פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
להשלים מקורות מקראיים, ויקרא 11 מפותה. דברים 22 גט. שמות 21 עבד |
מסכת כתובות פרק ד משנה א
עריכהמתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה -
- בָּושְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ - שֶׁל אָבִיהָ בכת"י קופמן שֶׁלְּאָבִיהָ.
- וְהַצַּעַר - בַּתְּפוּסָה.
- עָמְדָה בַדִּין -
- עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב: הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב בכתב יד קופמן: שֶׁלָּאָב.
- מֵת הָאָב: הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין שֶׁלְּאַחִין.
- לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין -
- עַד שֶׁמֵּת הָאָב: הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ כת"י ק': שֶׁלְּעַצְמָהּ.
- עָמְדָה בַדִּין -
- עַד שֶׁלֹּא בָגָרָה: הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב בכתב יד קופמן: שֶׁלָּאָב.
- ...מֵת הָאָב: הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין שֶׁלְּאַחִין.
- לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין -
- עַד שֶׁבָּגָרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ כת"י ק': שֶׁלְּעַצְמָהּ.
- רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ.
- מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ בכתב יד קופמן: וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ (עם ו החיבור, לכאורה לדברי רבי שמעון), אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה גָבֲת,
- וּמֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁלְּאַחִים.
תלמוד בבלי על כתובות פרק א משנה א
עריכהנערה שנתפתתה למדנו כבר
עריכה- מאי קמ"ל? תנינא!
- המפתה - נותן שלשה דברים
- והאונס - ארבעה.
- המפתה נותן בושת ופגם וקנס
- מוסיף עליו אונס שנותן את הצער.
- לאביה - איצטריך ליה.
לאביה? נמי פשיטא! מדקא יהיב מפתה!! דאי לעצמה? אמאי יהיב? מפתה מדעתה עבד! - עמדה בדין איצטריכא ליה, פלוגתא דר"ש ורבנן: תנן התם:
- אנסת ופיתית את בתי! והוא אומר: לא אנסתי ולא פיתיתי.
- משביעך אני! ואמר: אמן! ואח"כ הודה: חייב.
- ר"ש פוטר - שאינו משלם קנס ע"פ עצמו.
אמרו לו: אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו, אבל משלם בושת ופגם ע"פ עצמו?!
סוגיא: הודאת מכחיש המעשה וההעמדה בדין
עריכה|
להשלים מקורות ויקרא ה |
בעא מיניה אביי מרבה:
האומר לחבירו אנסת ופיתית את בתי, והעמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון
והוא אומר: לא אנסתי ולא פיתיתי ולא העמדתני בדין ולא נתחייבתי לך ממון
ונשבע, והודה.
לר' שמעון מאי?
כיון דעמד בדין - ממונא הואי ומיחייב עליה קרבן שבועה
או דלמא אע"ג דעמד בדין קנס הוי
- א"ל: ממונא הוי ומיחייב עליה קרבן שבועה.
כתובת דף מב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
איתיביה
ר"ש אומר: יכול
האומר לחבירו אנסת ופיתית את בתי,
- והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי...
המית שורך את עבדי,
- והוא אומר לא המית...
או שאמר לו עבדו הפלת את שיני וסימית את עיני,
- והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי...
ונשבע, והודה - יכול יהא חייב?!
ת"ל:
וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל
או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה
- ונשבע על שקר...
מה אלו מיוחדין שהן ממון? אף כל שהן ממון!
יצאו אלו - שהן קנס.
מאי? לאו בשעמד בדין?
לא! בשלא עמד בדין.
והא מדרישא בשעמד בדין, סיפא נמי בשעמד בדין?
דקתני רישא:
אין לי אלא דברים שמשלמין עליהם את הקרן,
תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה והאונס והמפתה ומוציא שם רע - מנין?
ת"ל: ומעלה מעל - ריבה.
היכי דמי? אי דלא עמד בדין - כפילא מי איכא?
אלא פשיטא בשעמד בדין!
ומדרישא בשעמד בדין, סיפא נמי בשעמד בדין?!
א"ל:
יכילנא לשנויי לך רישא בשעמד בדין וסיפא בשלא עמד בדין
- וכולה ר"ש היא. ושינויי דחיקי לא משנינן לך.
דא"כ אמרת לי:
ליתני רישא ר"ש אומר,
או ליתני סיפא: דברי ר"ש.
אלא: כולה בשעמד בדין, ורישא רבנן וסיפא ר"ש.
ומודינא לך לענין קרבן שבועה - דרחמנא פטריה מ"וכחש".
וכי קאמינא ממון הוי? - להורישו לבניו.
איתיביה:
ר"ש אומר: אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב - הרי הן של עצמה.
ואי אמרת ממון הוי להורישו לבניו? לעצמה - אמאי?! דאחין בעי מיהוי!!!
אמר רבא:
האי מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין!!
ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה:
שאני התם דאמר קרא: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף.
- לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה.
וכי קאמר רבה ממונא הוי להורישו לבניו - בשאר קנסות.
אלא מעתה גבי עבד דכתיב: כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו,
- הכי נמי לא זיכתה תורה לאדון אלא משעת נתינה?
יתן לחוד ונתן לחוד.
אי הכי ת"ל וכחש? ת"ל ונתן מיבעי ליה!!
אמר רבא כי איצטריך וכחש:
כגון שעמדה בדין ובגרה ומתה.
דהתם כי קא ירית אביה, מינה דידה קא ירית.
אי הכי יצאו אלו שהן קנס? ממון הוא!!
אמר רב נחמן בר יצחק: יצאו אלו שעיקרן קנס.
איתיביה:
ר"ש פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו.
טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין דמשלם על פי עצמו קרבן שבועה נמי מיחייב
??
רבי שמעון - לדבריהם דרבנן קאמר להו!
לדידי? אע"ג דעמד בדין - רחמנא פטריה מ"וכחש".
אלא לדידכו? אודו לי מיהת, היכא דלא עמד בדין - דכי קא תבע? קנסא קא תבע! ומודה בקנס פטור.
ורבנן - סברי: כי קא תבע? בושת ופגם קא תבע!
במאי קא מיפלגי?
א"ר פפא
ר"ש סבר:
לא שביק איניש מידי דקיץ, ותבע מידי דלא קיץ.
ורבנן סברי:
לא שביק איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר,
ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר.
מעשה ידי בת הניזונת מאחיה
עריכהבעא מיניה רבי אבינא מרב ששת:
בת - הניזונת מן האחין, מעשה ידיה למי?
במקום אב קיימי?
מה התם מעשה ידיה לאב ה"נ מעשה ידיה לאחין?
או דלמא לא דמי לאב.
התם מדידיה מיתזנא.
הכא לאו מדידהו מיתזנא.
א"ל תניתוה:
אלמנה ניזונת מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן.
מי דמי?
אלמנתו - לא ניחא ליה בהרווחה.
בתו - ניחא ליה בהרווחה.
למימרא דבתו עדיפא ליה מאלמנתו?
והאמר רבי אבא א"ר יוסי:
עשו אלמנה אצל הבת
כבת אצל אחין בנכסין מועטין.
מה הבת אצל אחין - הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים
אף אלמנה אצל הבת - אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.
לענין זילותא אלמנתו עדיפא ליה.
לענין הרווחה בתו עדיפא ליה.
מתיב רב יוסף
מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה
מת האב הרי הן של אחין.
טעמא דבחיי האב. הא לאחר מיתת האב - לעצמה!
מאי? לאו בניזונת?
לא! בשאינה ניזונת.
אי בשאינה ניזונת מאי למימרא?
אפילו למ"ד יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך
ה"מ בעבד כנעני דלא כתיב ביה עמך
אבל עבד עברי דכתיב ביה (דברים טו) עמך
- לא כל שכן בתו!!!
אמר רבה בר עולא: לא נצרכה אלא להעדפה.
אמר רבא: גברא רבה כרב יוסף לא ידע דאיכא העדפה? וקמותיב תיובתא?!
אלא אמר רבא: רב יוסף - מתני' גופא קשיא ליה. דקתני:
מעשה ידיה ומציאתה - אע"פ שלא גבתה...
מציאתה? ממאן גביא?!
אלא לאו הכי קאמר:
מעשה ידיה כמציאתה:
מה מציאתה בחיי האב לאב, לאחר מיתת האב לעצמה?
אף מעשה ידיה, נמי, בחיי האב לאב, לאחר מיתת האב לעצמה.
ש"מ.
איתמר נמי: א"ר יהודה
אמר רב:
בת הניזונת מן האחין - מעשה ידיה לעצמה.
אמר רב כהנא: מ"ט?
דכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם.
אותם לבניכם - ולא בנותיכם לבניכם.
מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו.
מתקיף לה רבה: ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר?
וכן תנא רב חנינא:
בפתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר.
|
כתובות דף מג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
חבלות? צערא דגופא נינהו!!
אמר רבי יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה.
אמר רב זירא אמר רב מתנה: אמר רב:
ואמרי לה: אמר רבי זירא א"ר מתנה: אמר רב:
בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה
דכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם.
אותם לבניכם - ולא בנותיכם לבניכם.
מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו.
א"ל אבימי בר פפי: שקוד אמרה!
שקוד? מנו? שמואל?! הא רב אמרה!!
אימא אף שקוד אמרה.
אמר מר בר אמימר לרב אשי
הכי אמרי נהרדעי:
הלכתא כוותיה דרב ששת.
רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב.
והלכתא כוותיה דרב: