ביאור:מ"ג שמות ח יא
וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָהעריכה
וירא פרעה כי היתה הרוחה. כמו ורוח לשאול:
כי היתה הרוחה. אף על פי שלא סר הרע לגמרי, שנשארה באשת הארץ ונשארו הצפרדעים ביאור, המזיקים שם עוד היום. והכבד את לבו. התאמץ על טבעו א שלא לירא מן הצפרדעים הנשארים, ולסבל רעת הבאשה, כדי שלא לשמע בקול האל יתברך.
וירא פרעה כי היתה הרוחה. לא נאמר לשון זה בשום מכה כי אם במכת הצפרדעים, לפי שכל המכות כאשר סרו אז סרו לגמרי לא נשאר מהם שום רושם אחר הסרתן, וא"כ אין חידוש כל כך מה שחזר פרעה לקשיות ערפו כי העבר אין, אבל הצפרדעים אף לאחר שסרה המכה מ"מ לא סרה לגמרי כי לא הלכו להם אלא מתו ותבאש הארץ, והיה לו להיות נכנע לפחות בעבור הבאשת ריח שנשאר לו מן הצפרדעים, ע"ז אמר כמתרץ וירא כי היתה הרוחה והכבד את לבו. לפי שאין הבאשת ריח מזיק כי אם במקום צר אבל במקום רחבת ידים אין הריח שולט כ"כ, לפיכך כאשר ראה פרעה כי היתה רוחה שארץ מצרים רחבת ידים היא ולא יזיק לו הריח רע, ע"כ והכבד את לבו כבראשונה.
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"א פסוק י"ז] ומה שנאמר (שם יח כז) ובשוב רשע מרשעתו וגו', ולא כתיב שם עליהם חיו יחיה לפי שמדבר בשב מיראה שהרי נאמר שם (יח כח) ויראה וישב וגו'. ומלת ויראה הוא לשון ראייה והוא שמסתכל ביסורין שבאו עליו, לכך נאמר שם תיכף (יח ל) שובו והשיבו וגו' ולא יהיה לכם למכשול עון. כי ידוע שהשב מיראה אינו מבקש כ"א להציל את עצמו ואינו מבקש להשיב אחרים אבל השב מאהבה משיב גם אחרים כי האוהב את המלך רוצה שהכל יאהבוהו, לכך נאמר שובו והשיבו ואז לא יהיה לכם למכשול עון אלא תהיו מנוקים מכל וכל ולא ישאר רושם המכשול, נראה מזה שהשב מיראה גרוע מן השב מאהבה, אבל השב אחר ההכרח שכבר באו יסורין עליו הוא גרוע יותר כי בסור המכריח ישוב לסורו. כמ"ש בפרעה (שמות ח יא) וירא כי היתה הרוחה והכבד את לבו. וכמ"ש (שם י ג) עד מתי מאנת לענות מפני. ר"ל לא מחמת יסורין כי אם מפני, ההכנעה שבאה ע"י היסורין אינה כלום כי אחר שיעברו היסורין אתה חוזר לסורך, כך כל תשובה הנעשית מתוך הכרח היסורין אינה כלום כי כעבור סופה וסערה אז ישוב לקדמותו, כמו שנאמר (ישעיה כח כד) הכל היום יחרוש החורש וכל המשל ההוא נאמר על זה הענין,
וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶםעריכה
והכבד את לבו. ל' פעול הוא כמו הלוך ונסוע. וכן (מ"ב ג) והכות את מואב (שמואל א כב) ושאול לו באלהים. (מ"א כ) הכה ופצוע:
והכבד. לפי שהמכה הזאת גדולה היתה לא נתחזק לבו מאיליו אלא הוא הרשיע להכביד את לבו:
והכבד את לבו. שם הפועל. תחת פועל עבר:
כי היתה הרוחה. אף על פי שלא סר הרע לגמרי, שנשארה באשת הארץ ונשארו הצפרדעים ביאור, המזיקים שם עוד היום. והכבד את לבו. התאמץ על טבעו א שלא לירא מן הצפרדעים הנשארים, ולסבל רעת הבאשה, כדי שלא לשמע בקול האל יתברך.
[מובא בפירושו לפרק ז' פסוק כ"ג] גם לזאת שכבר ויחזק לב פרעה מעצמו וגם עתה נחזק מאליו. אבל בצפרדע שכתיב והכבד את לבו שהוא עצמו נתכוון להכביד את לבו. לכן כתיב בפרשת ערוב ויכבד את לבו גם בפעם הזאת שהרי כבר הכביד את לבו פעם אחרת:
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:עריכה
כאשר דבר ה'. והיכן דבר ולא ישמע אליכם פרעה: