ביאור:מ"ג ויקרא ב יב
קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיְקֹוָק וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ: עריכה
קרבן ראשית תקריבו אתם. מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש קרבן ראשית שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור שנאמר (ויקרא כג) חמץ תאפינה. ובכורים מן הדבש כמו בכורי תאנים ותמרים:
קרבן ראשית שתי הלחם בעצרת הקרוין מנחה חדשה. ובכורי פירות המפורשים בכי תבא:
קרבן ראשית תקריבו אותם לה'. כטעם שתים שני עשרונים המונפים לפני השם בחג השבועות וזה פירוש לה' אף על פי שהם קדש לה' הם למאכל הכהן:
תקריבו אותם לה' בעזרת תביאו אותם לתנופה ולא לקרבן המזבח:
קרבן ראשית תקריבו אותם לה'. כטעם שתים שני עשרונים המונפים לפני השם בחג השבועות וזה פירוש לה' אף על פי שהם קדש לה' הם למאכל הכהן:
[מובא בפירושו לפרק ז' פסוק י"ד] ואני תמה, כשהוציא הכתוב מלאו השאור קרבן ראשית תקריבו (לעיל ב יב), למה לא אמר גם כן וקרבן תודה. וזו אינה שאלה, כי הכתוב אמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, ולחם התודה אין ממנו למזבח כלום שאינו אלא טעון תנופה. ואע"פ שאמרו (מנחות נז.) בלחם הפנים שעובר עליו בחמוצו, מפני שהלבונה שעליו שהיא ללחם לאזכרה אשה לה'. אבל לחם התודה אין ממנו למזבח כלום: ואולי לא הוצרך הכתוב לשיור ההוא אלא בעבור הדבש, שלא נתפרש בבכורים שיבאו מן הדבש, וכלל השאור עמו ואמר בשניהם, קרבן ראשית תקריבו אותם, אבל בשאור המפורש במקומו אין צורך לפרוט אותו, כי לא יתנה הכתוב במחלליה מות יומת (שמות לא יד) חוץ מעבודת הקרבנות, ובערות אשת אחיך (להלן יח טז) חוץ מן היבמה: