ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כב
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כב
תמלול החלק השייך לפרק כ"ב מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
בא
הביאה בלשון העברי מונחת לביאת בעלי חיים. כלומר, בואו אל מקום אחד או אל איש אחד. אמר: "בא אחיך במרמה"(בראשית כז, לה).
והיא גם כן מונחת להיכנס בעלי חיים במקום אחד. אמר: "ויבא יוסף הביתה"(בראשית מג, כו); "כי תבואו אל הארץ"(שמות יב, כה).
והושאל זה השם למבוא העניין שאינו גוף כלל: "כי יבא דברך וכבדנוך"(שופטים יג, יז); "מאשר יבאו עליך"(ישעיה מז, יג), עד שהושאל לקצת ההעדרים: "ויבא רע [ואייחלה לאור] ויבא אופל"(איוב ל, כו).
ולפי זאת ההשאלה אשר הושאל למה שאינו גשם כלל, הושאל גם כן לבורא יתברך. אם לבוא דברו, או לבוא שכינתו. ולפי זאת ההשאלה נאמר" "הנה אנכי בא אליך בעב הענן"(שמות יט, ט); "כי ה' אלהי ישראל בא בו"(יחזקאל מד, ב). וכל מה שידמה לזה, עניינו בא השכינה: "ובא ה' אלהי"(זכריה יד, ה), יבוא דברו, כלומר, קיום יעודיו אשר ייעד בהם על יד נביאיו. והוא אומרו: "כל קדושים עמך"(זכריה יד, ה). כאילו אמר: ובא דבר ה' אלהי על ידי כל קדושים עמך מדברים לישראל:
- ^ תמלול השעיעור:הוא מדבר על בוא, כיוון שהוא דיבר על עבר, אז הוא ממשיך, הביאה בלשון העברי מונחת לביאת בעלי חיים. נראה אחר כך שהוא מדבר על שני סוגים של לבוא, יש לבוא אל ויש לבוא ב. אז כאן זה אל, כלומר, בואו אל מקום אחד או אל איש אחד. אמר: "בא אחיך במרמה" הוא בא אליי, כלומר, אל יצחק. והיא גם כן מונחת להיכנס בעלי חיים במקום אחד. אמר: "ויבא יוסף הביתה", כלומר, נכנס לתוך הבית. כלומר, ויבוא יוסף הביתה זה לא הגיע אל הבית, אלא הוא נכנס לבית, זה הכוונה. "כי תבואו אל הארץ", הכוונה היא כשתיכנסו לארץ. לא להגיע לגבול של הארץ. והושאל זה השם למבוא העניין שאינו גוף כלל: "כי יבא דברך וכבדנוך".איך דבר בא?, אבל הכוונה היא שהדבר שאמרת שיבוא התממש. "מאשר יבאו עליך", כלומר, דברים שעוברים על האדם, עד שהושאל לקצת ההעדרים: "ויבא רע גם הרע יכול להגיע והעדר הוא רע, גם הרע יכול להגיע והעדר הוא רע, והוא יכול לבוא. ויבוא אופל, אופל זה חושך, אז החושך בא, חושך זה ההעדר של האור, ולפי זאת ההשאלה אשר הושאל למה שאינו גשם כלל, הושאל גם כן לבורא יתברך. אם לבוא דברו, או לבוא שכינתו. ולפי זאת ההשאלה נאמר" "הנה אנכי בא אליך בעב הענן", זה מזכיר לנו שבפרק הקודם ראינו שאונקלוס אמר ויעבר השם זה כבוד השם שעבר שזה השכינה. והרמב״ם אומר, אם אתה רוצה לומר שמשהו של השם שעבר, אפשר להגיד שזה הקול. אז כאן גם כן הוא אומר, שהמילה בא הושאל אם לבוא דברו או לבוא שכינתו. ונראה מה זה בא דברו. ולפי זאת ההשאלה נאמר" "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" "כי ה' אלהי ישראל בא בו". כלומר, בתוכו, בתוך הענן וכל מה שידמה לזה עניינו בו השכינה ומה זה ובא, השם אלוהי, כל קדושים עמך. שזה פסוק בזכריה. איך הוא מפרש את הפסוק. ובא, השם אלוקיי, כלומר, דבר השם, יבוא ויתממש. כל קדושים, כלומר, שהדברים שנאמרו על ידי הנביאים, עמך. כלומר, הנביאים שעמך של עם ישראל. ולכן הוא אומר, כלומר, קיום יעודיו אשר ייעד בהם על יד נביאיו. והוא אומרו: "כל קדושים עמך" כאילו אמר: ובא דבר ה' אלהי על ידי כל קדושים עמך מדברים לישראל, מי זה עמך, עם עם ישראל, אז יבוא הדברים שנבאו הקדושים, הנביאים, אל עם ישראל. אז לכן, דבר, נראה, יש לו כמה פירושים. נראה גם באמור הבא. פרק ס"ה, יש כמה פרקים שהוא מדבר עם התלמיד שלו ישירות, בגוף שני. איני רואה אותך אחר הגיעך לזאת המדרגה ואמתך שהוא ית' נמצא לו במציאות ואחד לא באחדות צריך שיבואר לך הרחקת תואר הדיבור ממנו. הקדוש ברוך הוא לא מדבר אנחנו שומעים קול בגלל שזה כמו שאמרנו החיבור איתנו אנחנו מקבלים ידיעה והדעת עוברת עוד בכוח המדמה או בכוח הראות או בכוח השמיעה. אבל זה לא שהקדוש ברוך הוא יש לו פה. דיברנו על זה בפעם הקודמת, שעל ידי המגע של האדם עם הרצון האלוקי. איך האדם יודע את זה? זה נקלט או כדיבור או כראייה או בדרך אחרת. כלומר הנביא שומע את זה. כלומר הנביא שומע את זה. החתול שעובר ליד הנביא, או אדם רגיל שעובר שם לא שומע את זה. האוזן לא שומעת את זה. זה הכוח ההרגשי של הנפש שומע. אז מה שהוא אומר, הקול עובר זה שאנחנו קיבלנו את המידע האלוקי, שהועבר על ידי שמיעה, משה שמע דיבורים, עם ישראל, כפי שראינו, שמע קול בלי חיתוך דיבור, אבל הם ידעו משהו מתוך הקול, בגלל שהקול חרט על הנשמה של היהודים, את אנוכי ולא יהיה לך כשקפצה נשמתם,. רק הם לא יכלו לתת לזה ביטוי במילים, ואז הם אמרו למשה, אנחנו הבנו דברים חשובים, אבל לא יודעים מה זה בדיוק. אז הוא אמר, מה ששמעתם זה אנוכי השם אלוקיך ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, והם אמרו, נכון, נכון, זה בדיוק. זו תשובה, נגיד, מה שבירוש של מלפניו, זו תשובה בין השאר למה שביקש משה רבנו, הודי נהנה את דרכיך, הודי נהנה את דרכיך, זה הקול עבר, ושמע את המידות האלוקיות. כן, אבל יש, אז גם בפרק סמכיה הוא אומר, אני רואה אותך אחר הגיעך לזאת המדרגה, ואתה צריך שיבוא לך הרחקת תואר הדיבור ממנו, וכל שכן בהסכים כל אומתנו ש'התורה' ברואה. כלומר התורה זה לא הקדוש ברוך הוא, התורה ברואה. הכונה בזה שדברו המיוחס לו - נברא. כלומר לא רק התורה, אלא הדיבור האלוקי. הרי משה רבנו קיבל את התורה בדיבור. התורה הראשונה שכתב משה רבנו ודאי נברא. כלומר הוא לקח קלף, זה פשוט שזה, פשוט שזה, אבל הדיבור האלוקי, זה דבר שנברא. ואמנם יוחס אליו כלומר שהדיבור יוחס לקדוש ברוך הוא להיות המאמר ההוא אשר שמעו משה רבינו ע"ה האלוה בראו וחידשו כמו שברא כל מה שבראו וחידשו. כלומר זה נוצר בנקודת הממשק, כאשר הוא מעביר את המידע למשה רבנו, זה לא משהו שהיה קודם לכן, הדבר הזה הוא נברא כמו שנבראו כל הדברים שהקדוש ברוך הוא ברא אותם יש מאיין. עכשיו נדלג לדף קל"ו, ואמנם כונת זה הפרק - כי ה'דיבור' וה'אמירה' מלה משותפת נופלת על הדיבור בלשון כאמרו "משה ידבר" . כאשר משה דיבר, אנחנו לא צריכים להגיד שזה ממשק, אנחנו אומרים שהוא דיבר, שמעו את משה, אותו אפשר היה להקליט. "ויאמר פרעה"; ונופלת על הענין המצויר בשכל מבלתי שידובר בו . אמר "אמרתי אני בליבי" "ודיברתי בלבי" חשבתי "ולבך ידבר" "לך אמר לבי" "ויאמר עשו בלבו" וזה הרבה ותפול על הרצון "ויאמר להכות את דוד" - כאילו אמר 'ורצה להרגו' - כלומר חשב בו להרגו; "הלהרגני אתה אומר?" - פירושו וענינו התרצה להרגני?; "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים" - וזה גם כן הרבה: אז לפעמים העניין של אמירה ודיבור זה רצון, ואנחנו רואים את זה גם כן בעמוד קל"ט, מה שהוא אומר כאן זה גם הרס"ג אמר לפניו בפרק ס"ז' הוא אומר כאשר הושאל לשון 'אמירה' לרצון בכל מה שנברא ב'ששת ימי בראשית' ונאמר 'ויאמר - ויאמר' זה ברור בגלל שאם לא ככה אז אל מי הוא דיבר, לא היה מישהו, לפני שהיו נבראים, אז לכן, ויומר זה עניין שהוא רצה, גם רס"ג אמר את הדבר הזה, יש שאלה כמו שתמיד אומרים, הוא ברא את האור, ויאמר אלוקים יהי אור, האם באותה אמירה רק האור נברא או שעצם האמירה יהי אור, גם נבראה או רק האור נברא, כלומר עצם האמירה זה דבר חדש, אבל האמירה זה שונה מהאור, בגלל שלא היה צריך להגיד, ויאמר השם יהיה אמירה, הכוונה היא שהרצון נברא קודם בריאת העולם, יש דברים שנבראו קודם בריאת העולם, גם התורה, בסדר, נכון, גם השורש של התורה נברא, אבל קודם זה נברא, אז העניין הוא שזה לא הקדוש ברוך הוא, התורה זה לא הקדוש ברוך הוא, זה התגלות של הקדוש ברוך הוא, וזה התגלות מצד הרצון שבתורה, עכשיו יש גם את הדיבור, כלומר מי היה הראשון ששמע באוזן, יהי אור? משה, משה כאשר, הקדוש ברוך הוא אמר לו תכתוב ויאמר אלוקים יהי אור, אז הוא שמע מפי הקב"ה יהי אור, כן, אבל בדיבור יש שני דברים, יש עניין של העברת המידע, הראשון שקיבל את המידע זה משה רבינו, יש גם עניין של הרצון, ההתגלות שיצאה מהכוח אל הפועל, כלומר הרצון זה בזמן של מעשה בראשית, ויאמר אלקים יהי אור, אז הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה אור, אז היה, לא צריך לעשות משהו אחר, עצם הרצון, העולם נברא בעשר מאמרות, להעניש את הרשעים ולתת, לשכר לצדיקים, ,אבל זה עניין של הריבוי כי אם כך למה לא ברא במאה מאמרותהכוונה שעשר זה שלמות אחת וזה מלמד, שאף שהעולם עצמו לא קדוש יש קדושה בתוך העולם, , אנחנו יודעים שעשרה זה מניין וזה עניין של קדושה, וזה מלמד שהעולם הזה זה לא סתם ומי שמקיים את העולם הזה, יש בזה משמעות, זה לא דבר פשוט, אי אפשר לבטל את העולם הזה, כן, אז ובא, השם אלוהי, כל קדושים עמך, הרמב"ם מדבר על אותם הפסוקים שבזכריה, , גם בפרק ח' כאשר הוא, מביא את הפסוק ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, הקדוש ברוך הוא אין לו רגליים, אז מה זה רגליו? רגליו זה התוצאות, מה שנגרם בסיבתו, וכן אומר יונתן בן עוזיאל ורואים את זה בפרק כ"ח עמוד נ"א, ויתגלה בגבורתי ביום ההוא על תור זיתיא. כלומר הוא מתגלה בגבורתו. כלומר רואים את המעשים שנעשים בכוחו על הר הזיתים. אז אנחנו לומדים ונראה עוד מה זה עניין של דבר השם. דבר השם הוא יגיד את זה עוד גם כן בהמשך