ביאור:מ"ג ויקרא ב ח
וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיקֹוָק
עריכהאשר יעשה מאלה. מאחד מן המינים הללו:
וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן
עריכהוהקריבה. בעליה אל הכהן.
וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
עריכהוהגישה. הכהן:
[מובא בפירושו לפסוק א'] ויצק. ונתן. והביאה. מלמד שיציקה ובלילה כשרים בזר (מנחות יח):
[מובא בפירושו לפסוק ב'] הכהנים וקמץ. מקמיצה ואילך מצות כהונה (מנחות ט):
[מובא בפירושו לפסוק ב'] ויצק ונתן והביאה. מלמד שיציקה ובלילה כשרה בזר. הכהנים וקמץ. מקמיצה ואילך מצות כהונה, לשון רש"י. וצריך שנבאר שאין מצות כהונה מתחלת בקמיצה, שהרי הגשה קודמת לקמיצה והיא פסולה בזר, כמו שאמר (להלן פסוק ח) והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח, ואח"כ, והרים הכהן את אזכרתה (פסוק ט) שהוא הקומץ, הרי שהכהן הוא מגישה אל המזבח לקרן מערבית דרומית ואח"כ קומץ. וכך שנינו (קידושין לו.) הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות נוהגות באנשים ואין נוהגות בנשים, ואמרו הגשות, דכתיב זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן (להלן ו ז), ולא בנות אהרן, א"כ ההגשה בבני אהרן היא: אבל מה שאמרו (מנחות ט.) מקמיצה ואילך מצות כהונה, כונתם כי מקמיצה זו הכתובה בפסוק הזה ואילך מצות כהונה, לא בדברים שהקדים הכתוב בכאן לקמיצה, שהרי בפרשה זו הזכיר יציקה ונתינת לבונה והבאה אל הכהן וקמיצה, ולא הוזכרה כאן הגשה אל המזבח. נמצא שכל האמורין כאן קודם קמיצה כשרין בזר, שהם יציקה ובלילה והבאה:
אל המזבח. מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח: