה מלכו בכיפה ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר:
אחאב דכתיב (מלכים א יח) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו'
ואי לא דהוה מליך עלייהו היכי מצי משבע להו?
נבוכדנצר דכתיב (ירמיהו כז) והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל...
אחשורוש הא דאמרן.

מגילה דף יא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: סימן שסד"ך
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

<סימן שסד"ך> ותו ליכא?
והא איכא שלמה?! לא סליק מלכותיה
הניחא למ"ד מלך והדיוט
אלא למ"ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא למימר?
שלמה - מילתא אחריתי הוה ביה. שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר
(דברי הימים א כט) וישב שלמה על כסא ה'

והא הוה סנחריב?! דכתיב:
(ישעיהו לו) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי.
הא?! איכא ירושלים דלא כבשה!!

והא איכא דריוש?! דכתיב:
(דנייאל ו) דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די דיירין בכל ארעא שלמכון יסגא
הא?! איכא שבע דלא מלך עלייהו!!
דכתיב (דנייאל ו) שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין

והא איכא כורש? דכתיב (עזרא א) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה'
התם?! אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה.

...בימים ההם כשבת המלך...

בימים ההם כשבת המלך -
וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו
אמר רבא
מאי כשבת? לאחר שנתיישבה דעתו
אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא.

מאי היא?
דכתיב (ירמיהו כט) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם
וכתיב (דנייאל ט) למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה
חשוב ארבעין וחמש - דנבוכדנצר, ועשרים ותלת - דאויל מרודך, ותרתי - דידיה.
- הא: שבעים!
אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.

ונבוכדנצר מנלן דארבעין וחמש שנין מלך?
דאמר מר: גלו בשבע, גלו בשמונה, גלו בשמונה עשרה, גלו בתשע עשרה.
גלו בשבע לכיבוש יהויקים,
גלות יהויכין - שהיא שמונה לנבוכדנצר
גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים
גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר.

דאמר מר:
שנה ראשונה כיבש נינוה
שניה כיבש יהויקים
וכתיב (ירמיהו נב) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה
בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש
נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה
ויוצא אותו מבית הכלא

תמני ותלתין ושבע הרי ארבעין
וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת דאויל מרודך גמרא 
ותרתי דידיה הא שבעין

אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי!
אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו
היינו דקאמר ליה דניאל (דנייאל ה) ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך
וכתיב (דנייאל ה) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי]
וכתיב (דנייאל ו) ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין
אמר: איהו מיטעא טעי, אנא חשיבנא ולא טעינא!

מי כתיב למלכות בבל? לבבל - כתיב. מאי לבבל - לגלות בבל.
כמה בצירן? תמני!
חשיב ועייל חילופייהו: חדא דבלשצר, וחמש דדריוש וכורש, ותרתי דידיה - הא שבעין.
כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי.
אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.
בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי.

והא שפיר חשיב?
- איהו נמי מיטעא טעי. דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים.
סוף סוף כמה בצירן, <חדיסר> [חד סרי]? איהו כמה מלך? ארביסר!
בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש
אלמה? כתיב (עזרא ד) באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם!

אמר רבא שנים מקוטעות הוו
דף יב,א גמרא
תניא נמי הכי ועוד שנה אחרת לבבל
ועמד דריוש והשלימה

אמר רבא אף דניאל טעה בהאי חושבנא
דכתיב (דנייאל ט) בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים
מדקאמר בינותי מכלל דטעה

מ"מ קשו קראי אהדדי
כתיב (ירמיהו כט) מלאות לבבל
וכתיב (דנייאל ט) לחרבות ירושלם
אמר רבא לפקידה בעלמא
והיינו דכתיב
(עזרא א) כה אמר כורש מלך פרס
כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים
והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם

דרש רב נחמן בר רב חסדא
מאי דכתיב (ישעיהו מה) כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו
וכי כורש משיח היה
אלא א"ל הקב"ה למשיח
קובל אני לך על כורש
אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי
והוא אמר (עזרא א) מי בכם מכל עמו ויעל:


== חיל פרס ומדי, הפרתמים... ==
חיל פרס ומדי הפרתמים
וכתיב למלכי מדי ופרס
אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי
אי מינן מלכי מינייכו איפרכי
ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי

בהראותו את עושר כבוד מלכותו

בהראותו את עושר כבוד מלכותו:
א"ר יוסי בר חנינא:
מלמד שלבש בגדי כהונה
כתיב הכא (אסתר א) יקר תפארת גדולתו
וכתיב התם (שמות כח) לכבוד ולתפארת ובמלאות הימים האלה וגו'

אחשורוש פיקח או טיפש

רב ושמואל
חד אמר מלך פיקח היה
וחד אמר מלך טיפש היה
מאן דאמר מלך פיקח היה - שפיר עבד,
דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה - כל אימת דבעי מפייס להו.

ומאן דאמר טיפש היה - דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא,
דאי מרדו ביה הנך, הני הוו קיימי בהדיה.

הסיבה לגזירת המן

שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?
אמר להם: אמרו אתם!
אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
אם כן שבשושן - יהרגו, שבכל העולם כולו - אל יהרגו?!
אמרו לו: אמור אתה!
אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם.
אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר?
אמר להם הם לא עשו אלא לפנים, אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים.
והיינו דכתיב (איכה ג) כי לא ענה מלבו:

...בחצר גינת ביתן המלך

בחצר גנת ביתן המלך - רב ושמואל:
חד אמר: הראוי לחצר - לחצר, הראוי לגינה - לגינה, הראוי לביתן - לביתן.
וחד אמר: הושיבן בחצר - ולא החזיקתן, בגינה - ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן - והחזיקתן.

במתניתא תנא: הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים, אחד לגינה ואחד לביתן.

...חור כרפס ותכלת...

חור כרפס ותכלת
מאי חור רב אמר חרי חרי
ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם

כרפס - אמר ר' יוסי בר חנינא כרים של פסים

על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף

על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף
תניא: ר' יהודה אומר:
הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב
אמר לו ר' נחמיה א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה
אלא הם של כסף ורגליהן של זהב בהט ושש

א"ר אסי אבנים שמתחוטטות על בעליהן
וכן הוא אומר (זכריה ט) אבני נזר מתנוססות על אדמתו

...ודר וסוחרת

ודר וסוחרת
רב אמר דרי דרי
ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה
הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים

דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה

... והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים

והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים: ..."משונים" - מיבעי ליה?!
אמר רבא: יצתה בת קול ואמרה להם:
ראשונים כלו? מפני כלים! ואתם שונים בהם?!

...ויין מלכות רב

ויין מלכות רב
אמר רב: מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים

והשתיה כדת... ...לעשות כרצון איש ואיש

והשתיה כדת: מאי כדת?
אמר רבי חנן משום ר"מ: כדת של תורה.
מה דת של תורה - אכילה מרובה משתיה?
אף סעודתו של אותו רשע - אכילה מרובה משתיה!


אין אונס - אמר רבי אלעזר:
מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו

לעשות כרצון איש ואיש - אמר רבא:
לעשות כרצון מרדכי והמן
מרדכי - דכתיב איש יהודי
המן - איש צר ואויב

גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות...
בית הנשים מיבעי ליה
אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו
היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה

דף יב,ב גמרא בבוציני

ביום השביעי כתוב לב המלך...

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין - אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא?

אמר רבא: יום השביעי - שבת היה,
שישראל אוכלין ושותין - מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות.
אבל אומות העולם שאוכלין ושותין - אין מתחילין אלא בדברי תיפלות.
וכן בסעודתו של אותו רשע:
הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות.
אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדיי. - רצונכם לראותה?
אמרו לו: אין ובלבד שתהא ערומה!

שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו.
מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת
היינו דכתיב
אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש,
זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה
כשם שעשתה - כך נגזר עליה.

ותמאן המלכה ושתי...

ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הואי?
דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו... מ"ט לא אתאי?
א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת.

במתניתא תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב]

ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו

ויקצף המלך מאד - אמאי דלקה ביה כולי האי?
אמר רבא:
שלחה ליה:
בר אהורייריה דאבא,
אבא - לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי,
וההוא גברא אשתטי בחמריה
מיד וחמתו בערה בו

ויאמר המלך לחכמים... ...אדמתא תרשיש

ויאמר המלך לחכמים - מאן חכמים? רבנן.
יודעי העתים - שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים

אמר להו: דיינוה לי
אמרו: היכי נעביד?
נימא ליה קטלה - למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן!
נימא ליה שבקה - קא מזלזלה במלכותא!
אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו,
ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות
זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה
וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיהו מח) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו
ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך
על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר.
מיד - והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש

א"ר לוי כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר:
כרשנא - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה:
- רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך
שתר - כלום הקריבו לפניך שתי תורין
אדמתא - כלום בנו לפניך מזבח אדמה
תרשיש - כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה, דכתיב בהו (שמות כח) תרשיש ושהם וישפה
מרס - כלום מירסו בדם לפניך
מרסנא - כלום מירסו במנחות לפניך
ממוכן - כלום הכינו שלחן לפניך ??!

...ויאמר ממוכן

ויאמר ממוכן: תנא:
ממוכן - זה המן.
ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות

אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש.

...להיות כל איש שורר בביתו

להיות כל איש שורר בביתו
אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט
אמרי מאי האי
דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו
פשיטא?! אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי?!

...ויפקד המלך פקידים

ויפקד המלך פקידים
א"ר מאי דכתיב (משלי יג) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת
כל ערום יעשה בדעת - זה דוד
דכתיב (מלכים א א) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה
כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה
וכסיל יפרוש אולת - זה אחשורוש
דכתיב ויפקד המלך פקידים, כל מאן דהוה ליה ברתא: איטמרה מיניה.

איש יהודי היה בשושן הבירה...

איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' ...איש ימיני
מאי קאמר?
אי ליחוסא קאתי ליחסיה ואזיל עד בנימין?!
אלא מאי שנא הני תנא כולן על שמו נקראו
בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו
בן שמעי בן ששמע אל תפלתו
בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו

קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי
וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי
אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי
אביו מבנימין ואמו מיהודה
ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו
משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא
ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי

רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא
ראו מה עשה לי יהודי, ומה שילם לי ימיני
מה עשה לי יהודי

דף יג,א גמרא דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן
ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל

רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קאתי
ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה
שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי
כדכתיב (דנייאל ג) איתי גוברין יהודאין וגו'

פיתחת רבי שמעון בן פזי

רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי
כל דבריך אחד הם, ואנו יודעין לדורשן
(דברי הימים א א) ואשתו היהודיה ילדה
את ירד אבי גדור
ואת חבר אבי שוכו
ואת יקותיאל אבי זנוח
ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד

אמאי קרי לה יהודיה? - על שום שכפרה בעבודה זרה
דכתיב (שמות ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור
ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה

ילדה - והא רבויי רביתיה?
לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו
מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו

ירד - זה משה ולמה נקרא שמו ירד, שירד להם לישראל מן בימיו
גדור - שגדר פרצותיהן של ישראל
חבר - שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים
סוכו - שנעשה להם לישראל כסוכה
יקותיאל - שקוו ישראל לאל בימיו
זנוח - שהזניח עונותיהן של ישראל
אבי... "אבי אבי!" יחד עם זעקת אלישע - אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות!
ואלה בני בתיה אשר לקח מרד - וכי מרד שמו? והלא כלב שמו?!
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.

...אשר הגלה מירושלם

אשר הגלה מירושלם - אמר רבא שגלה מעצמו

...ויהי אומן את הדסה

ויהי אומן את הדסה - קרי לה הדסה, וקרי לה אסתר. תניא: רבי מאיר אומר: אסתר שמה. ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים. וכן הוא אומר (זכריה א) והוא עומד בין ההדסים

רבי יהודה אומר: הדסה שמה. ולמה נקראת שמה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו'

ר' נחמיה אומר: הדסה שמה. ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר.

בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית - כהדסה.

ר' יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד משוך עליה. }}

כי אין לה אב ואם

כי אין לה אב ואם
- ובמות אביה ואמה... למה לי?
אמר רב אחא עיברתה - מת אביה. ילדתה - מתה אמה.

להשלים

ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת
תנא משום ר"מ אל תקרי לבת אלא לבית
וכן הוא אומר (שמואל ב יב) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה
ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת
משום דבחיקו תשכב הוות ליה <לבת> [כבת]
אלא <לבית> [כבית]
הכי נמי לבית

ואת שבע הנערות וגו'
אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו'
אמר רב שהאכילה מאכל יהודי
ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי
ור' יוחנן אמר זרעונים
וכן הוא אומר (דנייאל א) ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים

ששה חדשים בשמן המור
מאי שמן המור
ר' חייא בר אבא אמר סטכת
רב הונא אמר שמן זית שלא הביא שליש
תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש
ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר

בערב היא באה ובבקר היא שבה
אמר רבי יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו
שלא היה משמש מטתו ביום

ותהי אסתר נשאת חן
אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת
ירח שנהנה גוף מן הגוף

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות
אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה טעם

ויעש המלך משתה גדול
עבד משתיא ולא גליא ליה
דלי כרגא ולא גליא ליה
שדר פרדישני ולא גליא ליה

ובהקבץ בתולות שנית וגו'
אזיל שקל עצה ממרדכי
אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה
ואפי' הכי לא גליא ליה
דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וגו'

אמר רבי אלעזר מאי דכתיב
דף יג,ב גמרא (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו
בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול
ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר
ומאי צניעות היתה בה ברחל
דכתיב (בראשית כט) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא
וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא
אלא אמר לה מינסבא לי
אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה
אמר לה אחיו אנא ברמאות
אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא
אמר לה אין (שמואל ב כב) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל
אמר לה ומאי רמיותא
אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים
כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה
והיינו דכתיב (בראשית כט) ויהי בבקר והנה היא לאה
מכלל דעד השתא לאו לאה היא
אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא
לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול

ומה צניעות היתה בשאול
דכתיב (שמואל א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל
זכה ויצאת ממנו אסתר
ואמר רבי אלעזר כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות
שנאמר (איוב לו) ויושיבם לנצח ויגבהו <וגו'>
ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו
שנאמר (איוב לו) ואם אסורים בזקים וגו'

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה
אמר רבי ירמיה שהיתה מראה דם נדה לחכמים

כאשר היתה באמנה אתו
אמר רבה בר לימא <משמיה דרב>
שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
הקציף הקב"ה אדון על עבדיו - לעשות רצון צדיק
ומנו? יוסף, שנאמר (בראשית מא) ושם אתנו נער עברי וגו'.
עבדים על אדוניהן - לעשות נס לצדיק
ומנו? מרדכי, דכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו'

אמר רבי יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הוו
והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים:
מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו,
בא ונטיל ארס בספל כדי שימות.
והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה,
והיה יודע בשבעים לשון.

אמר לו: והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה
אמר לו: אני אשמור משמרתי ומשמרתך.
והיינו דכתיב ויבקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתן

אחר הדברים האלה
<אחר מאי> [מאי אחר]
אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה
דאמר ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה
שנאמר (הושע ז) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים
אבל אומות העולם אינו כן מכה אותן ואח"כ בורא להם רפואה
שנאמר (ישעיהו יט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו
אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו
ולבסוף בעם מרדכי - ומנו? רבנן,
ולבסוף בכל היהודים.

הפיל פור הוא הגורל
תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה
אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה
ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד

ישנו עם אחד
אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן!
אמר ליה תא ניכלינהו!
אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי.

אמר ליה ישנו מן המצות!
אמר ליה אית בהו רבנן?
- אמר ליה עם אחד הן!
שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך? מפוזרין הם בין העמים.
שמא תאמר אית הנאה מינייהו? מפורד - כפרידה זו שאינה עושה פירות.
ושמא תאמר איכא מדינתא מינייהו? תלמוד לומר בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם...
דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן
ואת דתי המלך אינם עושים - דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י
ולמלך אין שוה להניחם - דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות,
ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן - זורקו ושותהו.
ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן? - חובטו בקרקע ואינו שותהו!

אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו'
אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל
לפיכך הקדים שקליהן לשקליו
והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים

ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך
אמר רבי אבא
דף יד,א גמרא משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה
לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו
בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים
בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים
לימים נזדווגו זה אצל זה
אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך
אמר לו טול אותה בחנם והלואי ויסר המלך את טבעתו

אמר רבי אבא בר כהנא
גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל
שכולן לא החזירום למוטב
ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב

ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל
ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה
חוץ ממקרא מגילה

מאי דרוש
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה
ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה? ממיתה לחיים לא כל שכן?!
אי הכי הלל נמי נימא? לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ.
יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה
כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה
משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה

רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא
רבא אמר בשלמא התם (תהילים קיג) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה
אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן!
בין לרבא בין לר"נ קשיא.
והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה
כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון

ותו ליכא? והכתיב (שמואל א א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים
אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל
מיהוה טובא הוו, כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים

אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה
ושלא הוצרכה לא נכתבה

רבי שמואל בר נחמני אמר אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו

רבי חנין אמר אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם
ומאן נינהו בני קרח
דכתיב (במדבר כו) ובני קרח לא מתו

שבע הנביאות (אגב בני קורח)

תנא משום רבינו
מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו שבע נביאות
מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר
שרה - דכתיב (בראשית יא) אבי מלכה ואבי יסכה
ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה
ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש
שנאמר (בראשית כא) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה

ד"א יסכה - שהכל סוכין ביופיה

מרים - דכתיב (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, ולא אחות משה
אמר ר"נ אמר רב שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן
ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל
ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה
עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך
וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה בתי היכן נבואתיך
היינו דכתיב (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק לדעה
לדעת מה יהא בסוף נבואתה

דבורה - דכתיב (שופטים ד) ודבורה אשה נביאה אשת לפידות
מאי אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש (שופטים ד)
והיא יושבת תחת תומר - מאי שנא תחת תומר
אמר ר' שמעון בן אבשלום משום יחוד
דבר אחר מה תמר זה - אין לו אלא לב אחד,
אף ישראל שבאותו הדור - לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים.
חנה - דכתיב (שמואל א ב) ותתפלל חנה ותאמר: עלץ לבי בה' רמה קרני בה'
רמה קרני, ולא רמה פכי:
דוד ושלמה - שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן
שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן

(שמואל א ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך
אמר רב יהודה בר מנשיא: אל תקרי בלתך, אלא לבלותך.
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם - מעשה ידיו מבלין אותו
אבל הקדוש ברוך הוא - מבלה מעשה ידיו

(שמואל א ב) ואין צור כאלהינו - אין צייר כאלהינו.
אדם צר צורה על גבי הכותל - ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים
אבל הקב"ה צר צורה בתוך צורה - ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים

אביגיל - דכתיב (שמואל א כה) והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר
בסתר ההר? מן ההר מיבעי ליה!
אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים.
נטלה דם והראתה לו.
אמר לה: וכי מראין דם בלילה?
אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה
אמר לה:
דף יד,ב גמרא מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה.
אמרה לו: עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם.
אמר לה: (שמואל א כה) ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני [היום הזה] מבא בדמים.
דמים - תרתי משמע.
אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות
אמר לה השמיעי לי!
אמרה לו (שמואל א כה) לא תהיה זאת לך לפוקה
זאת - מכלל דאיכא אחריתי. ומאי ניהו מעשה דבת שבע
ומסקנא הכי הואי.

(שמואל א כה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה (שמואל א כה) והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך
אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא
איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי

חולדה - דכתיב (מלכים ב כב) וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו'
ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי
אמרי בי רב משמיה דרב: חולדה קרובת ירמיה היתה, ולא הוה מקפיד עליה
ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה?
אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן

סוגיה צדדית: ירמיהו הנביא ועשרת השבטים

ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים
ומנלן דאהדור דכתיב (יחזקאל ז) כי המוכר אל הממכר לא ישוב
אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל? אלא מלמד שירמיה החזירן.

ויאשיהו בן אמון מלך עליהן
דכתיב (מלכים ב כג) ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה
ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה
ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל

וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל
אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן

רב נחמן אמר מהכא (הושע ו) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי

המשך שבע הנביאות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אסתר - דכתיב (אסתר ה) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות
בגדי מלכות מיבעי ליה אלא שלבשתה רוח הקדש
כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (דברי הימים א יב) ורוח לבשה את עמשי וגו'

טענת יהירות נשים

אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי
תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו
חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא
זיבורתא כתיב בה (שופטים י) ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי לא אזלה לגביה
כרכושתא כתיב בה (מלכים ב כב) אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך

אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של יהושע היתה
כתיב הכא (מלכים ב כב) בן חרחס וכתיב התם (יהושוע כד) בתמנת חרס
איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן
שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן
נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום
רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה
כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם (יהושוע ב) את תקות חוט השני
אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא: מיני ומינך תסתיים שמעתא - דאיגיירא ונסבה יהושע

ומי הוו ליה זרעא ליהושע?
והכתיב (דברי הימים א ז) נון בנו יהושע בנו - בני לא הוו ליה
בנתן הוו ליה

דף טו,א גמרא בשלמא אינהו מיפרשי אלא אבהתייהו מנלן
כדעולא דאמר עולא
כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא
שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא
שמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותה העיר
שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים

במתניתא תנא
כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח
כגון (צפניה א) דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה
בידוע שהוא צדיק בן צדיק
וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי
כגון (ירמיהו מא) ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע
בידוע שהוא רשע בן רשע

אמר רב נחמן
מלאכי - זה מרדכי
ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה משנה למלך

מיתיבי
ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי
כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש
תיובתא

תניא אמר רבי יהושע בן קרחה
מלאכי - זה עזרא
וחכ"א - מלאכי שמו

אמר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא
דכתיב בנביאות מלאכי
(מלאכי ב) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם
כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר
ומאן אפריש נשים נכריות? עזרא.
דכתיב (עזרא י) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות

נשים

נשים יפהפיות

תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם
שרה <ואביגיל רחב> [רחב ואביגיל] ואסתר
ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה - מפיק אסתר ומעייל ושתי

נשים שזינו

תנו רבנן רחב בשמה זינתה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה }}

להשלים

אמר רבי יצחק כל האומר רחב רחב מיד ניקרי
א"ל רב נחמן אנא אמינא רחב רחב ולא איכפת לי
אמר ליה כי קאמינא ביודעה ובמכירה

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה
מאי
אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש
ושמואל אמר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה

ותתחלחל המלכה מאי ותתחלחל
אמר רב שפירסה נדה
ור' ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה

ותקרא אסתר להתך
אמר רב התך - זה דניאל
ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו

ושמואל אמר - שכל דברי מלכות נחתכין על פיו

לדעת מה זה ועל מה זה
אמר רבי יצחק
שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה
דכתיב בהן (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים

ויגידו למרדכי את דברי אסתר
ואילו איהו לא אזל לגביה
מכאן שאין משיבין על הקלקלה

לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת
אמר רבי אבא
- שלא כדת היה. שבכל יום ויום עד עכשיו באונס, ועכשיו ברצון.

וכאשר אבדתי אבדתי
כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך

ויעבור מרדכי
אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית
ושמואל אמר דעבר ערקומא דמיא

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות
בגדי מלכות מיבעי ליה
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקדש
כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (דברי הימים א יב) ורוח לבשה את עמשי

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא
לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך
שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן
ואלו הן דוד ודניאל
דוד - דברכיה ארונה דכתיב (שמואל ב כד) ויאמר ארונה אל המלך וגו'
דניאל - דברכיה דריוש דכתיב (דנייאל ו) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא
אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך
שהרי אבימלך קלל את שרה (בראשית כ) הנה הוא לך כסות עינים
ונתקיים בזרעה (בראשית כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו

ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא
בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם
מדת בשר ודם אדם שופת קדרה ואח"כ נותן לתוכה מים
אבל הקב"ה נותן מים ואחר כך שופת הקדרה
לקיים מה שנאמר (ירמיהו י) לקול תתו המון מים בשמים

ואמר ר"א אמר רבי חנינא
כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי

ואמר ר"א אמר רבי חנינא
צדיק אבד - לדורו אבד
משל לאדם שאבדה לו מרגלית
כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא לבעלה

וכל זה איננו שוה לי
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא
בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך
אמר כל זה אינו שוה לי
כדרב חסדא דאמר רב חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא

דף טו,ב גמרא בפרוזבוטי
אמר רב פפא וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי

וכל זה איננו שוה לי
מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו
ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי

ואמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא
עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק
שנאמר (ישעיהו כח) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי [וגו']
מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין תפארתו
יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים
ולרוח משפט זה הדן את יצרו
וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמתו
ולגבורה זה המתגבר על יצרו
משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה
שערה [אלו ת"ח] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה
רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו
אמר לה הקדוש ברוך הוא ישראל עסקו בתורה
אומות העולם לא עסקו בתורה
אמר ליה גם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה
אין פקו אלא גיהנם - שנאמר (שמואל א כה) ולא תהיה זאת לך לפוקה
ואין פליליה אלא דיינין - שנאמר (שמות כא) ונתן בפלילים

ותעמד בחצר בית המלך הפנימית
א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה
אמרה (תהילים כב) אלי אלי למה עזבתני -
שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון?
או שמא על שקראתיו כלב? שנאמר (תהילים כב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי
חזרה וקראתו אריה שנאמר (תהילים כב) הושיעני מפי אריה

ויהי כראות המלך את אסתר המלכה
אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה
אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט
וכמה אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה
ואמרי לה על שש עשרה ואמרי לה על עשרים וארבע

במתניתא תנא על ששים

וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה
וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב (תהילים ג) שיני רשעים שברת
ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת

רבה בר עופרן אמר משום ר"א ששמע מרבו ורבו מרבו: מאתים

ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש
חצי המלכות ולא כל המלכות
ולא דבר שחוצץ למלכות ומאי ניהו בנין בית המקדש

יבא המלך והמן אל המשתה
ת"ר מה ראתה אסתר שזימנה את המן
ר"א אומר פחים טמנה לו שנאמר (תהילים סט) יהי שלחנם לפניהם לפח
ר' יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'
ר"מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית
ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים
ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת ר"ש בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס
רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא
רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה
אמר רבן גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי
דתניא רבי אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים

רבה אמר (משלי טז) לפני שבר גאון
אביי ורבא דאמרי תרוייהו (ירמיהו נא) בחומם אשית את משתיהם וגו'

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו
א"ל כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי
א"ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי

ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו
וכמה רוב בניו
אמר רב: ל' - עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים
ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא
דכתיב (שמואל א ב) שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא שבעים

ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו
שנאמר ורוב בניו, ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו

אמר רב נחמן בר יצחק: "ורב" כתיב.

בלילה ההוא נדדה שנת המלך
אמר רבי תנחום נדדה שנת מלכו של עולם
ורבנן אמרי נדדו עליונים נדדו תחתונים
רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש!
נפלה ליה מילתא בדעתיה.
אמר: מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה!
הדר אמר: אי הכי לא הוה גברא דרחים לי, דהוה מודע לי.
הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי?
מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים

ויהיו נקראים -
מלמד שנקראים מאיליהן

וימצא כתוב
כתב - מבעי ליה?!
מלמד
דף טז,א גמרא ששמשי מוחק וגבריאל כותב
אמר רבי אסי: דרש ר' שילא איש כפר תמרתא:
ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק
כתב שלמעלה לא כל שכן

(אסתר ו) לא נעשה עמו דבר אמר
רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי
אלא מפני ששונאים את המן

(אסתר ו) הכין לו
תנא לו הכין

ועשה כן למרדכי
אמר ליה מנו מרדכי
אמר ליה (אסתר ו) היהודי
אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי
אמר ליה (אסתר ו) היושב בשער המלך
אמר ליה סגי ליה בחד דיסקרתא
אי נמי בחד נהרא
אמר ליה הא נמי הב ליה:
- אל תפל דבר מכל אשר דברת

ויקח המן את הלבוש ואת הסוס
אזל.
אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן
כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת
אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי
זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו
בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא
אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה
אמר להו: במאי עסקיתו
אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה
אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי
אמר ליה: רשע! עבד שקנה נכסים - עבד למי? ונכסים למי?
אמר ליה: קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא.
אמר ליה: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא
דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי
שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני
עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה
בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח
אמר ליה אמאי קא מיתנחת
אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר
אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית

תנא המן ספר של כפר קרצום היה
עשרים ושתים שנה בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה

אמר ליה: סק ורכב
אמר ליה: לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא
גחין וסליק
כי סליק בעט ביה
אמר ליה לא כתיב לכו (משלי כד) בנפל אויבך אל תשמח
אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך

(אסתר ו) ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו
כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא
סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי
שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה
דלי עיניה וחזת דאבוה הוא
נפלה מאיגרא לארעא ומתה
והיינו
דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך
אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו
והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש
אבל - על בתו
וחפוי ראש - על שאירע לו

ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו'
קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו
אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם

אם מזרע היהודים מרדכי וגו'
אמרו ליה
אי משאר שבטים קאתי יכלת ליה
ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה
יהודה דכתיב (בראשית מט) ידך בערף אויביך
אינך דכתיב בהו (תהילים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך (אסתר ו)

כי נפל תפול לפניו
דרש ר' יהודה בר אלעאי
שתי נפילות הללו למה?
אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים
כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים

(אסתר ו) וסריסי המלך הגיעו ויבהילו
מלמד שהביאוהו בבהלה

כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך
אמרה לו: צר זה - אינו שוה בנזק של מלך
איקני בה בושתי וקטלה
השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה
ויאמר ויאמר למה לי?
אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן
כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה: