ביאור:מגיד דבריו ליעקב/הקדמה שניה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

גם הקדמה זו ביקש עורך הספר ומחבר ההקדמה - המגיד מלוצק, לצרף גם לספר חידושי התורה שלו "דברת שלמה".

הקדמה שנייה

הנה נא הואלתי לדבר. | וחיילים אגבר.

ראיתי להקדים. | דברי דודים

על אדני | פז ה"ה דברי

אדומ"ו | בעה"מ מיוסדים.

כפי שקבלתי ממנו דבריו הנחמדים -

לרעים ואהובים המה היהודים,

אשר בה' ובתורתו דבקים ואחודים.

להיות לחיבור הטהור והקדוש הזה: כמפתח

וכמה מאמרים סתומים יפתח.

ולא יהיה כספר החתום. נעול וסתום.

למען דלא עייל ונפיק - קול דודי דופק.

כמאמרם ז"ל בזהר (זוה"ק ח"ב יד, א) אר"ש אלעזר בריה

קום אעביר ידך אפומיה

דלא ידע בהאי, דלא רגיל בהאי.

לרוות צמאונם בשים שכלם - ועיונם ראשית אונם.

תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו

ולית אתר פנוי מיניה אין מקום ריק ממנו. ראשי תיבות שם משפחתו של המגיד מלוצק, הרב שלמה פלאם זצ"ל

והוא בתוך עלמין וכו'

ודבר זה נראה בחוש בכל דבר

כי בכל מקום יש חיות הבורא ב"ה

כי בודאי יהיה בדבר ההוא טעם או ריח או מראה או אהבה...

ר"ל שהוא דבר נאהב או דבר נורא או דבר מפואר, וכן שארי מדות.

וכאשר נפשיט אותה מן הגשמיות, ונחשוב רק רוחניות לבד:

כגון הטעם או הריח וכיוצא בו, כנ"ל בעצמו

בוודאי נראה בחוש, שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר

רק שהוא נרגש בהשגה לחיוּת ונשמת אדם לבד!

א"כ בוודאי הוא דבר רוחני!

וחיות הבורא ית׳ השוכן בדבר המוגשם הזה, כנשמה בגוף.

וכן הוא בכל דבר ובכל תנועה.

כמ"ש בח"ה בחובות הלבבות "כי כל תנועותיך נקשרת בחפץ הבורא" ע״כ.

ובכולם - הם נצוצי חיוּת נמשכין מהבורא יתברך,

שהוא צרו״ר החיים ואו״ר החיים ומקו״ר החיים וח״י החיים

וממנו ית׳ נמשך חיות בכל דבר, מרוּם המעלות עד למטה בתחתונים,

וזהו 'צימצום שכינתו' ית׳ - ששוכן בתחתונים.

וכל ניצוץ, הוא נלקח מעולם שלו:

דר״מ דרך משל (בהדפסה של בעלז לדברת שלמה: ד"מ): דבר של אהבה - האהבה שבו, הוא נלקח מעולם האהבה.

ר״ל שבודאי יש מקור ושורש שממנו נלקח אהבה - לכל דבר שיש בו אהבה.

ונאמר, לקרב אל השכל קצת, מהות השורש: ונחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה כנ״ל...

נראה בחוש, שהוא רק חיות הבורא ית׳ שנתצמצם כ״י כביכול שיהי׳ מושג בבחי׳ אהבה,

כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחי׳ אהבה, רק בבחינה אחרת,

כגון בבחינת יראה או התפארות ושארי מדות.

כי בוודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ״ל

רק שכ״א אינו מושג כמו חבירו, כי נתצמצם בצמצום אחר, ר״ל בהשגה אחרת.

אבל בפנימיותם העצמיית כולם שווים שהם חיות ורוחניות כנ״ל

כי כולם נמשכים משורש א׳ אשר שם אין שום התחלקות כלל

וזהו שאמר בת״ז ובה מתחזיין כל דיוקנין עילאין

פי׳ ע״י צמצום ההשגה הנ״ל

כי בחי׳ נוקב' - לגבוה דלעילא - שמקבלת מן שורש השרשים.

והמ״י.

ולזה נקראין עולמות: ר״ל שחיות הבורא הוא מתעלם ונתצמצם בהשגה זו.

וג״כ נקרא מדות: ע״ש שהם משוערים ומושגים בשיעור ומדה זו ולא באחרת.

ובאמת כ״א כלולה מכולם!

כי תחלת המחשבה משור"ש השרשי״ם הי׳ למען חסד״ו ית׳ להטיב לברואים

והוצרך כ״י כביכול לצמצם ולהמשיך למדה זו רק כמין קו וניצוץ.

והוא החיות והתפארו"ת הבורא כ״י כביכול,

ע״ד: '"ויפה באפיו" - כל הנופח, מעצמותו הוא נופח רוח חיים',

רק שהיה באפשרי להמשך עד בלי די, ע"ד 'קול גדול ולא יסף' - אשר אין זה המכוון.

והוצרך לנצ"ח - שיתגלה הוד״ו ית׳.

ושיהי׳ מקוש"ר במד"ה והשגה זו.

הגם שהדברים עמוקים מאוד,

וצריכים ביאור רחב איך הוא בכל עולם,

כי גבוה מעל גבוה שומר.

אמנם כן -

באתי בקצרה, רק להעיר אוזן לשמוע בלימוד החיבור הקדוש הזה בהקדמה לדברת שלמה: החיבור הק' ליקוטי אמרים.

נחזור לענינינו:

כי אין לך דבר שאין לו שורש למעלה כנ"ל

וזהו שיש בלשון הקודש מקו"ר ופוע"ל ונפע"ל

ר"ל כי המקור - הוא שורש הדבר כנ"ל.

ופועל - ר״ל האדם הפועל הוא ממשיך מן המקור ושורש הנ"ל

ונפעל - הוא הדבר שנמשך מן המקור ושורש הנ"ל.

ד"מ שמחה - יש עולם השמחה כנ"ל

ר"ל חיות הבורא ית׳ הנישג במדת השמחה - והוא המקור.

והאדם השמח הוא פועל - וממשיך עליו מעולם השמחה הנ״ל בעת הזאת, כי מקודם לא היה שמח.

והשמחה עצמה של האדם - הוא הנפעל כנ"ל.

נמצא כשהאדם הוא נלבב, ועיני שכל לו -

הגם שהניצוץ שרואה לפי הנראה בעיני בשר הוא קטן הכמות,

אמנם כשיפשיט אותה מן הגשמית המלובש בתוכה,

ויצייר בשכלו שהוא רק חיות אלקות הנלקח משורש העליון כנ״ל

אזי בוודאי יהי׳ אורה וחיותה רב ועצום עד אין קץ

כי ברוחניותה וחיותה היא דבוקה למקור.

ויראה בכל דבר שורשה ומקורה העליון

וא"ל שז"פ הפסוק "שוש אשיש בה׳" -

ר"ל: 'שוש' הוא מקור 'אשיש בה׳',

ר"ל: כשאשיש בה׳ ואהיה זריז ונזכר שהוא ניצוץ קדוש ממנו ית׳ -

אז בודאי אהי׳ דבוק במקור, היינו שורש הנ״ל

וזהו ג"כ פי׳ "נתון תתן ואל ירע לבבך..." וכו׳

ר"ל: כשתתן ותבין שע"י נתינה זו נתעורר מקור של נתינת הצדקה -

ובוודאי אל ירע לבבך -

והמ״י.

וכן עד"ז יחשוב האדם תמיד במדותיו העצמיות:

הן מדת אהבה או יראה או שאר המדות...

וכן דיבורו, וקולו ומחשבתו.

ויבחין שהם חיות ורוחניות

ובוודאי כ"א נלקח משורשו ומקורו העליון -

ר"ל: שורש האהבה - שממנו נמשך לכל הברואים בכל דבר של אהבה.

וכן שורש היראה ושארי מדות...

וכן שורש עולם הדיבור - שממנו נמשך דיבורים לכל המדברים ולכל הנבראים,

כי בכולם יש דיבורים של הקב״ה.

כי החיות שלו ית׳ הוא כמו הקול והלבושים שנתצמצם שם החיות,

הוא כמו הדיבור המלביש ומצמצם לקול -

והמ"י.

וזהו בדבר ה׳ שמים נעשו וכו׳

וכן יש שורש עולם המחשבה כנ"ל

וכשיחשוב כן ויבחין זאת בודאי יפול עליו יראה גדולה ובושה עד מאוד מלפניו יתב״ש

השוכן אתו בכל תנועותיו

כמ״ש בח״ה אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך.

כי איך יעשה בכוחו וחיותו ית׳ נגד רצונו

ויהיה תמיד דבוק בו יתברך דביקות נפלא

וידע כי בעבודתו ודבקותו לבורא יתברך יכול להעלות כל העולמות

כי מאחר שכל מדה שלו ודבורו ומחשבתו יהיה דבוק להשורש שממנו נמשך לכל הברואים

בודאי יהיו כל הברואים דבוקים אליו

והוא יהיה דבוק להבורא יתברך שמו

וזהו על עמוד א׳ העולם עומד וצדיק שמו

וא"ל שזהו פי׳ המשנה בכל מאודך - בכל מדה שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד

דהוקשה לו: רק היל״ל 'מאוד'. מהו 'בכל מאדך'? משמע - דיש כמה מאוד.

לכך פי׳ בכל מדה וכו׳.

ר"ל דהנה מדותיו של אדם לפי הנראה - הם קטנה הכמות כנ״ל.

אמנם כשעובדין בהם את הש״י, ומדבקין א״ע אליו ית׳

ומבחינים בדעתם ובמחשבתם איך כ״א דבוק בשרשו כנ״ל!

אזי - כ"א גדול עד מאוד!

וזהו בכל מדה שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד:

ר״ל כשתהיה מודה לו בדביקות כנזכר לעיל,

אז יהי׳ כל אחד במאוד מאוד.

וזכור כלל זה ואל תשכח

אז תלך לבטח רגליך בחיבור הטהור והקדוש הזה

וה׳ הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים א״ס.