ביאור:מ"ג ויקרא יט לא
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים
עריכהאל תפנו אל האבת. אזהרה לבעל אוב וידעוני (סנהדרין סה).
וטעם אל תפנו. ליודע האומנות.
ובהיות דרישת האובות אצל האמות דרישה אלקית בעד החיים אל המתים אמר אל תפנו אל האבת. אל תפנו אליהם, אבל תתנו עורף ולא פנים, אין צריך לומר שלא תכבדום. אל תבקשו לטמאה בהם. אל תבקשו אותם כדי להטמא בהם, אבל תבקשו לדעת טיבם להורות, כאמרם ז"ל "לא תלמד לעשות" (דברים יח, ט) אבל אתה למד להבין ולהורות (שבת עה, א).
בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו. וידעוני המכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו והעצם מדבר:
האבת. מגזרת וכאובות חדשים כי הם עיקר זאת האומנות: והידענים. מגזרת דעת שיבקשו לדעת העתידות
ותיבת אובות לשון אבה על דרך אומרו (דברים כג) ולא אבה ה'. ורמז ידעוני הוא לומר שלא יחשוב יהיה ידוע אצלו, כי ידיעת הטמא מכרחת האדם להדבק בו כטבע השפל שחפץ להדבק בעליון וחושק:
[מובא בפירושו לשמות פרק כ"ב פסוק י"ז] וכבר הזכירו בספרי הכשפים כי ענין האוב אשה עומדת בקבר המת על מראשותיו והאיש מרגלותיו ונער באמצע והקשקוש בידו מצלצל ומקשקש בו, והנה זה הורגל בין האומות באותם הזמנים במאד מאד, ממנו נעתק במקומות שלהם ואין זה לאומה אחרת יצא להם מן השורש הזה שהוא שורש פורה ראש ולענה:
וריקי מוח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר והעד האלילים הפסילים ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות.
אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם
עריכהאל תבקשו. להיות עסוקים בם שאם תתעסקו בם אתם מטמאין לפני ואני מתעב אתכם:
וטעם אל תבקשו. לשאול כשאול. וטעם אני יי' אלהיכם. שלא תבקשו כי אם השם לבדו והנה הזכיר לטמאה כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא כי איננה דבקה בשם.
ובהיות דרישת האובות אצל האמות דרישה אלקית בעד החיים אל המתים אמר אל תפנו אל האבת. אל תפנו אליהם, אבל תתנו עורף ולא פנים, אין צריך לומר שלא תכבדום. אל תבקשו לטמאה בהם. אל תבקשו אותם כדי להטמא בהם, אבל תבקשו לדעת טיבם להורות, כאמרם ז"ל "לא תלמד לעשות" (דברים יח, ט) אבל אתה למד להבין ולהורות (שבת עה, א).
אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
עריכהאני ה' אלהיכם. דעו את מי אתם מחליפין במי:
וטעם אני יי' אלהיכם. שלא תבקשו כי אם השם לבדו והנה הזכיר לטמאה כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא כי איננה דבקה בשם.
[כהמשך לפירושו על הפסוק הקודם] ותיבת אובות לשון אבה על דרך אומרו (דברים כג) ולא אבה ה'. ורמז ידעוני הוא לומר שלא יחשוב יהיה ידוע אצלו, כי ידיעת הטמא מכרחת האדם להדבק בו כטבע השפל שחפץ להדבק בעליון וחושק: ואמר אני ה' אלהיכם, בא לתת טעם להמשך נפש רעה מסיבת החושב, כי לצד כי ה' אלהינו פירוש שוכן בתוך נפש ישראל בחשוב האדם בבחינת הרע מסתלק כח הקדושה ואין מזדמן לפניו להמשיך אלא חלק הרע, נמצא כי כל שאינו שומר עצמו מג' סיבות הוא מחלל בתו וכו':
[מובא בפירושו לפסוק ד'] לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם. סיים כאן בג' פסוקים אני ה' אלהיכם וכן במצות הגר ובמצות מאזנים וקצת מצות אחרות, והטעם בזה כי המצות כלן אלהיות והמצות המעשיות כלן עדות על האלהות ולכך ארז"ל כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה כי מי שהיה עוסק בתורה תמיד ולא היה משתדל במצות המעשיות אין לו שלמות כלל וקרוב הוא שיכפור כיון שאינו מעיד במעשיו על האלהות והדעות האמתיות אינן מתקיימות אלא בפעולות ומטעם זה תזכיר התורה תמיד בספור קצת המצות אני ה' אלהיכם: