ביאור:מעומד/הלכה/רמבם/משנה תורה/הלכות תשובה/ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הלכה א ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה.

ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן, אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן:

(א) המחטיא את הרבים ובכלל עון זה, המעכב את הרבים מלעשות מצוה. (ב) והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה, כגון מסית ומדיח. (ג) הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו. הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש, ונמצא כמחטיאו ובכלל עון, זה כל שאפשר בידו למחות באחרים, בין יחיד בין רבים, ולא מיחה, אלא יניחם בכשלונם. (ד) והאומר אחטא ואשוב, ובכלל זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר. הלכה ב ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן ואלו הן.

(א) הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ואינו זוכה עמהן בזכות שעושין. (ב) והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה. (ג) והמלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן ואם לא יעשה במה יזכה. (ד) והמבזה רבותיו, שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת. (ה) והשונא את התוכחות, שהרי לא הניח לו דרך תשובה שהתוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו, חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה: "זכור ואל תשכח" (דברים ט, ז), "ממרים הייתם" (דברים ט, ז, דברים ט, כד, דברים לא, כז), "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט, ג), "עם נבל ולא חכם" (דברים לב, ו). וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר "הוי גוי חוטא" (ישעיהו א, ד), "ידע שור קונהו" (ישעיהו א, ג), "מדעתי כי קשה אתה" (ישעיהו מח, ד). וכן צוהו האל להוכיח לחטאים, שנאמר: "קרא בגרון אל תחשוך" (ישעיהו נח, א). וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל, עד שחזרו בתשובה. לפיכך, צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם, שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה. וזה ששונא את התוכחות, אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו. לפיכך, יעמוד בחטאתיו שהם בעיניו טובים. הלכה ג ומהם חמשה דברים, העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו. ואלו הן.

(א) המקלל את הרבים. ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. (ב) והחולק עם גנב, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח. ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו. (ג) והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה. לאחר זמן כשיעשה תשובה, אינו יודע למי יחזיר. (ד) והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות. אלו בני אדם אמללין הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר, ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו. (ה) והמקבל שוחד להטות דין, אינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו וכמה היא כחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגלים. ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיאו. הלכה ד ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא ואלו הן.

(א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר: 'כלום אכלתי אלא ברשותו?'. (ב) המשתמש בעבוטו של עני, שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרישה, ויאמר בלבו: 'אינן חסרים, והרי לא גזלתי אותו'. (ג) המסתכל בעריות, מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה. והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט). (ד) המתכבד בקלון חבירו, אומר בלבו שאינו חטא לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי. (ה) והחושד כשרים, אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר: מה עשיתי לו? וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה. והוא אינו יודע שזה עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. הלכה ה ומהן חמשה דברים, העושה אותם ימשך אחריהם תמיד, וקשים הם לפרוש מהן. לפיכך, צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד, ואלו הן:

רכילות, ולשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו והן נרשמים בלבו. הוא שאמר שלמה: "ורועה כסילים ירוע" (משלי יג, כ). וכבר בארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהן תמיד, קל וחומר לבעל תשובה.

הלכה ו כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אע"פ שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן, הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא.