ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/יומא/פרק ח

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תלמוד בבלי יומא פרק שמיני - יום הכיפורים מהדורה מועמדת

יומא פרק ח משנה אעריכה

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה
והמלך והכלה ירחצו את פניהם
והחיה תנעול את הסנדל דברי רבי אליעזר
וחכמים אוסרין
והאוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה -
והשותה מלא לוגמיו -
חייב
כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו.
האוכל ושותה אין מצטרפין:


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תלמוד בבלי על יומא פרק ח משנה אעריכה

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא גמ' אסור? ענוש כרת הוא!? - אמר רבי אילא ואיתימא רבי ירמיה: לא נצרכה אלא לחצי שיעור.

הניחא למאן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אלא למאן דאמר חצי שיעור מותר מן התורה מאי איכא למימר? דאיתמר: חצי שיעור

רבי יוחנן אמר אסור מן התורה
ריש לקיש אמר מותר מן התורה

הניחא לרבי יוחנן. אלא לריש לקיש מאי איכא למימר? - מודה ריש לקיש שאסור מדרבנן.


יומא דף עד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ...ואליבא דרבי עקיבא דאמר: אדם אוסר עצמו בכל שהוא
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

אי הכי לא ניחייב עליה קרבן שבועה? אלמא?! תנן!

"שבועה שלא אוכל" - ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים - חייב
ורבי שמעון פוטר

והוינן בה: אמאי חייב? מושבע ועומד מהר סיני הוא?!

רב ושמואל ורבי יוחנן, דאמרי: בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין.
וריש לקיש אמר:
אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור, ואליבא דרבנן,
או בסתם ואליבא דרבי עקיבא, דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא.

וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה, קא חייל קרבן שבועה? והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד והוינן בה: למעוטי מאי?

רב פפא אמר למעוטי מלך
רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא

והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי, ורבנן הוא דפסלוהו ...ולא קא חיילא עליה שבועה!? - שאני התם דאמר קרא (ויקרא ה, א) "אם לא יגיד..." והאי? לאו בר הגדה הוא כלל!

וכל היכא דתני "ענוש כרת" לא תני "אסור"? והתניא

אע"פ שאמרו "אסור בכולן",
לא אמרו ענוש כרת -
אלא על האוכל, ושותה, ועושה מלאכה, - בלבד!

הכי קאמר:

כשאמרו "אסור" לא אמרו אלא בכחצי שיעור, אבל כשיעור - ענוש כרת!
ואף על פי שענוש כרת - אין ענוש כרת אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד.

ואב"א כי קתני אסור? - אשארא! דתנו רבה ורב יוסף בשאר אולי שגיאה קדומה בהשפעת "אשארה" סיפרי דבי רב:

מניין ליוה"כ שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה

ת"ל (ויקרא טז, לא) שבתון שבות:

סוגיית האיסור בחצי שיעור (במקרה של כמות מופחתת)עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עינוי מאליו ולא עינוי פעילעריכה

ת"ר (ויקרא טז, כט) תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער תלמוד לומר (ויקרא טז, כט) וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש שב ואל תעשה

ואימא היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב בטולא יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא ליה קום תוב בשימשא? דומיא דמלאכה מה מלאכה לא חלקת בה אף ענוי לא תחלוק בו.

דרשת "תענו... ועניתם את נפשותיכם"עריכה

תניא אידך

תענו את נפשותיכם:
יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער?
- ת"ל וכל מלאכה לא תעשו.
מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר? אף ענוי נפש שחייבין עליו במקום אחר?
ואי זה זה? זה פגול ונותר.
אביא פגול ונותר שהן בכרת, ולא אביא את הטבל שאינו בכרת?
- ת"ל תענו... ועניתם את נפשותיכם - ריבה.
אביא הטבל שהוא במיתה, ולא אביא את הנבילה שאינה במיתה?
- ת"ל תענו... ועניתם את נפשותיכם - ריבה.
אביא את הנבילה שהוא בלאו ולא אביא את החולין שאינן בלאו?
- ת"ל תענו... ועניתם את נפשותיכם - ריבה.
אביא החולין שאינן בקום אכול, ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול?
- ת"ל תענו... ועניתם את נפשותיכם - ריבה.
אביא את התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את הקדשים שהן בבל תותירו?
- ת"ל תענו... ועניתם את נפשותיכם - ריבה.
ואם נפשך לומר הרי הוא אומר (ויקרא כג, ל) והאבדתי את הנפש ההיא
ענוי שהוא אבידת הנפש.
ואיזה זה? זה אכילה ושתיה.

מאי ואם נפשך לומר?

וכי תימא בעריות קא מישתעי קרא?
הרי הוא אומר: והאבדתי הנפש... ענוי שיש בו אבידת נפש.
ואי זה זה? זה אכילה ושתיה.

כעינוי במדברעריכה

דבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון

ונילף (בראשית לא, נ) מאם תענה את בנותי ? - דנין ענוי דרבים מענוי דרבים ואין דנין ענוי דרבים מענוי דיחיד.

ונילף מענוי דמצרים דכתיב (דברים כו, ז) וירא את ענינו ואמרינן: זו פרישות דרך ארץ

אלא דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי שמים
ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי אדם

העינוי במדברעריכה

(דברים ח, טז) המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל

אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אגדותעריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.


יומא דף עו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: (לחם אבירים אכל איש...) זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

מקור איסורי יום כיפורעריכה

אסור באכילה

הני חמשה ענויין כנגד מי? אמר רב חסדא כנגד ה' חמישה ענויין שבתורה

  • (במדבר כט, ז) ובעשור
  • (ויקרא כג, כז) ואך בעשור
  • (ויקרא כג, ג) שבת שבתון
  • (ויקרא טז, לא) ושבת שבתון
  • (ויקרא טז, כט) והיתה לכם

הני חמשה הוו! ואנן שיתא תנן?! שתיה בכלל אכילה היא. דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר (דברים יד, כג)

ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך.

תירוש - חמרא הוא! וקרי ליה ואכלת!!

ממאי? ודילמא דאכליה על ידי אניגרון? דאמר רבה בר שמואל: אניגרון מיא דסילקא, אכסיגרון מיא דכולהו שלקי. - אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא: (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר. שֵכר - שתיה הוא, וקרייה רחמנא ואכלת

ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון? שכר - כתב. מידי דמשכר!


יומא דף עו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ...(חייב)? אלא יליף שכר שכר...!
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

ודילמא דבילה קעילית? דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש (חייב)? אלא יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין? אף כאן יין.

ותירוש חמרא הוא?! והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין ולאו חמרא הוא?! והכתיב (זכריה ט, יז) ותירוש ינובב בתולות דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות.

והכתיב (משלי ג, י) ותירוש יקביך יפרוצו? דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו!

והא כתיב (הושע ד, יא) זנות ויין ותירוש יקח לב אלא דכולי עלמא תירוש חמרא הוא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מקור איסור סיכה ורחיצהעריכה

רחיצה וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי דכתיב (דניאל י, ג) לחם חמודות לא אכלתי, ובשר ויין לא בא אל פי, וסוך לא סכתי!

מאי לחם חמודות לא אכלתי? אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת - אפילו נהמא דחיטי דכייתא לא אכל.

ומנא לן דחשיב כעינוי דכתיב (דניאל י, יב) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך - נשמעו דבריך! ואני באתי בדבריך! (כי חמודות אתה)

אשכחן סיכה, רחיצה מנא לן? אמר רב זוטרא ברבי טוביה אמר קרא: ([[ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/תהלים/109) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו

ואימא כשתיה? דומיא דשמן. מה שמן - מאבראי? אף מים - מאבראי.

והא תנא - איפכא קא נסיב לה?! דתנן:

מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים?
אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר
שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו!

- אלא אמר רב אשי: רחיצה מגופיה דקרא שמיע ליה דכתיב וסוך לא סכתי.

על הייןעריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שיעורים בכזיתעריכה

דף פ עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: יומא &daf=80a באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

כָּל הַשִׁיעוּרִין כוּלָן בְּכַזַּיִת - חוּץ מִטוּמְאַת אוֹכָלִין:
- שֵשִּינִה הַכָּתוּב בְּמַשְמָעַן,
- וְשִינוּ חֲכָמִים בְּשִיעוּרן,
וּרְאֲיָה לַדָּבָר - יוֹם הַכּיפוּרִים.
מאי שינה הכתוב במשמעו? - (פרשת אחרי מות) מלא תעונה.
ומאי שינו חכמים בשיעוריה? - ככותבת.
ומאי ראיה לדבר יוה"כ? - דאי מהתם להשלים, הוה אמינא: אורחא דקרא הוא - טומאת אוכלין כביצה.
מנלן מנין לנו באמת ש להשלים?
אמר רבי אבהו:
אמר רבי אלעזר: דאמר קרא (פרשת צו, פרשיית להשלים) מכל האוכל אשר יאכל
- אוכל הבא מחמת אוכל.
ואיזה? זה ביצת תרנגולת.
ואימא גדי? - מחוסר שחיטה.
ואימא בן פקועה? - טעון קריעה.
ואימא ביצת בר יוכני? - תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת.
ואימא ביעתא דציפורתא? - דזוטר טובא.


רבי אבהו דידיה אמר:
מכל האוכל אשר יאכל -
אוכל שאתה אוכלו בבת אחת.
ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

צריך שיכתוב לועריכה

א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור - שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין

מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא?

(ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם
השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו
לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו

- אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול

ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית קטן - מאי ירבה בשיעורין? - שמא ירבה בקרבנות מחמת שעורין

א"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני עונשין מכתב כתיבי? - אלא ה"ק (אמר רבי יוחנן) שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני

תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תיקנום

והכתיב (ויקרא כז, לד) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה? - אלא שכחום וחזרו ויסדום:

השותה מלא לוגמיו:

אמר רב יהודה אמר שמואל לא מלא לוגמיו ממש, אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו.

והא אנן תנן מלא לוגמיו? - אימא כמלא לוגמיו.

מיתיבי כמה ישתה ויהא חייב? בש"א רביעית ובה"א מלא לוגמיו רבי יהודה אומר משום ר"א כמלא לוגמיו רבי יהודה בן בתירא אומר כדי גמיעה

מי עדיפא ממתניתין דאוקימנא כדי שיראה - הכי נמי כדי שיראה אי הכי היינו ר"א? - איכא בינייהו מלא לוגמיו דחוק.

מתקיף לה רב הושעיא: אם כן הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה? אמר ליה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה יומא פרק ח' משנה ?עריכה

מתניתין משנתנו - ההלכות ששיננו על פה בית הלל וערך רבי יהודה הנשיא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התינוקות: אין מענין אותן ביום הכיפורים.
אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים - בשביל שיהיו רגילין במצות.

גמרא על משנה יומא פרק ח' משנה ?עריכה

גמרא כלומר: הלימוד, או הסיכום

גיל ורמות חניכה לצוםעריכה

השתא בפני שתים מחנכין להו, בפני שנה - מבעיא?
אמר רב חסדא: לא קשיא! הא - בחולה, הא - בבריא.
אמר רב הונא:
בן ח' ובן ט': מחנכין אותו לשעות.
בן י' ובן יא: משלימין מדרבנן.
בן י"ב: משלימין מדאורייתא - בתינוקת.
ורב נחמן אמר:
בן ט' בן י': מחנכין אותן לשעות.
בן י"א בן י"ב: משלימין מדרבנן.
בן י"ג: משלימין מדאורייתא - בתינוק.
ור' יוחנן אמר:
השלמה דרבנן - ליכא.
בן י', בן י"א: מחנכין אותו לשעות.
בן יב משלימין מדאורייתא.


פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תנן:
התינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים,
אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שתים.
בשלמא לרב הונא ורב נחמן - לפני שנה ולפני שתים: לפני שנה לדבריהן, ולפני שתים לדבריהן.
אלא לרבי יוחנן? קשיא!
אמר לך רבי יוחנן: מאי שנה או שתים - סמוך לפירקן.
תא שמע: דתני רבה בר שמואל:
תינוקות - אין מענין אותן ביום הכיפורים
אבל מחנכין אותן שנה או שתים - סמוך לפירקן.
בשלמא לר' יוחנן - ניחא.
אלא לרב הונא ולרב נחמן? קשיא!
אמרי לך רבנן: מאי חינוך? נמי! דקתני השלמה.
ומי קרי לחינוך - 'השלמה'? והא תניא:
אי זה חינוך?
היה רגיל לאכול בשתי שעות - מאכילין אותו לשלש.
בשלש - מאכילין אותו בארבע.
אמר רבא בר עולא: תרי חנוכי הוו.

יומא פרק ח' משנה ?עריכה

מתני'

עוברה שהריחה: מאכילין אותה עד שתשיב נפשה.
חולה: מאכילין אותו על פי בקיאין.
ואם אין שם בקיאין - מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר 'די!'.

גמרא על יומא פרק ח' משנה ?עריכה

גמרא

תנו רבנן:
עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר: תוחבין לה כוש ברוטב, ומניחין לה על פיה.
אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו: מאכילין אותה רוטב עצמה.
ואם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו: מאכילין אותה שומן עצמו.
שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש - חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות ושפיכות דמים.


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

עבודה זרה - מנלן? דתניא:
ר"א אומר:
אם נאמר {דברים ו-ה} בכל נפשך, למה נאמר {דברים ו-ה} בכל מאדך?
ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך?
- אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו? - לכך נאמר: בכל נפשך!
- ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו? - לכך נאמר ובכל מאדך!
גילוי עריות ושפיכת דמים מנא לן? דתניא רבי אומר {דברים כב-כו} כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה
וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה המאורסה
אלא הז בא ללמד ונמצא למד
מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח (כו')
מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור
דף פב עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: ורוצח גופיה &daf=82b באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
ורוצח גופיה... מנא לן?
סברא היא.
דההוא דאתא לקמיה (דרבא) אמר ליה:
אמר לי מרי דוראי: קטליה לפלניא, ואי לא קטילנא לך.
אמר ליה: נקטלך, ולא תקטול!
מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?!

סיפורי נשים מעוברות שהריחו מאכלים והתאוועריכה

ההיא עוברה דארחא.
אתו לקמיה דרבי. אמר להו זילו לחושו לה לאשה ודרכה לעובר דיומא דכיפורי הוא!
לחושו לה - ואילחישא.
קרי עליה {ירמיה א-ה} בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'
- נפק מינה רבי יוחנן.

(מכתם למנצח אל תשחתלַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת יש המסבירים: לפי מנגינה ששרו לפסוק "אל תשחת עמך ונחלתך" תפילתו של משה, לדבריו, לאחר חטא העגל (פרשת עקב), לְדָוִד, מִכְתָּם:
הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק דברים יציבים וצודקים תְּדַבֵּרוּן? מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם?
אַף אפילו מעיזים אתם, או פירושו: 'אך', כלומר: בניגוד למה שאתם אולי טוענים, אתם... בְּלֵב במחשבות שלכם - עוֹלֹת עוולות תִּפְעָלוּן את מתכננים, בָּאָרֶץ במציאות, חֲמַס - יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן אתם תטו את פלס המשפט לפי רצונכם.
זֹרוּ היו זרים, רחקו מדרך הישר רְשָׁעִים מֵרָחֶם כבר כשיצאו מרחם אימם, תָּעוּ התרחקו מדרך הישר מִבֶּטֶן - דֹּבְרֵי כָזָב!
חֲמַת ארס לָמוֹ כִּדְמוּת בדומה ל- חֲמַת נָחָשׁ, כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ כמו נחש הפתן שהלוחשים לנחשים (כפי שמוסבר בפסוק הבא) טוענים שלחשיהם לא משפיעים עליו כי הוא חרש - יַאְטֵם אָזְנוֹ.
אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם וגם לא ישמע ללחשיו של מכשף מומחה.
אֱ‍לֹהִים! הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ את שיניהם שבפיהם, מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ - ד'!

דף פג עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: זורו רשעים מרחם &daf=83a באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
ההיא עוברה דארחא.
אתו לקמיה דרבי חנינא. אמר להו 'לחושו לה'! ולא אילחישא.

קרי עליה

זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם כבר מהרחם הרשעים זרים לדרך הישר, ובהמשך המזמור: כמו נחש הפטן שאינו שומע לחש!
- נפק מינה שבתאי אצר פירי:

האכלת חולה ביום כיפורעריכה

על פי בקיאיםעריכה

חולה: מאכילין אותו על פי בקיאין
אמר ר' ינאי חולה: אומר צריך, ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה

מאי טעמא? {משלי יד-י} לב יודע מרת נפשו פשיטא?! - מהו דתימא רופא קים ליה טפי, קא משמע לן.

רופא אומר צריך, וחולה אומר אינו צריך: שומעין לרופא.
מאי טעמא? תונבא הוא דנקיט ליה.


להשלים. השאלה הראשונה - 'ע"פ עצמו לא' נראית משובשבת.

תנן: חולה - מאכילין אותו על פי בקיאין
- על פי בקיאין - אין הן. כלומר: כן. ע"פ עצמו - לא והרי למדנו שכשאין שם בקי, דווקא כן סומכים עליו?
- על פי בקיאין - אין הן. כלומר: כן. על פי בקי אחד - לא ולמה לא??
הכא במאי עסקינן - דאמר 'לא צריכנא יותר, והוא כבר אכל משהו. במקרה זה בקי אחד לא מספיק כדי להאכילו'.
וליספו ליה על פי בקי?
לא צריכא, דאיכא אחרינא בהדיה שאמנם אינו בקי, אך מצטרף לחולה לרוב - דאמר 'לא צריך'.
מאכילין אותו על פי בקיאין
פשיטא?! - ספק נפשות הוא! וספק נפשות להקל!!
לא! צריכא, דאיכא תרי אחריני בהדיה - דאמרי 'לא צריך'.
ואף על גב דאמר רב ספרא: תרי כמאה, ומאה כתרי - הני מילי אלה הדברים לענין עדות,
אבל לענין אומדנא - בתר דעות אזלינן.
והני מילי לענין אומדנא דממונא,
אבל הכא - ספק נפשות הוא!
והא? מדקתני סיפא: ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו
מכלל דרישא דאמר 'צריך' - חסורי מיחסרא.
והכי קתני:
במה דברים אמורים? דאמר לא צריך אני
אבל אמר צריך אני:
אין שם בקיאין תרי, אלא חד דאמר: 'לא צריך'
- מאכילין אותו על פי עצמו.
מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני -
אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך: לדידיה שמעינן!
שנאמר: לב יודע מרת נפשו.

על פי עצמו (ללא בקיאים)עריכה

תנן:
אם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו.
טעמא - דליכא בקיאין.
הא - איכא בקיאין: לא?
הכי קאמר:
במה דברים אמורים? דאמר לא צריך אני.
אבל אמר צריך אני -
- אין שם בקיאין כלל: מאכילין אותו על פי עצמו.
שנאמר: לב יודע מרת נפשו.

רש"יעריכה

כל השיעורין - האמורין באוכלין:

ששינה הכתוב - לקמן קמפרש ליה:

וראיה לדבר - למה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו:

אשר לא תעונה - ולא כתיב אשר תאכל:

מאי ראיה - למה לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי מהאי מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא:

אי מהתם - מדשינה הכתוב בטומאה הוה אמינא אין שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה קא משמע לן יום הכפורים דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן אמור מעתה את ששינו בטומאה נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר יאכל שינוי משמעו חשיב להו:

מחוסר שחיטה - כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה:

ואימא בן פקועה - שנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא לן (חולין דף עד.) שחיטת אמו מטהרתו:

טעון קריעה - דתנן (שם) קורעו ומוציא את דמו:

דבר יוכני - עוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות (דף נז:) שטבעה ביצתו ששים כרכים: זוטר טובא לא גרסינן אלא ה"ג ואימר כביעותא דציפרתא:

רבי אבהו דידיה אמר וכו' - פירש במשמעו של מקרא פירוש אחר שלא פירש בו ר' אלעזר רבו ואין להשיב עליו:

האוכל חלב בזמן הזה וכו' - מפרש לה ואזיל:

אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן - והכי קאמר האוכל פחות מכזית בזמן הזה יכתוב כשיעור זה אכלתי שמא יבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן ולקמן פריך א"כ ימעט בשיעורין מבעי ליה:

והתניא וכו' - כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן (ברכות דף לט.) דלא חייבה תורה אלא על כזית איגורי שהוא כזית בינוני:

אשר לא תעשינה - משמע שאילו ידע לא עשה אבל בשגגה עשה ואשם:

אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול - והכי קאמר האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה: ה"ג עונשין מיכתב כתיבי אלא הכי קאמר שיעורין של עונשין וכו'. שיעורי עונשין שעל ידן הוא ענוש הלכה למשה מסיני באיזה שיעור הוא ענוש:

יעבץ - הוא עתניאל בן קנז:

כמה ישתה - מדבית הלל קפריך:

הכי גרסינן איכא בינייהו כמלא לוגמיו דחוק - לבית הלל בעינן כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו בריוח ולרבי אליעזר כמלא לוגמיו דחוק:

אם כן - דלבית הלל מיחייב בכדי שיסלקנו וכו' הוה ליה בציר מרביעית והויא לה מקולי בית שמאי וליתנייה במסכת עדיות גבי קולי בית שמאי שכולן שנויות שם:

תוספותעריכה


עונשין מיכתב כתיבי ה"ג רש"י אבל בספרים היה כתוב שיעורין . מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר בפ"ק דסוכה (דף ה.) כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין . של עונשין והדין עמו דל"ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה (שם) ודעירובין (ד' ד.) מייתי כל מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך דסמיך אשינויא דשנינן התם:

הכי נמי כמלא לוגמיו הא דאמר . פרק חלון (עיר בין דף עט:) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא אור"ת דהתם נמי כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז פריך אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא לוגמיו לא קשיא ליה א"כ היכי בעינן כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח:) דד' כוסות שיעורן ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם וא"כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא:

ושיערו חכמי' זו ביצת תרנגול'. הקשה ר"ת דבפ' חלון (עירובין דף פ:) אמרינן דשתי סעודות דככר דעירוב י"ח גרוגרות הויין ובפרק כיצד משתתפין (שם דף פב:) תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח סוגיא התם וכשתחלק י"ח גרוגרות לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים ושליש ביצה יש ט"ז שליש ביצים ועולה לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית