פתיחת התפריט הראשי

ביאור:מבנה יהושע ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

המבנה הקונצנטרי של הפרקעריכה

סיפור רחב כתוב במבנה קונצנטרי, שבו בקשת רחב להצלה נמצאת במרכז (5). שימו לב להקבלות שבין הצלעות (חלקן מודגשות):


1. וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ,
2. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה.
3. וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ... וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ... וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ, וַתֹּאמֶר: 'כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה... רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם!'.
4. וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה, וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג... וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג.
5. וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים: 'יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ... כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'... וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת'. וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים: 'נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת... וְהָיָה בְּתֵת ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת'.
4'. וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.
3'. וַתֹּאמֶר לָהֶם: הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים, וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם. וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים: נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ... אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ... וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה... וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ, וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן.
2'. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים, וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ.
1'. וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם. וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ.


1. הסיפור נפתח בשליחתם של שני המרגלים ע"י יהושע בן נון (1), לראות "את הארץ ואת יריחו". בצלע המקבילה הם שבים (1') ומדווחים ליהושע (ונשאלת השאלה: האם המידע שהם מסרו לו הוא המידע שלשמו הם נשלחו?). ניתן לראות את ההקבלה גם בשמו של יהושע המופיע בשמו ובשם אביו (ומופיע בסיפורנו רק כאן, בתחילת וסוף הסיפור), וכן בשימוש במספר האנשים ("שניים אנשים"; "שני האנשים") החוזר רק עוד פעם אחת נוספת בכל הופעותיהם בפרק.

2. המרגלים באים לבית רחב ושוכבים שם (2); לא ממש הדבר שיהושע שלח אותם לעשות... בצלע המקבילה (2') המרגלים עולים להר ונמצאים שם שלושת ימים. מה הם עשו בשלושת הימים הללו? אני מניח שהם לא סתם התחבאו. הם ודאי ניצלו את הזמן וראו "את הארץ" שיהושע שלח אותם לרגל. אלא שלשם הם נשלחו ע"י רחב... ניתן לראות גם פה את הלשונות השוות בשתי הצלעות: "וילכו ויבואו" - מופיע רק כאן ובסיפור המרגלים (ביאור:במדבר יג); "וישכבו שמה"-"וישבו שם".

3. מלך יריחו שולח גם הוא אנשים, וגם הם - כמו אנשי יהושע - מגיעים לבית רחב. בצלע (3) רחב שולחת את אנשי מלך יריחו מביתה, ובצלע המקבילה (3') היא שולחת את אנשי יהושע מביתה לכיוון ההפוך "עד שוב הרודפים". מול דבריה לרודפים: "רידפו מהר אחריהם כי תשיגום", היא אומרת למרגלים: "ההרה לכו, פן יפגעו בכם הרודפים...". בצלע הראשונה ביקש מלך יריחו: "הוציאי האנשים הבאים אלייך...", ובשניה רחב אכן מוציאה את האנשים הללו מביתה. בצלע הראשונה המרגלים נמצאים בביתה של רחב ולא יכולים לצאת. רחב מצילה אותם ממצב זה, ובצלע השניה המרגלים מציבים להצלתה של רחב את אותו התנאי: "כל אשר יצא מדלתי ביתך החוצה - דמו בראשו!".

4. רחב מעלה את המרגלים אל הגג בצלע (4). בצלע המקבילה (4') היא מורידה אותם משם. בניגוד לשורש על"ה, שמופיע בצלע הראשונה 3-4 פעמים, בצלע השניה - "ותורידם". בשתי הצלעות ישנו שימוש בתיאורי ביתה של רחב (גג ופשתים ערוכות עליו; תיאור מיקומו של הבית בחומה; חלון). צלעות אלו 'מקיפות' את הציר המרכזי: לפניו עליה ולאחריו ירידה. הקורא "עולה" (*4!!!)ושומע את דברי השגב שבפי רחב, ואז "יורד" חזרה. קרוב לודאי שזו מטרת העליה והירידה בסיפור זה - הכנה לדברי השגב של רחב.

5. הציר המרכזי סביבו סובב סיפור רחב: רחב מביעה את אמונתה בה', מיידעת את האנשים במצב המוראלי של העם - פחד מוות, ומבקשת מהם שיצילו את בית אביה. נקודה זו היא ודאי החלק החשוב בסיפור.

חריגות מהסדר הכרונולוגי של הפרקעריכה

1. כשמלך יריחו שולח לרחב את שליחיו, נאמר: "ותקח האישה את שני האנשים ותצפנו". לאחר ששליחי מלך יריחו הלכו, נאמר לנו שוב: "והיא העלתם הגגה, ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג". ודאי שפסוק זה, האחרון, מפרט היכן בדיוק הטמינה אותם רחב בפסוק הקודם שהזכרנו. מדוע, א"כ, המתין הסיפור עד עכשיו כדי לספר לנו זאת?

2. לאחר שהחביאה אותם רחב בגג, ונאמר לנו כי הרודפים הלכו לרדוף דרך מעברות הירדן, נאמר: "והמה טרם ישכבון, והיא עלתה עליהם על הגג...", ואז מסופרים לנו דברי השגב של רחב ובקשתה להצלה. והנה, בפסוק א כבר נאמר: "ויבואו בית אישה זונה... וישכבו שמה". נראה מכך, שרחב הטמינה את המרגלים בגג כבר מתחילה, ועוד לפני ששכבו עלתה אליהם וביקשה מהם שיישבעו לה. מדוע, אם כן, אנו שומעים את דברי רחב למרגלים הרבה לאחר הזמן בו הם קרו?

3. לאחר שהצלחנו לקרוא את דבריה של רחב ותשובת המרגלים (בלי להתעלף מהבעיה הקודמת), רחב משלחת אותם: "ותורידם בחבל בעד החלון... ותאמר להם: ההרה לכו...". אלאר שמיד אח"כ פותחים המרגלים בנאום חגיגי, שבו הם לפתע מציבים תנאים לשבועה שנשבעו בביתה של רחב!

לשלושת החריגות הללו תשובה אחת: חריגות אלו מהסדר הכרונולוגי, הן למטרת המבנה הספרותי שהראינו לעיל. כותב הספר העדיף לוותר מעט על הסדר הכרונולוגי לשם מטרותיו הספרויות והחינוכיות והמסרים שרצה להעביר, אשר יוצאים מתוך עיון במבנה הנ"ל.

רחב לוקחת את העניינים לידיהעריכה

מהמבנה הנ"ל והזיקות שהוא יוצר בין הצלעות השונות, ניתן ללמוד על הדרך בה רחב ניהלה את העניינים.

ראשית כל, רחב היא הדמות היחידה בסיפור, המופיעה בשמה הפרטי (חוץ מיהושע, אך הוא אינו דמות דומיננטית כל כך בסיפור). עובדה זו כבר מראה על חלקה המשמעותי בסיפור. אך יתרה מכך:

יהושע, שבפרק הקודם ראינו שהוא מקבל מעמד של 'מלך', שלח 2 מרגלים, והם הגיעו לביתה של רחב. מנגד, מלך יריחו אף הוא שלח אנשים, ואף הם הגיעו לביתה של רחב - כדי לקחת את האנשים שנשלחו על-ידי יהושע. 3 פסוקים בתוך הסיפור - והקורא כבר מרגיש שזהו, השליחות ירדה לטמיון: אנשי יהושע בפנים, אנשי מלך יריחו בחוץ - אך רחב משתלטת על העניינים. אנשי מלך יריחו, שעד עתה עשו את מה שהמלך ציווה להם, נשלחים הפעם על-ידי רחב, השולחת אותם למסע חיפושים מיותר אחרי המרגלים. מאנשי יהושע רחב מוציאה את ההבטחה לשלומה, ושולחת גם אותם מביתה בכיוון ההפוך, למרות שהם היו אמורים לעשות דווקא את שליחותו של יהושע!

ניתן לראות היטב כיצד רחב תופשת את מקומו של יהושע בשליחת המרגלים. הסיפור פותח במילים: "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה". בסוף הסיפור התמונה אחרת, והיא חוזרת באותה הלשון כדי להשוות את הפתיחה והסיום: "וַתֹּאמֶר: כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים...". בסיפור זה ישנם 2 מלכים השולחים את שליחיהם, ואישה אחת - רחב - התופשת את מקומם ומחליטה בעצמה איזו שליחות יעשו השליחים של 2 הצדדים. בשל כך חוזר השורש 'של"ח' 3 פעמים בסיפור: פעמיים בתחילתו, כשהשולחים הם יהושע ומלך יריחו, ופעם אחת בסופו - כנגד 2 הפעמים הקודמות, כשרחב היא השולחת (או המשלחת), ותופשת את מקומם של 2 השולחים הקודמים.

ניתן להביא לכך עוד כמה ראיות. בסופו של דבר, המשפט היחיד שנכתב במפורש שאמרו המרגלים ליהושע בסוף שליחותם, הוא: "כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ". והרי זה ציטוט מדויק למדי של הדברים שאמרה להם רחב: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם"!

אם נביט במשפט האחרון שאמרה רחב: "ותאמר - כדבריכם כן הוא", הרי שהוא מוכר לנו מדברי יוסף לאחיו, לאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין: "ויאמר - גם עתה כדבריכם כן הוא...". משפט כגון זה, כך ניתן ללמוד משם, נאמר על-ידי אדם בעל סמכות המאשר דבר שאמרו חלשים ממנו. משפט זה חותם את דברי רחב, ומסכם בצורה יפה את מיקומה ההיררכי של רחב, בסוף סיפור שהתחיל בעובדת היותה זונה.

בנוסף, ניתן לראות השוואה מסוימת בין דבריה לשליחי מלך יריחו ולשליחי יהושע. בדבריה לשליחי מלך יריחו, בולטת אי הידיעה: "כן, באו אלי האנשים - ולא ידעתי מאין המה... לא ידעתי אנה הלכו האנשים -". רחב לא יודעת מהיכן הגיעו האנשים ולהיכן הלכו, אך בלי למצמץ היא פוסקת בנחרצות: "רידפו מהר אחריהם כי תשיגום!". לעומת זאת, דבריה לאנשי יהושע נפתחים ישירות במילה: "ידעתי!".

