ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ג

תמונה ותבנית

פרק ג 28 01 24

תמלול החלק השייך לפרק ג מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]



יחשב שעניין תמונה ותבנית בלשון העברית אחד, ואינו כן. וזה כי "תבנית" שם נגזר מן "בנה" ועניינו בניין הדבר ותכונתו, ר"ל תארו בריבוע והעיגול והשילוש, וזולתם מן התארים.

  • אמר: (שמות כה ט): "אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו"
  • ואמר: (שמות כה מ): "בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר"


כל זה תאר.

ולזה לא הפיל לשון העברים אלו המלות בתארים נתלים באלוהים בשום פנים.



אמנם "תמונה" הוא שם נופל על שלושה עניינים בספוק -


וזה שהוא יאמר על צורת הדבר המושגת בחושים חוץ לשכל, ר"ל תארו, והוא אמרו :


ויאמר על הצורה הדמיונית, הנמצאת בדמיון באיש אחר העלמו מן החושים והוא אמרו:

(איוב ד יג): "בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה"

וסוף הדבר: (איוב ד טז): "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי"

ר"ל דמיון לנגד עיני בשינה.


ויאמר על עניין האמיתי המושג בשכל. ולפי זה העניין השלישי יאמר בו יתעלה "תמונה".

אמר: (במדבר יב ח): "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" עניינו ופירושו, ואמתת השם ישיג.

  1. ^ תמלול השעיעור:ראינו שהרמב"ם חוזר על ההסבר שלו בחלק ב' של מורה נבוכים בפרק ל וזה שיש שני חלקים לאדם, הצד הנקבי והצד הזכרי הצד הנקבי פועל כמו שהוא פעל אצל חווה שראתה את היופי של פרי עץ הדעת וכאשר היא אכלה הוזק אדם הראשון הצד הזכרי ואחר כך הומת ואמרנו שהרמב״ם בסוף הפרק משבח את בעל הרצון אמרנו שהוא משבח את בעל הרצון לא סתם בגלל הודיה הוא לא מודה לקדוש ברוך הוא בכל פרק אלא הוא מלמד שהדרך שאנחנו נכיר את הקדוש ברוך הוא זה דווקא בחיבור של שני התהליכים האלה של הצד הזכרי שמוריד שפע מלמעלה והצד הנקבי שבונה לקראת קבלת השפע על ידי זה שפועל לאחד ולראות את האיחוד בתוך הרב גוניות שישנו בעולם אז יש את שני הצדדים האלה. את הקדוש ברוך הוא אנחנו לא מגדירים מי שמגדיר את הקדוש ברוך הוא או אפילו חושב שהקדוש ברוך הוא מושג שכלי אז הוא חוטא לאמת. אדם שמבין שהאל הוא מעבר להגדרות שכליות, יכול להגיע למצב כזה שהוא יכול להרגיש את הקדוש ברוך הוא שמעבר לו אחרת זו הגדרה וזו הגדרה אבל הקב"ה הוא מעבר לכל הגדרה. לדוגמה הרמב״ם בפרק נח של חלק ראשון אומר שהיהודי אומר הקדוש ברוך הוא נמצא. מה פירוש נמצא? הוא נמצא כמו שולחן? לא לא כמו שולחן, שולחן זה גשמי הוא לא גשמי. אז אולי הוא קיים ונמצא כמו שנמצאים הגורמים השמימיים שחשבו הקדמונים שיש להם גם שכל וגם גוף. לא לקב"ה אין גוף לא הוא לא זה. אז אולי הוא כמו מלאך ככה עולים למעלה לא לא כמו מלאך בגלל שמלאך אמנם אין לו גוף אבל הוא מותנה, הוא נמצא שם ברצון של דבר אחר של הקדוש ברוך הוא, זה לא זה. ואחר כך הוא אומר אולי הוא כמו האלוה של אריסטו שלימות השכל לא לא לא הוא לא כמו שלימות השכל של אריסטו בגלל ששלמות השכל של אריסטו לא עושה שום דבר, אין לו רצון, אין לו יכולת. הוא לא מכיר את מה שמחוץ לו, אז הוא שלמות החוכמה, שלמות של השכל, אבל לא כמו שלמות השכל של אריסטו. שכמו שאמרתי, הוא לא יוצר דברים אחרים, הוא רק תודעה אבל אלוהי ישראל, להבדיל יש לו גם רצון וגם חוכמה וגם יכולת, וזה לא זה אז הוא אל שכלי, הוא אל שכלי שמתבטא גם כן בשכלי אה, אז הוא אל שכלי, כלומר יש לו קשר עם השכלי, לא, אין לו קשר, כי אל שכלי זה גם מושג שכלי אז הוא מתגלה גם באל שכלי, גם בשכלי, אז מה הוא? בסופו של דבר דוחקים את הדברים למעלה עד שהאדם עומד חסר מילים ואומר הום... לך דומיה תהילה. יש שתי דרגות של לך דומיה תהילה, יש את זה של התינוק שכששואלים אותו הוא אומר הום.., ויש מישהו שאומר הוא לא זה, הוא מעבר הוא לא זה, הוא מעבר, עש שבסוף הוא אומר הום..., זה הלך דומיה תהילה שלמעלה, ומגיעים לזה בדרך התהליך הנקבי כלומר מלמטה למעלה, בגלל שמלמעלה למטה זה מתחיל מאיזה דרגה שאחר כך הוא מוריד את הדברים למטה, אבל בפעילות מלמטה אפשר לשבח ולהתייחס לקדוש ברוך הוא מתוך העולם, כאשר בונים ועולים מדרגה אחר מדרגה אז לכן כאשר הנחש פונה לחווה יש נטייה כן לענות לזה בגלל שהוא אומר תראה והיתם כאלוהים, הצד של והיתם כאלוהים זה לא שתהיו כמו הקדוש ברוך הוא, זה הם נבראו בצלם אלוקים, אין לו מה להציע בזה אלא כפי שהרמב״ם אומר בהתחלה והיתם כמלאכים שיש להם גם את כוח הדמיון שהוא מתחבר עם הארציות ורואה את הדברים בנפרד ואיך הם פועלים אחד עם השני אומר הנחש תראי שזה עולם של פירוד עולם שכל דבר עומד בפני עצמו. היו צריכים לשבור את השלמות האלוקית את האמת את האור הגדול כדי שתהיה רב גוניות בעולם. אז היא אומרת לא קדוש ברוך הוא אומר לנו לא אז הוא אמר תנסי תחווי את זה בעצמך ואז תראי שאני צודק ואת הרי צריכה לפעול מתוך העולם מתוך הארציות כדי להגיע לכך והיא נענתה לעניין הזה. ולכן הוא אומר הוא מודה לבעל הרצון בגלל שאם מדברים על רצון ,רצון זה דבר שמוגדר. רצון זה עניין שכלי כאן כאשר מדברים על הקדוש ברוך הוא האינסופי הרצון האינסופי ראשית כל אינסוף זה גם מושג שכלי דבר שני גם הרצון זה מושג שכלי וגם אנחנו יודעים שרצון זה רצון וזה לא חוכמה רצון זה רצון זה דבר מוגדר לכן אי אפשר להגיע לבעל הרצון שאין לו הגדרה מדבר של הגדרה. להגיע לבעל הרצון שהוא דבר שאין לו הגדרה והוא לא שכלי אפשר לעשות רק מלמטה זה מה שסיימנו בפעם הקודמת, אמרנו גם שיש עניין של שקר ואמת מצר אחד והעניין של נאה ומגונה, האדם לקה בזה שהוא לא ידע איך להשתמש בנאה והמגונה ולכן הוא התפתה לרדת למקום שבוא הוא יוכל להתקשר עם הנאה והמגונה ראינו גם שהרמב״ם אומר שהקדוש ברוך הוא לא גילה את עץ הדת לאדם ולא עתיד לגלותו לעולם, בגלל שעץ הדעת היה בלוע בעץ החיים, גם האישה כאשר היא אומרת מן העץ אשר בתוך הגן אסור לנו לאכול, היא לא מדברת על עץ החיים. היא רואה בתוך הגן רק את עץ הדת, כדי לראות את עץ הדעת צריכים להתעלם, כלומר לאיין את העץ החיים, אם רואים את העץ החיים, לא רואים את העץ הדעת. הרב קוק בראש דבר. בחלק שלישי של אורות הקודש, בפרק ז' של המבוא, אומר כך, האידיאל המוסרי וכל פרטיו המעשיים והציוריים היא תוצאה ישרה מהאידיאל השכלי, האידיאל השכלי הוא המופשט, העניין של המוסרי זה עניין של טוב ורע, כלומר היא תוצאה ישירה מהאידיאל השכלי ברום חביונו. המחשבה של האנשים בעלי הרוח משוטטת היא בעקרה למעלה, בגבהי האידיאל השכלי, האמת והשקר, זהו כל התוכן שלה. של המחשבה של בעלי הרוח, שהם רוצים להתחבר עם האידיאלים הגבוהים התוכן של האידיאל המוסרי, כאחת מצלעותיו של האידיאל השכלי, כלול הוא עמו, ואיננו תופס מקום לבדו כלל. כלומר אין צד של מוסריות שעומדת בפני עצמה, המוסריות של האנשים האלה, שהרב קוק קורא להם בעלי הרוח, המוסר שלהם כלול ופועל כצלע בתוך האידיאל השכלי של עץ החיים. מה שלמדנו היום זה המקור של דברי הרב. רק רוצה שני דברים. לגבי האישה, בחלק שני, פרק ל עמוד שי"ב בסוף , ומזה אמרם שאדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב ושהוא נחלק ולוקח חציו והוא - חוה והובא אליו. ואמרו "אחת מצלעותיו" - רוצה בו אחד מחלקיו; והביאו ראיה מ"צלע המשכן" אשר תרגומו 'סטר משכנא' כלומר צד של המשכן - וכן אמרו 'מן סטרוהי'. והבן איך היה הבאור שהם שנים בצד אחד והם אחד כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי". והוסיף זה חיזוק באמרו שהשם על שניהם יחד - אחד "אשה - כי מאיש לוקחה זאת". וחיזק היותם אחד ואמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ומה גדול סכלות מי שלא יבין שזה כולו - לענין בהכרח. הנה כבר התבאר זה: עכשיו אנחנו יודעים שיש מחלוקת, בין האמוראים, האם הצלע זה זנב, או שהצלע זה פרצוף. והוא אומר כאן שזה חצי, ומי שלא מבין את זה, מה גדול הטיפשות, כדי להבין את זה צריכים להיכנס לגמרא, אבל לא ניכנס לגמרא כרגע. בגלל שאנחנו לא בפרק הזה. אבל, לפי מה שאנחנו מבינים, אנחנו יודעים למה יש את המחלוקת הזאת, והעניין הוא, כמו שאמרנו, שהעבודה של האישה מתחילה מלמטה. כלומר, להעלות את הדברים מלמטה למעלה, , והזכר מוריד את הדברים מלמעלה למטה. אמרנו שזה דומה למילה במשפט או משהו זה, יש את החושב שיש לו רעיון, הוא חושב על מילה שמבטא את הרעיון. הוא כותב את זה בקווים, וההפך, כאשר מי שהוא קורא את המילה, הוא הוא קורא את הקווים, הוא מגיע למילה, מהמילה הוא מגיע למחשבה שהיה לכותב. זה שמגיע מלמעלה וזה שמגיע מלמטה למעלה, זה קומה שלימה לשניהם, זה שני פרצופים, נכון? בגלל שלכ אחד מהם יש פרצוף שלם. אבל זה שאומר מאיפה היא מתחילה, מלמטה, אז זה הזנב, אז השאלה היא, הרי יש גם את זה וגם זה ושתי הדעות נמצאים בגמרא, למה הוא אומר, שמי שחושב אחרת, כלומר שזה לא פרצוף, זה שכלות וטיפשות נבין אחר כך כשנראה איך הוא מסביר את הגמרא, זה דבר אחר. מה שחשוב לנו גם כן לדעת, נעבור לעמוד שי"ד. בקטע הרביעי שמדבר על קין והבל, וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עליו - אופן החכמה בקריאת בני 'אדם' קין והבל והיות קין הוא ההורג להבל "בשדה" ושהם יחד אבדו - אף על פי שנמחל לרוצח - ושלא התקים המציאות אלא לשת "כי שת לי אלוקים זרע אחר" הנה כבר התאמת זה:. בכל אופן, הרמב"ם כותב מה שצריך שתדעהו, למה זה חשוב שזה בשדה, מי היה בשדה בהתחלה? הנחש, היה בשדה, הם היו בגן, השדה זה כעין רשות הרבים שזה נמצא בחוץ. והם רבו על מה יהיה העניין הקובע בשדה, , ראינו שהיו באדם הראשון שני דברים, , כיוון שלפני החטא, הוא לא היה מחובר לארציות, הוא גם כן לא תיקן את הארציות. אז הוא למעלה בלי שום קשר עם הארציות, ואחרי שהאישה מדברת עם הנחש, יש את הצד שמחובר דווקא לארציות, יש את הפירוד שנמצא שם, ושדווקא מחובר. יש שאומרים שקין והבל נולדו ביום השישי בתוך גן עדן, כלומר לפני התיקונים שהיו אחר כך, אז לכן, כלומר זה ביטא את ההורים שלהם במידה מסוימת, שני הצדדים, לא היה איחוד של הצד הארצי, של עץ הדעת ועץ החיים כמו שצריך, אלא היה אחד שהוא לגמרי ארצי. לפי המדרש, קין אומר אני אקח את כל המקרקעים, והבל אומר אני אקח את כל המטלטלים, וכל פעם שהבל הסתובב עם הצאן שלו, קין אמר לו מה אתה עושה בקרקע שלי, ועל זה היתה המריבה, וגם מה שכתוב ויקום קין, זה שבגלל שהצד הרוחני הוא יותר חזק מהצד הגשמי. ולכן בהתחלה הבל הפיל אותו, אבל אחר כך הוא אמר לו מה יגידו אבא ואמא אם אתה הורג אותי, אז הבל נתן לו לקום, ואז ויקום קין והרג אותו. בגלל שהבל לא היה מחובר לצד הארצי. אז החוסר האיזון בשילוב הנכון של ההורים שקראנו עליו בפרק ב', הביא גם כן ללידה של ילדים עם חוסר האיזון ולכן הם רבו בשדה, יש עוד כמה דברים שקשורים לשדה, עשיו הוא איש שדה. שדה זה כאילו בחוץ בצד החיצוני. אנחנו עוברים לפרק ג'. יחשב שעניין תמונה ותבנית בלשון העברית אחד, ואינו כן. יש אנשים שחושבים שהמילה תמונה והמילה תבנית זה אותו דבר. לא נכון. וזה כי "תבנית" שם נגזר מן "בנה" ועניינו בניין הדבר ותכונתו, ר"ל תארו בריבוע והעיגול והשילוש, וזולתם מן התארים.. כלומר זה משהו גיאומטרי זה תיאור. אמר את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. ציור, כלומר שהוא הראה לו את הפרופורציות של תבניתם. ואמר בתבניתם אשר אתה מוראה בהר, תבנית כל ציפור, תבנית יד, תבנית האולם, כל זה תואר. ולזה לא הפיל לשון העברים, כלומר העברית. אלו המלות בתארים נתלים באלוהים בשום פנים. כלומר לא תמצא, שאמרו את המילה, תבנית אצל הקדוש ברוך הוא בכלל. אני חושב שהזכרתי את זה פעם, אבל מישהו שהיה בשבע ברכות, מה הוא שומע? אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו. אז הפשט של הדברים, זה שיצר את האדם בצלם דמות תבניתו של הקדוש ברוך הוא. אדם ששומע את זה אומר, הנה, צלם אנחנו מבינים, הרמב״ם כבר הסביר, כלומר שצלם זה דעת אלוקים, אבל כאן הוא אומר תבנית בשום פנים ואופן לא נאמר על הקב"ה, תבנית זה עניין גיאומטרי, תבנית זה צורה חיצונית, כמו עיגול, שילוש, גדול, קטן. לרבי סעדיה גאון, יש גרסה אחרת, הרמב״ם לא פוסק את זה, אבל הרב סלבצ'יק היה מברך כמו רב סעדיה גורן, אשר יצר את האדם בצלמו, ובצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. אבל אנחנו אומרים, אשר יצר את האדם בצלמו, פסיק, בצלם דמות תבניתו, פסיק, והתקין לו ממנו בניין עדי עד, זה הכוונה. רב סעדיה הוסיף ו’ ובצלם דמות תבניתו, אבל הרמב״ם גם בהלכות אישות וגם בהלכות ברכות, פוסק את מה שאנחנו אומרים, שיצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. מי שם לב לזה זה , הריטב"א, הוא לא הזכיר את הרמב״ם בזה זה מובא, גם כן בשיטה מקובצת על מסכת כתובות, שם הוא אומר, שתבנית זה מילה גסה שלא משתמשים בה כדי לדבר על הקדוש ברוך הוא. גסה לא כמו מילה גסה היום, הכוונה שזה עניין גשמי ולא שייך לקב"ה. לכן, הוא אומר שככה צריכים להתכוון, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו. מה הכוונה? שדמות תבניתו, התבנית שזה המבנה הפיזי של האדם, הוא דימוי הצלם אלוקים של האדם. הכוונה שתבניתו של האדם דומה לצלם אלוקים של האדם. זאת אומרת, הצלם אלוקים של האדם, דעת אלוקים של האדם, מתבטא גם כן בצורה הפיזית האנטומית של האדם. לא חס ושלום שלקדוש ברוך הוא, יש תבנית. לאדם יש תבנית, זה לא חידוש, כל אחד רואה שיש לאדם תבנית. אבל החידוש הוא, ולכן הרמב״ם מסתיר את זה קצת, זה שהצלם אלוקים של האדם היינו הדעת אלוקים שיש לאדם, מוצא ביטוי בצורה של האדם, וזה לא מקרה שאנחנו נראים כפי שאנחנו נראים, ולא כמו ג'ירפה או כמו לוויתן. , כאשר אני מברך את זה, הכוונה שלי, זה בצלם שהוא דימוי תבניתו. או שהצלם הוא דמות תבניתו. זה הולך לשני הכיוונים. גם לרב סעדיה וגם לרמב״ם ברור שאין לקדוש ברוך הוא תבנית, בגלל שתבנית זה עניין פיזי כמו שאמרנו... אז אם מכבדים אתכם בברכה הזו, תתכונו למה שאמרנו. אני לא שמעתי את הרב סלבצ'יק מברך כך, אבל שמעתי את תלמידיו שכן מברכים ככה. אמנם "תמונה" הוא שם נופל על שלושה עניינים בספוק - כלומר, לפעמים זה, לפעמים זה, לפעמים זה. יש תמונה. וזה שהוא יאמר על צורת הדבר המושגת בחושים חוץ לשכל, . כלומר, רואים את זה בעיניים, כן? מה אתה רואה? אני רואה את התמונה. כלומר, יש דברים שמשיגים אותם רק בשכל, נכון? כלומר, כנסת ישראל, מישהו ראה את כנסת ישראל? לא, אף אחד לא ראה את