ביאור:מ"ג ויקרא יד י
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה עריכה
וכבשה אחת. לחטאת:
יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת. לא פירש הכתוב מה יעשה בשני הכבשים וכבשה, אבל הזכיר בכבש האחד שיקריב אותו לאשם, (פסוק יב) והזכיר שיעשה החטאת ואחר ישחט העולה. (פסוק יט) וזה בעבור שכבר הזכיר בפרשת ויקרא (ה-ו) בחטאת שתהיה נקבה, והזכיר בכל עולה (שם א-ג ועוד) שהוא זכר, לכך לא הוצרך להאריך, כי בידוע שהכבש השני יהיה העולה והכבשה היא החטאת:
שני כבשים וכבשה אחת. בעבור היות נגע הצרעת מוסר על מעשה הלשון על כן יקריב כבש אחד לעולה כמשפט כל העולה על הרוח ואחד אשם כמשפט כל אשם ונקבה לחטאת כמשפט כל חטאת (...) וטעם אותם הכבשים והכבשה גם זה האשם גם זאת החטאת לכהן חוץ מהאמורים:
וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן עריכה
ושלשה עשרונים. לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים (מנחות צא):
ושלשה עשרונים כמשפט עשרון לכבש:
וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן: עריכה
ולוג אחד. מדה ואין לו אח
ולוג אחד שמן. להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות: