פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
<< כתובות פרק חמישי משנה ו >>
כתובות פרק ה משנה ו
עריכה|
כתובות דף סג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת
- ר' יהודה אומר שבעה טרפעיקין
- עד מתי הוא פוחת?
- עד כנגד כתובתה.
- ר' יוסי אומר:
- לעולם הוא פוחת והולך,
- עד שאם תפול לה ירושה ממקום אחר - גובה הימנה.
- וכן המורד על אשתו -
- מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין בשבת בשבוע.
- ר' יהודה אומר שלשה טרפעיקין:
תלמוד בבלי על כתובות פרק ה משנה ו
עריכהגמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
כוונת המונח מורדת
עריכהמורדת ממאי?
רב הונא אמר מתשמיש המטה
ר' יוסי ברבי חנינא אמר ממלאכה
תנן
וכן המורד על אשתו
בשלמא למ"ד מתשמיש? - לחיי!
אלא למאן דאמר ממלאכה? - מי משועבד לה?
אֵין הן, כלומר אכן כן!! - באומר איני זן ואיני מפרנס.
והאמר רב: האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה?
- ולאו לאמלוכי ביה בעי?
|
כתובות דף סג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מיתבי:
אחת לי ארוסה ונשואה ואפי' נדה
ואפילו חולה ואפי' שומרת יבם
בשלמא למאן דאמר מתשמיש? היינו דקתני חולה כי כאמור בהמשך: טוב מוטב מי שיש לו פת בסלו, ומורדת אומרת לו שגם כשתהיה בריאה לא תהיה איתו.!
אלא למאן דאמר ממלאכה? חולה - בת מלאכה היא?!
אלא: מתשמיש - כולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת.
כי פליגי: ממלאכה.
מר סבר: ממלאכה - לא הויא מורדת, ומר סבר: ממלאכה - נמי הויא מורדת.
|
לפי גרסאות כמה מכתבי היד, ובעקבותיהם דפוס ונציה, (הפותחים במילים איכא דאמרי) מתחילים מ"בשלמא ממלאכה" אבל אם מתשמיש, למה גם נידה נענשת. הרי אינה בת תשמיש. ותשובת התלמוד: טוב מי שיש פת בסלו. עתה עוברים לגרסה הפוכה ופחות טובה: (הפותחת אף היא במילים איכא דאמרי) "בשלמא מתשמיש"... אבל אם ממלאכה הרי חולה אינה בת מלאכה. (ונצטרך להשלים למה בשלמא מתשמיש, בהסבר חיצוני לתלמוד - על פי "מי שיש פת בסלו"). אלא שדפוס וילנא בחר להוסיף את "בשלמא מתשמיש" כאיכא דאמרי ראשון, ולמחוק אותו (כי הוא בלתי מובן). יש גרסא קצרה ופשוטה בנוסח לצורך הצנזורה הנוצרית המצוי בותיקן, (ראו אתר הכי גרסינן) ולפיו פשוט מובא כמו בדפוס וילנא עם הערת הסבר לגבי "מי שיש פת בסלו" וללא שני "איכא דאמרי" כלל. בגירסה מגניזת בית הכנסת עזרא הסופר מקהיר, אמנם רב הכתוב הקשה לקריאה והחסר, אך מופיעה בה כבר "איכא דאמרי" פעמיים, המוכיח שהגירסאות קדומות למדי. |
}}
הכרזת המורדת
עריכהגופא:
המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת,
רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין
רבותינו חזרו ונמנו - שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו,
ושולחין לה ב"ד:
הוי יודעת שאפי' כתובתיך מאה מנה? הפסדת!!
אחת לי ארוסה ונשואה, אפילו נדה אפי' חולה ואפי' שומרת יבם!!
אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל:
נדה - בת תשמיש היא?
אמר ליה: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
אמר רמי בר חמא: אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
אמר רבא: דיקא נמי...
דקתני: ארבע שבתות זו אחר זו. - ש"מ!
אמר רמי בר חמא:
פַּעֲמַיִם שולחין לה מבית דין:
אחת קודם הכרזה, ואחת לאחר הכרזה.
ההלכה במורדת
עריכהדרש רב נחמן בר רב חסדא: הלכה כרבותינו.
אמר רבא: האי? בורכא!
אמר ליה רב נחמן בר יצחק:
מאי בורכתיה?
אנא אמריתה ניהליה!! ומשמיה דגברא רבה אמריתה ניהליה!
ומנו? רבי יוסי בר' חנינא.
ואיהו כמאן סבר?
כי הא דאתמר רבא:
אמר רב ששת: הלכה - נמלכין בה.
רב הונא בר יהודה:
אמר רב ששת: הלכה אין נמלכין בה.
סוג המרידה - כפיית זיווג
עריכההיכי דמיא מורדת?
אמר אמימר:
דאמרה: בעינא ליה ומצערנא ליה!
אבל אמרה: מאיס עלי! - לא כייפינן לה.
מר זוטרא אמר: - כייפינן לה.
הוה עובדא ואכפה מר זוטרא. ונפק מיניה רבי חנינא מסורא.
ולא היא! התם סייעתא דשמיא הוה.
מורדת שתפסה מטלטלין - כלתו של רב זביד
עריכה|
כתובות דף סד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
כלתיה דרב זביד אימרדא.
הוה תפיסא חד שירא.
יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי, ויתיב רב גמדא גבייהו.
יתבי וקאמרי: מרדה הפסידה בלאותיה קיימין!
אמר להו רב גמדא:
משום דרב זביד גברא רבה, מחניפיתו ליה?
והאמר רב כהנא: מיבעיא בעי רבא, ולא פשיט. ?!
איכא דאמרי
יתבי וקאמרי: מרדה לא הפסידה בלאותיה קיימין.
אמר להו רב גמדא:
משום דרב זביד גברא רבה הוא אפכיתו ליה לדינא עילויה?
האמר רב כהנא: מיבעיא בעי לה רבא ולא פשיט.
הדין במורדת שתפסה מטלטלין
עריכההשתא דלא אתמר לא הכי ולא הכי:
תפסה - לא מפקינן מינה.
לא תפסה - לא יהבינן לה, ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא.
ובהנך תריסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל.
שומרת יבם מורדת
עריכהאמר רב טובי בר קיסנא:
- אמר שמואל: כותבין אגרת מרד על ארוסה, ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם.
מיתיבי:
- אחת לי ארוסה ונשואה אפילו נדה אפילו חולה ואפילו שומרת יבם...
לא קשיא: כאן שתבע הוא, כאן שתבעה היא. דאמר רב תחליפא בר אבימי:
- אמר שמואל: תבע הוא - נזקקין לו. תבעה היא - אין נזקקין לה.
במאי אוקימתא להא דשמואל? בשתבעה היא? האי: כותבין אגרת מרד על ארוסה? לארוסה מיבעי ליה? - הא? לא קשיא! תני לארוסה.
מאי שנא שומרת יבם דלא? דאמרינן לה זיל לא מפקדת? ארוסה - נמי?! נימא לה: זיל לא מפקדת! - אלא: בבאה מחמת טענה. דאמרה: בעינא חוטרא לידא, ומרה לקבורה.
ה"נ?! שומרת יבם - בבאה מחמת טענה? אלא: אידי ואידי שתבע הוא. ולא קשיא: כאן - לחלוץ, וכאן - לייבם. דאמר ר' פדת:
- אמר ר' יוחנן: תבע לחלוץ - נזקקין לו. תבע לייבם - אין נזקקין לו.
מאי שנא לייבם דלא? דאמרינן ליה: זיל ונסיב איתתא אחריתי. לחלוץ נמי?! נימא ליה: זיל ונסיב איתתא אחריתי.
אלא: דאמר כיון דאגידא בי - לא קא יהבו לי אחריתי. הכא - נמי?! כיון דאגידא בי - לא קא יהבו לי אחריתי?!
אלא: אידי ואידי שתבע לייבם. ולא קשיא: כאן - כמשנה ראשונה. כאן - כמשנה אחרונה. דתנן:
- מצות יבום קודמת למצות חליצה.
- בראשונה - שהיו מתכוונין לשום מצוה
- עכשיו - שאין מתכוונין לשום מצוה
- אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום.
}}
להשלים כותרת
עריכהעד מתי הוא פוחת וכו':
מאי טרפעיקין?
אמר רב ששת: אסתירא. וכמה אסתירא? פלגא דזוזא.
תניא נמי הכי:
ר' יהודה אומר
שלשה טרפעיקין - שהן תשע מעין.
מעה וחצי לכל יום.
|
כתובות דף סד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל:
מאי שנא איהו - דיהבינן ליה דשבת
ומאי שנא איהי - דלא יהבינן לה דשבת?
- איהי דמיפחת קא פחית - לא מיחזי כשכר שבת.
- איהו דאוסופי קא מוספא - מיחזי כשכר שבת.
אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל: מה בין מורד למורדת?
אמר ליה: צא ולמד משוק של זונות. מי שוכר את מי?
דבר אחר: זה - יצרו מבחוץ. וזו - יצרה מבפנים.