ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/ביצה

תלמוד בבלי פרק רביעי (המביא) מהדורה מבוארת ומעומדת

למהדורה המבוארת ללא עימוד

ביצה פרק ד משנה א

ביצה דף כט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: הדף מתחיל במלים מהפרק הקודם
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

ביצה דף ל עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: (במשנה) ....בערמת התבן
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

המביא כדי יין ממקום למקום:

לא יביאם בסל ובקופה,

אבל מביא הוא על כתפו או לפניו.

וכן המוליך את התבן:

לא יפשיל את הקופה לאחוריו,

אבל מביאה הוא בידו.

ומתחילין בערמת התבן,

אבל לא בעצים שבמוקצה.

תלמוד בבלי על ביצה פרק ד משנה א

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

שינויי הובלה הנדרשים ביומטוב

תקנת רבא במחוזא

תנא: אם אי אפשר לשנות - מותר.

אתקין רבא במחוזא לרש"י מסורת שמדובר לקולא בכולם, אך אולי רק הסודר הוא ההקלה. ורבים מהגרסאות מסיימים: ואם אי אפשר לשנות מותר.:

דדרו {{{2}}} בדוחקא לדרו ברגלא ברגל

דדרו ברגלא לדרו באגרא {{{2}}}

דדרו באגרא לדרו באכפא כתף או אוכף

דדרו באכפא נפרוס סודרא עלויה

ואם לא אפשר - שרי.

דאמר מר אם א"א לשנות מותר.

מנהגים הנראים סותרים

לפי רוב עדי הנוסח, כאן באה סדרה של שאלות רבא בר רב חנן לאביי

נשים ממלאות מים ללא שינוי

אמר ליה רב חנן בר רבא בהמשך לתקנת אביו? ברוב עדי הנוסח הגרסה: רבא בר רב חנן לרב אשי ברוב הגרסאות: לאביי:
אמור רבנן כמה דאפשר לשנויי משנינן ביומא טבא!
והא הני נשי דקא מליין חצבייהו חסר ברבים מהגרסאות, אך לא משנה משמעות מיא ביומא טבא ולא קא משניין,
ולא אמרינן להו ולא מידי?!

-אמר ליה: משום דלא אפשר: היכא ליעבד?
דמליא בחצבא רבה, תמלי בחצבא זוטא? קא מפשא בהלוכא!
דמליא בחצבא זוטא, תמלי בחצבא רבה? קא מפשי במשוי!
תכסייה בנכתמא? זמנין דנפיל, ואתי לאתויי!
תקטריה? זמנין דמפסיק, ואתי למקטריה!
תפרוס סודרא עלויה? זמנין דמטמיש במיא ואתי לידי סחיטה!
הלכך לא אפשר.

ריקודים ומחיאות כפיים ביום טוב

א"ל אמר ליה. ברוב הגרסאות אמ' ליה רבא בר רב חנין בגרסאות רבות: חנן לאביי:
תנן: אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין.
והאידנא דקא חזינן דעבדן הכי, ולא אמרינן להו ולא מידי?
- אמר ליה: ולטעמך? ::הא דאמר <רבא> [רבה]:
לא ליתיב איניש אפומא דלחיא,
דלמא מגנדר ליה חפץ ואתי לאתויי <ד' אמות ברה"ר>
והא הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן, ויתבן אפומא דמבואה, ולא אמרינן להו ולא מידי?
אלא: הנח להם לישראל! מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין!
הכא נמי: הנח להם לישראל! מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין!

הנח להם לישראל - גם בדאורייתא

והני מילי בדרבנן. אבל בדאורייתא לא.
ולא היא: לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי.
דהא תוספת יום הכפורים דאורייתא הוא
ואכלי ושתו עד שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי.

ומתחילין בערמת התבן - "מוקצה" בשבת

ומתחילין בערמת התבן - אמר רב כהנא:
זאת אומרת מתחילין באוצר תחלה.
מני? ר' שמעון היא - דלית ליה מוקצה!
אימא סיפא: "אבל לא בעצים שבמוקצה": אתאן לר' יהודה - דאית ליה מוקצה?!
- הכא בארזי ואשוחי עסקינן, דמוקצה מחמת חסרון כיס, ואפילו רבי שמעון מודה.

איכא דמתני לה אסיפא:
אבל לא בעצים שבמוקצה - אמר רב כהנא:
זאת אומרת אין מתחילין באוצר תחלה.
מני? רבי יהודה היא - דאית ליה מוקצה!
אימא רישא: "מתחילין בערמת התבן": אתאן לר"ש דלית ליה מוקצה?!
- התם בתבנא סריא.
תבנא סריא? הא חזי לטינא?!
- דאית ביה קוצים ברוב עדי הנוסח: קוצי. ואינו משנה המשמעות.

ביצה פרק ד משנה ב

ביצה דף ל עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: משנה: אין נוטלין עצים מן הסוכה
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

אין נוטלין עצים מן הסוכה

- אלא מן הסמוך לה.

תלמוד בבלי על ביצה פרק ד תחילת משנה ב

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

הסמוך לסוכה

מאי שנא מן הסוכה דלא? - דקא סתר אהלא?
מן הסמוך לה - נמי קא סתר אהלא?
- אמר רב יהודה:
אמר שמואל: מאי "סמוך"? סמוך לדפנות.

- רב מנשיא אמר: אפילו תימא בשאין סמוך לדפנות,
כי תניא? ההיא באסורייתא תניא.

התר רבי שמעון ליטול מן הסוכה בחג

ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן:
אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה
ור' שמעון מתיר
ושוין בסוכת החג בחג - שאסורה
ואם התנה עליה הכל לפי תנאו.
ורבי שמעון מתיר? והא קא סתר אהלא?!
- אמר רב נחמן בר יצחק:
הכא בסוכה נופלת עסקינן
ורבי שמעון לטעמיה דלית ליה מוקצה.
דתניא
מותר השמן שבנר ושבקערה - אסור
ורבי שמעון מתיר.

מי דמי?
התם - אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו
הכא - אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו?!
- אמר רב נחמן בר יצחק:
הכא בסוכה רעועה עסקינן - דמאתמול דעתיה עלויה:

התניית איסור השימוש בחמרי הסוכה בחג

...ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה, ואם התנה עליה הכל לפי תנאו:
ומי מהני בה תנאי?
והאמר רב ששת משום ר' עקיבא:
מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה?
שנאמר (ויקרא כג) חג הסוכות שבעת ימים לה'
ותניא
ר' יהודה בן בתירא אומר:
מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה?
ת"ל ,חג הסוכות שבעת ימים לה'":
מה חג לה'? אף סוכה לה'?

- אמר רב מנשיא בריה דרבא:
סיפא אתאן לסוכה דעלמא
אבל סוכה דמצוה - לא מהני בה תנאה.

וסוכה דמצוה לא? והתניא?
סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין,
ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים
יינות שמנים וסלתות ועטרות שבלים
- אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג.
ואם התנה עליהם? הכל לפי תנאו!
- אביי ורבא דאמרי תרוייהו:
באומר איני בודל מהם כל בין השמשות.
דלא חלה קדושה עלייהו.
אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו - אתקצאי לשבעה!

ומאי שנא מהא דאתמר?
הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים
אמר רב: כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר.
ורב אסי אמר: כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר.
התם - דמפסקו לילות מימים כל חד וחד יומא? - מצוה באפי נפשיה הוא.
הכא - דלא מפסקו לילות מימים? - כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי.

ביצה פרק ד המשך משנה ב (משנה ג' בבבלי)

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף לא נמצא המקור הלועזי, ולכן רבו הפירושים. אולי קשור ל Crop מחסן התבואה או קריפא - כיפה קטנה אפי' מן המפוזר.

איזהו קרפף?

כל שסמוך לעיר - דברי ר' יהודה.

ר' יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת.

תלמוד בבלי על ביצה פרק ד משנה ג (בבבלי)

מצב התבואה בקרפף

אמר רב יהודה אמר שמואל:
אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף.

והא אנן תנן? "מן הקרפף".
ואפילו מן המפוזרים!

- מתניתין יחידאה היא. דתניא
א"ר שמעון בן אלעזר
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל
על המפוזרים שבשדות - שאין מביאין
ועל המכונסין שבקרפף - שמביאין
על מה נחלקו?
על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסין שבשדות.
שבית שמאי אומרים לא יביא ובית הלל אומרים יביא.

עלי קנה וגפן

 
אמר רבא:
עלי קנים ועלי גפנים -
אף על גב דמכנפי להו ומותבי,
כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו? כמפוזרים דמו - ואסורין.
ואי אתנח מנא מאתמול עלייהו - שפיר דמי.

הצורך במפתח בקרפף הסמוך לעיר (דעת רבי יוסי)

מביאין עצים...ומן הקרפף אפילו מן המפוזר.
איזהו קרפף? כל שסמוך לעיר. - דברי ר' יהודה.
ר' יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת.

איזהו קרפף וכו':
אבעיא להו היכי קאמר?
כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת -
ואתא ר' יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך תחום שבת נמי?
או דלמא הכי קאמר?
כל שסמוך לעיר - בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת?
ואתא ר' יוסי למימר אפי' בתוך תחום שבת, ודוקא דאית ליה פותחת.
אבל לית ליה פותחת - אפילו סמוך לעיר נמי לא?

ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת
ש"מ רבי יוסי תרתי לקולא קאמר ש"מ אמר רב סלא אמר רבי ירמיה הלכה כרבי יוסי להקל:

ביצה פרק ד משנה ג (משנה ד' בבבלי)

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

אין מבקעין עצים לא מן הקורות

ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט

ואין מבקעין לא בקרדום ולא במגרה ולא במגל

אלא בקופיץ.

תלמוד בבלי על ביצה פרק ד משנה ג

ביצה דף לא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: גמרא: והאמרת רישא אין מבקעין כלל?!
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

בירור איסור ביקוע עצים

והאמרת רישא אין מבקעין כלל?!
- אמר רב יהודה אמר שמואל:
חסורי מחסרא והכי קתני:
אין מבקעין מן הסואר של קורות,
ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט,
אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב יו"ט
וכשהן מבקעין - אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה,
אלא בקופיץ.

תניא נמי הכי:
אין מבקעין עצים
לא מן הסואר של קורות
ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט
- לפי שאינו מן המוכן.

שימוש בקרדום

ולא בקרדום:
אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב:
לא שנו אלא בנקבות שלו
אבל בזכרות שלו - מותר.

פשיטא?!
- "בקופיץ" תנן.
מהו דתימא:
ה"מ הני מילי קופיץ לחודיה,
אבל קרדום וקופיץ - אימא: מגו דהאי גיסא אסור, האי גיסא נמי אסור?
קמ"ל!

ואיכא דמתני לה אסיפא:
אלא בקופיץ:
אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב:
לא שנו אלא בזכרות שלו
אבל בנקבות שלו - אסור.

פשיטא?!
- "ולא בקרדום" תנן.
מהו דתימא: ה"מ קרדום,
אבל קופיץ וקרדום - אימא מגו דהאי גיסא שרי, האי גיסא נמי שרי?
קמ"ל!

ביצה פרק ד המשך משנה ג (משנה ה' בבבלי)

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

בית שהוא מלא פירות ונפחת

נוטל ממקום הפחת.

ר' מאיר אומר: אף פוחת לכתחלה ונוטל.

תלמוד בבלי על ביצה פרק ד המשך משנה ג (משנה ה' בבלי)

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

נטילת פירות ממאגר גדול

אמאי? והא קא סתר אהלא?!
- אמר רב נחומי בר אדא:
אמר שמואל: באוירא דליבני.

איני הן היא? כלומר: כן היא?!, האם כך הוא??!
והאמר רב נחמן:
הני ליבני דאייתור מבנינא - שרי לטלטולינהו בשבתא, הואיל וחזי למזגא עלייהו.
שרגינהו - ודאי אקצינהו!
- אמר רבי זירא:
ביו"ט אמרו אבל לא בשבת.

תניא נמי הכי:
רבי מאיר אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל
- ביו"ט אמרו, אבל לא בשבת.

חותמות

אמר שמואל:
חותמות מכסה (של חבית או של בור - הסבר רש"י על פי רבנו חננאל
- שבקרקע: מתיר, אבל לא מפקיע ולא חותך.
- שבכלים: מתיר, ומפקיע וחותך.
- אחד שבת ואחד יו"ט.

מיתיבי: חותמות
- שבקרקע:
בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך
- הא מני?
ר' מאיר היא, דאמר אף פוחת לכתחלה ונוטל. ופליגי רבנן עליה.
ואנא דאמרי? כרבנן.

ביצה דף לב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: הוא דאר כי האי תנא דתניא
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

ומי פליגי רבנן עליה בחותמות שבקרקע?! והתניא:
מודים חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע
שבשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך.

הוא דאמר - כי האי תנא, דתניא:
חותמות
שבקרקע: מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
אחד שבת ואחד יו"ט
ושבכלי:
בשבת: מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
ביום טוב: מתיר ומפקיע וחותך

תרצת לך רישא אלא סיפא קשיא?!
- הא מני ר' נחמיה היא, דאמר:
כל הכלים אין ניטלין אלא דרך תשמישן.

אי רבי נחמיה, מאי איריא שבת? אפילו יום טוב נמי!
וכי תימא שניא ליה לר' נחמיה בין שבות שבת לשבות יום טוב?
ומי שניא ליה?
והתני חדא: מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים.
ותניא אידך: מסיקין - בין בכלים בין בשברי כלים.
ותניא אידך: אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים.
ומשני: לא קשיא הא ר' יהודה, הא ר"ש, הא ר' נחמיה.
- תרי תנאי ואליבא דר' נחמיה:

ביצה פרק ד משנה ד (משנה ו' בבבלי)

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

אין פוחתין את הנר - מפני שהוא עושה כלי.

ואין עושין פחמין ביום טוב.

ואין חותכין את הפתילה.

ר' יהודה אומר: חותכה באוּר.

תלמוד בבלי על ביצה פרק ד משנה ד (ו' בבבלי)

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

איסור הפחתת הנר

מאן תנא דפחיתת נר - מנא הוא?
אמר רב יוסף: ר' מאיר היא! דתניא:
כלי חרס - מאימתי מקבל טומאה?
משנגמרה מלאכתו דברי ר' מאיר.
ר' יהושע אומר משיצרפו בכבשן.

א"ל אביי:
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי
אבל הכא למאי חזי?
- לקבולי ביה פשיטי.

גרסה נוספת לסוגיה

איכא דאמרי:
אמר רב יוסף: ר' אליעזר בר' צדוק היא דתנן:
אלפסין חרניות - טהורות באהל המת, וטמאות במשא הזב.
ר' אליעזר בר' צדוק אומר: אף טהורות במשא הזב, לפי שלא נגמרה מלאכתן.
א"ל אביי:
דלמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר ברבי צדוק התם
אלא דחזי לקבולי ביה מידי.
אבל הכא למאי חזי?
- לקבולי ביה פשיטי מטבעות קטנים שאין עליהם הטבעה.

אלפסין חרניות

תנו רבנן:
אין פוחתין את הנר ואין עושין אלפסין חרניות ביום טוב
רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין חרניות
מאי חרניות? אמר רב יהודה: ערניות
מאי ערניות? אמר אביי צעי חקלייתא - ואין עושין פחמין.
פשיטא! למאי חזי?
- תני רבי חייא לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין לבו ביום.

ובו ביום מי שרי?
כדאמר רבא: "...להזיע, וקודם גזרה."
הכא נמי: להזיע, וקודם גזרה.

חיתוך שעוות הנר בלהבה לעומת חיתוך בסכין

ביצה דף לב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: דקמתקן מנא? באור נמי קא מתקן מנא?!
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

ואין חותכין את הפתילה לשנים
מ"ש בסכין דלא?
דקמתקן מנא? באור נמי קא מתקן מנא?!
תני ר' חייא:
חותכה באור בפי שתי נרות.

קובץ רב נתן בר אבא בשם רב

מחיטת פתילה

אמר רב נתן בר אבא:
אמר רב: מוחטין את הפתילה ביום טוב.
מאי מוחטין?
אמר רב חנינא בר שלמיא <משמיה דרב>: לעדויי חושכא

תני בר קפרא:
ו' דברים נאמרו בפתילה. ג' להחמיר, וג' להקל.
להחמיר:

• אין גודלין אותה לכתחלה ביו"ט
  
• ואין מהבהבין אותה באור
  
• ואין חותכין אותה לשנים
  

להקל:

• ממעכה ביד,
  
• ושורה בשמן,
  
• וחותכה באור בפי שתי נרות.

גיהנם לעשירי יהודי בבל

ואמר רב נתן בר אבא:
אמר רב: עתירי בבל - יורדי גיהנם הם.

כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל.
בעא מנייהו עסקא - ולא יהבו ליה.
מזוני - מיזן נמי לא זינוהו.
אמר: הני מערב רב קא אתו!
דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך.
כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו.
וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.

לא להסתמך על שולחן אחרים

{{רן| ואמר רב נתן בר אבא

אמר רב: כל המצפה על שלחן אחרים - עולם חשך בעדו

שנאמר (איוב טו) נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך

רב חסדא אמר: אף חייו אינן חיים.

ת"ר

ג' חייהן אינם חיים ואלו הן:

• המצפה לשלחן חבירו
• ומי שאשתו מושלת עליו
• ומי שיסורין מושלין בגופו
• ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד

ות"ק? - אפשר דמעיין במניה.

ביצה פרק ד משנה ה (ז בבבלי)

ביאור:מעומד:בבלי

אין שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח

ואין גורפין תנור וכירים - אבל מכבשין.

ואין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה

ואין סומכין את הקדרה בבקעת וכן בדלת

ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב

ורבי אלעזר בר' שמעון מתיר.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.