לסיכום, דמותה של רחב מתוארת פה כאישה שיודעת מה היא עושה, המנהלת את הדברים בצורה מוצלחת לידיה.

הצלת רחב מול הצלת המרגליםעריכה

בצלע 3', לאחר שלכאורה הורידה אותם רחב דרך החלון ונתנה להם הוראות בריחה, מתחילים המרגלים להציב תנאים להצלת רחב ובית אביה. תנאים אלו נשמעים מפורטים מאוד, כמעט 'טקסיים': את חוט השני הזה דווקא, רחב צריכה לקשור בחלון שהורידה אותם בו דווקא, ואת כל בית אביה היא צריכה לאסוף לביתה ולא לצאת מדלתי ביתה! הסגר מוחלט. מה משמעות תנאים אלו?

גם בכך עוזר לנו המבנה הקונצנטרי, בכך שמציב את תנאי המרגלים מול מעשה הצלתם ביד רחב. בכך הוא מורה להשוות בין הצלתם והצלת בית אביה של רחב. המרגלים הגיעו לביתה של רחב ולא יכולים היו לצאת ממנו - בחוץ חיכו להם אנשי מלך יריחו. בסופו של דבר הם יצאו בחבל בעד חלונה של רחב. את רחב הם חייבים להציל (מתוך 'אמת'), אך את בית אביה הם לא היו חייבים להציל, ובכך הם גומלים 'חסד' - ללא תמורה. הם מציבים תנאים המעמידים את בית אביה של רחב באותו מצב הצלה כמותם, ובכך מחזירים מידה כנגד מידה לרחב: רחב לא היתה חייבת להם דבר, ואף הם לא חייבים לבית אביה של רחב דבר; הם היו בבית רחב, ללא יכולת לצאת מחשש לחייהם, ובית אביה של רחב יתאספו לביתה של רחב ולא יצאו מחשש לחייהם; הם ניצלו בסופו של דבר ע"י החבל ("חוט השני הזה" מכוון כנראה לחבל שבו הורידה אותם בו), ובית אביה של רחב יינצלו בזכות אותו החבל, שייתלה על החלון - אותו החלון אשר דרכו ניצלו הם.

אך אם כך, מדוע מספר לנו הכתוב כי חבל זה הינו "חוט שני"? וכי מעניין אותנו צבעו האדום? שאלה זו מובילה אותנו למשמעות נוספת של ה'טקס' הזה, מתוך הקבלה לפסח מצרים. בפסח מצרים ציווה ה' את ישראל לא לצאת מפתח בתיהם עד בוקר, ולשים דם על המשקוף ועל 2 מזוזות הפתח לאות - כדי שלא יעבור המשחית לנגוף שם. כאן רחב הזכירה כבר את יציאת מצרים, והמרגלים משתמשים באותה המתכונת: אסור לרחב ובית אביה לצאת 'איש מפתח ביתו', וצריך לשים אות; כאן הפתח 'מוחלף' בחלון, שהרי דרכו הם יצאו ולא דרך הפתח, והדם 'מוחלף' בחוט שני, אשר צבעו דומה לדם.

אם ביתה של רחב היה בקיר החומה, איך הצילו אותה המרגלים, והרי החומה נפלה? אחד הפירושים מציע כי את ביתה של רחב ה' לא הפיל. לפי הפירוש שהצענו ניתן לומר ש'טקס' זה שהציבו המרגלים, ממש כמו בפסח מצרים, מטרתו היתה לא לסמן את החלון לבני ישראל, אלא לסמן את הבית לה' - ואותו הוא לא יפיל עם שאר החומה. מבחן האמונה בה' שעברה רחב בסיפור זה, מקביל למבחן האמונה של ישראל ביציאת מצרים, ויתכן כי הוא זה ש'הכניס' את רחב למחנה ישראל.

מילה מנחה: אנשיםעריכה

המרגלים ששלח יהושע נקראים בסיפורנו "האנשים". כבר מההתחלה ניתן לשים לב שדבר זה מודגש: "וישלח יהושע... שניים אנשים מרגלים". המילה 'אנשים' מופיעה בסיפור רחב 12 פעמים, מתוכן בפעם אחת יתכן ולא מדובר במרגלים אלא ברודפים: "והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן...". אך ניתן גם לקרוא זאת כך: "והאנשים - רדפו אחריהם דרך הירדן", כאשר האנשים הנם המרגלים גם כאן, ו"רדפו" הוא פועל סתמי המתייחס ל"אלו שרדפו" (מי רדפו? הרודפים). יתכן שיש כאן רמז ל-12 התרים ששלח משה (ביאור:במדבר יג), ובשל כך מופיעה המילה 12 פעמים בפרקנו. ישנה הקבלה רחבה בין מרגלי משה למרגלי יהושע, אך לא זה המקום לפרטה.