ביאור:מסכן, סוכן, סכנה, סכין

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: מסכן, סוכן, סכנה, סכין

"המסכן תרומה עץ לא ירקב יבחר" (ישעיה, מ', 20).

מסכם את פירוש רש"י ומצודות יחדיו קאסוטו - "המסכן תרומה/ הביטוי אינו ברור. יש מבארים: הרגיל (מלשון ההסכן הסכנתי, במ', כב', ל') אצל התרומה, בקי ומומחה בדברים הרצויים על האלילים. לפי פירוש אחר, מסוכן=מסכן, עני, שאין ידו משגת די תרומה יקרה, לעשות פסל ממתכת. אחרים משערים על יסוד מילה דומה באשורית, כי המסוכן הוא סוג עץ חזק: יבחר לתרומה עץ זה שהוא עץ שאינו נרקב".

במקום אחר אנו קוראים - "לך בא אל הסוכן הזה על שבנא" (ישעיה, כב', 15).

מפרש רד"ק - "הסוכן, פירוש אוצר מן ערי מסכנות לפרעה, וכן פקיד ואוצר בבית המלך חזקיהו וגו'".

ורש"י מפרש - "בעל הנאות היה וכן (שם [מלכים א'] א א) ותהי לו סוכנת ומ"א אומר מן סכני היה ובא לו לירושלים בויקרא רבא".

מלבד אלה אנו מכירים גם את שורש סכ"ן כמבטא סכנה, איום, וקשור אליו גם הסכין, ככל הנראה.

וכיצד, אם בכלל, ניתן לאחד את כל אלה? ראשית, יש לשים לב, כי יש כאן שתי משמעויות הפוכות - המסכן, העני, כמו ב-"ילד מסכן" (קהלת, ד')[בפירוש המצודות], הוא זה שנשקפת לו סכנה, כי אינו מוגן. כמו כן, מי שרגיל בדבר, המסוכן בו, מסתכן בו פחות, שכן סכנה היא דבר שאינו כשורה וכשגרה. לבסוף, הסוכן, אם נקבל את הסברה שהוא נגזר מערי מסכנות, יוצא ששוב אנו עוסקים בעוני ועושר, כבסיפור בני ישראל במצרים. ומסכנות אלה קרובות ל-מחסן, ואולי גם ל-משכנות, אף כי יתכן שפירושם שונה. וקראתי היכן-שהוא שסכן בשפה עתיקה כלשהי הוא מצבת הקבר או כיוב', כך שגם פירוש זה יתכן.

חד ודוקר

כיוון אחר הוא שפעולת "הַסְכֵּן" היא דקירה או שפשוף של קוצי העץ, כמו שקהלת אמר: מַסִּיעַ אֲבָנִים - יֵעָצֵב בָּהֶם, בּוֹקֵעַ עֵצִים - יִסָּכֶן בָּם. ובהשאלה אדם חכם ו"חד". סוכנת אם כן היא המשתפשפת עם או מגרדת בציפורניה את המלך דוד. הסוכן שבנא אשר על הבית הוא פשוט קוץ שישעיהו צריך להסיר מדרכו ועל מחליפו נאמר: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן... שימוש נוסף הוא בהשאלה: פעולה לא רצויה כמו דקירה, ולכן האתון שואלת את בלעם: הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?

אליפז במענהו השלישי לאיוב משתמש במשפטי הפתיחה והסגירה שלו בביטוי זה כשהוא עובר בין שלש משמעויות, אשר כאמור קשורות זו לזו. בפתיח הוא משתמש בדו-משמעות ובמבנה לשוני אחר של השורש, יחד עם לשון נופל על לשון: הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר? כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל?
ומשמעותו או נכון יותר משמעויותיו של היסכן הראשון: האם אתה חושב שאתה יכול לדקור את האל, ולסכן אותו?
היסכון השני, הפעם בחולם הוא מלשון גידור בקוצים. ומשמעותו: האם אתה חושב שאתה יכול לסגור אותו במקום ולצור עליו עד שיענה לך, אתה המשכיל - כלומר הפועל בטפשות והנתקל באבנים. או במשמעות הפעולה הבלתי רצויה: האם תוכל לפעול באופן שיציק לאל?

בסיום דבריו, אחרי שאמר שלדעתו איוב מוגבל מאוד, אינו רואה דברים, ושלדעתו כפי הנראה איוב גם היה מושחת, שהרי הצליח בעסקיו, אליפז מסכם: הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ - וּשְׁלם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה! כלומר: תשתפשף אתו, היה קרוב אליו - אל האל, וזה רק יועיל לך.

אליפז משתמש באותו ביטוי הפעם עם חולם מלא, במענה השני שלו לאיוב הוא מספר על פחדיו של הרשע וחוסר התוחלת בניסיון להסביר לו את האמת (תוך רמיזה בה הוא "דוקר" את איוב): הוֹכֵחַ בְּדָבָר - לֹא יִסְכּוֹן, וּמִלִּים - לֹא יוֹעִיל בָּם. כלומר: תכעס על הרשע תגער בו ותנזוף, וזה לא ידקור אותו. בפיסקה זו אליפז מרבה לדבר על פחדיו של הרשע מדקירות חרב וכידון, ומגוריו במשכנות עזובים כדי להימלט מאויביו.

מקום מגורים קבוע נקרא משכן וכך גם בערבית הפועל שַׂכֶּן בשי"ן שמאלית הוא מגורים. במקרא גם המילה גדרות משמש למקום מגורים של נוודים. ויש לשער שהשניים באים מפעולת הגידור ב"סירים" - סירה קוצנית, כדי למנוע מהבהמות לצאת ולמנוע מהטורפים להכנס. באופן דומה יתכן שסוכה גם היא מלשון הקוצים הסוככים על הגג, כפי שאמר משורר המזמור ה' חקרתני ותדע - הנכתב עבור המנצח ומיוחס לדוד: תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי.

וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת - הוא ביטוי החוזר במקרא 6 פעמים בצורות שונות, ומחסני התבואה: וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר אשר בנה חזקיה מלך יהודה, כל אלו אולי קשורים לקוצים המגדרים את המשכנות, כפי שכיום אנו מניחים גדרות תיל סביב גבולות מגורינו.

המסכן של קהלת, המופיע שלוש פעמים בספר הוא חד וזהיר, אולי נמנע מקוצים חדים ואולי עדיין יכול לדקור את אויביו המפחדים ממנו: טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. בסוף הספר הוא כותב: וְאָמַרְתִּי אָנִי: טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה! (ולמרות זאת) וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים!! המסכן כאן הוא חכם חד שחכמתו עדיפה מכח גופני (גבורה), אך למרות זאת בני האדם בטיפשותם משליכים את החכמה הזו מהם והלאה. באמצע הספר יש את המשל הבא: ...וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט הוּא (כלומר האיש המסכן והחכם) אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא. גם כאן זהו אדם חד וחכם. המשמעות של מסכן במשמעות נעבעך תיתכן כמשמעות שניה ומשחק מלים בין שתי המשמעויות. הרי יש את הבטחת הקב"ה בפרשת עקב: ...אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם! לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ!... והפירוש הפשוט: לא תרגיש דקירות בחיך כי הלחם יבש. מיסכֵּנוּת - במקרה זה היא כאבי דקירה. אם כן ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, הוא באמת אדם שדקרו אותו - בגדו בו ואף על פי שהציל את כולם באמצעות חכמתו, אין איש זוכר אותו כי כולם נוהים אחר הכוח הגופני - זה שתוצאותיו נראות מיד, ללא עיון נוסף.

עתה משהגענו לזאת, יש לשער שגם הביטוי בפרשת שמות: וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס - גם הוא ביטוי דו משמעי, ערים מגודרות או ערי סוכות ללא גגות - מצד אחד, וערים שחיים בהם אנשים מיסכנים - במשמעות המילה מיסכן בעברית של ימינו.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-29.
ונוסף עליהם פירושו של משתמש פשוט (משה פלאם) בעקבות ביאור דברי אליפז השניים במהדורה המעומדת של איוב. נוסף בכ"ה בסיון תשע"ט

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t1040_1