ביאור:מ"ג ויקרא יט י
וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט
עריכהלא תעולל. לא תטול עוללות שבה והן ניכרות איזהו עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף (פאה ז): ופרט כרמך. גרגרי ענבים הנושרים בשעת בצירה:
לא תעולל. פאה משמע כדכתיב עולל יעוללו כגפן:
תעולל. תכרית העוללות הם הקטנים כמו עולל גם יקראו יונקות וזאת המלה כמו ושרשך מארץ חיים שטעמו יכרית השרש וכן מסעף פארה יכרות הסעיף: ופרט. ידוע בדברי קבלה מגזרת הפורטים על פי הנבל:
וכרמך לא תעולל. כלומר כשתבצור כרמך לא תבצור העוללות שהם הקטנים שאינן מעורין באשכולות ונקראו עוללות לפי שהן לשאר האשכולות כעולל לאיש ואסור לו לבעל הכרם לבצרם אלא באין עניים ובוצרים אותן לעצמן, ופרט כרמך הגרגרים הנופלים והנפרדים מהענבים הן הנקראין פרט וכן גרגרי התבואה יקראם הכתוב פרידות על שהם נפרדים זה מזה והוא שכתוב (יואל א) עבשו פרדות תחת מגרפותיהם, כי יתנבא הנביא שממה על הארץ בתבואה ובפירות ועל כן יאמר כי כשיתעפשו הגרגרים הנפרדים הנזרעים בארץ תחת העפר שיהיה שם ויהיה עבשו כמו עפשו ומגרפותים מלשון אגרוף, ובא לשון רז"ל כלל ופרט וכלל כי הכלל הוא הדבר המקובץ והחלק הנפרד הוא הפרט: ובמסכת מגלה האי תיבותא דארפט והוא הפוך כאלו אמר דאפרט כלומר שנתקלקל ונחלק ודרשו רז"ל בפרט הכרם נפל אחד או שנים הרי זה פרט נפלו שלשה בבת אחת אינו פרט והרי הן של בעל הכרם, וכן אמרו בשדה שני שבלים לקט שלשה אינן לקט והרי הן של בעל השדה:
לא תלקט. וסמיך ליה לעני ולגר. להזהיר העני על שלו:
לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם
עריכהלעני. ישראל: ולגר. הגר אתכם:
ובקצרכם.. לעני ולגר תעזב אתם. באר שאחר שקבלנו אותו לאלהים, ראוי לנו ללכת בדרכיו, לעשות צדקה ומשפט. וממיני הצדקה הם לקט שכחה ופאה האמורים בענין. וזה באר באמרו אני ה' אלהיכם. כלומר, ומכיון שאני אלהיכם, וכל ארחותי חסד ואמת, ראוי לכם לשמור מיני הצדקה אלה הרצויים לפני.
אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
עריכהאני ה' אלהיכם. דיין להפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב) אל תגזול דל וגו' כי ה' יריב ריבם וגו':
ובקצרכם.. לעני ולגר תעזב אתם. באר שאחר שקבלנו אותו לאלהים, ראוי לנו ללכת בדרכיו, לעשות צדקה ומשפט. וממיני הצדקה הם לקט שכחה ופאה האמורים בענין. וזה באר באמרו אני ה' אלהיכם. כלומר, ומכיון שאני אלהיכם, וכל ארחותי חסד ואמת, ראוי לכם לשמור מיני הצדקה אלה הרצויים לפני.
[מובא בפירושו לפסוק ד'] לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם. סיים כאן בג' פסוקים אני ה' אלהיכם וכן במצות הגר ובמצות מאזנים וקצת מצות אחרות, והטעם בזה כי המצות כלן אלהיות והמצות המעשיות כלן עדות על האלהות ולכך ארז"ל כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה כי מי שהיה עוסק בתורה תמיד ולא היה משתדל במצות המעשיות אין לו שלמות כלל וקרוב הוא שיכפור כיון שאינו מעיד במעשיו על האלהות והדעות האמתיות אינן מתקיימות אלא בפעולות ומטעם זה תזכיר התורה תמיד בספור קצת המצות אני ה' אלהיכם:
לעני ולגר תעזוב אותם וסמיך ליה לא תגנובו. להזהיר לבעל הבית שלא יגנוב ממה שראוי לעניים. וכן להזהיר לעני שלא יגנוב משל בעל הבית יותר מהראוי, כדתנן שתים לקט שלש אינו לקט:
ואחר כך באר מיני המשפט שקצתם בין פרטי ההמון, וקצתם בין שופט להמון, וקצתם בין ראשי העם. ועל המין אשר בין פרטי ההמון הזהיר שלא יזיק אדם את חברו בממון, וזה באמרו לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו. שכל זה בממון,