ביאור:מעומד/דקדוק/ניווט/לטוטפות תפילין והאות ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

טוטפות - תפילין ומלים דומות. מהדורה מעומדת ומבוארת

שם המאמר המקורי: טוטפות, טיפות, נטיפות, עטיפות, טוטם

מאת: חגי הופר

הערת המגיה (משתמש:פשוט) - נראה שמאמר זה הגיע לאתר הניווט דרך סריקה וזיהוי כתוב ממוחשב אך לא חושב, ומרובים היו הטעויות במקור

רקע: פרשות שמע

פרשה מוקדמת - קדש לי, בספר שמות

וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַדֶּשׁ לִ֨י כׇל בְּכ֜וֹר!

פֶּ֤טֶר כׇּל רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל: בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה? לִ֖י הֽוּא!

...וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר:

בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה ה' לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם!

וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ

- לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת ה' בְּפִ֑יךָ: "כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ ה' מִמִּצְרָֽיִם!"

וְשָׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ! - מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה.

הפרשה הראשונה - בספר דברים

שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל! ... ד' Lהֵ֖ינוּ! ד' אֶחָֽד!

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ד' Lהֶ֑יךָ בְּכׇל לְבָבְךָ֥! וּבְכׇל נַפְשְׁךָ֖! וּבְכׇל מְאֹדֶֽךָ!

וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה ^ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם, עַל־לְבָבֶֽךָ!

וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ, וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם,

- בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙

- וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ

- וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ!

וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל יָדֶ֑ךָ! וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ!

וּכְתַבְתָּ֛ם עַל מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ! (דברים 6)

הפרשה השניה - בהמשך ספר דברים

וְהָיָ֗ה: אִם שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם:

לְאַהֲבָ֞ה אֶת ה' Lהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ - בְּכׇל לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶֽם?

וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ...

...הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם,

...וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר ה' נֹתֵ֥ן לָכֶֽם!!

וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה ^ עַל לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל נַפְשְׁכֶ֑ם!

וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם

- בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙

- וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ

- וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ!

וּכְתַבְתָּ֛ם עַל מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ,

לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע ה' לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם

לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל הָאָֽרֶץ. (דברים 11)

שבת פרק שישי משנה א

בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה?

לא תֵּצֵא אִשָּׁה לא בְּחוּטֵי צֶמֶר, וְלא בְּחוּטֵי פִשְׁתָּן, וְלא בִּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ.

...וְלא תִּטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם.

וְלא בַּטּוֹטֶפֶת, וְלא בַּסַּנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְלא בַּכָּבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְלא בְּעִיר שֶׁל זָהָב, וְלא בַּקַּטְלָא, וְלא בַּנְּזָמִים, וְלא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה!

- וְאִם יָצָאת? אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת.

משמעות לטוטפות

טט: טפטוף או עיטוף

וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ, כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ ה' מִמִּצְרָֽיִם! (שמות יג:16).
מפרש רש"י -
ולטוטפות בין עיניך: תפילין.
ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טוטפות:
טט בכתפי פת באפריקי שתים. (סנהדרין ד).

ומנחם רש"י מדבר על הבלשן מנחם בן סרוק בספרו מחברת מנחם חברו עם "והטף אל דרום..." (יחזקאל 21), "אל תטיפו..." (מיכה 2),
- לשון דיבור.
כמו: ולזכרון בין עיניך האמורה בפרשה ראשונה, שהרואה אותם קשורים בין העינים, יזכור הנס וידבר בו".

ואולם, ההסבר הראשון הוא שעטנז לשוני, ואילו השני - צריך הסבר.

וכה יהיה הסברנו: טוטפות, שורש הבסיס שלו הוא טפ או טפטפ,
כמו ש"יעוערו" שבישעיה הוא יעירו וכמו ש"ממש" בא מ-מש, וכך גם שורש "כוכב" הוא כבכב.
ושורש זה יכול להיות שני דברים - או נטף - טיפות, או עטף.

אם נטף, שקשור לו גם שטף, תיתכן התיאוריה הבאה:
כל עניין הטוטפות מוזכר לגבי פסח. וידוע שבפסח כיום יש את מנהג טפטוף הטיפות מכוס היין לקערה בכמעין הזלפה עם הזרת.
אם כך, יתכן כי זהו מנהג קדום ביותר, שעיקרו טפטוף טיפות על המצח, ומכאן עבר אלינו.
דמיון לזה יש בהזאת הדם של הכהן ואולי המנהג הקדום היה טפטוף של דם דווקא, שעניינו קשור לפסח.

אם עטף - הרי זה פשוט - התכשיט העוטף את המצח!
וכן הוא השורש הערבי טטפ.

ובפרשנות יהודית קדומה^{[דרושה הבהרה]} מצאנו - טוטפות - מאוזן לאוזן.

אם כך ואם כך, יש לשים לב, כי כאן מצווה זו נאמרה אך-ורק לפסח,
ועל-כן אי-אפשר ללמוד ממנה הנחת תפילין כל השנה - שזאת אפשר ללמוד רק מהכתוב בדברים.
וכן יש לנו את המקבילה - "לזכרון בין עיניך", שבא קודם בפרק זה.

טף - טופפות מלשון טפיחה והטחה

ומהו טף? - אולי מלשון טופפותם, כשם שאנו מוצאים את הנשים הטופפות בישעיה, כטיפות הגשם.

אולי קשור ל-טפל, אף שזה במקורו בעל מובן שונה, כמו ב-"ותטפול עלי עווני" שבאיוב,
וטפח - "ימיני טפחה שמים", מלשון מידת הטפח,
או טפחות - גובה, תקרה.
ונאמר - יש לטפל בטף ה"נטפלים" אליך.

טטף: טוטם או תותב

הסבר אחר לטוטפות - החלפת הפ' באות בומ"פ אחרת נותנת לנו - טוטמות, והוא קרוב מאוד לענין המוזכר.
והכפלת אות ראשונה אנו מוצאים גם בחלק התפילין - התיתורה.
כן במילה תותבות אנו מוצאים אותה, אגב.

עוד טף: צלילי טפטוף ותיפוף

ומקור אונומטופאי של טפ - טפטוף וקול תפוף.

נטף, עטף: תכשיטי נשים או מילה זרה

ובישעיה ג' אנו מוצאים בין תכשיטי הנשים גם נטיפות ועטיפות.
ואפשר שמקורו של טטפ בכלל זר, אך אין סיבה לחשוב כך, כפי שאנו רואים.

פשוטם של דברים: דימוי ציורי בלבד

עוד יש לציין, כי הרשב"ם מפרש זאת - ומביא מדבריו אף הראב"ד - כלשון מטאפורית, 'כאילו':
כפי שמופיע - "כחותם על לבך" בשיר השירים,
וכן יש ביטויים דימויים אחרים, כמו במשלי - "על גרגרתיך", "על לוח לבך" ועוד.
וכן הכתוב - "שויתי ה' לנגדי תמיד".
וכן קשור לפה - "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

מן המחקר המקראי

ועוד דברים שכדאי לדעת - מתוך האנציקלופדיה העברית והמקראית:

טוטפות - הוא תכשיט ראש. זה משנה, שבת פרק ו'.
סברה: התפילין, כנגד טוטפות הפרעונים - נחש על המצח.

מי מזכיר הנחת תפילין ומתי הוזכר

נמצא באגרת אריסטגנוס מהמאה ה-ג'.
על פי יוספוס - הפרושים היו 6,000 מתוך 2,500,000 ורק הם נהגו כך.
במשנה הם אינם מופיעים. ובגמרא, ללא המידות שלהם.
כנראה נהגו מימי בית שני - לבודדים. מניחים שזה מאוחר - עד המאה ה-12.
נמצאים - מימי המרד הגדול במאה ה-1 - הקדום ביותר.
אחר כך - מימי מרד בר-כוכבא - ושם גם 10 הדיברות בהן.

הקראים והשומרונים - לא מניחים. וכן גם האתיופים.

'האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה - פטור.
ואומר 5 פרשיות - חייב'.
פירוש מארמית - מטייפין - הבטה.
וכן ציץ (הציץ) - והוא על המצח.
זה במנחות ל"ד: בתוספות. התלמוד אומר:
"פושעין ישראל בגופן - שאינם מניחין תפילין".
במקום אחר:
"...קומעת לו תפילין",
ובמקבילתו: "...קושרת לו'.

מצויירים אנשים מסוריה וא"י בציורים מצריים עתיקים, עם סרט על הראש.
ועד היום הוא אביזר לבוש מקובל, מעין בנדנה.

בין העיניים, יש גם - "קרחה בין עיניו".
המקור הקדום ביותר - תעודה אוגריתית, המתארת את בעלת^{[דרושה הבהרה]}
ראשה תפלי/טלי.בינ.עינ.

תעודה אחרת, ארמית, מאה ג' לפנה"ס:
ותפלה די זהב.

לא ברור על איזו משנה מדובר שהתירו. יש במגילה פרק רביעי:
הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה.
נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ
- הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.
צִפָּן זָהָב,
- וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ,
- הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים!

כן במשנה - "...מצופה זהב". ובפסיקה נאסר זה.
עדויות להמוניות השימוש - "ארבעה סאה קצוצי (שזה: קציצות) תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר" - (גיטין כ"ז:),

ו"יש מקום לשער שהיה קיים כבר בתקופת המקרא" (שם).
ציור בי"כ, מאה ג': בלי תפילין.
תוספות: "מצוה זו רפויה בידינו".

הפרשיות המשתנות

יש פרשיות שהוסיפו.
בימי הביניים - מחלוקת בין רבנים וקראים:
יפת בן עלי הקראי - "דברה תורה כלשון בני אדם".
הסכים עמו מנחם בן סרוק והסתמך על - תהלים 16:5 ומשלי: "מימים ימימה" - מצוה שנתית.
או לא מטאפורי - כמזוזה.

ישנן עוד דברי מלבוש וקישוט בשימוש מטאפורי.
כתובת קטע כתוב לתפילה על לוח אבן - נמצא גם במסופוטמיה.
בבבל: 3 אצבעות (כ-5 ס"מ), אח"כ - 1 אצבע.
בתשובות: "אין בכל הקהל אחד שמניח תפילין".
הפלאשים: כותבים הדיברות על היד והראש ממש.
תרגום יווני: "שאינו זז ממקומו". ועוד.

סיכום

אנו רואים, אם כן, שהתמונה היא יותר מורכבת ממה שהיה נראה בתחילה,
ונראה כי בכל זאת מנהג התפילין לא היה נפוץ בראשיתה של היהדות הרבנית.

מעבר לזה יש לשאול - היתכן שמשה הניח תפלין מעור?
והרי אז כתבו על לוחות אבן, כלוחות הברית, או לכל היותר על פפירוס מצרי.
ובודאי שאברהם לא יכול היה להניח תפילין, כפי שטוענים הם.

ונקודה אחרונה - מבחינת הנצרות נוכל לומר, כי הקשירה היא הצליבה,
ואילו הראש הוא מקום הצליבה - הגולגלתא.