זה. מישהו ראה את האנושות? אף אחד לא ראה. כלומר, הדברים השכליים, זה מקומם הם בשכל. לא בחוש. אבל יש ראייה חושית, וזה תמונה מסוג אחד. רצוני לומר תאורו, הוא אמר, ועשיתם פסל תמונת כל. כי לא ראיתם כל תמונה. הכוונה, היא לא ראיתם משהו מוחשי. ויאמר על הצורה הדמיונית, הנמצאת בדמיון באיש אחר העלמו מן החושים והוא אמרו, בסעיפים מחזיונות לילה. כלומר, זה דברים שהוא רואה בחלומות. כלומר, הוא לא רואה את זה פיזית בחוש. הוא זוכר את זה, הוא לוקח דברים שהוא ראה ביום, והוא משתמש בהם אבל כרגע הוא לא רואה. קראתי פעם, ששמו אנשים באיזה MRI תוך כדי שהם חולמים, וזה אותם חלקים של המוח שפועלים, כאשר הם מדמיינים דברים, כאילו הם רואים את זה באמת. יש אותו סוג של פעולה במוח. ויאמר על הצורה הדמיונית, הנמצאת בדמיון באיש אחר העלמו מן החושים. וסוף דבר, יעמוד ולא הכיר מראיהו. תמונה לנגד עיניי, רוצינו לומר, דמיון לנגד עיניי בשינה. זה היה מה שהוא ראה בשינה בחלום. זה הדבר השני. מה השלישי? ויאמר על עניין האמיתי המושג בשכל. אדם אומר אני רואה את התמונה עכשיו. מה הכוונה? זה לא שהוא רואה משהו בעין, זה לא שהוא רואה משהו בדמיון, אלא הוא אומר, אני מבין עכשיו. התמונה מתבהרת עכשיו, הכוונה בזה שהוא יודע השגה שכלית. ומה הדוגמה? ואמר, ותמונת השם יביט, עניינו ופירושו, ואמתת השם ישיג.. כן? אוקיי,. תמונת השם יביט, זה נאמר על משה רבינו, כאשר הקדוש ברוך הוא מסביר לאהרון ולמרים. מה שיש לו יתרון על הנבואה שלהם. נכון? שהוא נבואת השם. עכשיו תעבור לפרק ל"ז בעמוד ע"ג. אז הוא אומר, מה זה פנים? פנים, שם משתתף. ורוב שיתופו על צד ההשאלה. בעצם רוב השימוש זה לא לפי המשמעות הראשונה של המילה פנים. הוא שם הפנים מכל חי ונהפכו כל פנים לירקון. פנים זה הפנים של הבעל חיים. מדוע פניכם רעים? זה הרבה. ולפעמים הוא שם הכעס. ופניה לא היו לה עוד. כלומר שהכעס שלה עבר. ולפי זה עניין נעשה הרבה בעניין כעס האלוה וקצפו. פני ה’ יחלקם. מה זה פני ה’? הכעס האלוקי. פני ה’ בעושה רע. פניי ילכו והניחותי לך. מה הכוונה פה? הכעס יסתלק. ושמתי אני את פניי באיש ההוא ובמשפחתו. זה הרבה. הוא גם כן שם המציאות האיש ומעמדו. כלומר זה האדם עצמו, זה פניו. על פני כל אחיו נפל, זה נאמר על ישמעאל, ועל פני כל העם אכבד עניינו במציאותם. אם לא על פניך יברכך. כלומר בהיותך ובמציאותך לא שאתה שומע את זה דרך מישהו אחר. אתה שם, כאשר אתה נוכח. ולפי זה עניין נאמר ודיבר השם עם משה פנים אל פנים. כלומר מציאות במציאות, מבלתי אמצעי, כמו שנאמר לך נתראה פנים, וכמו שאמר פנים בפנים דיבר השם עמכם. וביאר במקום אחר ואמר קול דברים אתם שומעים. ותמונה עיניכם רואים זולתי קול. וכינה זה פנים בפנים. כן אמרו ודיבר השם אל משה פנים אל פנים. כינוי על אומרו בעניין סיפור הדברים, וישמע את הקול מדבר אליו. הנה כבר התבאר לך, כי שמיעת הקול מבלתי אמצעיות מלאך יכנה עליו "פנים בפנים". עכשיו המשפט החשוב ומזה העניין ופני לא יראו אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג.. עכשיו נעבור חזרה לפרק ג ותמונת השם יביט מה הוא אומר על משה? אמיתת האלוה ישיג. כאן הוא אומר אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג. אז מה ההבדל בין הדבר האחד לשני? יש שני דברים. יש אמיתת האלוה ישיג, אבל אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג. יש מדרגה של אמיתת אלוקים שהוא כן ישיג, וזה תמונת השם יביט, ויש את אמיתת מציאות השם כמות שהיא, זה הוא לא משיג. ואם חושבים שזה מקרה פה וסתם הוא הוסיף עוד מילים, נראה את זה גם כן בפרק נד' בעמוד קד'. בסוף העמוד דע - כי אדון החכמים 'משה רבינו' ע"ה ביקש שתי בקשות ובאתהו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא בקשו ממנו ית' שיודיעהו עצמו ואמיתתו; והבקשה השנית - והיא אשר ביקש תחלה זה כשלעצמו שאלה, אם את זה משה ביקש תחילה, למה הוא הופך את הסדר כשהוא מציג את זה, אבל הוא אומר כבר, הבקשה השנית, והיא אשר ביקש תחילה, שיודיעהו תאריו. והשיבו ית' על שתי השאלות בשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כולם ושהם - פעולותיו; כלומר, הודעני נא את דרכיך, מה האמיתות שעל פיהם אתה מנהיג את העולם? הוא אמר, אני אעביר כל טובי על פניך, אני אעביר את הכל, והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא. כמו שראינו שהוא אמר בפרק ל"ז שאמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג.אותו דבר הוא אומר גם במשני תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה ח. וכל הצורות האלו הכוונה למלאכים חיים ומכירים את הבורא, ויודעין אותו דעה גדולה עד למאוד. כל צורה וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלו. אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמה שהיא, אלא דעתה קצרה להשיג. וגם כן בפרק א', הלכה י' מה הוא זה שביקש משה רבנו להשיג כשאמר "הראני נא, את כבודך ביקש לידע אמיתת הימצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בליבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בקרבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים; כך ביקש משה רבנו להיות מציאת הקדוש ברוך הוא נפרדת בליבו משאר מציאת הנמצאים, עד שיידע אמיתת הימצאו כמה שהיא. והשיבו ברוך הוא שאין כוח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בורייו הראייה של הפנים, זה דבר שאין בו ספק בכלל. גם אם יבוא משה ואהרון ויגידו לא, אתה טועה, אתה תגיד לא, אני רואה אותם זה ככה, זה עניין של הראייה. אבל העניין של אחוריים זה לא ככה. אז האמת היא, רשי מביא את הדבר הזה, זה ממדרש תנחומא זה במדבר פרק יב', בפסוק ח', פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות ותמונת השם יביט, אז רשי אומר כך, במראה ולא בחידות, מראה זה מראה דיבור. כמו שדעברנו על המשכן, קשה מאוד להעביר את המשכן רק על ידי מילים. אז הוא הראה לו גם כן את הסקיצה של המשכן ואז זה הרבה יותר קל. שאני מפרש לו דיבורי במראית פנים שבו אין סותמו לא בחידות. יכול מראה שכינה, תלמוד לומר לא תוכל לראות את פניי, ותמונת השם יביט זה מראה אחוריים, כעניין שנאמר וראית את אחוריי. אז העניין הזה הרמב״ם מאוד מדייק כאשר הוא אומר שדבר אחד זה הקדוש ברוך הוא כפי שהוא, וזה פניי לא יראו, זה לא יושג. ותמונת השם יביט שמשה רבנו ידע את אמיתת השם אבל לא פניי. הוא ראה את זה מתוך אחוריי. הרמב״ם אחר כך במשך הספר יסביר בצורה מאוד מדויקת מה זה